דף ביאור

מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א׳

מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־381 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

אמרי אינשי ודאי חטאת היא והך מיצוי דבתר הזאה הוא והאי דקעביד לה למעלה הא קאמר וכו':

הכי נמי דודאי מודה ר"ש בה דכשירה:

ולא לעופות דודאי לעופות דומין דעופות עלו לשם חובה כגון חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף:

אימר דאמר רחמנא אף בדרום דלא קבע להו צפון כדקבע לחטאת ואשם ועולה דכתיב בעולה על ירך המזבח צפונה (ויקרא א) וכתיב בחטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת (שם ו) וכן באשם:

והא דקא קמיץ לה במרחשת כלומר לשם מרחשת:

מחבת הויא ומידע ידעי דמכזב:

הכי גרסינן ודילמא זו אמר כלומר אכתי לא מינכרא דסברי קושטא קאמר דלשום מרחשת נדר ומיעבר עבר ואתייה במחבת ודקא אמרת כיון דאתייה במחבת מחבת הויא איכא למימר לא היא דדילמא מנחה זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי לשנוייה למחבת:

לרבנן דאמרי ה"ז פסולה הכי נמי דאיכא למימר ולמיפרך הכי ואנן כרבי שמעון קמיירי ור"ש אומר התם האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת אף ידי נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא לאו כלום היא:

ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 3a · Sefaria

תוספות

מיצה דמה בכל מקום במזבח כשירה אע"ג דכתיב בה יסוד כדכתיב (ויקרא ה׳:ט׳) ימצה אל יסוד המזבח האמרינן בפרק חטאת העוף (זבחים דף סה: ושם) דמיצוי לא מעכב אפי' לא מיצה כלל ופלוגתא היא בפ"ב דמעילה (דף ח:):

חטאת העוף שהזה דמה לפי שהתחיל להקשות ממיצוי והזאה מקשה כמו כן עתה אבל כמו כן (עתה) היה יכול להקשות ממליקת חטאת שמלקה למטה לשם עולה דמליקת עולת העוף למעלה כדאמרי' בזבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף סה. ושם) מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה:

דאי קדשים קלים בדרום הוה עביד להו ס"ד משום דלא ליתי למיטעי ולומר שהם קדשי קדשים:

ומיעבר הוא דעבר ושחטינהו בדרום הא דלא משני הכי לעיל גבי קושיא דחטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף פי' בקונטרס משום דאיכא תרתי ולא טעי שיעשה הזאה ולמטה ולפירושו קשה דא"כ תקשי לו מחטאת בהמה לשם עולה דאיכא תרתי שינויי כדפרישנא לעיל ונראה דהשתא חוזר בו משינויא דלעיל דלזבחים ולא לעופות דאכולהו איכא לשנויי דאמרי' מיעבר עבר:

אלמא קביעותא דמנא לאו כלום הוא ובפרק בתרא (לקמן מנחות דף קד:) תנן פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא חמשתן ומוקי לה בגמרא כר"ש והיכי אתיא כוותיה דר"ש הא לר"ש אפי' פירש מחבת והביא מרחשת יצא ושמא התם בבא לצאת ידי שמים ואי נמי כגון דאיכא חדא דמייתי וקאמר אם זו נדרתי תהא לנדרי ואם לאו תהא נדבה:

לא שנא אמר עלי ולא שנא אמר זו הקשה הרב ר' יצחק בן הר"ר מאיר תינח מחבת לשם מרחשת אלא חריבה לשם בלולה אמרי הא בלולה היא ומיעבר הוא דעבר ועביד לה חריבה וכן בלולה לשם חריבה ויש לומר דבהא לא טעי אינש שיעשה חריבה בלולה ובלולה חריבה ועוד י"ל דניחא בלאו הכי בין למ"ד מנחה קדושה בלא שמן בין למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן לקמן צ"ע:

כיון דאיכא שעיר נשיא ואם עולה זו איל אמרי שעיר נשיא הוא כדאמרינן בסמוך אמרי דיכרא אוכמא הוא:

אמר לשם אשם גזילות לשם אשם מעילות מאי איכא למימר וא"ת אכתי אמרי דאי עבר עבר ומייתי ליה בן שנה דהאמר בתמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשירה אלא שלא עלו לשם חובה ויש לומר דרבי שמעון לטעמיה דאמר התם כל עצמה אינה קדושה:

ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Menachot 3a · Sefaria

רשב"א

ודילמא זו אמר, ה"ג רש"י כלומר הא אכתי דלא מינכרא דסברי דקושטא קאמר דלשם מרחשת נדר ואייתי במחבת ודקא אמרת דכיון דאייתי במחבת מחבת הויא איכא למימר לא היא דדילמא מנחה זו אביא במרחשת אמר דתו לא מצי לשנויי לה במחבת והאי דקמיץ לה לשם מרחשת שפיר קא קמיץ ל"ה: וקשיא דאיך לימא שפיר קמיץ הא כיון דאתיה במחבת מפסל פסלא כדתנן במרחשת והביאה במחבת פסולה וכיון דפסולה היא איך יאמרו שכהן קומצה לשם מרחשת כמו שנדר ויקמוץ מנחה פסולה: וי"ל דאפה"כ יש להם לטעות (קודם) שנדר זו במרחשת ודמרחשת הוא והביאה במחבת ופסלה ושהכהן קומצה לשם מרחשת כמו שנדר אעפ"י שפסולה משיחשבו דבמחבת נדר וכשרה היא אלא שהכהן קומצה לשם מרחשת. לפי שאין להם לומר שהכהן ישנה הקרבן (דקודם) [דיותר] יש להם לחשוב שיקמוץ מנחה פסולה ויקמצה כפי מה שנדר משיחשבו שקומץ מנחה כשרה ויעשנה שלא לשמה שאין לחשוב שהכהן (יפסול וישנה הקרבן) [ישנה הקרבן ולא יפסול]. ומשני לדרבנן דפליגי עליה דר' שמעון בפ' המנחות והנסכים ואמרי הרי זו פסולה ה"נ דאיכא למפרך הכי ואנן כר' שמעון קא מיירינן, ור"ש קאמר התם דהאומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת אף ידי נדרו יצא אלמא קביעותא דמנא לאו כלום הוא:

לא שנא אמר הרי זו הילכך כי אייתי במחבת מחבת הויא וכי קמיץ ליה לשם מרחשת מחשבה דמינכרא היא, ל"ה. ור"ל קביעותא דמנא שקבעו לומר הרי עלי במרחשת אינו כלום דיכול להביאו במחבת הילכך אע"ג דנדר מרחשת כי הביאה במחבת מחבת הויא ואפי' אמר מנחה זו אביא במרחשת והביאה במחבת יצא דדוקא לרבנן דאמרי כי אמר הרי עלי במרחשת והביאה במחבת דמה שהביא הביא וידי נדרו לא יצא יש לחלק בין אמר הרי עלי לאמר הרי זו דבעלי כשרה ובזו פסולה אבל לר' שמעון דאמר דבזו יצא אין לחלק בין עלי לזו הילכך כפי הכלי שהביאה יש לה להיות ואם נדר זו במרחשת והביאה במחבת יש להיות במחבת וכי קמצה לשם מרחשת מנכר דמשקר:

אמרי דכרא אוכמא הוי, פי' סברי איל שחור הוא ולכך נקט אוכמא דסתם שעירים שחורים הם, ל"ה. נראה דר"ל שגזזוהו ונטלו צמרו, ונראה לפ' כן לפי שכשהן גדלים דרכן ליגזז, וא"כ נמצא דבא לתרץ דשעיר לשם אשם טעו ואמרי אינשי דאשם הוא שגזזו צמרו א"כ הו"ל למפרך איפכא אשם שיש לו צמר ושחטו לשם שעיר לירצי דהרי רואים דיש לו צמר ושעיר אין לו צמר וי"ל דאין הכי נמי דהוה מצי למפרך הכי אלא דפריך דעדיפא מיניה מעגל ופר ששחטן לשם פסח:

Rashba on Menachot 3a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

אָמְרִי: דִּילְמָא מִיצּוּי דְּבָתַר הַזָּאָה הוּא, דְּאָמַר מָר: מִיצָּה דָּמָהּ בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ כְּשֵׁירָה.

קטע 2

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁהִזָּה דָּמָהּ לְמַטָּה לְשֵׁם עוֹלַת הָעוֹף תְּרַצֶּה, דְּמַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ דְּחַטַּאת עוֹף הִיא, דְּאִי עוֹלַת הָעוֹף הִיא – לְמַעְלָה הֲוָה עָבֵיד לַהּ, וּמִיצּוּי הֲוָה עָבֵיד לַיהּ!

קטע 3

הָכִי נָמֵי, אֶלָּא לְפִי שֶׁאֵין הַמְּנָחוֹת דּוֹמוֹת לַזְּבָחִים קָאָמַר – לַזְּבָחִים, וְלֹא לָעוֹפוֹת.

קטע 4

קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּצָּפוֹן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, לִירַצּוֹ, מַעֲשֵׂיהֶן מוֹכִיחִין עֲלֵיהֶן דְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים נִינְהוּ, דְּאִי קָדָשִׁים קַלִּים – בַּדָּרוֹם הֲוָה עָבֵיד לְהוּ.

קטע 5

אֵימוֹר דְּאָמַר רַחֲמָנָא אַף בַּדָּרוֹם, בַּדָּרוֹם וְלֹא בַּצָּפוֹן מִי אָמַר? דִּתְנַן: שְׁחִיטָתָן בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה.

קטע 6

קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם לְשֵׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים לִירַצּוֹ, מַעֲשֵׂיהֶן מוֹכִיחִין עֲלֵיהֶן, דְּקָדָשִׁים קַלִּים נִינְהוּ, דְּאִי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים – בַּצָּפוֹן הֲוָה עָבֵיד לְהוּ.

קטע 7

אָמְרִי: קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים נִינְהוּ, וּמִיעְבָּר הוּא דַּעֲבַר, וּשְׁחַט לְהוּ בַּדָּרוֹם.

קטע 8

אִי הָכִי, מַחֲבַת לְשֵׁם מַרְחֶשֶׁת נָמֵי, הַאי דְּקָא קָמֵיץ לֵהּ לְמַרְחֶשֶׁת, אֲמַר: הַאי בְּמַרְחֶשֶׁת נְדַר, וְהָא דְּמַיְיתֵי לַהּ בְּמַחֲבַת – דְּמַרְחֶשֶׁת הִיא, וּמִעְבָּר הוּא דַּעֲבַר וְאַתְיַיהּ בְּמַחֲבַת!

קטע 9

הָתָם, כִּי נָמֵי בְּמַרְחֶשֶׁת נָדַר, כִּי מַיְיתֵי לַהּ בְּמַחֲבַת – מַחֲבַת הָוְיָא.

קטע 10

כְּדִתְנַן: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת״ וְהֵבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת, ״בְּמַרְחֶשֶׁת״ וְהֵבִיא בְּמַחֲבַת – מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי נִדְרוֹ לֹא יָצָא.

קטע 11

וְדִילְמָא אָמַר ״זוֹ לְהָבִיא בְּמַחֲבַת״ וְהֵבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת, כְּדִתְנַן: זוֹ לְהָבִיא בְּמַחֲבַת וְהֵבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת, בְּמַרְחֶשֶׁת וְהֵבִיא בְּמַחֲבַת – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.

קטע 12

לְרַבָּנַן הָכִי נָמֵי, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: ״אַף יְדֵי נִדְרוֹ יָצָא״, אַלְמָא קְבִיעוּתָא דְמָנָא וְלָא כְּלוּם הוּא, וְלָא שְׁנָא אָמַר ״זוֹ״, וְלָא שְׁנָא אָמַר ״עָלַי״.

קטע 13

אֶלָּא מֵעַתָּה, עוֹלָה שֶׁשָּׁחַט לְשֵׁם חַטָּאת תְּרַצֶּה, דְּהַאי זָכָר וְהַאי נְקֵבָה, כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׂעִיר נָשִׂיא דְּזָכָר הוּא – לָא יְדִיעַ.

קטע 14

אָמַר: ״לְשֵׁם חַטַּאת יָחִיד״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְתוּ, חַטַּאת יָחִיד שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם עוֹלָה תְּרַצֶּה, דְּחַטָּאת נְקֵבָה וְעוֹלָה זָכָר? מִיכַּסְּיָא בְּאַלְיָה.

קטע 15

הָתִינַח הֵיכָא דְּאַיְיתִי כִּבְשָׂה, אַיְיתִי שְׂעִירָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא, בֵּין זְכָרִים לִנְקֵבוֹת לָאו אַדַּעְתַּיְיהוּ דְאִינָשֵׁי.

קטע 16

פֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשֵׁם אָשָׁם לִירַצֵּי, דְּהַאי בֶּן שָׁנָה, וְהַאי בֶּן שְׁתֵּים, כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע, לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.

קטע 17

אָמַר: ״לְשׁוּם אֲשַׁם גְּזֵילוֹת וּלְשׁוּם אֲשַׁם מְעִילוֹת״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְתוּ, אֲשַׁם גְּזֵילוֹת וַאֲשַׁם מְעִילוֹת שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם פֶּסַח לִירַצּוֹ, דְּפֶסַח בֶּן שָׁנָה וְהָנֵי בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים!

קטע 18

אֶלָּא, בֵּין בֶּן שָׁנָה לְבֵין בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים לָאו אַדַּעְתַּיְיהוּ דְאִינָשֵׁי, דְּאִיכָּא בֶּן שָׁנָה דְּמִיחֲזֵי כְּבֶן שְׁתַּיִם, וְאִיכָּא בֶּן שְׁתַּיִם דְּמִיחֲזֵי כְּבֶן שָׁנָה.

קטע 19

שָׂעִיר שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשׁוּם אָשָׁם לִירַצֵּי, דְּהַאי צֶמֶר וְהַאי שֵׂיעָר, אָמְרִי: דִּיכְרָא אוּכָּמָא הוּא.

קטע 20

עֵגֶל וּפַר שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם פֶּסַח וְאָשָׁם, לִירַצּוֹ, דְּעֵגֶל וּפַר בְּפֶסַח וְאָשָׁם לֵיכָּא! אִין הָכִי נָמֵי,

מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א׳

מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור