דף ביאור
מסכת מנחות דף צ״ז עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף צ״ז עמוד א׳
מסכת מנחות דף צ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־322 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
לבזבזין שפה סביב לשולחן והיא מסגרת:
וכי תימא עצי שיטין דשולחן חשיבי ולא בטלי ולא מקבלי טומאה אגב ציפוי אי לאו דמגביהין אותן:
לא שנו דגבי חיפן בשייש דאזלינן בתר ציפוי אלא בכלי עץ אכסלגוס דלא חשיב כמסמס:
מקצעותיו לו שהיה מרובע:
שולחנו של אדם מכפר עליו. דנותן פרוסה לאורחים:
מנא הני מילי דעבדינן סניפין:
דפוסין שנערך ונילוש ונאפה בהן כדאמר בריש פירקין:
קשותיו אלו סניפין מריבוייא דקרא לישנא אחרינא שמקשה הלחם ומחזקו שלא ישבר ולא מפי השמועה:
ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 97a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
כלי אכסלגוס שם מקום דבפרק דם חטאת (זבחים דף צד.) מייתי לה גבי עורות:
שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ תימה דבסוף חומר בקודש (חגיגה דף כו:) תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב והמזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני שהן מצופין ומפרש בגמרא וחכמים מטמאין מפני שהן מצופין והשתא מה בכך הא רחמנא קרייה נמי למזבח עץ דכתיב והמזבח עץ שלש אמות ועוד קשה דהכא משמע דציפוי לא בטל גבי שולחן ודולבקי היכא דלא שייר כלום ולאידך לישנא קאמר התם דחכמים לדברי רבי אליעזר קאמרי ליה מאי דעתיך דמטהרת להו מטעם קרקע ולא מטעם עץ משום דמצופין מבטל בטיל ציפויין גבייהו ויש לך לטהר מטעם עץ וי"ל דהא דכתיב המזבח עץ לאו אמזבח קאי אלא כדמתרגם יונתן פתורא דלקבל מדבחא ואידך לישנא סבר דאפילו לא קאי אשולחן מ"מ מדאפקיה לשולחן בלשון מזבח שמע מינה דמזבח נמי בטל ציפויו כציפוי השולחן אי נמי היינו טעמא דבטל ציפוי גבייהו כדמפרש התם טעמא דמתניתין דלא בעי טבילה מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה מזבח הזהב דכתיב המנורה והמזבחות מדאיתקיש מזבחות זו לזו:
המזבח עץ שלש אמות אין שיעור זה לא למזבח ולא לשולחן ושמא זה היה גובהן של סניפין:
שלחנו מכפר עליו דגדולה לגימא (סנהדרין דף קג:):
קשותיו אלו סניפין לר' יוסי קשה מה ידרוש כדפרישית לעיל (מנחות דף צו: ושם ד"ה לא):
לא סידור הקנים כו' ואף על גב דאין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבות הוא אלא משום דמיחזי כבונה וסותר כך פירש בקונטרס ולא משמע כן בריש כל הכלים (שבת דף קכג: ושם) דאמר קנים קודם התרת כלים נשנו משמע דליכא אלא איסור בעלמא ואשכחן נמי שבות דאסרו במקדש כגון ציר העליון שמא יתקע נגר המונח בפ' בתרא דעירובין (דף קב. ושם):
לאורכו של שולחן על הרצפה היה מניחו לאורך השולחן דעל השולחן לא היה מקום פנוי למדוד הקנים לאורכן:
תנן התם ר' מאיר אומר כו' משנה היא במסכת כלים פרק כל [כלי] בעלי בתים:
ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.
Tosafot on Menachot 97a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף צ״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־322 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 127 מילים
נפתחת ב״לְבִזְבְּזָיו, אוֹ בְּשֶׁלֹּא חִיפָּה אֶת לְבִזְבְּזָיו? וְאָמַר…״
- קטע 239 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא, עֲצֵי שִׁיטִּים חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי…״
- קטע 326 מילים
נפתחת ב״שָׁאנֵי שׁוּלְחָן, דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ ״עֵץ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמִּזְבֵּחַ…״
- קטע 430 מילים
נפתחת ב״פָּתַח בַּמִּזְבֵּחַ וְסִיֵּים בַּשּׁוּלְחָן? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי…״
- קטע 520 מילים
נפתחת ב״אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם [וְכוּ׳].…״
- קטע 624 מילים
נפתחת ב״״קְעָרֹתָיו״ – אֵלּוּ דְּפוּסִין, ״כַּפֹּתָיו״ – אֵלּוּ…״
- קטע 719 מילים
נפתחת ב״מוֹתֵיב רָבָא: לֹא סִידּוּר הַקָּנִים וְלֹא נְטִילָתָן…״
- קטע 831 מילים
נפתחת ב״הֲדַר אָמַר רָבָא: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי,…״
- קטע 910 מילים
נפתחת ב״טַעְמָא מַאי? דְּלָא לִיעַפַּשׁ לֶחֶם, בְּכִי הַאי…״
- קטע 1028 מילים
נפתחת ב״כִּדְתַנְיָא: כֵּיצַד? נִכְנַס מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְשֹׁמְטָן, וּמַנִּיחָן…״
- קטע 1128 מילים
נפתחת ב״אַרְבָּעָה חַלּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה קָנִים, הָעֶלְיוֹנָה…״
- קטע 1226 מילים
נפתחת ב״תְּנַן הָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל אַמּוֹת…״
- קטע 1314 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ:…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת מנחות דף צ״ז עמוד א׳ · קטע 8 — “…דִּתְנַן, כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כׇּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ…”
לשון המקור
לְבִזְבְּזָיו, אוֹ בְּשֶׁלֹּא חִיפָּה אֶת לְבִזְבְּזָיו? וְאָמַר לֵיהּ: לָא שְׁנָא צִיפּוּי עוֹמֵד, וְלָא שְׁנָא צִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד, לָא שְׁנָא חִיפָּה אֶת לְבִזְבְּזָיו, וְלָא שְׁנָא לָא חִיפָּה לְבִזְבְּזָיו.
וְכִי תֵּימָא, עֲצֵי שִׁיטִּים חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי – הָנִיחָא לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְלֵי אֶכְּסְלָגוֹס הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם, אֲבָל כְּלִי מִסְמָס חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי – שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: כְּלֵי מִסְמָס נָמֵי בָּטְלִי, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
שָׁאנֵי שׁוּלְחָן, דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ ״עֵץ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ אׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״.
פָּתַח בַּמִּזְבֵּחַ וְסִיֵּים בַּשּׁוּלְחָן? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – שׁוּלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.
אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם [וְכוּ׳]. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב קַטִּינָא: אָמַר קְרָא ״וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו״.
״קְעָרֹתָיו״ – אֵלּוּ דְּפוּסִין, ״כַּפֹּתָיו״ – אֵלּוּ בָּזִיכִין, ״קְשׂוֹתָיו״ – אֵלּוּ סְנִיפִין, ״וּמְנַקִּיֹּתָיו״ – אֵלּוּ קָנִים, ״אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן״ – שֶׁמְּסַכְּכִין בָּהֶן אֶת הַלֶּחֶם.
מוֹתֵיב רָבָא: לֹא סִידּוּר הַקָּנִים וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא, אַמַּאי אֵין דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת?
הֲדַר אָמַר רָבָא: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי, דִּתְנַן, כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כׇּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – אֵינָהּ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְהָנֵי נָמֵי אֶפְשָׁר דְּלָא דָּחֵי שַׁבָּת עֲלַיְיהוּ.
טַעְמָא מַאי? דְּלָא לִיעַפַּשׁ לֶחֶם, בְּכִי הַאי שִׁיעוּרָא לָא מִיעַפַּשׁ.
כִּדְתַנְיָא: כֵּיצַד? נִכְנַס מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְשֹׁמְטָן, וּמַנִּיחָן לְאׇרְכּוֹ שֶׁל שׁוּלְחָן, וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנָס, מַגְבִּיהַּ רָאשֶׁיהָ שֶׁל חַלָּה וּמַכְנִיס קָנֶה תַּחְתֶּיהָ, וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיהַּ רָאשֶׁיהָ שֶׁל חַלָּה וּמַכְנִיס קָנֶה תַּחְתֶּיהָ.
אַרְבָּעָה חַלּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה קָנִים, הָעֶלְיוֹנָה – אֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא שְׁנַיִם, לְפִי שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַשּׂאוֹי; הַתַּחְתּוֹנָה – אֵינָהּ צְרִיכָה כׇּל עִיקָּר, לְפִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל שׁוּלְחָן.
תְּנַן הָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל אַמּוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ בֵּינוֹנִיּוֹת, חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב, וְהַקֶּרֶן, וְהַסּוֹבֵב, וְהַיְּסוֹד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַמַּת בִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְשֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח