דף ביאור

מסכת מנחות דף פ״ד עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף פ״ד עמוד ב׳

מסכת מנחות דף פ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־365 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתמרים שבהרים אע"פ שהם משבעה מינים דדבש היינו דבש תמרים הני שבהרים ושבעמקים אינן מן המובחר לפי שהן כחושין:

וקאמר להא שמעתא אם הביא לא קדש:

קרבן ראשית משמע נמי אשתי הלחם אע"ג דכתיב בבכורים כדאמרינן מה יש לך להביא בכורים מן הדבש ושתי הלחם מן החמץ:

אין לי אלא חדשה של חיטין דומיא דשתי הלחם שהן חיטין שאין יכול להביא קודם שתי הלחם:

חדשה של שעורים כגון מנחת קנאות:

מנין שלא יביא קודם לשתי הלחם:

ת"ל חדשה חדשה שתי פעמים דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה והקרבתם מנחה חדשה (ויקרא כ״ג:ט״ז):

מנין שתהא שתי הלחם קודם לבכורים שלא יביא בכורים קודם לשתי הלחם:

ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 84b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

שבח ארץ אין לפרש ממובחר שבפירות אפילו כולם מבית הבעל דממבחר נדריכם נפקא כדתני' בתוספת' (פ"ט) אלא כמו שפי' בקונט' שבח ארץ שבעת המינים:

ארץ מארץ לא משמע ליה דלא דמי למאלה דדרשינן לעיל בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף ס:) דהכא לא מצי למכתב אשר תביא ארצך:

כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס פי' בקונטרס ספינה של חרס מביא וקורא והא דלא משני אידי ואידי בספינה של עץ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דאין דרך ספינה להיות נקובה שלא יכנסו בה המים והשתא לא הוי דומיא דאינך שינויי דבכולהו מזכיר ברישא ההוא דמביא וקורא וכמו כן פי' בפ"ק דגיטין (דף ז:) גבי עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת אמר רבי זירא עציץ נקוב המונח על גבי יתידות באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן פירש שם בקונטרס דספינה דלעיל של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות והקשה ר"ת דבפ"ב דגיטין (דף כא:) אמרי' כתבו על חרס של עציץ נקוב משמע דחרס בעי נקיבה ואמרינן בסוף המצניע (שבת דף צה:) ה' מדות בכלי חרס ניקב כשורש קטן טהור מלהכשיר את הזרעים ועוד דסתם עציץ של חרס הוא כדמשמע בפרק שמנה שרצים (שבת דף קח.) מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא כו' ופריך עלה מהתולש מעציץ נקוב וסתם חצבא דחרס הוא ועוד הביא רבינו שמואל מהא דתניא בתוספתא דשביעית הטומן את הלוף בשביעית ר"מ אומר טומנו בעציץ כדי שלא יצמח ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיהו לב) ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים ונראה לר"ת דבשל חרס מהניא נקיבה אבל בשל עץ אפי' נקוב לא מהני מידי וספינה דגיטין (דף ז: ושם) בשל חרס ובנקובה ואין המים באין בה שהעפר נדבק ונעשה רגבים וסותם את הנקב והא דלא משני הכא גבי ספינה כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דהיינו שינויא דעציץ ורצה למצוא בספינה חידוש אחר ועוד דמה שיכול להעמיד בספינה של עץ מעמיד משום דסתם ספינה לאו דחרס וניחא השתא בכל הנהו חמש מדות בכלי חרס הוו כולהו בחרס דווקא דמדה של מוציא משקה וכונס משקה אשכחן גבי חרס כדתנן בפרק בא סימן (נדה מט.) כל כלי חרס שהוא מכניס מוציא ויש שהוא מוציא ואינו מכניס ואמרי' בגמרא מכניס פסול למי חטאת ופסול משום גיסטרא מוציא כשר למי חטאת ופסול משום גיסטרא וכן מדות דמוציא זית ומוציא רמון תנן במסכת כלים גבי כלי חרס אבל של עץ שיעורו לעולם כרימונים כדתנן (פי"ז מ"א) כל כלי בעלי בתים שיעורן ברימונים ומיהו לפי' זה נמי לא הוי דומיא דאינך שינויי דנקיט ברישא ההוא דמביא וקורא ותחילה היה רגיל ר"ת לפרש דבשל עץ אפי' נקיבה לא בעי דמתלחלח מן הקרקע יותר משל חרס ונקיט השתא ברישא ההוא דמביא וקורא כמו באינך ולכולהו לישני דפרישית היה יכול לתרץ כאן ספינה אספינה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן אי נמי כאן בגוששת כאן בשאינה גוששת והתם בגיטין דפריך תני חדא המביא גט בספינה כמביא בא"י ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ ומשני הא רבי יהודה והא רבנן הוה מצי לשנויי כאן בשל עץ כאן בשל חרס א"נ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה ושמא יש לחלק דהתם נהי דהיכא דאינה גוששת לרבי יהודה מדחשיבא חוצה לארץ לענין מעשר ודחשיבא נמי חוצה לארץ לענין גט היינו משום דכיון דשם חוצה לארץ על המקום צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואע"ג דשכיחי וגמירי כדי שלא תחלוק במדינת הים אבל כשהיא גוששת לרבי יהודה או לתנא קמא אפילו בשאינה גוששת כיון דשם ארץ ישראל על המקום אע"פ שמחמת שאין הכלי ניקב (כמו ספינה) אינו חייב במעשר לא יחשב בשביל כך כחוצה לארץ לענין גט:

Tosafot on Menachot 84b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. אָמַר עוּלָּא: אִם הֵבִיא לֹא קִידֵּשׁ.

קטע 2

יָתֵיב רַבָּה וְקָא אָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַחָא בַּר אַבָּא לְרַבָּה: ״קׇרְבַּן רֵאשִׁית״ – שֶׁתְּהֵא רֵאשִׁית לְכׇל הַמְּנָחוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה׳ בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם״.

קטע 3

אֵין לִי אֶלָּא חֲדָשָׁה שֶׁל חִטִּים, חֲדָשָׁה שֶׁל שְׂעוֹרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״חֲדָשָׁה״, ״חֲדָשָׁה״. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַחֲדָשָׁה שֶׁל חִיטִּין – תְּנֵהוּ עִנְיָן לַחֲדָשָׁה שֶׁל שְׂעוֹרִים.

קטע 4

וּמִנַּיִן שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לְבִיכּוּרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים״, וְאֵין לִי אֶלָּא בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים, קְצִיר שְׂעוֹרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה״.

קטע 5

וְאֵין לִי אֶלָּא שֶׁתִּזְרַע, עָלוּ מֵאֲלֵיהֶן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּשָּׂדֶה״.

קטע 6

וְאֵין לִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שֶׁבְּגַג, וְשֶׁבְּחוּרְבָּה, וְשֶׁבְּעָצִיץ, וְשֶׁבִּסְפִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בִּכּוּרֵי כׇּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם״.

קטע 7

מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים וּפֵירוֹת הָאִילָן? נֶאֱמַר כָּאן ״בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה״ – מָה לְהַלָּן נְסָכִים וּפֵירוֹת אִילָן, אַף כָּאן נְסָכִים וּפֵירוֹת אִילָן.

קטע 8

קָתָנֵי מִיהָא: שֶׁבְּגַג, שֶׁבְּחוּרְבָּה, שֶׁבְּעָצִיץ, וְשֶׁבִּסְפִינָה. סֵיפָא אֲתָאן לִמְנָחוֹת.

קטע 9

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: אִי הָכִי, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״כׇּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ״, וְאִי מְנָחוֹת, לְזִכְרֵי כְהוּנָּה הוּא דְּמִיתְאַכְלָן!

קטע 10

אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי, ״לְךָ יִהְיֶה״, וּכְתִיב ״כׇּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ״. הָא כֵּיצַד? כָּאן – בְּבִיכּוּרִים, כָּאן – בִּמְנָחוֹת.

קטע 11

רַב אָשֵׁי אָמַר: כּוּלֵּיהּ בִּמְנָחוֹת, וְסֵיפָא דִּקְרָא אֲתָאן לְלַחְמֵי תוֹדָה.

קטע 12

בִּפְלוּגְתָּא: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר – אִם הֵבִיא לֹא קִדֵּשׁ, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר – אִם הֵבִיא קִדֵּשׁ, נַעֲשָׂה כְּכָחוּשׁ בְּקָדָשִׁים.

קטע 13

בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ, כִּדְאָמַר טַעְמָא. אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רַבִּי יוֹחָנָן חֲזַאי בַּחֲלוֹם, מִילְּתָא מְעַלַּיְיתָא אָמֵינָא. אָמַר קְרָא: ״מֵרֵאשִׁית״ – וְלֹא כׇּל רֵאשִׁית, ״מֵאַרְצְךָ״ – וְלֹא כׇּל אַרְצְךָ.

קטע 14

וְרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי ״אַרְצְךָ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי אוֹמֵר, נֶאֱמַר כָּאן ״אֶרֶץ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״אֶרֶץ״, מָה לְהַלָּן שֶׁבַח אֶרֶץ, אַף כָּאן שֶׁבַח אֶרֶץ.

קטע 15

וְאִידַּךְ, ״אֶרֶץ״ ״מֵאֶרֶץ״.

קטע 16

וְאִידַּךְ, ״אֶרֶץ״ ״מֵאָרֶץ״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ.

קטע 17

תָּנֵי חֲדָא: שֶׁבְּגַג, וְשֶׁבְּחוּרְבָּה, שֶׁבְּעָצִיץ, וְשֶׁבִּסְפִינָה – מֵבִיא וְקוֹרֵא. וְתַנְיָא אִידַּךְ: מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.

קטע 18

בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ, גַּג אַגַּג לָא קַשְׁיָא: הָא – בְּגַג דִּמְעָרָה, הָא – בְּגַג דְּבַיִת.

קטע 19

חוּרְבָּה אַחוּרְבָּה – לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּחוּרְבָּה עֲבוּדָה, כָּאן בְּחוּרְבָּה שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה.

קטע 20

עָצִיץ אַעָצִיץ – לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּנָקוּב, כָּאן בְּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב.

קטע 21

סְפִינָה אַסְּפִינָה – לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּסְפִינָה שֶׁל עֵץ, כָּאן בִּסְפִינָה שֶׁל חֶרֶס.

מסכת מנחות דף פ״ד עמוד ב׳

מסכת מנחות דף פ״ד עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור