בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף נ״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כמעשה צלי בשבתכלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמיחייב בשבת אם היה עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו דהתם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך כגון בכה"ג כדמפרש לקמן דאי לא הפך הוה בשיל מצד אחד אבל גבי חימוץ ליכא לפלוגי:

    אילימא דכי לא הפיך ביה לא בשיל פשיטאדלא היפך פטור דהא לא נצלה ולא מידי עבד:

    מאכל בן דרוסאישליש הוא מבושל:

    קמ"להא דקתני לא היפך פטור אע"ג דבשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא:

    ואם נצלה בו מצד אחד כגרוגרתצלייה גמורה חייב אפילו כי לא היפך:

    קודחחור כל שהוא במקדח בשבת חייב:

    דחזו לצרףכמו שעושין נגרין כשצריכין לחור אחד קודחין שלשה קטנים זה בצד זה ומחברים אותן:

    לבבא דאקלידאלשון של מפתח שראשו חד ותוחבן בתוך התיבה ופותח ונועל:

    אלא קומץשלא יטול קומץ לבדו ויחמיצנו:

    מנחה מניןשלא יחמיץ כל המנחה יחד קודם קמיצה:

    שאר מנחות מניןדהאי קרא במנחת מרחשת כתיב:

    פסולהכגון שיצאת או נטמאת:

    וחזר וחימצהכלומר גמר מעשה חימוצה שאפאה:

    מהומי מיחייב משום מחמץ אחר מחמץ או לא:

    או דלמא כיון דחימצה לא מהני ליה בה פסול יוצאדלאו קדושה גמורה היא ואין בה אלא פסול חימוץ וחייב כשאר מחמץ אחר מחמץ:

    חימצהלקומץ:

    בראשו של מזבח מהואשר תקריבו משמע כל זמן שמחוסרת הקרבה עבר עליה אבל לאחר הקרבה לא:

    מחוסר הקטרהליתנה על האש:

    והשתא דנפקא לן מכל המנחהדאפילו כשהקומץ מעורבבת חייב עלי':

    אשר תקריבומשמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי:

    לרבות מנחת נסכים לחימוץשאם חמצה חייב משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויינהו להני וה"נ תנינא לה בתורת כהנים אין לי בלא תעשה חמץ אלא במנחה ששיריה נאכלין מנחות שאין שיריה נאכלין מנין ת"ל כל המנחה וגו' להביא מנחת נסכים אבל לחם הפנים לא לקי עליה דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ומר מרבי לחם הפנים דלא תימא בנקמצות אמר רחמנא שמהן קרב למזבח אבל האי דלא קרב מיניה לא קסבר מדת יבש נתקדשה אבל מנחת נסכים לא לקי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 57 עמוד א

    1אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב, לא היפך בו פטור.

    2אמר רבא: מאי ״חייב״ נמי דקאמר? כמעשה צלי של שבת.

    3גופא, אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים, היפך בו חייב, לא היפך בו פטור. היכי דמי? אילימא דאי לא היפך ביה לא בשיל פשיטא! אלא דאי לא מהפיך ליה נמי הוה בשיל, אמאי לא מיחייב?

    4לא צריכא, דאי לא היפך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי, וכי מהפיך ביה בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי, וקמ"ל דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום הוא.

    5אמר רבא: ואם נצלה בו כגרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב. א"ל רבינא לרב אשי: במקום אחד אין, בשנים או ג' מקומות לא? והתנן: הקודח כל שהוא חייב!

    6היכי דמי? אילימא במקום אחד, כל שהוא למאי חזי? אלא לאו בשנים או שלשה מקומות, דחזו לצירוף? לא, לעולם במקום אחד, דחזו לבבא דאקלידא.

    7ואיכא דאמרי, אמר רבא: אפילו בשנים וג' מקומות. אמר ליה רבינא לרב אשי: אף אנן נמי תנינא הקודח כל שהוא חייב. היכי דמי? אילימא במקום אחד כל שהוא למאי חזי? אלא לאו בשנים ושלשה מקומות, דחזי לצירוף? לא, לעולם במקום אחד, דחזו לבבא דאקלידא.

    ברייתא

    8תנו רבנן: אילו נאמר (ויקרא ב, יא) ״אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ״, הייתי אומר אין לי (אלא) בלא תעשה חמץ אלא קומץ בלבד.

    9מנחה מנין? ת"ל ״מנחה״. שאר מנחות מנין? ת"ל (ויקרא ב, יא) ״כל המנחה״.

    10״אשר תקריבו לה'״ כשרה, ולא פסולה. מכאן אמרו: המחמיץ את הכשירה חייב, ואת הפסולה פטור.

    11בעי רב פפא: חימצה ויצאת, וחזר וחימצה מהו? כיון דיצאת איפסילה לה ביוצא, וכי הדר מחמיץ לה לא מיחייב עלה משום מחמיץ אחר מחמיץ.

    12או דילמא, כיון דחימצה, פסול יוצא לא מהני ביה, וכי הדר מחמיץ לה מיחייב עלה משום מחמיץ אחר מחמיץ? תיקו.

    13בעי רב מרי: חימצה בראשו של מזבח, מהו? ״אשר תקריבו״ אמר רחמנא, והא אקרבה,׃

    14או דלמא מחוסר הקטרה כמחוסר מעשה דמי? תיקו.

    15והשתא דנפקא ליה מכל המנחה״, ״אשר תקריבו (לה')״ למה לי? מיבעי ליה לכדתניא: ״אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: לרבות לחם הפנים לחימוץ.

    16מנחת נסכים? מי פירות הם!

    תוספות

    ואם נצלה בו כגרוגרת במקום אחדפירוש צליה גמורה כל צרכו לגמרי יותר ממאכל בן דרוסאי:

    בשנים ושלשה מקומותלא דמי להוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בפרק המוציא יין (שבת דף פ.) דהתם טעמא כדאיתא בסוף הבונה (שבת דף קד:) מחוסר קציצה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין דרך בישול בכך ומחוסר נמי חתיכה וקריבה:

    מנחה מניןדמחלקם לא נפקא לן אלא שיריים שאחר קמיצה והכא קודם קמיצה:

    שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחהואפי' למאן דלא דריש כל הכא מודה דפשטיה דקרא הוא:

    אשר תקריבו למה ליתימה הא איצטריך למחמץ בראשו של מזבח דפטור כדאמרן או לכל הפחות אחר שהוצת האור ברובו דאשר תקריבו אמר רחמנא והא איקרבא:

    לרבות מנחת נסכים לחימוץ לרבות לחם הפנים לחימוץמאן דמרבי מנחת נסכים לא מרבי לחם הפנים דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ולית בה קדושת הגוף עד לאחר אפייה אבל מאן דמרבי לחם הפנים מודה במנחת נסכים וא"ת ולמה לי אשר תקריבו לרבות תיהוי בכלל כל המנחות וכי תימא דלא משמע אלא אותן הכתובים בפרשה הא אמרינן לעיל בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) גבי כל מנחת כהן כליל תהיה דמשמע עומר ושתי הלחם כדקאמר התם שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמם וכי תימא משום דהתם לא כתיב אלא מנחת חביתין ועל כרחין אתא לרבויי כל מנחות אכתי הא על כרחין מרבינן כמה מנחות שאין כתובות שם בפרשה דמשמע דכולהו בכלל מנחה כגון מנחת חוטא ומנחת כהנים חוץ מהנך מנחת נסכים ולחם הפנים ובקונטרס פי' דלא מתרבי מכל המנחה משום דלא דמו לשאר מנחות דבעו שמן ולבונה ומנחת נסכים לא בעיא לבונה ולחם הפנים לא בעיא שמן ולפי טעם זה כ"ש דמנחת חוטא ומנחת קנאות לא הוו בכלל דלא בעו לא שמן ולא לבונה ותימה דהוה ליה לאשמועינן רבותא ולימא לרבות מנחת חוטא ומנחת קנאות לחימוץ וכ"ש מנחת נסכים ושמא הנהו אע"ג דאין בהם שמן ולבונה כיון דנקמצות מיתרבו מכל המנחה דדמו טפי לאותם הכתובות שם דקרינא ביה חלקם לא תאפה חמץ אבל מנחת נסכים אינה נקמצת ומנחת כהנים אע"ג דאינה נקמצת כיון דאית בה שמן ולבונה דמיא להו טפי ויש פירושים מרש"י שכתוב בהן משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויי בהו להני וה"נ בת"כ אין לי בלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהן נאכלות מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין ת"ל כל המנחה להביא לחם הפנים דברי רבי יוסי הגלילי כו' ויותר היה נראה לומר דלכך צריך ריבוי ללחם הפנים ומנחת נסכים משום דמנחת נסכים אינה באה בגלל עצמה ולחם הפנים אין מהן לאישים אבל שאר מנחות באות בגלל עצמן ויש מהן לאישים וטעם זה אשכחן לקמן (מנחות דף ס:) גבי הגשה דמרבי ר"ש שאר מנחות להגשה מאת המנחה וממעט שתי הלחם ולחם הפנים מדכתיב מאלה ומנחת נסכים מדכתיב והקריבה ומיהו תימה דמשמע התם דאי לאו מיעוטא הוו מיתרבי להגשה מאת המנחה ומאי שנא לחימוץ דלא מיתרבו מכל המנחה הא חימוץ והגשה תרוייהו בחד פרשתא כתיבי במנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ויותר היה לרבות מכל המנחה טפי מאת המנחה ועוד קשה דהכא איתרבו מכל המנחה מנחת העומר ומנחת סוטה והתם לא איתרבו מאת המנחה אלא בעי התם קרא לרבויי דמרבה מנחת העומר להגשה מוהבאת ומנחת סוטה מן והקריב ומיהו בזה אין תימה בסברא דכל מרבה טפי מאת אבל זה ודאי תימה דהוי אפכא הכא מהתם דמכל המנחה מרבה מנחת העומר ומנחת סוטה ואילו מנחת נסכים ולחם הפנים לא מתרביא והתם מרבינן מאת המנחה לחם הפנים ומנחת נסכים ואילו מנחת העומר ומנחת סוטה לא מרבינן:

    מנחת נסכים מי פירות הןושאר מנחות ידוע דמגבלין במים דשמנן מועט ובענין זה אי אפשר לגבל אבל מנחת נסכים שמנה מרובה וס"ד דאין נותן מים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    וקמ"ל פי' מאי דקתני לא הפך בהם פטור אע"ג דבשלה מצד אחד, ואמר רבא דאם בשלה בו כגרוגרת במקום אחד חייב ר"ל אע"ג דלא הפך אלא בדחיה בעלמא דעבדי כגרוגרת חייב, דאין לפרש דר"ל דמאי דאמרינן דהפך דחייב דקאמר ר"ל כי בשל כגרוגרת, דמאי הוה אשמועינן רבא בה כי פשי' דשעור שבת הוי כגרוגרת וא"כ השתא מאי אשמועי' רבא דבלא הפך אם בשל כגרוגרת דחייב פשיטא דהכי מדמינן לעיל היכי דמי אלא אע"ג דלא הפך בה הוה בשיל אמאי לא מיחייב, ואין לומר דאתיא לאשמועי' דכגרוגרת חייב הא נמי ידעינן דשיעור חיוב אוכלין דמלאכת דשבת הוי כגרוגרת, וי"ל דאתא לאשמועי' דדוקא במקום אחד אבל לא בשנים ושלשה לא נידוק מינה משום דלא חזי לצרוף. ולישנא בתרא אתא לאשמועי' דגם בשנים ושלשה מקומות חייב נוכל לומר דקאי בין אהפך בין אלא הפך:

    והשתא דנפקא לן מכל המנחה, דאפי' כשהקומץ מעורב בה חייב עליה אשר תקריבו דמשמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי, ל"ה: וקשיא אשר תקריבו מבעי למה דלא מחייב עלה אלא מפני הקומץ שמעורב בה אבל אי שקליה לקומץ מינה לא מחייב עלה: וי"ל דבהך מנחה דאיירי קרא דהיינו מרחשת לא מצי שקל לקומץ עד לאחר אפיה א"כ לא אתא למימר דאי שקיל קומץ מינה קודם עשייתו דלא מחייב עליה דפשיטא דאי שקיל קומץ מינה קודם גמר אפייתה לאו מנחה: ואם תאמר דמאי דחייב בה קרא הוי כי הקומץ מעורב בה דבלאו הכי לא מקריא מנחה ולא היה צריך לומר אשר תקריבו לומר דצריך שיהא בה הקומץ דפשיטא דלא הוה מקריא מנחה וממנחה דכתיב לבד סגי, ואי נימא דמשום מנחת סלת דשקיל קומץ מינה קודם אפיה ועשיית שאר המנחה לומר דלא מחייב עלה אתיא, דהא ליתא משום דמלא תאפה חלקם נפקא לן לעיל דחייב עליה לכך קאמר כאשר תקריבו לא הוה צריך:

    מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף נ״ז עמוד א׳

    מסכת מנחות דף נ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־348 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כמעשה צלי בשבת כלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמיחייב בשבת אם היה עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו דהתם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך כגון בכה"ג כדמפרש לקמן דאי לא הפך הוה בשיל מצד אחד אבל גבי חימוץ ליכא לפלוגי:

    אילימא דכי לא הפיך ביה לא בשיל פשיטא דלא היפך פטור דהא לא נצלה ולא מידי עבד:

    מאכל בן דרוסאי שליש הוא מבושל:

    קמ"ל הא דקתני לא היפך פטור אע"ג דבשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא:

    ואם נצלה בו מצד אחד כגרוגרת צלייה גמורה חייב אפילו כי לא היפך:

    קודח חור כל שהוא במקדח בשבת חייב:

    דחזו לצרף כמו שעושין נגרין כשצריכין לחור אחד קודחין שלשה קטנים זה בצד זה ומחברים אותן:

    לבבא דאקלידא לשון של מפתח שראשו חד ותוחבן בתוך התיבה ופותח ונועל:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 57a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    ואם נצלה בו כגרוגרת במקום אחד פירוש צליה גמורה כל צרכו לגמרי יותר ממאכל בן דרוסאי:

    בשנים ושלשה מקומות לא דמי להוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בפרק המוציא יין (שבת דף פ.) דהתם טעמא כדאיתא בסוף הבונה (שבת דף קד:) מחוסר קציצה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין דרך בישול בכך ומחוסר נמי חתיכה וקריבה:

    מנחה מנין דמחלקם לא נפקא לן אלא שיריים שאחר קמיצה והכא קודם קמיצה:

    שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחה ואפי' למאן דלא דריש כל הכא מודה דפשטיה דקרא הוא:

    אשר תקריבו למה לי תימה הא איצטריך למחמץ בראשו של מזבח דפטור כדאמרן או לכל הפחות אחר שהוצת האור ברובו דאשר תקריבו אמר רחמנא והא איקרבא:

    לרבות מנחת נסכים לחימוץ לרבות לחם הפנים לחימוץ מאן דמרבי מנחת נסכים לא מרבי לחם הפנים דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ולית בה קדושת הגוף עד לאחר אפייה אבל מאן דמרבי לחם הפנים מודה במנחת נסכים וא"ת ולמה לי אשר תקריבו לרבות תיהוי בכלל כל המנחות וכי תימא דלא משמע אלא אותן הכתובים בפרשה הא אמרינן לעיל בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) גבי כל מנחת כהן כליל תהיה דמשמע עומר ושתי הלחם כדקאמר התם שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמם וכי תימא משום דהתם לא כתיב אלא מנחת חביתין ועל כרחין אתא לרבויי כל מנחות אכתי הא על כרחין מרבינן כמה מנחות שאין כתובות שם בפרשה דמשמע דכולהו בכלל מנחה כגון מנחת חוטא ומנחת כהנים חוץ מהנך מנחת נסכים ולחם הפנים ובקונטרס פי' דלא מתרבי מכל המנחה משום דלא דמו לשאר מנחות דבעו שמן ולבונה ומנחת נסכים לא בעיא לבונה ולחם הפנים לא בעיא שמן ולפי טעם זה כ"ש דמנחת חוטא ומנחת קנאות לא הוו בכלל דלא בעו לא שמן ולא לבונה ותימה דהוה ליה לאשמועינן רבותא ולימא לרבות מנחת חוטא ומנחת קנאות לחימוץ וכ"ש מנחת נסכים ושמא הנהו אע"ג דאין בהם שמן ולבונה כיון דנקמצות מיתרבו מכל המנחה דדמו טפי לאותם הכתובות שם דקרינא ביה חלקם לא תאפה חמץ אבל מנחת נסכים אינה נקמצת ומנחת כהנים אע"ג דאינה נקמצת כיון דאית בה שמן ולבונה דמיא להו טפי ויש פירושים מרש"י שכתוב בהן משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויי בהו להני וה"נ בת"כ אין לי בלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהן נאכלות מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין ת"ל כל המנחה להביא לחם הפנים דברי רבי יוסי הגלילי כו' ויותר היה נראה לומר דלכך צריך ריבוי ללחם הפנים ומנחת נסכים משום דמנחת נסכים אינה באה בגלל עצמה ולחם הפנים אין מהן לאישים אבל שאר מנחות באות בגלל עצמן ויש מהן לאישים וטעם זה אשכחן לקמן (מנחות דף ס:) גבי הגשה דמרבי ר"ש שאר מנחות להגשה מאת המנחה וממעט שתי הלחם ולחם הפנים מדכתיב מאלה ומנחת נסכים מדכתיב והקריבה ומיהו תימה דמשמע התם דאי לאו מיעוטא הוו מיתרבי להגשה מאת המנחה ומאי שנא לחימוץ דלא מיתרבו מכל המנחה הא חימוץ והגשה תרוייהו בחד פרשתא כתיבי במנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ויותר היה לרבות מכל המנחה טפי מאת המנחה ועוד קשה דהכא איתרבו מכל המנחה מנחת העומר ומנחת סוטה והתם לא איתרבו מאת המנחה אלא בעי התם קרא לרבויי דמרבה מנחת העומר להגשה מוהבאת ומנחת סוטה מן והקריב ומיהו בזה אין תימה בסברא דכל מרבה טפי מאת אבל זה ודאי תימה דהוי אפכא הכא מהתם דמכל המנחה מרבה מנחת העומר ומנחת סוטה ואילו מנחת נסכים ולחם הפנים לא מתרביא והתם מרבינן מאת המנחה לחם הפנים ומנחת נסכים ואילו מנחת העומר ומנחת סוטה לא מרבינן:

    מנחת נסכים מי פירות הן ושאר מנחות ידוע דמגבלין במים דשמנן מועט ובענין זה אי אפשר לגבל אבל מנחת נסכים שמנה מרובה וס"ד דאין נותן מים:

    Tosafot on Menachot 57a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    וקמ"ל פי' מאי דקתני לא הפך בהם פטור אע"ג דבשלה מצד אחד, ואמר רבא דאם בשלה בו כגרוגרת במקום אחד חייב ר"ל אע"ג דלא הפך אלא בדחיה בעלמא דעבדי כגרוגרת חייב, דאין לפרש דר"ל דמאי דאמרינן דהפך דחייב דקאמר ר"ל כי בשל כגרוגרת, דמאי הוה אשמועינן רבא בה כי פשי' דשעור שבת הוי כגרוגרת וא"כ השתא מאי אשמועי' רבא דבלא הפך אם בשל כגרוגרת דחייב פשיטא דהכי מדמינן לעיל היכי דמי אלא אע"ג דלא הפך בה הוה בשיל אמאי לא מיחייב, ואין לומר דאתיא לאשמועי' דכגרוגרת חייב הא נמי ידעינן דשיעור חיוב אוכלין דמלאכת דשבת הוי כגרוגרת, וי"ל דאתא לאשמועי' דדוקא במקום אחד אבל לא בשנים ושלשה לא נידוק מינה משום דלא חזי לצרוף. ולישנא בתרא אתא לאשמועי' דגם בשנים ושלשה מקומות חייב נוכל לומר דקאי בין אהפך בין אלא הפך:

    והשתא דנפקא לן מכל המנחה, דאפי' כשהקומץ מעורב בה חייב עליה אשר תקריבו דמשמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי, ל"ה: וקשיא אשר תקריבו מבעי למה דלא מחייב עלה אלא מפני הקומץ שמעורב בה אבל אי שקליה לקומץ מינה לא מחייב עלה: וי"ל דבהך מנחה דאיירי קרא דהיינו מרחשת לא מצי שקל לקומץ עד לאחר אפיה א"כ לא אתא למימר דאי שקיל קומץ מינה קודם עשייתו דלא מחייב עליה דפשיטא דאי שקיל קומץ מינה קודם גמר אפייתה לאו מנחה: ואם תאמר דמאי דחייב בה קרא הוי כי הקומץ מעורב בה דבלאו הכי לא מקריא מנחה ולא היה צריך לומר אשר תקריבו לומר דצריך שיהא בה הקומץ דפשיטא דלא הוה מקריא מנחה וממנחה דכתיב לבד סגי, ואי נימא דמשום מנחת סלת דשקיל קומץ מינה קודם אפיה ועשיית שאר המנחה לומר דלא מחייב עלה אתיא, דהא ליתא משום דמלא תאפה חלקם נפקא לן לעיל דחייב עליה לכך קאמר כאשר תקריבו לא הוה צריך:

    Rashba on Menachot 57a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף נ״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־348 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    2. קטע 210 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מאי ״חייב״ נמי דקאמר? כמעשה…״

      חכמים: רבא.

    3. קטע 342 מילים

      נפתחת ב״גופא, אמר רבה בר בר חנה, אמר…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבה.

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״לא צריכא, דאי לא היפך ביה הוה…״

    5. קטע 528 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: ואם נצלה בו כגרוגרת מצד…״

      חכמים: רב אשי, רבא.

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״היכי דמי? אילימא במקום אחד, כל שהוא…״

    7. קטע 744 מילים

      נפתחת ב״ואיכא דאמרי, אמר רבא: אפילו בשנים וג'…״

      חכמים: רב אשי, רבא.

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: אילו נאמר (ויקרא ב, יא)…״

    9. קטע 913 מילים

      נפתחת ב״מנחה מנין? ת"ל ״מנחה״. שאר מנחות מנין?…״

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״״אשר תקריבו לה'״ כשרה, ולא פסולה. מכאן…״

    11. קטע 1124 מילים

      נפתחת ב״בעי רב פפא: חימצה ויצאת, וחזר וחימצה…״

      חכמים: רב פפא.

    12. קטע 1220 מילים

      נפתחת ב״או דילמא, כיון דחימצה, פסול יוצא לא…״

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״בעי רב מרי: חימצה בראשו של מזבח,…״

      חכמים: רב מרי, רבה.

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״או דלמא מחוסר הקטרה כמחוסר מעשה דמי?…״

    15. קטע 1530 מילים

      נפתחת ב״והשתא דנפקא ליה מכל המנחה״, ״אשר תקריבו…״

      חכמים: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    16. קטע 165 מילים

      נפתחת ב״מנחת נסכים? מי פירות הם!…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף נ״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026