דף ביאור

מסכת מנחות דף צ״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף צ״ח עמוד ב׳

מסכת מנחות דף צ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־368 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

דוחקין ובולטין בפרוכת לפי שהיה הארון כנגד הפתח כדאמרי' במגילה (דף י:) ארון שעשה משה כשמונח בדביר היה לו עשר אמות ריוח ממנו לכותל לכל צד והדביר היה עשרים על עשרים ומקום ארון אינו ממעט בדביר דבנס היה עומד אלמא באמצע הדביר קאי והפתח נמי היה באמצע בכותל מזרחי והיו הבדים בולטין בפרוכת שבפתח:

כמין שני דדי אשה אלמא בדים ממזרח למערב קיימי ראשן אחד למערב וראשן אחד למזרח בתוך הפתח ושמע מינה רוחבו של ארון ממזרח למערב שהיה אורכו של בית:

תרי גברי באמתא ופלגא אי הוו בדים לאורכו לא היה בין בד לבד אלא אמה ומחצה:

הקהתים שנים נושאי ארון המקדש שנים והקימו הלוים את המשכן כשהיו רוצים לחנות עד בואם אלו נושאי הארון:

וא"ת האי מימין ומשמאל דפתח קאמר:

אם כן מצינו חמש שולחנות בדרום שהפתח היה באמצע ההיכל בכותל מזרחי ונמצאו חמשה שבשמאל דרך כניסה כולם בדרום:

אלא של משה באמצע חמשה מימינו בדרומו וחמשה משמאלו בצפונו וכולן בצפון ההיכל ולקמן מפרש היכי מנחי:

תני חדא מחצי הבית ולפנים מונחין כל השולחנות ואין אחד מהן בחצי מן החיצון לצד הפתח:

ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 98b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

דוחקין ובולטין בפרוכת ודומין כמין שני דדי אשה מעשה נס היה דארון באמצע קדשי הקדשים היה ולכל צד היה עשר אמות ומקום ארון אינו מן המדה כדאיתא בפרק קמא דמגילה (דף י:) ואם כן אפילו למאן דאמר שהבדים נשמטים לצד אחד היאך מגיעים עד הפרוכת הא לא היה אורכן עשר אלא ע"י נס האריכו הבדים עד שהיו דוחקין ובולטין ונראין כשני דדי אשה לחיבתן של ישראל:

מזרח ומערב מונחין ומתני' דתנן אורכן לאורכו של בית כרבי:

מדכתיב בנר מערבי לפני ה' נר שני של שתי מזרחיות קרי נר מערבי כדפרישית בפרק כל קרבנות (לעיל מנחות ד' פו: ד"ה ממנה) ומתניתין דתמיד (פ"ג מ"ט) דמצא שתי מזרחיות דולקות כרבי דאמר מזרח ומערב מונחין דלמאן דאמר צפון ודרום מונחין אין שייך מזרחיות:

שאמצעי משובח פי' בקונט' לענין שלשה שקוראין בתורה דאין פוחתין מעשרה פסוקים ואמצעי שקורא ארבעה משובח ועל זה מייתי הך ברייתא התם בפ"ג דמגילה (דף כא:) אבל [קשה] דמייתי [נמי] שאר ברייתות דראשון ואחרון משובחים לכך נראה דהך [דהכא] מיתני' לגבי שלשה המהלכים בדרך דגדול באמצע כדאמר בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לז.) ובמגילה (דף כא:) מייתי לה משום דכיון דמשובח לשאר דברים טוב שיקרא ד' פסוקים:

