דף ביאור
מסכת מנחות דף ק״ו עמוד ב׳פרק 13 הרי עלי עשרון
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף ק״ו עמוד ב׳
מסכת מנחות דף ק״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־457 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
וְדִלְמָא כּוּלַּהּ חוֹבָה הִיא, וְכֹל שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים הֲרֵי הוּא בְּ״בַל תַּקְטִירוּ״.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: דְּמַסֵּיק לְהוּ לְשׁוּם עֵצִים, וּכְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְרֵיחַ נִיחוֹחַ אִי אַתָּה מַעֲלֶה, אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה לְשׁוּם עֵצִים.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה, וְהָכָא בִּדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָא מִיפַּלְגִי – דְּרַבָּנַן אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְרַבִּי לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר?
אֲמַר לֵיהּ: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְרַבִּי מוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה, וּדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵית לֵיהּ, אֶפְשָׁר דְּמַיְיתֵי שִׁיתִּין בְּחַד מָנָא, וְחַד בְּחַד מָנָא, וּמַגַּע לְהוּ, וְקָמֵיץ.
רָבָא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא מוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה, וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָכָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבָּנַן קָא מִיפַּלְגִי.
דִּתְנַן: אֲפִילּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן נוֹתֵן לָהּ שִׁשִּׁים לוֹג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן אֵין לָהּ אֶלָּא לוּגָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן״.
רַבָּנַן סָבְרִי [כְּרַבָּנַן], דְּאָמְרִי: שִׁשִּׁים לוֹג, וְכֹל חַד וְחַד עִשָּׂרוֹן – לוּגָּה קָא שָׁקֵיל.
וְרַבִּי סָבַר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, דְּאָמַר אֵין לָהּ אֶלָּא לוּגָּהּ, וְלָא יָדְעִינַן אִי חֲדָא מִנְחָה הִיא – דְּסַגִּי לַהּ בְּחַד לוֹג, אִי שְׁתֵּי מְנָחוֹת נִינְהוּ – דְּבָעֵינַן שְׁנֵי לוּגִּין.
רַב אָשֵׁי אָמַר: בְּקָטָן וְהֵבִיא גָּדוֹל קָמִיפַּלְגִי. רַבָּנַן סָבְרִי: קָטָן וְהֵבִיא גָּדוֹל – יָצָא, וְרַבִּי סָבַר: לֹא יָצָא.
וְהָא אִיפְּלִגוּ בַּהּ חֲדָא זִמְנָא, דִּתְנַן: קָטָן וְהֵבִיא גָּדוֹל – יָצָא, רַבִּי אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
צְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָא אָמְרִי רַבָּנַן, מִשּׁוּם דְּאִידֵּי וְאִידֵּי קוֹמֶץ הוּא; אֲבָל הָתָם, דְּקָא נְפִישִׁי אֵימוּרִין – אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי.
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָהִיא – בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי, אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנַן; צְרִיכָא.
סִימָן: עֵצִים, זָהָב, יַיִן, עוֹלָה, תּוֹדָה, שׁוֹר.
מַתְנִי׳ הֲרֵי עָלַי עֵצִים – לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין, לְבוֹנָה – לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ.
חֲמִשָּׁה קְמָצִים הֵם: הָאוֹמֵר ״עָלַי לְבוֹנָה״ – לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ, הַמְנַדֵּב מִנְחָה – יָבִיא עִמָּהּ קוֹמֶץ לְבוֹנָה, הַמַּעֲלֶה אֶת הַקּוֹמֶץ בַּחוּץ – חַיָּיב, שְׁנֵי בָּזִיכִין טְעוּנִין שְׁנֵי קְמָצִים.
״הֲרֵי עָלַי זָהָב״ – לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב, ״כֶּסֶף״ – לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר כֶּסֶף, ״נְחֹשֶׁת״ – לֹא יִפְחוֹת מִמָּעָה כֶּסֶף. ״פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ – יְהֵא מֵבִיא עַד שֶׁיֹּאמַר ״לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּונְתִּי״.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״קׇרְבָּן״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין עֵצִים, וְכַמָּה? שְׁנֵי גְּזִירִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים״. רַבִּי אוֹמֵר: עֵצִים קׇרְבָּן הֵם, טְעוּנִין מֶלַח וּטְעוּנִין הַגָּשָׁה.
אָמַר רָבָא: וּלְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים טְעוּנִין קְמִיצָה. אָמַר רַב פָּפָּא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים צְרִיכִין עֵצִים.
לְבוֹנָה – לֹא יִפְחוֹת מִן הַקּוֹמֶץ. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כׇּל הַלְּבֹנָה״. מַקִּישׁ לְבוֹנָה לַהֲרָמָה דְּמִנְחָה – מָה הֲרָמָה דְּמִנְחָה קוֹמֶץ, אַף לְבוֹנָה נָמֵי קוֹמֶץ.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵי עָלַי לַמִּזְבֵּחַ״ – יָבִיא לְבוֹנָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אֶלָּא לְבוֹנָה. ״פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא מִכׇּל דָּבָר שֶׁקָּרֵב לַמִּזְבֵּחַ.
וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא עוֹלָה! אִיכָּא עוֹרָהּ לְכֹהֲנִים.
וְהָא אִיכָּא עוֹלַת הָעוֹף, אִיכָּא