בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת מנחות דף פ״ח עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף פ״ח עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף פ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־441 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    והלא בחוץ היו כל מעשיו בשער נקנור ולא בעזרה:

    ואי בשביל רביעית שמן של נזיר שיתקדש השמן בכלי שרת וע"י השמן שהיה נבלל בלחם יהא הלחם מתקדש בשביל כך לא היה צריך דלחם נזיר בשחיטת איל מתקדש:

    רביעית שמן לכל חלה וחלה היה נותן רביעית משום דהוו שלשה לוגין שהם שנים עשר רביעיות והיינו דאמר במתני' לוג ומחצה בבוקר שהן ששה רביעיות:

    מארץ מרחק איש עצתי שר' חייא עלה מבבל לא"י:

    אי לחצי לוג של מי סוטה חוץ הוא שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי:

    אי למדוד בו חצי לוג שמן לתודה כדי שיתקדש השמן ויתקדשו החלות אגב השמן לכך לא צריך דלחמי תודה וכו':

    נר ישראל כך היה שקילסו שיפה השיבו:

    נר שכבתה בחצי הלילה או קודם אור היום:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 88b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אי לסוטה חולין הוא בתמיה וכי חולין הוו המים שיהא צריך לקדשן והא מים קדושים כתיב (במדבר ה׳:י״ז) ואמרינן בספרי אין קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו וא"ת והא פרישית בפ"ק (לעיל מנחות ח.) דאחר שנתקדשו בכלי שרת לא משימינן להו בכלי חול משום דמיגניא מילתא וי"ל דהני מילי בדבר הקרב למזבח:

    נר ישראל כך היה כאן ובפ' שני דערכין (דף י.) קרי ליה נר ישראל גבי מעשה ועשה רבי תשעה חסירין ונראה חודש בזמנו ומפרש הרב רבינו חיים משום דאיירי במידי דאורה כגון הכא בנרות והתם בלבנה:

    נר של מקדש של פרקים הוה ולא של חוליות שיוכל לסלקה והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כב.) והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגי דלא משקל ואדלוקי היינו כמ"ד של פרקים:

    מכלל דאי בעי לאוזוזי מצי מזיז לה וכי תימא אין הכי נמי דשל חוליות היה א"כ טוב היה שיסלק לגמרי כדי שיקנח יפה:

    Tosafot on Menachot 88b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    נידשן השמן נידשנה הפתילה, נר' שהם שני דברים נידשן השמן כשמילא אפר מדשן הפתילה או שנידשנה הפתילה צריך להדליק פעם אחרת ויסיר כל אותו שמן ואותה פתילה:

    Rashba on Menachot 88b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    בן יהוידע

    מְנוֹרָה בָּאָה מִן הַכִּכָּר, וְאֵין מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ וְנֵרוֹתֶיהָ בָּאִין מִן הַכִּכָּר. נראה לי בס"ד טעם לזה דידוע שהמנורה רומזת לתורה אבל מלקחיה ומחתותיה שהם שמשים שלה רומזים לחכמות הנדסה ותשבורת וניגון ורפואה וכתיבה וכיוצא שכל אלו הם שמשים של התורה. והטעם שהמנורה באה מן הככר פרשתי בס"ד לרמוז שהמזון שנקרא ככר אין זוכין בו ישראל בעולם הזה אלא בזכות התורה שנקראת בשם לחם דכתיב לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (משלי ט, ה) ולזה אמר התנא אם אין קמח אין תורה (משנה אבות ג, יז) רצונו לומר אם לא יאכל אין לו כח ללמוד תורה אך זכייתו בקמח לא באה אלא בשביל התורה דאם אין תורה אין קמח לכן המנורה הרומזת לתורה באה מן הככר לרמוז שזוכין בככר שהוא המזון בזכות התורה אבל מלקחיה ומחתותיה שהם רומזין לשאר חכמות אין באין מן הככר לרמוז שאם לא למד אלא רק שאר חכמות בלבד אין לו זכיה בככר שהוא המזון. או יובן הטעם שהמנורה באה מן הככר לרמוז בזכות התורה שנרמזה במנורה ימחה שמו של עמלק [240] שהוא מספר ככר [240] מה שאין כן שאר חכמות אין בהם כדאי למחות שמו של עמלק. גם רמז בזכות התורה שבאה מן הככר נכנעים פלונית [לילית=480] וחיילותיה שהם מספר 'פת' [480] שהוא לשון ככר וגבר ישראל.

    Ben Yehoyada on Menachot 88b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף פ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־441 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״חוּץ הוּא, וְאִי נָזִיר – לֶחֶם נָזִיר…״

    2. קטע 221 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא: שֶׁבָּהּ הָיָה מוֹדֵד…״

    3. קטע 334 מילים

      נפתחת ב״חֲצִי לוֹג, מָה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ? יְתֵיב רַבִּי…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: שֶׁבּוֹ הָיָה…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי: נֵר שֶׁכָּבְתָה,…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״יָתֵיב רַבִּי זְרִיקָא, וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: כְּשֶׁהוּא…״

    7. קטע 727 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: פְּשִׁיטָא דִּכְמִדָּה רִאשׁוֹנָה, דְּאִי…״

    8. קטע 810 מילים

      נפתחת ב״קָרֵי עֲלֵיהּ: ״וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר…״

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אָמַר…״

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״קָסָבַר: כִּי כְּתִיב ״כִּכָּר״ וּ״מִקְשָׁה״ – אַמְּנוֹרָה…״

    12. קטע 1212 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מְסַלְּקָן, וּמַנִּיחָן בְּאוֹהֶל, וּמְקַנְּחָן…״

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: חֲכָמִים…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״מִכְּלָל דְּאִי בָּעֵי (לֵיהּ) לְאוֹזוֹזַהּ מָצֵי מֵזֵיז…״

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״וּמַאן חֲכָמִים? רַבִּי אֶלְעָזָר הוּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי…״

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: מְנוֹרָה וְנֵרוֹתֶיהָ בָּאוֹת…״

    17. קטע 1738 מילים

      נפתחת ב״בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַאי קְרָא, דְּתַנְיָא: ״כִּכָּר…״

    18. קטע 1810 מילים

      נפתחת ב״קַשְׁיָא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה אַדְּרַבִּי נְחֶמְיָה, תְּרֵי תַּנָּאֵי…״

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מְנוֹרָה בָּאָה…״

    20. קטע 2038 מילים

      נפתחת ב״זָהָב בְּהֶדְיָא כְּתִיב בּוֹ, ״וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ…״

    לשון המקור

    חוּץ הוּא, וְאִי נָזִיר – לֶחֶם נָזִיר בִּשְׁחִיטַת אַיִל הוּא דְּקָדֵישׁ.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא: שֶׁבָּהּ הָיָה מוֹדֵד לַחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל, רְבִיעִית שֶׁמֶן לְכׇל חַלָּה וְחַלָּה. קָרֵי עֲלֵיהּ ״מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי״.

    חֲצִי לוֹג, מָה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ? יְתֵיב רַבִּי וְקָא קַשְׁיָא לֵיהּ: חֲצִי לוֹג לָמָּה נִמְשַׁח? אִי סוֹטָה – וְכִי חוּלִּין הוּא דִּצְרִיכִי לְקַדּוֹשֵׁי? ״מַיִם קְדוֹשִׁים״ כְּתִיב! אִי תּוֹדָה – לַחְמֵי תוֹדָה בִּשְׁחִיטַת תּוֹדָה הוּא דְּקָדְשִׁי.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: שֶׁבּוֹ הָיָה מְחַלֵּק חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לְכׇל נֵר וָנֵר. אָמַר לוֹ: נֵר יִשְׂרָאֵל, כָּךְ הָיָה.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי: נֵר שֶׁכָּבְתָה, נִידַּשֵּׁן הַשֶּׁמֶן, נִידַּשְּׁנָה הַפְּתִילָה. כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מְטִיבָהּ, וְנוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן, וּמַדְלִיקָהּ.

    יָתֵיב רַבִּי זְרִיקָא, וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן – כְּמִדָּה רִאשׁוֹנָה, אוֹ כְּמוֹ שֶׁחָסְרָה?

    אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: פְּשִׁיטָא דִּכְמִדָּה רִאשׁוֹנָה, דְּאִי כְּמָה שֶׁחָסְרָה – מְנָא יָדְעִינַן מַאי חִיסֵּר? וְכִי תֵּימָא דִּמְשַׁעַר לֵיהּ, אִם כֵּן שֶׁבַע מִדּוֹת (נפיש) [נְפִישִׁי] לְהוּ מִדּוֹת טוּבָא.

    קָרֵי עֲלֵיהּ: ״וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק״.

    אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַבִּי: נֵר שֶׁכָּבְתָה, נִידַּשֵּׁן הַשֶּׁמֶן נִידַּשְּׁנָה הַפְּתִילָה. כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מְטִיבָהּ, וְנוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדָּה רִאשׁוֹנָה, וּמַדְלִיקָהּ.

    אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: נֵר שֶׁבְּמִקְדָּשׁ שֶׁל פְּרָקִים הֲוָה.

    קָסָבַר: כִּי כְּתִיב ״כִּכָּר״ וּ״מִקְשָׁה״ – אַמְּנוֹרָה וְנֵרוֹתֶיהָ כְּתִיב, כֵּיוָן דְּמִיבַּעְיָא הֲטָבָה, אִי לָאו דִּפְרָקִים הֲוַי – לָא הֲוָה מִטַּיְּיבָא לֵיהּ.

    מֵיתִיבִי: כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מְסַלְּקָן, וּמַנִּיחָן בְּאוֹהֶל, וּמְקַנְּחָן בִּסְפוֹג, וְנוֹתֵן בָּהֶן שֶׁמֶן, וּמַדְלִיקָן.

    הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: חֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא הָיוּ מִזִּיזִין אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ.

    מִכְּלָל דְּאִי בָּעֵי (לֵיהּ) לְאוֹזוֹזַהּ מָצֵי מֵזֵיז לַהּ? אֶלָּא אֵימָא: לֹא הָיְתָה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

    וּמַאן חֲכָמִים? רַבִּי אֶלְעָזָר הוּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: כְּמִין טַס שֶׁל זָהָב הָיָה לָהּ עַל גַּבָּהּ, כְּשֶׁהוּא מְטִיבָהּ – דּוֹחֲקוֹ כְּלַפֵּי פִּיהָ, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן – דּוֹחֲקוֹ כְּלַפֵּי רֹאשָׁהּ.

    וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: מְנוֹרָה וְנֵרוֹתֶיהָ בָּאוֹת מִן הַכִּכָּר, וְאֵין מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ מִן הַכִּכָּר. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מְנוֹרָה הָיְתָה בָּאָה מִן הַכִּכָּר, וְלֹא נֵרוֹתֶיהָ וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ בָּאוֹת מִן הַכִּכָּר.

    בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַאי קְרָא, דְּתַנְיָא: ״כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ״ – לָמַדְנוּ לַמְּנוֹרָה שֶׁבָּאָה מִן הַכִּכָּר, מִנַּיִן לְרַבּוֹת נֵרוֹתֶיהָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶת כׇּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה״. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֹתָהּ״, דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה.

    קַשְׁיָא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה אַדְּרַבִּי נְחֶמְיָה, תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה.

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מְנוֹרָה בָּאָה מִן הַכִּכָּר, וְאֵין מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ וְנֵרוֹתֶיהָ בָּאָה מִן הַכִּכָּר. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים אֵת ״כׇּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה״ – שֶׁהָיוּ כֵּלִים שֶׁל זָהָב.

    זָהָב בְּהֶדְיָא כְּתִיב בּוֹ, ״וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ. וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר״. לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְפִי נֵרוֹת, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּפִי נֵרוֹת אַשְׁחוֹרֵי מַשְׁחַר, הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל,