אין מביאין מנחת ביכורים ומנחת בהמה — היינו מנחת נסכים:
קודם לשתי הלחם לא יביא — דאמרינן בתורת כהנים קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות ומנין אף לביכורים ת"ל בכורי קציר חטים:
ואם הביא כשר — טעמא מפרש בפ' ר' ישמעאל (ג"ז שם):
במי שראוי לעבודה — למעוטי אחד מן הפסולים:
ובדבר הראוי לעבודה — כגון מנחת חטין אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא דלברר עון קאתיא והאי דפסלה מחשבה במנחת קנאות משום דרחמנא קרייה חטאת:
פגימת המזבח מההיא קרא נפקא וזבחת עליו את עולותיך (שמות כ׳:כ״א) בזמן שהוא שלם כתיב עליו כולו במשמע במסכת זבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פיגול הוא ואם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו:
מן הבקר למטה — דאם עולה קרבנו מן הבקר בקרא דלעיל דרשינן מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא הנעבד ומן הצאן להוציא את המוקצה כשהוא אומר מן הבקר למטה כו':
והלא דין הוא — דטריפה לא תקרב ולמה לי קרא:
מכלל היתר — שכל שאר הבהמות מותרות להדיוט:
שכן קדושתה אוסרתה — בדבר שהוא קדוש לגבוה דהיינו מליקה בה נאסרת להדיוט אבל טריפה אינה קדושה משום טריפות ואכתי קרא למה לי:
מה אם השבתה — הא אינך מוציא מן הדין שהם מותרות:
מה למנחת העומר — שכן מרובה מצותה דמתרת חדש תאמר בטריפה:
ספיחין אסורין — קדושת שביעית נוהגת בהו וחייבין בביעור משנה שעברה דהא כלה לחיה שבשדה הילכך אין העומר מתירן והא נתבערו כולן:
ספיחין אסורים — מן הביעור ואילך דיליף מהן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו וכי מאחר שאין זורעים מהיכא אוספים לימד על הספיחים שהן אסורים וביעור משתרד רביעה שנייה דהויא לה כלה לחיה שבשדה כדתניא עד מתי נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית משתרד רביעה שניה במסכת תענית (דף ו:) הילכך לרבי עקיבא איצטריכא קרא להוציא טריפה:
ואפילו למ"ד — במסכת קדושין בסוף פ"ק (דף לז.):
חדש בחו"ל לאו דאורייתא — ולא חשיב ליה היתר אפילו הכי יש בה רבותא דמתרת לאו שבתוכה לאו דלחם וקלי וכרמל לא תאכלו שבתוך מנחה עצמה מתרת אפי' לר' עקיבא שאם נאכלו שירים לא יעבור האוכלן משום חדש אלא משום שביעית תאמר בטריפה שאינה מתרת כלום ולמה לי קרא:
א"ל רב אחא כו' — דילמא להכי איצטריך קרא סד"א טריפה נמי תקרב כמנחת העומר להתיר לאו שבתוכה שהאוכלה לא יעבור משום טריפה לא תאכל:
שכן מצותה בכך — שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפשר להביא כשירה:
גברא הוא — ומאי מותר לגבוה איכא:
שבת מותרת לגבוה — להקריב תמידין ומוספין:
שכן מצותה בכך — שאי אפשר להקריב תמידין ומוספין אלא בו ביום אבל טריפה אפשר בכשירה:
כלאים לגבוה — אבנטו של כהן:
