וההוא גברא — אדידיה קאמר דהא אפלטר סמכינא ואין דעתי מיושב להשיב לו:
מאי הוי עלה — דהאי שיעורא:
רבי יהודה בר אילעאי מוריינא דבי נשיאה הוה — והיה להם לבית רבי מורה הוראות ועל פיו היו עושין כל דבריהם והוא צוה להם לשערה:
כשמעתא דידיה — דאמר בית הלל מטמאין בדם נבילות:
ששה דברים במסכת עדיות קא חשיב להו:
על כזית — ושיעור טומאת נבילה בכזית:
מתני' אין מתנדבין לוג — יין לנסכו שלא מצינו מנחת נסכים של לוג ולא שנים ולא חמשה אבל מתנדבין שלשה דחזו לכבש וארבעה לאיל דהיא שלישית ההין וששה דחזו לפר ומששה ולמעלה דשבע חזו ג' מינייהו לכבש וד' לאיל ושמנה חזו לשני אילים תשעה חזו לפר וכבש עשרה חזו לפר ואיל י"א חזו לשני אילים וכבש וכך לעולם:
גמ' יש קבע לנסכים — אמר הרי עלי כך וכך לוגין מי הוי קבע דאין יכול להקריבם אלא הכל ביחד דהוו קרבי בקרבן א' או אין קבע ויכול להקריבם [מה] דחזו באפי נפשייהו:
היכי דמי — למאי נפקא מינה:
ואידך הוי נדבה — נדבת ציבור וימכר ויפלו דמיו לשופרות או יקרב הוא עצמו ויצטרף עם השני לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד דהוו נמי לציבור:
ואי אמרת יש קבע עד דממלא להו — ויביא לוג הששי כי היכי דליתחזי לפר לא קרבי דהא אין יכול להקריב בפני עצמו:
ששה לנדבה — גבי י"ג שופרות שהיו במקדש קאי די"ג שופרות הוו בשבעה מהם היו נותנין הנך מעות דמפרש במסכת יומא (דף נה:) ובמסכת שקלים (דף ט:) תקלין חדתין ועתיקין קינין גוזלי עולה עצים ולבונה וזהב לכפורת וששה מהם היו לנדבה ליתן בהן מעות ההולכות לנדבת צבור:
ואמרינן — לקמן בפרק בתרא (מנחות דף קז:):
כנגד מי כנגד מותר חטאת — כגון הפריש מעות לחטאת והוזלו הכבשים ונתותרו לו מעות:
ואחד למותר אשם — סתם כגון גוזלות ומעילות:
ואחד למותר אשם נזיר — דאותו מותר לא היה מעורב עם מותר אשם סתם לפי שזה לכפר וזה להתירו ביין:
ואחד למותר אשם מצורע — דלא דמו להנך שבא להתירו במחנה ואינך מפרש בפרק בתרא (לקמן מנחות קז:) וכל הנך מותרות אזלי לנדבת צבור כשהמזבח בטל לוקחין באותם מעות עולות הבשר לשם ועורות לכהנים דזהו מדרשו של יהוידע במסכת תמורה (דף כג:):
ואם איתא — דהמביא חמשה לוגין קרבי ארבע מהם ואחד יהא נדבה:
ליתקין לו שופר — להפיל בו הדמים:
הנך — מותרות לנדבת ציבור אזלי:
הנך — נסכים למה להו שופר הואיל ושכיח כל יומא שהרי רוב קרבנות טעונין נסכים:
אפשר דמצטרפי דמר ודמר — אם נדר ה' יקריב ד' ויניח לוג הנשאר ויצטרף עם מותר נסכים אחרים עד שיהו ד' או ג':
אזרח — גבי נסכים כתיב כל האזרח יעשה ככה את אלה וקרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיבי כל דין נסכים מלמד שמתנדבין נסכים בלא קרבן וכמה שלשת לוגין דבציר מהכי לא חזי למידי:
יהיה — חצי ההין יהיה לפר משמע דמנחה דהויא אחריתי לישנא אחרינא בפרשת נסכים כתיב ככם כגר יהיה:
ככה — עיכובא:
אילימא ארבעה וששה — פשיטא מי צריך קראי לרבויי:
מאי שנא שלש — דפשיטא לן דחזו לכבש כו':
אלא לאו — מידי דלא חזו ליה אתי לרבויי ולמשמע דמתנדבין ויקריבו ארבעה והחמישי יהא מותר:
מה שנים לא חזו כלל — דליכא למימר משיך חדא מינייהו ומקריב לה:
הא כדאיתא — שנים אין מתנדבין לגמרי חמשה לכתחילה הוא דלא שאין מפרישין תחילה למותרות אבל דיעבד מקריב ארבע וחמישי יהא מותר לנדבה:
הא אין קבע לנסכים — וכמה דבעי משנים ולמעלה מייתי וכי מייתי חמשה מקריב ארבעה מינייהו ואידך מותר וכל מה דבעי מייתי ומאי דחזי מקריב ואידך מותר לנדבה והכא ליכא למיבעי ולא מידי:
עד עשרה פשיטא לי — דלוג ושנים וה' לגמרי [לא קרבי] עד דממלי להו שלש לכבש חזו וד' לאיל וששה לפר ושבעה לכבש ואיל ח' לשני אילים ט' לפר וכבש י' לפר ואיל:
