דף ביאור

מסכת מנחות דף פ״ט עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף פ״ט עמוד א׳

מסכת מנחות דף פ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־411 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

וליעבד זהב כל דהו לאותם פי נרות ולא ליבעו זהב טהור קא משמע לן דצריך זהב טהור:

מת"ל בשמו בשמן שני פעמים חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ז׳:י״ב):

חד ריבוי דחד בשמן צריך לגופיה ואידך בשמן חד ריבויא לחוד:

הרי הוא ככל המנחות ללוג דלא מצינו חלות ורקיקין בלא שמן:

עכשיו שנאמר בשמן בשמן דלא צריכי כלל:

מתחלק לג' מינין בשוה שיתן כביצה לכל מין ומין:

כשהוא אומר בשמן ברבוכה שאין ת"ל שהרי מצינו שמן ברבוכה בחביתין דכתיב על מחבת בשמן תעשה מורבכת (ויקרא ו׳:י״ד):

ריבה שמן ברבוכה שיתן בה שמן יותר מבשאר המינין:

ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 89a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

וליעבד זהב כל דהו ולא ליעבד זהב טהור ולפי זה גרסינן לעיל שיהא כולו זהב טהור ואי גרסינן הכא וליעביד כל דהו אתי שפיר אע"ג דלא גרסי' לעיל טהור אלא שיהו כולן זהב:

חד ריבוי הוא דחד בשמן קאמר דאיצטריך לגופיה דטעון שמן בכל המנחות ללוג תימה דכי האי גוונא קרי ריבוי אחר ריבוי לעיל בהקומץ רבה (מנחות דף לד.) דתניא מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה שאין ת"ל הוי ריבוי אחר ריבוי:

חצי לוג לכל נר ונר תימה למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת:

אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בוקר אלא זו בלבד צריך ליישב הקטרת אברין ותרומת הדשן ויש לפרש דלא דמי דהקטרת אברים מתחלת מבעוד יום כדאמר בפרק ר' ישמעאל (לעיל מנחות עב.) דחביבה מצוה בשעתה ותרומת הדשן לא מתחלא משקיעת החמה:

ושיערו רבנן חצי לוג מאורתא ועד צפרא ואם משתייר מן השמן בתקופת תמוז לא חיישינן ובירושלמי אמרינן דבימות הקיץ היו עושין פתילה גסה ובימות החורף פתילה דקה ומיהו כששיערו מתחילה שיערו בפתילה בינונית:

אין עניות במקום עשירות ואף על פי שיכול לשער בשמן של חול מ"מ אין עניות במקום עשירות:

Tosafot on Menachot 89a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

רבוי אחר רבוי חד רבוי הוא, פי' דחד אצטריך לגופיה כדקאמר אלו לא נאמר אלא בשמן אחד הייתי אומר בכל המנחות ללוג אלמא אצטריך לגופיה: וקשיא דמאי שנא מעלמא כל היכא דאיכא תרי קראי דשעורא דאמרי' דהוי רבוי אחר רבוי כדלעיל בפ' הקומץ גבי מזוזות דקאמר דהוי רבוי אחר רבוי אע"ג דקרא מבעי לגופיה: ונר' דהיינו טעמא דלא מפרש ביה שיעורא אלא דקאמר בשמן ובא לומר שטעונה שמן כמו בשאר מנחות ומעצמו אנו רואים שהיא לוג כדין שאר מנחות הילכך הואיל ולא אכתי' בקרא קמא שיעורא אלא דצריכה שמן לא חשבי' קרא שני רבוי אחר רבוי שהרי לא רבה ראשון לה שיעור לשמן ולא דמו למזוזות שהפסוק ראשון רבה שני מזוזות: וא"ת דמ"מ מדכתיב ב' פעמים שמן נוכל לומר דבא למעטה משמן משום רבוי אחר רבוי, י"ל דז"א מפני שאם נקת הרבוי אחר רבוי מאי דמשתעי קרא דהיינו שתטעון שמן בלא שיעור שהרי השיעור הוא משקול דעתנו כדפי', נאמר א"כ דבא למעט שלא תטעון שמן כלל שהרי בא לומר ב' פעמים שטעון שמן לבד והוי רבוי אחר רבוי למעט, לומר שאינה טעונה וזה אי אפשר משום דא"כ לשתוק מתרווייהו וממילא נימא דאינה טעונה כיון דלא גלי בה קרא שהרי השתא ס"ד דלא נימא שתהא צריכה שמן אי לא גלי בה קרא עד התירוץ שתירץ אלו לא נאמר בשמן, וא"כ צריך שנאמר דרבוי שני לאו למעט אתא שהרי אינו בא למעט על גוף משמעות הפסוק הראשון לומר שאינה טעונה כלל כדפי' וגם למעט מחצי שעור ראשון שהרי לא נתפרש בו שיעור אלא שהשעור אנו אומרים משקול דעתנו ואין הפסוק שני בא למעט על שקול דעתנו שלא נכתב בפי' וא"כ לא בא למעט ושמא נוכל לומר דבא לומר שיטעון שמן כשעור שאר מנחות דהיינו לוג ולהכי פריך דלאו רבוי אחר רבוי הוא, ומשני דבלאו קרא נמי נימא דטעונה לוג משום דלא גרעא משאר מנחות וא"כ מדאכתוב קראי הוי מעוט משום דאין רבוי: וא"ת בחד קרא ליסגי למעט כיון דממילא בלא קרא נימא דטעונה לוג א"כ דקרא דאכתוב לא אצטריך לרבות אלא למעט כדין כל רבוי אחר רבוי. וי"ל דאין הפסוק בא למעט על סברתנו שלא נכתבה כדפי', ונוכל לומר כדפי' במלתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא קמא אבל כשנכתבו שניהם בא השני למעט משום רבוי אחר רבוי: וא"ת א"כ נימא גם כשנכתב הראשון והלא לא נכתב השעור בפסוק ראשון שנאמר בכך דלא חשיבי למעוט כדפי' לעיל, וא"כ אם יבא המעוט על הפסוק יהיה שלא תטעון כלום כדפי' לעיל: וי"ל דלא דמי לדלעיל משום דדוקא מעיקרא דאם לא היה נכתב בשמן לא היינו אומרים שטעונה שמן ולוג כשאר מנחות ואצטריך קרא לומר שטעונה אין לנו לומר שמיעט השני על השיעור שבדעתנו כיון שאינו מפור' ואצטריך קרא לפרש בענין השמן אבל כאן שבלא שום פסוק נאמר אותו א"כ יש לנו לעשות כאלו נכתב וי"ל שבא למעט על סברתנו וגם מקרא ראשון לסגי למעט אלא משום דה"א דמילתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא ואין לאוקמי ליה במעוט אם לא שיש הוכחה כיון שנכתב קרא שני נוכל לומר בכה"ג שימעט על דעתנו וגם אעפ"י שלא נאמר שמעט על דעתנו אהני הסברא דידן דפשוטה לומר בלא פסוק כמו פסוק שאחר שנכתב הפסוק שנעשה כאלו נכתב השיעור שיוכל למעט עליו פסוק שני:

איני שומע לך, פירש"י דלהוי רבוי אחר רבוי דהא חד אצטריך לגופיה אלא חצי לוג שמן לתודה ושליש השמן לכל מין הלכה למשה מסיני, משמע מפירש"י דר' אלעזר בן עזריה חולק על ר' עקיבא בשיעור רבוכה ולר' עקיבא יש בה רביעית דהיינו חצי הלוג ולר' אלעזר מחצית החצי לוג משתלש בין שלשתם:

וקשיא דמנא ליה דפליגי בהא, וי"ל דדוקא לר' עקיבא דקרא מפרש חצי לוג משום מיעוט אחר מיעוט נוכל לומר דבשמן דאכתוב גבי רבוכה נוכל לדרשו כדאמר לעיל דברי לרבות לה שמן כמו לחלות ורקיקין משום דרבויא דקרא דשמן דאכתיב גבי רבוכה אקרא סמיך דהא חצי הלוג דהוי לשלשתן אכתיב בקרא כדילפינן ליה ממעוט דרבוי אחר רבוי הילכך נוכל לומר שהפסוק בא לפרש על חבירו אבל לר' אלעזר בן עזריה שאין חצי הלוג נראה מהפסוק אלא מהלכה אין לנו לומר שיבא הפסוק לפרש ההלכה ושנכתב בשמן דרבוכה לומר דיהיה לה חצי השמן של שלשתן כיון דמהלכה נפיק וא"כ אין לנו אלא ההלכה לבד וממילא יש לנו לומר שיחלקו בין שלשתן כאלו לא נכתב הפסוק דבשמן דרבוכה דגם לר' עקיבא היינו אומרי' שיתחלק בשלשתן כמו כן יש לנו לומר לר' אלעזר הואיל והפסוק לא בא לפרש ההלכה ולדבר עליה שכאלו לא נכתב לפרש בה שום דבר הוא שממילא נאמר שיתחלק לשלשתן הואיל וליכא ברבוכה רבוי: וא"ת כמו כן ליקשי מאחר דאי הלכתא קרא למה לי דהא מהלכתא נפקא לן חצי לוג א"כ לשתוק מבשמן בשמן דמהלכה נפיק: וי"ל דנוכל לומר דהלכה בא לפרש הפסוק שהפסוק הטעינה שמן ובאה ההלכה לפרש השעור חצי לוג אבל בשמן דרבוכה אין לנו לומר שבא לפרש ההלכה לרבות חצי השיעור דהוא רביעית כדפי' משום דאין לנו לומר דפסוק בא לפרש ההלכה:

Rashba on Menachot 89a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

בן יהוידע

אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁרָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד נראה לי הטעם כי המנורה היא רומזת לתורה ועיקר לימוד התורה היא בלילה שהאדם דעתו צלולה ופנוי מעסקיו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין סה.) לא אברי ליליא אלא לגרסא ולכן כתיב בה 'מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר' (שמות כז, כא) שאם תחשוב מספר עֶרֶב [272] עד מספר בֹּקֶר [302] תמצא הפרש שיש ביניהם הוא מספר ל' [30] שרומז ללימוד.

אִיכָּא דְּאַמְרֵי מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה שִׁעֲרוּ, וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה שִׁעֲרוּ (שמות כז, כא). הנה מלבד טעם הש"ס נראה לי בס"ד דידוע שכל מצוה שעושין ישראל למטה מעלין בעשייתה את אורות ניצוצי הקדושה מלמטה למעלה בסוד מ"ן [מיין נוקבין] ואז ממשיכין על ידי זה אורות שפע מלמעלה למטה בסוד מ"ה והנה למאן דאמר 'מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה שִׁעֲרוּ' הנה הם עשו זכר ודוגמה בזה לעליית האורות מלמטה למעלה אשר עולין על ידי מצות המנורה ועליית השלהבת ומאן דאמר 'מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה שִׁעֲרוּ' הנה הם עשו בזה רמז ודוגמה לירידת השפע היורד על ידי מצות המנורה מלמעלה למטה.

Ben Yehoyada on Menachot 89a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

וְלֶיעְבֵּד זָהָב כֹּל דְּהוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 2

חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה.

קטע 3

תַּנְיָא: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״ שְׁנֵי פְּעָמִים? אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בַּשֶּׁמֶן״ אֶחָד, הָיִיתִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא כְּכׇל הַמְּנָחוֹת לְלוֹג. עַכְשָׁיו שֶׁכָּתַב ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״, הָוֵי רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי, וְאֵין רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט – מִיעֲטוֹ הַכָּתוּב לַחֲצִי לוֹג.

קטע 4

רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי?! חַד רִיבּוּי הוּא.

קטע 5

אֶלָּא, אִילּוּ לֹא נֶאֱמַר ״בַּשֶּׁמֶן״ כׇּל עִיקָּר, הָיִיתִי אוֹמֵר הֲרֵי הוּא כְּכׇל הַמְּנָחוֹת לְלוֹג. עַכְשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״, הָוֵי רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי, וְאֵין רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט, מִיעֲטוֹ הַכָּתוּב לַחֲצִי לוֹג.

קטע 6

יָכוֹל יְהֵא חֲצִי לוֹג זֶה מִתְחַלֵּק לִשְׁלֹשֶׁת מִינִין, לַחַלּוֹת וְלָרְקִיקִין וְלָרְבִיכָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״בַּשֶּׁמֶן״ בָּרְבִיכָה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, רִיבָּה שֶׁמֶן לָרְבִיכָה. הָא כֵּיצַד? מֵבִיא חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן וְחוֹצֵיהוּ [חֶצְיוֹ] לַחַלּוֹת וְלָרְקִיקִין, וְחֶצְיוֹ לָרְבִיכָה.

קטע 7

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, אִם אַתָּה מְרַבֶּה כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״ – אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָךְ, אֶלָּא חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה, וּרְבִיעִית שֶׁמֶן לְנָזִיר, וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

קטע 8

בְּלוֹג הָיָה מוֹדֵד.

קטע 9

תָּנוּ רַבָּנַן: בִּמְצוֹרָע עָנִי כְּתִיב ״עִשָּׂרוֹן... בָּלוּל... וְלֹג״, לִימֵּד עַל עִשָּׂרוֹן שֶׁטָּעוּן לוֹג, דִּבְרֵי חֲכָמִים.

קטע 10

רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנִים אֵין לָהּ אֶלָּא לוּגָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמִנְחָה וְלֹג שֶׁמֶן״.

קטע 11

וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, הַאי ״עִשָּׂרוֹן בָּלוּל וְלֹג״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? הָהוּא לְגוּפֵיהּ, דְּקָא אָמַר רַחֲמָנָא: לַיְיתֵי חַד עִשָּׂרוֹן.

קטע 12

וְאִידָּךְ, לְגוּפֵיהּ לָא צְרִיךְ, מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי מְצוֹרָע שְׁלֹשָׁה קׇרְבָּנוֹת וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת, הָכָא דְּחַד קׇרְבָּן – חַד עִשָּׂרוֹן.

קטע 13

וְאִידַּךְ – אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְחָס רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ לְאֵתוֹיֵי בְּדַלּוּת, אֵימָא לָא לִיבְעֵי (מנה) [מִנְחָה] כְּלָל. וְאִידַּךְ – לִגְמָרֵי לָא אַשְׁכְּחַן.

קטע 14

וְרַבָּנַן, הַאי ״לְמִנְחָה וְלֹג שֶׁמֶן״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? הָהוּא לַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה, שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מִדָּבָר הַטָּעוּן לוֹג, וּמַאי נִיהוּ? עִשָּׂרוֹן. וְאִידַּךְ, תַּרְתֵּי שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ.

קטע 15

שִׁשָּׁה לַפָּר, אַרְבָּעָה לָאַיִל, שְׁלֹשָׁה לַכֶּבֶשׂ. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר״.

קטע 16

הִין – תְּרֵיסַר לוּגֵּי הָוַיִין, דִּכְתִיב: ״שֶׁמֶן זַיִת הִין״, וּכְתִיב: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם״, זֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּרֵיסַר הָוַיִין.

קטע 17

שְׁלֹשָׁה וּמֶחֱצָה לַמְּנוֹרָה, חֲצִי לוֹג לְכׇל נֵר. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ – תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. דָּבָר אַחֵר: ״מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ – אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לוֹג מֵאוּרְתָּא וְעַד צַפְרָא.

קטע 18

אִיכָּא דְּאָמְרִי: מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה שִׁיעֲרוּ, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מִמַּטָּה לְמַעְלָה שִׁיעֲרוּ.

קטע 19

מַאן דְּאָמַר מִמַּטָּה לְמַעְלָה שִׁיעֲרוּ – הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַאן דְּאָמַר מִמַּעְלָה לְמַטָּה שִׁיעֲרוּ – אֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת.

קטע 20

מַתְנִי׳ מְעָרְבִין נִסְכֵי פָרִים בְּנִסְכֵי אֵילִים, נִסְכֵי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵי כְבָשִׂים, שֶׁל יָחִיד בְּשֶׁל צִיבּוּר,

מסכת מנחות דף פ״ט עמוד א׳

מסכת מנחות דף פ״ט עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור