בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף פ׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אלא אחליפי תודה נדבהדקאמר הרי זו ואבדה ומפריש אחרת תחתיה כלומר דאסיפא דהא ברייתא קאי דקאמר מנין תמורה וחליפין דסתמא קתני וקמשמע לן בחליפי תודה נדבה ואמר רבי יוחנן עלה לא שנו כו':

    בין לפני כפרה בין לאחר כפרהשנתכפר באחרות טעונות שתיהן לחם דמרבה בתודות הוא דהואיל ולא נתחייב להפריש אחרת והפרישה גלי אדעתיה שדעתו היה להרבות בתודות של נדבות והלכך מביא בלחמיהן:

    אלא אוולד תודה נדבהכגון שהפריש וילדה בין הקריבה לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעונה לחם דמותר דתודה היא שכבר נתכפר באחר והוי כמפריש מעות לתודתו וניתותרו דכל דבר הבא מאליו כגון ולד חשיב מותר:

    אלא אוולד תודת חובהוכי קתני לעיל ולא ולדה טעון לחם לאחר כפרה אבל לפני כפרה טעון והתם ליכא למיפרך בין לפני וכו' מרבה בתודות הוא דאין אדם מרבה בתודת חובה:

    אדם מתכפר בשבח הקדשדהיינו הולד [של תודת חובה] וכיון דיכול להתכפר באיזו שירצה או באם או בולד הכי נמי טעונות לחם:

    הוי בה אביי נמי כהאי גוונאאהייא ותירץ אוולד תודת חובה:

    לפני כפרה טעונות לחםדאדם מתכפר בשבח הקדש לאחר כפרה אין טעונין לחם דמותר דתודה היא ובוולד דתודה נדבה להכי לפני כפרה נמי אין טעונין לחם משום דאין אדם מתכפר בתודת נדבה:

    כל שבחטאת מתהמפרש לקמן:

    ואילו גבי חטאתאם נמצאת לפני כפרה רועה שאין חטאת מתה אלא אותה שנמצאת לאחר שכיפרו הבעלים הא נמצאת קודם שכיפרו הבעלים רועה ואילו תודה בכה"ג דהפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה והרי שתיהן עומדות שניה אין טעונה לחם דכתיב (ויקרא ז) יקריבנו לאחד ולא שתים והיכי קאמר כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם:

    שמואל כרבי סבירא ליה דאמר אבודה בשעת הפרשה דשניה מתהאפילו נמצאת קודם שנתכפרו בעלים להכי לשמואל אין טעונין לחם:

    אלא רועה לרבי היכי משכחת להדקאמר שמואל כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם:

    והא גבי תודה כה"גשאם הפריש שתי תודות לאחריות שאם תאבד האחת תהא שניה תחתיה אין טעונה לחם דכתיב יקריבנו לאחד ולא לשנים והיכי קאמר כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם:

    אלא שמואללא סבר לא כרבי ולא כרבנן:

    אלא כר"שדאמר חמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה באחר ושעיברה שנתה דלית ליה השניה רועה ודכוותה גבי תודה אין טעונה לחם שאם הפריש ב' תודות לאחריות וכו' דהיינו שכפרו בעליה דמתה היא בחטאת להכי גבי תודה אין טעונים לחם:

    ופריך והיכי אמרת דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה והא ר' שמעון לית ליה רועה כלל ושמואל אית ליה דאמר כל שבחטאת רועה:

    מאי קמ"לשמואל לימא הלכה כרבי שמעון:

    לאפוקי מדרבי יוחנןדאמר אדם מתכפר בשבח הקדש בולד:

    קמ"לשמואל דהלכה כר' שמעון דה' חטאות מתות ולד חטאת כו' ואין מתכפר בו ובתודה אין טעונה לחם:

    זו תודה וזו לחמהאע"ג דלא אמר עלי אם אבד הלחם מביא לחם אחר דכיון דאמר זו נתחייב בלחמה וכל זמן שעיקר הזבח קיים חייב בלחמה:

    מ"ט לחם לגלל תודהדכתיב והקריב על זבח התודה חלות (ויקרא ז׳:י״ב):

    ואין תודה לגלל לחםמשום הכי אבדה תודה אין מביא תודה אחרת אף על גב דלחמה קיים אין מביא תודה אחרת:

    הפריש מעות לזבח תודתווניתותרו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 80 עמוד א

    1אלא אחליפי תודה נדבה, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונות לחם מרבה בתודות הוא!

    2אלא, אולד תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעונין לחם, מותר דתודה היא! אלא, אולד תודה חובה לפני כפרה טעון לחם, לאחר כפרה אין טעון לחם.

    3מאי קמ"ל דקסבר ר' יוחנן: אדם מתכפר בשבח הקדש. הוי בה נמי אביי כי האי גוונא.

    4איתמר נמי, אמר רב יצחק בר יוסף, אמר רבי יוחנן: חילופי תודה נדבה, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונה לחם, מרבה בתודות הוא. ולד תודה נדבה, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעון לחם, מותר דתודה הוא. וולד תודה חובה, לפני כפרה טעונין לחם, לאחר כפרה אין טעונין לחם.

    5אמר שמואל: כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם, כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם.

    6מתיב רב עמרם: מהו אומר (ויקרא ז, יב) ״התודה יקריב״? מנין למפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות מנין שאיזו מהן שירצה יקריב ולחמה עמה? תלמוד לאמר ״התודה יקריב״. יכול תהא שניה טעונה לחם? תלמוד לאמר ״יקריבנו״ אחד ולא שנים.

    7ואילו גבי חטאת כי האי גונא רועה, דתנן: הפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות מתכפר באחת מהן ושניה תמות, דברי רבי. וחכמים אומרים: אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים, הא קודם שנתכפרו בעלים רועה.

    8שמואל כרבי סבירא ליה, דאמר: אבודה בשעת הפרשה מתה.

    9אלא רועה, לרבי היכי משכחת לה? כדרבי אושעיא, דאמר רבי אושעיא: הפריש שתי חטאות לאחריות, מתכפר באיזה מהן שירצה, והשניה תרעה.

    10והא גבי תודה כי האי גוונא אין טעונה לחם, אלא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה, דאמר: חמש חטאות מתות.

    11והא רועה, לרבי שמעון לית ליה כלל.

    12שמואל נמי חדא קאמר: כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם. מאי קמ"ל לאפוקי מדרבי יוחנן, דאמר: אדם מתכפר בשבח הקדש, קמשמע לן דלא.

    13אמר ר' אבא: זו תודה וזו לחמה, אבד הלחם מביא לחם אחר, אבדה תודה אינו מביא תודה אחרת. מאי טעמא? לחם לגלל תודה, ואין תודה לגלל לחם.

    14ואמר רבא: הפריש מעות לתודתו׃

    תוספות

    מאי קמשמע לן דקסבר רבי יוחנן מתכפר אדם בשבח הקדשמשמע הכא דפשיטא לן דאית ליה לרבי יוחנן הך סברא וכן משמע נמי בפרק בתרא דכריתות (דף כז.) דבעי רבי אלעזר אדם מתכפר בשבח הקדש או לא אמר רבי יוחנן כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממנו מכלל דאמרה ר' יוחנן אין ועל הדא אמרה דתנן וולד תודה ותמורתה כו' ומייתי הך דשמעתין ותימה דבתמורה בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כה.) אמר רבי יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר מאי טעמא קסבר ר' יוחנן אם שיירה משוייר עובר לאו ירך אמו הוא והוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות רצה בה מתכפר רצה בחברתה ומותיב התם ר' אלעזר ומסיק כתנאי ופריך רבא ממאי דטעמא דר' יוחנן דאם שיירו משוייר דלמא היינו טעמא דרבי יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש א"ל רב המנונא מכדי רבי אלעזר תלמידיה דר' יוחנן ויתיב קמיה דר' יוחנן ולא אהדר ליה האי שינויא ואת אמרת טעמא דר' יוחנן משום דאדם מתכפר בשבח הקדש נראה לפרש דדווקא בחטאת צריך לומר טעמא משום דאם שיירו משוייר דאם איתא דאינו משוייר משום דעובר ירך אמו לא היה מתכפר בשבח הקדש משום דקיימא לן (מעילה דף י:) חמש חטאות מתות ולד חטאת כו' אבל השתא דעובר לאו ירך אמו הוא מתכפר בולד כבשתי חטאות לאחריות דמי והא דקיימא לן ולד חטאת מתה מיתוקמא בהפרישה ואח"כ נתעברה אבל בולד תודה מתכפר אפי' הפרישה ואח"כ נתעברה דאדם מתכפר בשבח הקדש כדאיתא הכא ובכריתות (דף כז.) ומתיישבת בכך שמעתא דבסמוך אמר שמואל כל שבחטאת מתה בתודה אין טעון לחם ומסיק שמואל כר"ש סבירא ליה דאמר חמש חטאות מתות ורועה לר"ש לית ליה כלל ושמואל מאי קמשמע לן לאפוקי מדרבי יוחנן הא שפיר אית ליה לרבי יוחנן נמי האי כללא דאם אדם מתכפר בשבח הקדש בתודה הכי נמי מתכפר בשבח הקדש בחטאת ואינה מתה בחטאת ולכך טעונה לחם כתודה אלא ודאי בחטאת אין מתכפר בשבח הקדש דאי כשהפריש חטאת מעוברת ההוא לא מיקרי שבח הקדש לר' יוחנן כיון דלאו ירך אמו הוא דאם שיירו משוייר דהוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות ואי בהפרישה ואחר כך נתעברה הוה ליה ולד חטאת מתה ואין מתכפר בה וכיוצא בה בתודת חובה טעונה לחם דמתכפר בשבח הקדש ומיהו קצת קשה דלקמן גבי מפריש חטאת מעוברת מסיק דלמא אם שיירו משוייר וטעמא דר' יוחנן דקסבר אדם מתכפר בשבח הקדש:

    רועה לרבי היכי משכחת להדרבי אושעיא אליבא דרבי אמרה כדאיתא בתמורה בפרק וולד חטאת (דף כד.):

    הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהןלא בהפריש בזו אחר זו דאם כן אין מתכפר בשניה ומתכפר באחת מהן משמע באיזה שירצה ובמפריש בבת אחת נמי לא איירי דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו כדאיתא בפ' האיש מקדש (קדושין דף נ:) אלא כגון דאמר תיקדוש אחת מהן מתוך השתים כי ההיא דליקדשו ארבעים מתוך שמונים דלעיל אבל צריך לדקדק דלא תיקשי אם אין ברירה דגבי תודה ששחטה על פ' חלות לא קשיא מברירה כדפרישית לעיל [מנחות דף עח: ד"ה ליקדשו]:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף פ׳ עמוד א׳

    מסכת מנחות דף פ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־323 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אלא אחליפי תודה נדבה דקאמר הרי זו ואבדה ומפריש אחרת תחתיה כלומר דאסיפא דהא ברייתא קאי דקאמר מנין תמורה וחליפין דסתמא קתני וקמשמע לן בחליפי תודה נדבה ואמר רבי יוחנן עלה לא שנו כו':

    בין לפני כפרה בין לאחר כפרה שנתכפר באחרות טעונות שתיהן לחם דמרבה בתודות הוא דהואיל ולא נתחייב להפריש אחרת והפרישה גלי אדעתיה שדעתו היה להרבות בתודות של נדבות והלכך מביא בלחמיהן:

    אלא אוולד תודה נדבה כגון שהפריש וילדה בין הקריבה לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעונה לחם דמותר דתודה היא שכבר נתכפר באחר והוי כמפריש מעות לתודתו וניתותרו דכל דבר הבא מאליו כגון ולד חשיב מותר:

    אלא אוולד תודת חובה וכי קתני לעיל ולא ולדה טעון לחם לאחר כפרה אבל לפני כפרה טעון והתם ליכא למיפרך בין לפני וכו' מרבה בתודות הוא דאין אדם מרבה בתודת חובה:

    אדם מתכפר בשבח הקדש דהיינו הולד [של תודת חובה] וכיון דיכול להתכפר באיזו שירצה או באם או בולד הכי נמי טעונות לחם:

    הוי בה אביי נמי כהאי גוונא אהייא ותירץ אוולד תודת חובה:

    לפני כפרה טעונות לחם דאדם מתכפר בשבח הקדש לאחר כפרה אין טעונין לחם דמותר דתודה היא ובוולד דתודה נדבה להכי לפני כפרה נמי אין טעונין לחם משום דאין אדם מתכפר בתודת נדבה:

    כל שבחטאת מתה מפרש לקמן:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    מאי קמשמע לן דקסבר רבי יוחנן מתכפר אדם בשבח הקדש משמע הכא דפשיטא לן דאית ליה לרבי יוחנן הך סברא וכן משמע נמי בפרק בתרא דכריתות (דף כז.) דבעי רבי אלעזר אדם מתכפר בשבח הקדש או לא אמר רבי יוחנן כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממנו מכלל דאמרה ר' יוחנן אין ועל הדא אמרה דתנן וולד תודה ותמורתה כו' ומייתי הך דשמעתין ותימה דבתמורה בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כה.) אמר רבי יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר מאי טעמא קסבר ר' יוחנן אם שיירה משוייר עובר לאו ירך אמו הוא והוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות רצה בה מתכפר רצה בחברתה ומותיב התם ר' אלעזר ומסיק כתנאי ופריך רבא ממאי דטעמא דר' יוחנן דאם שיירו משוייר דלמא היינו טעמא דרבי יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש א"ל רב המנונא מכדי רבי אלעזר תלמידיה דר' יוחנן ויתיב קמיה דר' יוחנן ולא אהדר ליה האי שינויא ואת אמרת טעמא דר' יוחנן משום דאדם מתכפר בשבח הקדש נראה לפרש דדווקא בחטאת צריך לומר טעמא משום דאם שיירו משוייר דאם איתא דאינו משוייר משום דעובר ירך אמו לא היה מתכפר בשבח הקדש משום דקיימא לן (מעילה דף י:) חמש חטאות מתות ולד חטאת כו' אבל השתא דעובר לאו ירך אמו הוא מתכפר בולד כבשתי חטאות לאחריות דמי והא דקיימא לן ולד חטאת מתה מיתוקמא בהפרישה ואח"כ נתעברה אבל בולד תודה מתכפר אפי' הפרישה ואח"כ נתעברה דאדם מתכפר בשבח הקדש כדאיתא הכא ובכריתות (דף כז.) ומתיישבת בכך שמעתא דבסמוך אמר שמואל כל שבחטאת מתה בתודה אין טעון לחם ומסיק שמואל כר"ש סבירא ליה דאמר חמש חטאות מתות ורועה לר"ש לית ליה כלל ושמואל מאי קמשמע לן לאפוקי מדרבי יוחנן הא שפיר אית ליה לרבי יוחנן נמי האי כללא דאם אדם מתכפר בשבח הקדש בתודה הכי נמי מתכפר בשבח הקדש בחטאת ואינה מתה בחטאת ולכך טעונה לחם כתודה אלא ודאי בחטאת אין מתכפר בשבח הקדש דאי כשהפריש חטאת מעוברת ההוא לא מיקרי שבח הקדש לר' יוחנן כיון דלאו ירך אמו הוא דאם שיירו משוייר דהוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות ואי בהפרישה ואחר כך נתעברה הוה ליה ולד חטאת מתה ואין מתכפר בה וכיוצא בה בתודת חובה טעונה לחם דמתכפר בשבח הקדש ומיהו קצת קשה דלקמן גבי מפריש חטאת מעוברת מסיק דלמא אם שיירו משוייר וטעמא דר' יוחנן דקסבר אדם מתכפר בשבח הקדש:

    רועה לרבי היכי משכחת לה דרבי אושעיא אליבא דרבי אמרה כדאיתא בתמורה בפרק וולד חטאת (דף כד.):

    הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן לא בהפריש בזו אחר זו דאם כן אין מתכפר בשניה ומתכפר באחת מהן משמע באיזה שירצה ובמפריש בבת אחת נמי לא איירי דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו כדאיתא בפ' האיש מקדש (קדושין דף נ:) אלא כגון דאמר תיקדוש אחת מהן מתוך השתים כי ההיא דליקדשו ארבעים מתוך שמונים דלעיל אבל צריך לדקדק דלא תיקשי אם אין ברירה דגבי תודה ששחטה על פ' חלות לא קשיא מברירה כדפרישית לעיל [מנחות דף עח: ד"ה ליקדשו]:

    Tosafot on Menachot 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף פ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־323 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״אלא אחליפי תודה נדבה, בין לפני כפרה…״

      חכמים: רבה.

    2. קטע 229 מילים

      נפתחת ב״אלא, אולד תודה נדבה בין לפני כפרה…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״מאי קמ"ל דקסבר ר' יוחנן: אדם מתכפר…״

      חכמים: אביי.

    4. קטע 451 מילים

      נפתחת ב״איתמר נמי, אמר רב יצחק בר יוסף,…״

      חכמים: רב יצחק בר יוסף, רבי יוחנן, רבה.

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל: כל שבחטאת מתה בתודה אין…״

      חכמים: שמואל.

    6. קטע 644 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב עמרם: מהו אומר (ויקרא ז,…״

      חכמים: רב עמרם.

    7. קטע 741 מילים

      נפתחת ב״ואילו גבי חטאת כי האי גונא רועה,…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״שמואל כרבי סבירא ליה, דאמר: אבודה בשעת…״

      חכמים: רבי סבירא, שמואל.

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״אלא רועה, לרבי היכי משכחת לה? כדרבי…״

      חכמים: רבי היכי, רבי אושעיא.

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״והא גבי תודה כי האי גוונא אין…״

      חכמים: רבי שמעון, שמואל.

    11. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״והא רועה, לרבי שמעון לית ליה כלל.…״

      חכמים: רבי שמעון.

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״שמואל נמי חדא קאמר: כל שבחטאת מתה…״

      חכמים: רבי יוחנן, שמואל.

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' אבא: זו תודה וזו לחמה,…״

      חכמים: אבא.

    14. קטע 145 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: הפריש מעות לתודתו…״

      חכמים: רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף פ׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026