מסכת מנחות דף ז׳ עמוד א׳

וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסול דהא עבד מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר:

אלא מדעת והא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש:

שיקדשו פסולין כגון אם קמץ זר ונותן לכלי מהו שיקדישנו כלי להקטירו:

ליפסל דקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה:

רב עמרם אמר אפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו:

ביסא כלי שרת שבו בוללין מנחה:

ומקמץ היכי קמץ תחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו:

טפופה פישל"א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך:

וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש ואע"פ ששירים מפסיקין בין קומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ:

א"ר יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן לקמן בפרק התודה (מנחות דף עח:) [גבי תודה] ששחטה על שמונים חלות וקאמר רבא דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת שאני התם דמתוך שמקדש מדעת מקדש נמי שלא מדעת והא דמשמע בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דחזקיה סבר כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת גבי הא דתנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא ונייתי במקודשת התם אין כל המים ראוין להתקדש אבל בהתודה כיון דראוין לקדש מקדש שלא מדעת וצ"ע דכיון דאין שיעור למים הרי כולם ראוין להתקדש ונראה דכיון דשלא בזמנו הוא אע"ג דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו כדמסקינן בסוף שתי הלחם (לקמן מנחות דף ק.) שלא מדעת מיהא אין מקדשין ואע"ג דלילה אין מחוסר זמן:

אין מקדשים ליקרב הקשה ה"ר פטר דלפי' הקונטרס בזבחים פרק המזבח מקדש (זבחים דף פז:) משמע שהשיבו ר' יוחנן דמקדשין לכתחילה ליקרב דקאמר התם בעי מיניה ר"ש בן לקיש מר' יוחנן מהו שיקדשו את הפסולין ופי' שם בקונטרס דלענין פדיון קא בעי דאי מקדש הכלי אין להם פדיון א"ל תניתוה כשם שמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלי שרת מקדשין את הראוי להם ואע"ג דמזבח וכבש איירי לענין דאם עלו לא ירדו אייתי מינה ראיה לענין פדיון א"ל לכתחילה ליקרב קא מיבעיא לי הא נמי תנינא שקיבלו פסולין וזרקו את דמן מאי לאו קבלו פסולין וזרקו פסולין פי' הא זרקו כשרין אף לכתחילה יעלו האברים אלמא מקדשי לכתחילה ליקרב ועוד קשה מהא דתנן התם ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכולהו איירי בשנזרק הדם כדמוכח בגמ' דקאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם דאם בא לזרוק אינו זורק אמרת אם עלו לא ירדו הכא כו' ומדלא מייתי מכל הני ש"מ דאחר זריקה מיירי ואפ"ה לכתחילה לא יעלו אלמא אין מקדשין לכתחילה ליקרב האברים ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם ועוד קשה דבכמה דוכתי (פסחים דף טז:) אמרינן נטמא הדם לא יזרוק ואם זרק הורצה ולמה לא יזרוק הא כלי שרת מקדשין לכתחילה ליקרב ובפ' שני שעירי (יומא דף סב.) אמרינן נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם למה ישפך וכן בדם פסולין ישפך לאמה ובפ' המנחות (לקמן מנחות ק:) תנן נטמאו משהוקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע הא מיקרב לא קרב ויש לדחות כל הני בשעירה אחר כך לכלי חול והא דשמעתין נמי יש ליישב לפי' הקונטרס דהא דמשמע שהשיב לו אין מקדשין היינו לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולים א"נ וזורקן פסולין ועוד קשה לפי' הקונטרס דמדקאמר לכתחלה ליקרב קא מיבעיא ליה משמע שגם רבי יוחנן היה יודע דליקרב קמיבעיא ליה אלא שהיה סבור דמבעיא ליה בדיעבד ולא מיירי כלל לענין פדיון ולפר"ת דמבעיא ליה אם מקדשין הפסולין לענין דאם עלו לא ירדו דאע"ג דאי לאו כלי היה מזבח מקדשם השתא דאיכא כלי גרע שמפסיק בין הפסול למזבח ומסיק דלכתחילה ליקרב מיבעיא ליה אם קידשו הקומץ פסול בכלי אם מעליהו דדילמא כשם שהמזבח מקדש דלא ירד כך כלי מקדש דיעלה ופריך דהא נמי תנינא שקיבלו פסולים וזרקו דמשמע זרקו דיעבד אבל לכתחילה לא יזרוקו והא דקאמר מאי לאו קיבלו פסולין וזרקו פסולין לאו מלשון פסולין דייק אלא המשנה קא מסיים ופירושא דמתני' כך הוא תדע דהא ר"ש בן לקיש דדחי בפסולין נמי מוקי לה מכלל שלא דקדק רבי יוחנן בפסולין:

אמר ליה מכלי זה למאי דמסיק דמגבה ליה כהן יש לתמוה מאי חידוש השיבו מכלי זה ושמא אשמעינן אע"פ שלא נמשח שעבודתו מחנכת א"נ של עץ היה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר בפרק החליל (סוכה דף נ:) דעושין כלי שרת של עץ:

ומשני כי מהדר ליה אדפנא דמנא בצידי הכלי אצל הגומא והוי כגודש הכלי ונייד ליה למנא. ופי' בתוספת ומינד נייד ליה כהן אבל לכתחילה לא יחזור לגומא דהא גמר עבודה: וק"ל כיון דעל ידי כהן קאמר מאי פריך וכי מהדר ליה ליקדוש לשני ליה דמהדר ליה כהן: וי"ל דזר שקמץ יחזור משמע הזר עצמו ועוד דאם מחזירו הכהן לאח"כ פוסלו כדפרישית לעיל דהא גמר עבודת הזר דקא עביד אבל כי מניד ליה ונפל ממילא כמאן דהוחזר ממילא דמי:

דמגביה ליה כהן וא"ת מה היה בדעתו של אבימי שהיה שואל ממנו שהשיבו כך. וי"ל דסבר דרב נחמן שואל ממנו אם צריך משיחה לכלי שרת ואמר ליה מכלי זה שאינו נמשח דלדורות עבודתן מחנכתן. תוס': ואינו נראה לי שהרי אם היה שואלו אם יכולין לקמוץ מאותו כלי שלא נמשח היה לו לומר כן אם קומצין מכלי זה ולא כיצד קומצין ועוד שמכלי זה הוא תשובה לשאלה ששאל לו כיצד קומצין והשיב לו מכלי זה ולא ששאל כיצד קומצין מכלי זה שאם נפרשהו כן ואחרי כן אמר לו רב נחמן וכי קומצים מכלי שעל גבי קרקע אמר לו אבימי דמגבה ליה א"כ לא השיב לו אבימי כיצד קומצין. אלא נראה שהיה שואלו ללמדו הלכות קמיצה ולכך אמר לו כיצד קומצים: או נוכל לפרש שאמר לו רב נחמן כיצד קומצין ללמדו סדר קמיצה. השיבו מכלי זה כלומר מכלי זה אתה שואלני שאראה בו סדר קמיצה א"כ מלאהו קמח ואראך בו סדר קמיצה. או מכלי זה אם היה מלא הייתי מראה לך סדר קמיצה ואמר לו רב נחמן וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו אני אומר שאראך בכלי סדר קמיצה אם יגביהנו כהן: או נוכל לפרש דאמר ליה רב נחמן כיצד קומצין כלומר בי רב חסדא כיצד קומצין ואמר לו מכלי זה כלומר למדתי שם מכלי זה יכולין לקמוץ אע"פי שאינו כלי שרת ואמר ליה וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו פי' דמגביה ליה כהן והחדוש הוי אף על פי שלא נמשח כדפירש התוספת:

שלשה כהנים ב' להגביה ב' כלים שאחד אינו יכול להגביה ב' כלים שאין עבודה בשמאל. וא' שקומץ:

ואלו מגביה לא קתני וקשיא דלמה לו למתני מגביה הא לא תני במתניתין כי אם עבודות שמפגלין בהם כדקתני שדרכו לאכול כו' והרי אין מפגלין כי אם בד' עבודות ואיך יחשוב מגביה לומר שמגביה לאכול כו' ולהקטיר כו' יהיה פגול ומגביה אינו בכלל ד' עבודות דנפקי מקרא דאין מפגלין כי אם בשחיטה וקבלה והולכה וזריקה וכנגדן במנחה בקמיצה ומתן כלי והילוך והקטרה: וי"ל דאין הכי נמי הוה פריך דאם צריך בקמיצה ובמתן כלי שיהא שם מגביה דכמו כן יפגל המגביה משום דד' עבודות נפקא לן בפ"ק דזבחים מואם האכל יאכל בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר והם ד' עבודות דזבחים וכיון דילפינן מנחה מזבחים בהיקש דזאת תורת א"כ נימא מה זבחים כל דבר המביא לידי אכילה מפגלי' אף מנחה כל המביא לידי אכילה מפגל וכיון דצריכה הגבהה לקמיצה דאל"כ אינו יכול לקמוץ א"כ מה דברים המביאים לידי אכילה והמגביה על מנת לאכול כו' ולהקטיר כו' יפגל כמו קומץ וד' עבודות וכיון דצריכ' להביאו לידי אכילה ונהי דבזבחים ליכא אלא ד' עבודות במנחות יהיו ה' כיון דדבר המביא לידי אכילה הוא וכל דבר המביא לידי אכילה מפגלין בו כדפירשנו:

ומשני תנא סדר עבודות נקט פי' אע"פי שתהיה הגבהה מדברים המביאים לידי אכילה ושיפסלו בה אפי' הכי לא חשיב לה משום דתנא סדר עבודות נקט ר"ל סדר עבודות מפגלות בזבחים שהם ד' עבודות וכנגדן ד' עבודות מפגלות במנחה אותן ד' עבודות נקט ולא אתא למנקט טפי כי אם הד' עבודות הנז' בכל מקום שמביאות לידי פגול. ורש"י פי' סדר עבודות שכהן אחד עשה אותן זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחת ליה. ולפי' שפירשנו ר"ל דלא אתא למחשב כי אם עבודות הנעשות זו אחר זו על ידי כהן אחד ולא שנעשות ע"י כמה כהנים אע"פי שנאמר שהיא נפגלת כמו האחרות מאחר שמביאה לידי אכילה אפילו הכי לא חשבה שאינו בא לחשוב כי אם סדר עבודות שנעשות על ידי כהן אחד. עכ"תו:

גמ' דנעשה כמי שהחזירו הקוף לקמן דף ק ע"ב: