דף ביאור
מסכת מנחות דף ס״א עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף ס״א עמוד א׳
מסכת מנחות דף ס״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־367 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מרבה אני שאר מנחות שאין כתובים בפרשה כגון של חוטא ונשים הבאות בגלל עצמן ודומות לה' מנחות שבפרשה:
והא מבעי לגופיה שיהיו מנחות האלו טעונות הגשה:
מרבה אני שאר מנחות שהרי דומות לאלה:
שיש מהן כו' ויש מהן לכהנים השירים והרים באותה פרשה כתיב והרים הכהן מן המנחה וגו':
יכול בכלי ת"ל במקום אחר (ויקרא ו׳:ח׳) והרים ממנו בקומצו ויליף הרמה הרמה לג"ש:
מתני' לוג ואשם למצורע כתיב בהו (שם יד) והניף אותם:
והבכורים כדברי ר' אליעזר בן יעקב דשמעי' ליה בעלמא (סוכה דף מז:) דאמר בכורים טעונין תנופה:
ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק כתיב בהו שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה וגו' (ויקרא י׳:ט״ו):
ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 61a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
ובאות בגלל עצמן הוא לא צריך להאי טעמא דמטעמא דיש מהן לכהנים מימעטא מנחת נסכים כמו מנחת כהנים דכולן למזבח ואין מהן לכהנים ולא נקטיה אלא משום דנקטיה ברישא דממעט זה אחר זה:
ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים במתניתין פירשתי הא דתלי טעמא לפי שאין בהן קמיצה:
ה"מ מנחה דאיקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד כו' בזבחים בפרק קדשי קדשים (זבחים דף סג:) אמרינן חטאת קרויה מנחה ומנחה קרויה חטאת מה חטאת טעונה צפון אף מנחה טעונה צפון ומה מנחה בקרן מערבית דרומית אף חטאת בקרן מערבית דרומית ופירש שם בקונט' דאותה גירסא משובשת דלא חטאת העוף טעונה צפון למליקה כדקאמר לעיל דאותן בצפון ולא בן עוף טעון צפון ולא מנחה לקמיצה טעונה צפון וא"ת מנחת חוטא חלוקה מן השאר ולחטאת בהמה מקיש לה הוה לאיתויי אמתני' דקתני התם לעיל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד אפשר חטאת העוף הבאה בדלות תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית מנחה הבאה תחת חטאת העוף תטעון צפון ועוד קשה דבפרק איזהו מקומן (זבחים מט:) מוכח דחטאת העוף דטעונה צפון מעולה הוי היקש אם כן היכי אתיא מנחה והדר ילפא מחטאת וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ופירש שם בקונטרס דנראה לו דגרסינן מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וקשה לפירושו דודאי מעיקרא אמרי' לעיל בפ"ק דמכילתין (מנחות דף ד.) בשלמא מנחת חוטא חטאת קרייה רחמנא אלא מנחת קנאות כו' אבל במסקנא אמרינן אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולות בשלא לשמן מנלן חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא הני נמי כתיב בה היא וה"ר חיים גריס מה חטאת טעונה יסוד דכתיב (ויקרא ה) והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח אף מנחה טעונה הגשה כנגד היסוד לאפוקי קרן דרומית מזרחית כדמוכח הכא דמדאיקרי חטאת נפקא וא"ת ושאר מנחות מנלן וכי תימא מדאיתקוש כל המנחות לחטאת ואשם בפ' צו את אהרן וילפינן משירי הדם שטעונין יסוד א"כ מנחת חוטא נמי תיפוק לי מהתם ועוד מנלן דמקשינן לשיריים אקשינהו לתחילת דמים דלא בעו יסוד בחטאת וי"ל דכתיב לפני ה' אמנחת חוטא ובכל המנחות נמי כתיב לפני ה' כי היכי דהאי לפני ה' כנגד היסוד האי נמי כנגד היסוד ולא גזירה שוה ממש היא דדבר הלמד בהיקש מיבעיא לן אי חוזר ומלמד בג"ש אי לא אלא גלויי מילתא בעלמא:
אבל הכא לפני ה' קרינא ביה תימה דבזבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף נח. ושם) וביומא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מה:) גבי גחלים של יום הכפורים משמע דלא מיקרי לפני ה' אלא במערב וכן גבי נר מערבי בפ' שתי הלחם (לקמן מנחות צח:) והכא גבי תנופה אמר לפני ה' במזרח וכן גבי שחיטה כתיב (ויקרא א) לפני ה' ושרי בכל מקום בעזרה ויש לומר דשחיטה ותנופת לוג ואשם כתיב (שם יד) לפני ה' למעוטי בחוץ דתנופת אשם מחיים אבל לפני ה' דהנך למה לי אי לאו משום דבעינן במערב ומיהו קשה דמשמע הכא גבי הגשה דאי לא בעי יסוד הוה מכשרנא קרן דרומית מזרחית להגשה אע"ג דכתיב לפני ה' והגשה במזבח היא ולא איצטריך למעוטי בחוץ א"כ לא אתא אלא לאצרוכיה מערב ועוד קשה דבהך דהגשה גופה משמע בהקומץ רבה (לעיל מנחות יט:) דבעינן לפני ה' ממש דקאמר רבי אלעזר יכול יגישנה במערבה של קרן או בדרומה של קרן ומסיק כשאתה אומר לפני ה' במערב ביטלת אל פני המזבח וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה' במערב כדמפרש דקסבר כוליה מזבח בצפון קאי אלמא דאי לאו הכי לא הוה קרינא ביה לפני ה':
Tosafot on Menachot 61a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ס״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־367 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״מְרַבֶּה אֲנִי שְׁאָר מְנָחוֹת שֶׁבָּאוֹת בִּגְלַל עַצְמָן,…״
- קטע 212 מילים
נפתחת ב״תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִגִּישָׁהּ״. הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפָהּ,…״
- קטע 347 מילים
נפתחת ב״וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת שְׁאָר מְנָחוֹת, וּלְהוֹצִיא מִנְחַת…״
- קטע 419 מילים
נפתחת ב״״וְהֵרִים״ – יָכוֹל בִּכְלִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהֵרִים…״
- קטע 524 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ אֵלּוּ טְעוּנוֹת תְּנוּפָה וְאֵין טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה:…״
- קטע 612 מילים
נפתחת ב״אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים, בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בַּאֲחֵרִים.…״
- קטע 731 מילים
נפתחת ב״כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? נוֹתֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל…״
- קטע 817 מילים
נפתחת ב״מִנְחַת הָעוֹמֶר וּמִנְחַת קְנָאוֹת טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה.…״
- קטע 925 מילים
נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה מִינִין טְעוּנִין שָׁלֹשׁ…״
- קטע 1035 מילים
נפתחת ב״זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד – טְעוּנִין סְמִיכָה חַיִּים,…״
- קטע 1117 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת…״
- קטע 1223 מילים
נפתחת ב״וּמִנַּיִן שֶׁאִם הֵנִיף זֶה בְּעַצְמוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ…״
- קטע 1311 מילים
נפתחת ב״״לִפְנֵי ה׳״ – בַּמִּזְרָח. וְהָא אָמַר: ״לִפְנֵי…״
- קטע 1422 מילים
נפתחת ב״אָמְרִי: הָנֵי מִילֵּי מִנְחָה, דְּאִיקְּרִי ״חַטָּאת״, וְחַטָּאת…״
- קטע 1524 מילים
נפתחת ב״וְהַבִּכּוּרִים, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. מַאי…״
- קטע 1620 מילים
נפתחת ב״מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? גָּמַר…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי אליעזר בן יעקב [השני] · דור שני לתנאים
מקור: מסכת מנחות דף ס״א עמוד א׳ · קטע 5 — “…וַאֲשָׁמוֹ, וְהַבִּכּוּרִים כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְאֵימוּרֵי שַׁלְמֵי…”
לשון המקור
מְרַבֶּה אֲנִי שְׁאָר מְנָחוֹת שֶׁבָּאוֹת בִּגְלַל עַצְמָן, וּמוֹצִיא אֲנִי מִנְחַת נְסָכִים שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בִּגְלַל עַצְמָהּ. וַהֲלֹא מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ בָּאוֹת בִּגְלַל עַצְמָן, יָכוֹל יְהוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה?
תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִגִּישָׁהּ״. הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפָהּ, שֶׁטְּעוּנָה הַגָּשָׁה! מִן ״וְהִגִּישׁ״ ״וְהִגִּישָׁהּ״.
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת שְׁאָר מְנָחוֹת, וּלְהוֹצִיא מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ? מְרַבֶּה אֲנִי שְׁאָר מְנָחוֹת, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן לָאִישִּׁים, וּבָאוֹת בִּגְלַל עַצְמָן, וְיֵשׁ מֵהֶן לַכֹּהֲנִים. וּמוֹצִיא אֲנִי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁאֵין מֵהֶן לָאִישִּׁים. וּמִנְחַת נְסָכִים שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בִּגְלַל עַצְמָהּ. וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, שֶׁאֵין מֵהֶן לַכֹּהֲנִים.
״וְהֵרִים״ – יָכוֹל בִּכְלִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ״, מָה הֲרָמָה הָאָמוּר לְהַלָּן בְּקוּמְצוֹ, אַף הֲרָמָה הָאָמוּר כָּאן בְּקוּמְצוֹ.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ טְעוּנוֹת תְּנוּפָה וְאֵין טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה: לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע, וַאֲשָׁמוֹ, וְהַבִּכּוּרִים כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְאֵימוּרֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, וְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁלָּהֶן.
אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים, בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בַּאֲחֵרִים. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת.
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? נוֹתֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל גַּבֵּי שְׁנֵי כְּבָשִׂים, וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו לְמַטָּה, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם״. תְּנוּפָה הָיְתָה בַּמִּזְרָח, וְהַגָּשָׁה בַּמַּעֲרָב. תְּנוּפוֹת קוֹדְמוֹת לַהַגָּשׁוֹת.
מִנְחַת הָעוֹמֶר וּמִנְחַת קְנָאוֹת טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה. לֶחֶם הַפָּנִים וּמִנְחַת נְסָכִים אֵין טְעוּנוֹת לֹא הַגָּשָׁה וְלֹא תְּנוּפָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה מִינִין טְעוּנִין שָׁלֹשׁ מִצְוֹת, שְׁתַּיִם בְּכׇל אַחַת וְאַחַת, וּשְׁלִישִׁית אֵין בָּהֶן. וְאֵלּוּ הֵן: זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר, וַאֲשַׁם מְצוֹרָע.
זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד – טְעוּנִין סְמִיכָה חַיִּים, וּתְנוּפָה שְׁחוּטִין, וְאֵין בָּהֶן תְּנוּפָה חַיִּים. זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר – טְעוּנִים תְּנוּפָה חַיִּים וּשְׁחוּטִין, [וְאֵין בָּהֶם סְמִיכָה]. וַאֲשַׁם מְצוֹרָע – טָעוּן סְמִיכָה וּתְנוּפָה חַי, וְאֵין בּוֹ תְּנוּפָה שָׁחוּט.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה״ – מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה כְּאֶחָד.
וּמִנַּיִן שֶׁאִם הֵנִיף זֶה בְּעַצְמוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְהֵנִיף״. יָכוֹל יָנִיף וְיַחְזִיר וְיָנִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תְּנוּפָה״, וְלֹא תְּנוּפוֹת.
״לִפְנֵי ה׳״ – בַּמִּזְרָח. וְהָא אָמַר: ״לִפְנֵי ה׳״ – יָכוֹל בַּמַּעֲרָב!
אָמְרִי: הָנֵי מִילֵּי מִנְחָה, דְּאִיקְּרִי ״חַטָּאת״, וְחַטָּאת טְעוּנָה יְסוֹד, וְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לֹא הָיָה לוֹ יְסוֹד, אֲבָל הָכָא ״לִפְנֵי ה׳״ קָרֵינָא בֵּיהּ.
וְהַבִּכּוּרִים, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. מַאי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? דְּתַנְיָא: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן״, לִימֵּד עַל הַבִּכּוּרִים שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? גָּמַר יָד יָד מִשְּׁלָמִים, כְּתִיב הָכָא ״וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ״, וּכְתִיב הָתָם ״יָדָיו תְּבִיאֶנָּה״.