תרי דרי הוו ומיתרצי השתא כולהו פירכי דלמאן דאמר צפון ודרום אף על גב דכי יהבינן חמשה ראשה של זו בצד ראשה של זו אי אפשר לצמצם חמש שולחנות של עשר אמות בעשר אמות אפ"ה כיון דטפי ליה טפח לא הוי לא חשיב והא דתניא בפ' אמר להן הממונה (יומא דף לג:) שולחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה ומזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך קימעא כלפי חוץ משום דכתיב ואת המנורה נכח השולחן דבעינן דחזו אהדדי יש ליישבו אפי' כמ"ד צפון ודרום מונחין ואשולחן דמשה קאי אבל שולחנות דשלמה סמוכות לכותל והא דתניא בפרק הוציאו לו (יומא דף נא:) בין המזבח למנורה היה מהלך דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בין שולחן למזבח אע"ג דרבי מאיר סבירא ליה צפון ודרום מונחים כדמסיק התם ניחא דיכול להלך בין שולחן למזבח דשולחנות שלמה קיימי בתרי דרי ושולחן דמשה בין שתי השורות שתי אמות ומחצה ממנו לשורה החיצונה ושתי אמות ומחצה ממנו לשורה הפנימית ומשוך מכותל צפוני שתי אמות ומחצה והמזבח היה בין שולחן דמשה למנורה דמשה אלא שמשוך קימעא כלפי חוץ ומזבח הזהב היה אמה על אמה נמצא מקום פנוי הרבה שהיה יכול להלך בין המזבח לשולחנות וצריך ליישב הסוגיא דשקלים (דף יא.) דמייתי התם בפרק שלש עשרה שופרות פלוגתא דרבי ור' אלעזר בר שמעון דהכא ומתנייא התם איפכא לרבי אלעזר בר שמעון מזרח ומערב ולרבי צפון ודרום והדר קא אמר מ"ד מזרח ומערב כולן ראויין לשירות ונראה דהיינו כר' אלעזר בן שמוע דבסמוך דאמר על כולם היו מסדרים ומאן דאמר צפון ודרום נמצא שולחן בצפון ומנורה בדרום דוקא על של משה מסדרן פי' כרבי יוסי בר יהודה דבסמוך דעל של שלמה אין יכול לסדר כיון שראש השורה סמוכה לכותל צפוני בדוחק והדר קתני השולחן היה נתון מחצי הבית ולפנים משוך מן הקרן שתי אמות ומנורה בדרום ומזבח הזהב היה נתון בתוך הבית חולק את הבית מחצי הבית ולפנים משוך קימעא כלפי חוץ וכולהו משליש הבית ולפנים אי אפשר ליישב אותה ברייתא אלא כמ"ד מזרח ומערב מונחים משוך מן הקרן היינו מן הכותל שתים ומחצה היה משוך אלא שדילג הסופר ומחצה והא דקאמר ברישא דברייתא מחצי הבית ובסיפא משליש כדשנינן לעיל דברישא לא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל ובסיפא קא חשיב בית קדשי הקדשים בהדי היכל:

Tosafot on Menachot 98b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

גליון הש"ס

תוס' ד"ה דוחקין וכו' לחיבתן של ישראל עיין תוי"ט פ"ב מ"ט דב"ב ד"ה חוץ:

Gilyon HaShas on Menachot 98b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

דּוֹחֲקִין וּבוֹלְטִין בַּפָּרוֹכֶת, וְדוֹמִין כְּמִין שְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין״.

קטע 2

וּמְנָלַן דְּבַדָּיו לְפוּתְיָא דְּאָרוֹן הֲווֹ יָתְבִי? דִּילְמָא לְאׇרְכּוֹ דְּאָרוֹן הֲווֹ יָתְבִי! אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: תְּרֵי גַּבְרֵי בְּאַמְּתָא וּפַלְגָא לָא מִסְתַּגִּי לְהוּ.

קטע 3

וּמְנָא לַן דִּבְאַרְבְּעָה הֲווֹ דָּרוּ לְהוּ? דִּכְתִיב ״וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים״ – תְּרֵי, ״נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ״ – נָמֵי תְּרֵי.

קטע 4

תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשָׂרָה שׁוּלְחָנוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול״.

קטע 5

וְאִם תֹּאמַר: חֲמִשָּׁה מִימִין הַפֶּתַח, וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאל הַפֶּתַח – אִם כֵּן מָצִינוּ שֶׁשּׁוּלְחָן בַּדָּרוֹם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן״.

קטע 6

אֶלָּא, שֶׁל מֹשֶׁה בָּאֶמְצַע, חֲמִשָּׁה מִימִינוֹ, וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאלוֹ.

קטע 7

תָּנוּ רַבָּנַן: עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כַּמִּשְׁפָּט וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול״.

קטע 8

וְאִם תֹּאמַר: חֲמִשָּׁה מִימִין הַפֶּתַח וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאל הַפֶּתַח, אִם כֵּן מָצִינוּ מְנוֹרָה בַּצָּפוֹן, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וְאֶת הַמְּנוֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן״.

קטע 9

אֶלָּא, שֶׁל מֹשֶׁה בָּאֶמְצַע, חֲמִשָּׁה מִימִינָהּ, וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאלָהּ.

קטע 10

תָּנֵי חֲדָא: מֵחֲצִי בַּיִת וְלִפְנִים הָיוּ מוּנָּחִין, וְתָנֵי חֲדָא: מִשְּׁלִישׁ הַבַּיִת וְלִפְנִים הָיוּ מוּנָּחִין.

קטע 11

וְלָא קַשְׁיָא, מָר קָא חָשֵׁיב בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים בַּהֲדֵי הֵיכָל, מָר לָא קָא חָשֵׁיב בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים בַּהֲדֵי הֵיכָל.

קטע 12

תָּנוּ רַבָּנַן: מִזְרָח וּמַעֲרָב הָיוּ מוּנָּחִין, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: צָפוֹן וְדָרוֹם. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? גָּמַר מִמְּנוֹרָה – מָה מְנוֹרָה מִזְרָח וּמַעֲרָב, אַף הָנֵי נָמֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב.

קטע 13

וּמְנוֹרָה גּוּפַהּ מְנָלַן? מִדִּכְתִיב בְּנֵר מַעֲרָבִי ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ [אַהֲרֹן וְגוֹ׳] לִפְנֵי ה׳״ –

קטע 14

מִכְּלָל דְּכוּלְּהוּ לָאו ״לִפְנֵי ה׳״, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ צָפוֹן וְדָרוֹם, כּוּלְּהוּ נָמֵי ״לִפְנֵי ה׳״ נִינְהוּ.

קטע 15

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמָא? גָּמַר מֵאָרוֹן: מָה אָרוֹן צָפוֹן וְדָרוֹם, אַף הָנֵי נָמֵי צָפוֹן וְדָרוֹם. וְרַבִּי נָמֵי לִיגְמַר מֵאָרוֹן? דָּנִין חוּץ מִחוּץ, וְאֵין דָּנִין חוּץ מִבִּפְנִים.

קטע 16

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, לִיגְמַר מִמְּנוֹרָה? אָמַר לָךְ: מְנוֹרָה גּוּפַהּ צָפוֹן וְדָרוֹם הֲוָה מַנְּחָה.

קטע 17

אֶלָּא הָכְתִיב ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו״, דְּמַצְדֵּד לְהוּ אַצְדּוֹדֵי.

קטע 18

דְּתַנְיָא: ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְצַדְּדִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי נֵר אֶמְצָעִי. אָמַר רַבִּי נָתָן: מִכָּאן שֶׁאֶמְצָעִי מְשׁוּבָּח.

קטע 19

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מִזְרָח וּמַעֲרָב – הַיְינוּ דַּהֲווֹ יָתְיבִי עַשְׂרָה בְּעֶשְׂרִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר צָפוֹן וְדָרוֹם – עַשְׂרָה בְּעֶשְׂרִין הֵיכִי הֲווֹ יָתְבִי?

קטע 20

וְתוּ, כֹּהֲנִים הֵיכִי הֲווֹ עָיְילִי? וְתוּ, מָצִינוּ חֲמִשָּׁה שֻׁלְחָנוֹת בַּדָּרוֹם! וְתוּ, שֻׁלְחָן דְּמֹשֶׁה הֵיכָא מַנַּח לֵיהּ?

קטע 21

וְלִיטַעְמָיךְ, לְמַאן דְּאָמַר מִזְרָח וּמַעֲרָב נָמֵי, שֻׁלְחָן דְּמֹשֶׁה הֵיכָא הֲוָה מַנַּח לֵיהּ?

קטע 22

אֶלָּא, מִי סָבְרַתְּ חַד דָּרָא הוּא?! תְּרֵי דָּרֵי נִינְהוּ!

מסכת מנחות דף צ״ח עמוד ב׳

מסכת מנחות דף צ״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור