מסכת מנחות דף ס״ג עמוד ב׳פרק 5 כל המנחות באות מצה

וְכִי נֶאֱמַר ״קׇרְבָּן״ ״קׇרְבָּן״ שְׁנֵי פְּעָמִים? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד, וְנֶאֱמַר בּוֹ חַלּוֹת וּרְקִיקִין.

מֵעַתָּה, רָצָה לְהָבִיא חַלּוֹת – מֵבִיא, רְקִיקִין – מֵבִיא, מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין – מֵבִיא, וּבוֹלְלָן וְקוֹמֵץ מִשְּׁנֵיהֶם, וְאִם קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ מֵאֶחָד עַל שְׁנֵיהֶם – יָצָא.

רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִן לְאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה״, שֶׁלֹּא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר״, ״וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה״, ״וְכׇל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה״.

מָה ״וְכׇל״ הָאָמוּר לְמַטָּה שְׁנֵי מִינִין חֲלוּקִין, אַף ״וְכׇל״ הָאָמוּר לְמַעְלָה שְׁנֵי מִינִין חֲלוּקִין.

וְרַבִּי יְהוּדָה, שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר לָךְ: כֵּיוָן דִּכְתִיב ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״, כְּמַאן דִּכְתִיב ״קׇרְבָּן״ ״קׇרְבָּן״ דָּמֵי.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִי לָא כְּתִיב ״בְּשֶׁמֶן״ ״בְּשֶׁמֶן״, הֲוָה אָמֵינָא דַּוְוקָא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין, אֲבָל חַלּוֹת לְחוֹדַיְיהוּ וּרְקִיקִין לְחוֹדַיְיהוּ אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ אֲבוּהּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאִי עֲבַד.

הֲדַרַן עֲלָךְ כׇּל הַמְּנָחוֹת.

מַתְנִי׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עוֹמֶר הָיָה בָּא בַּשַּׁבָּת מִשָּׁלֹשׁ סְאִין, וּבַחוֹל מֵחָמֵשׁ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד חוֹל מִשָּׁלֹשׁ הָיָה בָּא.

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: בַּשַּׁבָּת הָיָה נִקְצָר בְּיָחִיד, וּבְמַגָּל אֶחָד, וּבְקוּפָּה אַחַת, וּבַחוֹל – בִּשְׁלֹשָׁה, בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת, וְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד חוֹל – בִּשְׁלֹשָׁה, בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת, וּבְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת.

גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא רַבָּנַן קָא סָבְרִי: עִשָּׂרוֹן מוּבְחָר (בִּשְׁלֹשָׁה) [מִשָּׁלֹשׁ] סְאִין אָתֵי, וְלָא שְׁנָא בְּחוֹל וְלָא שְׁנָא בְּשַׁבָּת.

אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר: עִשָּׂרוֹן מוּבְחָר לָא אָתֵי אֶלָּא מֵחָמֵשׁ – אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת נָמֵי! אִי מִשָּׁלֹשׁ אָתֵי – אֲפִילּוּ בַּחוֹל נָמֵי!

אָמַר רָבָא: קָסָבַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, עִשָּׂרוֹן מוּבְחָר בְּלָא טִירְחָא אָתֵי מֵחָמֵשׁ, בְּטִירְחָא אָתֵי מִשָּׁלֹשׁ. בַּחוֹל מַיְיתִינַן מֵחָמֵשׁ, דְּהָכִי שְׁבִיחָא מִילְּתָא. בְּשַׁבָּת – מוּטָב שֶׁיַּרְבֶּה בִּמְלָאכָה אַחַת בְּהַרְקָדָה, וְאַל יַרְבֶּה בִּמְלָאכוֹת הַרְבֵּה.

אָמַר רַבָּה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, דְּתַנְיָא: אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – מַפְשִׁיט אֶת הַפֶּסַח עַד הֶחָזֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כּוּלּוֹ.

מִי לָא אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הָתָם, כֹּל הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר לָא טָרְחִינַן? הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר – לָא טָרְחִינַן.

מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָכָא, אֶלָּא דְּלֵיכָּא בִּזְיוֹן קָדָשִׁים, אֲבָל הָתָם דְּאִיכָּא בִּזְיוֹן קֳדָשִׁים,