מסכת מנחות דף פ״ג עמוד א׳

בהדיא כתיב בהו וזה יהיה לך מקדשי הקדשים מן האש לכל חטאתם ולכל אשמם וסמיך ליה בקדש הקדשים וגו' (במדבר י״ח:ט׳):

מריבויא דקראי אתי דיאכל אותו:

איכא דמייתי זבחי שלמי ציבור ממנחה ואיכא דמייתי מרבויא דקרא:

חטאת מה חטאת מקדשה בבלוע דכתיב כל אשר יגע בבשרה (ויקרא ו׳:כ׳) ואמרי' (זבחים דף צז:) עד שיבלע בבשרה כגון שהיו שתי חתיכות אחת שלמים ואחת של בשר חטאת ונפל מן החטאת על השלמים ונבלע בה יאכל כחומר שבה ליום ולילה כחטאת:

מה אשם אין שפיר ושליא הולד קדוש בהן כשהן במעיהן:

דקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים כשיולדו ולא במעי אמן:

ודנין אפשר נקבה דיש בה שליא מאשם זכר דאין לו שליא:

מה מילואים מותריהם בשריפה דכתיב ואם יותר בבשר המילואים מן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש וגו' (שמות כ״ט:ל״ד):

בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר בכהנים יאכל אותו קודש יהיה לימד על זבחי שלמי צבור כו'. האי קרא בפרשת קרח כתיב ואע"ג דזבחי שלמי צבור לא כתיבי התם כיון דכתיב בהאי קרא קדש יהיה לך וגבי כבשי עצרת כתיב בפרשת אמור אל הכהנים קדש יהיו לה' לכהן מסתברא דבדידה מיירי ועוד יש לפרש משום דאיקרו קדש קדשים כדילפינן בפרק איזהו מקומן (זבחים נה.) ובפ"ב דערכין (דף יא:) מדכתיב על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים:

איכא דנפקא ליה מהכא כו' עוד יש תנא שלישי בפרק איזהו מקומן (זבחים נה.) [דאמר] אלא היקשא למאי אתא מה חטאת לזכרי כהונה אף שלמי צבור לזכרי כהונה והא דלא מייתי ליה הכא משום דסוגיא דשמעתא היא ולא משכחת ליה ברייתא בהדיא:

מה חטאת מקדשה בבלוע הא דאמרי' בפרק גיד הנשה (חולין צח:) לא נצרכה [אלא] לטעם כעיקר דבקדשים אסור והכא שרי [ופריך] וליגמר מיניה גלי רחמנא גבי חטאת וכל אשר יגע בבשרה יקדש כו' ומשמע דשאר קדשים פשיטא ליה דילפינן מחטאת היינו מהיקשא דהכא:

אף כל שאין שפיר ושליא קדוש כו' פירש בקונט' בזבחים ואין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיהן קריבין ומעולה לא הוה ליה למילף דכליל הוא אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו לא מצי למימר דלא לעולות מדמית להו שהרי אף שאר הבשר אינו קרב. וולדות בהמות קדשים בהוייתן הם קדושים כשנולדו הם קדושים ולא במעי אמן דגמרי מאשם וכן משמע בפרק כיצד מערימין (תמורה כה:) דלמאן דאית ליה בהוייתן הן קדושים הן עצמן חולין במעי אמן והא דתניא בריש בהמה המקשה (חולין עה.) מה חלב ושתי כליות האמורין באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל דמשמע דקדוש כשאר בשר בר מהקרבה ההוא תנא סבר במעי אמן הן קדושים ולכך איצטריך קרא למעט חלב ושתי כליות:

מה שלמים מפגלין כו' בסוף פרק שני דזבחים (דף כח:) איכא תנא דדריש לה מדכתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו מה שלמים מפגלין ומתפגלין כו' וכן בפרק ב"ש (זבחים דף מד.) דריש לה נמי מהאי קרא מה שלמים מיוחדין שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח מפגלין ומתפגלין כו' פירש בקונטרס מפגלין את הנסכים אם חישב בזבח ובחנם דחק דהוה מצי למימר שהדם מפגל את הבשר ובשר עצמו מתפגל:

מה חטאת אינה באה אלא מן החולין כו' תרתי דריש מחטאת דכבר דריש נמי מה חטאת בבלוע מקדשת:

כדי נסבה בסוף דם חטאת (זבחים דף צה. ושם) מסיק ואיבעית אימא סבר לה כר"ש דאמר אצבע לא בעיא כהונה כהונה בעיא אצבע אבל בפ"ק דחולין (דף כב. ושם) לא מסיק אלא ההוא שינויא לחודיה ונראה דלמ"ד (זבחים דף נ.) דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקשא צריך לומר כדי נסבה דאצבע דחטאת גופיה יליף בגזירה שוה ממצורע דהיינו ימין לעיל בפ"ק (דף י.) ובפרק שני דזבחים (מנחות דף כד:) ואם כן לא מצי למילף מהיקש שאר קרבנות מחטאת:

מה אשם עצמותיו מותרין לעשות מהן כלים אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל אף כל ואפילו עולה ומבעי ליה הא נמי מחטאת הוה מצי למילף ונראה בעיני דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה לכהן אשר יכפר בו לו יהיה כך פי' בקונטרס בסוף דם חטאת (זבחים דף צח.) וקשיא דבההוא קרא כתיבי חטאת ואשם בפרשת צו את אהרן כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה ובעולה נמי כתיב בקרא דבתריה עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה (ויקרא ו) ועוד דרשינן בפרק המזבח מקדש (זבחים פו.) נאמר לו יהיה בעולה ונאמר לו יהיה באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה מותרין וקאמרינן התם מופני דאי לא מופני כו' אלמא ממשמעות לו יהיה דריש ולא מיתורא ושם פי' בקונט' דפשיטא ליה באשם משום דאף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר הזבח ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פג.) מוכח בהדיא דאין נותר בעצמות וכאן פי' בקונט' דהא דפשיטא ליה באשם טפי משאר קרבנות הנאכלין משום דכתיב באשם הוא לאחר הקטרת אימורין דמשמע הוא אשם ואין עצמותיו אשם וצריך לדקדק למה לי תרי קראי לעצמות היקשא דהכא וגזירה שוה דלו יהיה בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פו.):

וחטאת גופיה מנ"ל אמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו, וא"ת הא תינח פר של אהרן שאר חטאות מנין וא"ת דהקשו לשאר קרבנות כמו שאר קרבנות דמקשי' ליה השתא בזאת התורה דדריש לכולי האי קרא להיקש ללמוד דינין אלו כאלו משום דז"א נר' דהא לא כתיב פר אהרן בההוא ענינא משום שנכתב באחרי מות והאי קרא דזאת התורה היא בצו ומשמע דזאת התורה קאי לקרבנות שפי' קודם בפרשה ואין שם פר של אהרן א"כ גם שאר חטאות וכ"ש שאר קרבנות לא היה לנו ללמוד מפרו של אהרן דלא כתיב בההוא ענינא: וי"ל דכל חטאות ידעינן מפר משום דאקרי חטאת דיש להם לתת לזה דין זה א"כ הוי כאלו מאי דכתיב בפר כמו בשאר חטאות והדר גמרינן שאר קרבנות מחטאת סתם, אי נמי משום דכתיב זאת התורה ודרשי' תורה אחת לכל החטאות, ואע"ג דמהיקש זה באנו ללמוד גם שאר קרבנות מחטאת שהרי זהו הפ' דזאת תורה שאנו דורשים עתה וא"כ יקשה מנין הוא פשוט לו בחטאת יותר משאר קרבנות מאחר דמהיקש דפר של אהרן באנו ללמוד לכולם, משום דז"א קושיא חדא דפשוט הוא לדרוש היקש דגבי חטאות עצמן לכולן לומר תורה אחת לכל החטאות משאר קרבנות לחטאת, ועוד כדפי' דאי לאו דילפי' חטאת סתם מפר אהרן תחלה לא הוה מצי יליף שאר קרבנות מפר משום דלא אכתוב בההוא ענינא כדפי' לעיל ולכך אצטריך למילף חטאת סתם מפר אהרן תחלה בהיקש דזאת התורה ואח"כ גמרי שאר קרבנות מחטאת סתם משום דאתקשו לחטאת סתם בקרא דזאת התורה. ומ"מ לא חשי' היקש מן ההיקש כיון דכולי היקשי מהך קרא נפקי כנ"ל:

כדי נסבה, פי' לדרוש שאר הקרבנות בהיקש מחטאת דהא בדידהו נמי ימין וכמשפט [ובחולין ד' כ"ב] קאמר ואידך בעיא אצבע ולא קאמר כדי נסבה כדפי' התם:

גמ' משלו ולא משל מעשר עי' בתוס' ריש מסכתין: