כמעשה צלי בשבת — כלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמיחייב בשבת אם היה עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו דהתם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך כגון בכה"ג כדמפרש לקמן דאי לא הפך הוה בשיל מצד אחד אבל גבי חימוץ ליכא לפלוגי:
אילימא דכי לא הפיך ביה לא בשיל פשיטא — דלא היפך פטור דהא לא נצלה ולא מידי עבד:
מאכל בן דרוסאי — שליש הוא מבושל:
קמ"ל — הא דקתני לא היפך פטור אע"ג דבשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא:
ואם נצלה בו מצד אחד כגרוגרת — צלייה גמורה חייב אפילו כי לא היפך:
קודח — חור כל שהוא במקדח בשבת חייב:
דחזו לצרף — כמו שעושין נגרין כשצריכין לחור אחד קודחין שלשה קטנים זה בצד זה ומחברים אותן:
לבבא דאקלידא — לשון של מפתח שראשו חד ותוחבן בתוך התיבה ופותח ונועל:
אלא קומץ — שלא יטול קומץ לבדו ויחמיצנו:
מנחה מנין — שלא יחמיץ כל המנחה יחד קודם קמיצה:
שאר מנחות מנין — דהאי קרא במנחת מרחשת כתיב:
פסולה — כגון שיצאת או נטמאת:
וחזר וחימצה — כלומר גמר מעשה חימוצה שאפאה:
מהו — מי מיחייב משום מחמץ אחר מחמץ או לא:
או דלמא כיון דחימצה לא מהני ליה בה פסול יוצא — דלאו קדושה גמורה היא ואין בה אלא פסול חימוץ וחייב כשאר מחמץ אחר מחמץ:
חימצה — לקומץ:
בראשו של מזבח מהו — אשר תקריבו משמע כל זמן שמחוסרת הקרבה עבר עליה אבל לאחר הקרבה לא:
מחוסר הקטרה — ליתנה על האש:
והשתא דנפקא לן מכל המנחה — דאפילו כשהקומץ מעורבבת חייב עלי':
אשר תקריבו — משמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי:
לרבות מנחת נסכים לחימוץ — שאם חמצה חייב משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויינהו להני וה"נ תנינא לה בתורת כהנים אין לי בלא תעשה חמץ אלא במנחה ששיריה נאכלין מנחות שאין שיריה נאכלין מנין ת"ל כל המנחה וגו' להביא מנחת נסכים אבל לחם הפנים לא לקי עליה דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ומר מרבי לחם הפנים דלא תימא בנקמצות אמר רחמנא שמהן קרב למזבח אבל האי דלא קרב מיניה לא קסבר מדת יבש נתקדשה אבל מנחת נסכים לא לקי:
