דף ביאור
מסכת מנחות דף נ״ט עמוד ב׳פרק 5 כל המנחות באות מצה
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף נ״ט עמוד ב׳
מסכת מנחות דף נ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־366 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן: צִיבּוּר, חוֹבָה, טַמְיָא, דַּאֲכַל,
פִּיגּוּלָא, בְּשַׁבְּתָא, מַתִּיר, תְּנוּפָה, בָּאָרֶץ,
בִּזְמַן חָדָשׁ, וְהָנֵי נְפִישָׁן.
מִסְתַּבְּרָא ״נֶפֶשׁ״.
מַתְנִי׳ וְחַיָּיב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְחַיָּיב עַל לְבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן – פְּסָלָהּ, לְבוֹנָה – יִלְקְטֶנָּה.
נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ – אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה; נָתַן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי – לֹא פְּסָלָהּ.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן״, וְאִם שָׂם – פָּסַל.
יָכוֹל לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה, וְאִם נָתַן – פָּסַל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי חַטָּאת״. יָכוֹל אַף בְּשֶׁמֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הִיא״.
וּמָה רָאִיתָ לִפְסוֹל בַּשֶּׁמֶן וּלְהַכְשִׁיר בַּלְּבוֹנָה? פּוֹסֵל אֲנִי בַּשֶּׁמֶן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְלׇקְטוֹ, וּמַכְשִׁיר אֲנִי בַּלְּבוֹנָה, שֶׁאֶפְשָׁר לְלוֹקְטָהּ.
בְּעָא רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מֵרַבִּי יוֹחָנָן: נָתַן עָלֶיהָ לְבוֹנָה שְׁחוּקָה, מַהוּ? מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר לְלׇקְטָהּ, וְהָא לָא אֶפְשָׁר לְלׇקְטָהּ? אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם דְּלָא מִיבַּלְעָא, וְהָא נָמֵי לָא מִיבַּלְעָא?
תָּא שְׁמַע: וּלְבוֹנָה יִלְקְטֶנָּה.
דִּלְמָא חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא, דְּלָא מִיבַּלְעָא, וְעוֹד – יִלְקְטֶנָּה.
תָּא שְׁמַע: מַכְשִׁיר אֲנִי בַּלְּבוֹנָה, שֶׁאֶפְשָׁר לְלוֹקְטָהּ. הָכָא נָמֵי, חֲדָא וְעוֹד קָא אָמַר.
מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תַּנְיָא, מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁנָּתַן עָלֶיהָ לְבוֹנָה – מְלַקֵּט אֶת הַלְּבוֹנָה, וּכְשֵׁרָה. וְאִם עַד שֶׁלֹּא לִיקֵּט לְבוֹנָתָהּ חִישֵּׁב עָלֶיהָ, בֵּין חוּץ לִזְמַנּוֹ בֵּין חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
וְאִם מִשֶּׁלִּיקֵּט לְבוֹנָתָהּ, מְחַשֵּׁב עָלֶיהָ חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
וְתִיהְוֵי פַּךְ, וְאַמַּאי פָּסְלָה בְּמַחְשָׁבָה? דָּחוּי הוּא!
אָמַר אַבָּיֵי: ״חַטָּאת״ קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא. רָבָא אָמַר: הָא מַנִּי? חָנָן הַמִּצְרִי הוּא, דְּלֵית לֵיהּ דְּחוּיִין.
דְּתַנְיָא, חָנָן הַמִּצְרִי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ דָּם בַּכּוֹס, מֵבִיא חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּהַגְרָלָה וּמְזַוֵּוג לוֹ.
רַב אָשֵׁי אָמַר: כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ – לָא הָוֵי דָּחוּי.
אָמַר רַב אַדָּא: כְּוָותֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי מִסְתַּבְּרָא, דְּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ דְּחוּיִין? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דִּתְנַן: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נִשְׁפַּךְ הַדָּם – יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ – יִשָּׁפֵךְ הַדָּם.
וְאִילּוּ הֵיכָא דִּבְיָדוֹ, תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְזוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד.
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָתָן מַשֶּׁהוּ שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי כְּזַיִת מִנְחָה – פָּסַל. מַאי טַעְמָא? ״לֹא יָשִׂים״ – שִׂימָה כֹּל דְּהוּ, ״עָלֶיהָ״ – עַד דְּאִיכָּא שִׁיעוּרָא.
וְאָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָתָן כְּזַיִת לְבוֹנָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ מִנְחָה – פָּסַל. מַאי טַעְמָא? ״לֹא יִתֵּן״ כְּתִיב, עַד דְּאִיכָּא נְתִינָה. ״עָלֶיהָ״ –