דף ביאור
מסכת מנחות דף מ״ט עמוד א׳פרק 4 התכלת
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף מ״ט עמוד א׳
מסכת מנחות דף מ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־453 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
תְּנָא אַ״זֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה״ רִיבָּה סְמִיךְ לֵיהּ.
תָּנֵי רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה קַמֵּיהּ דְּרַב: כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם אֵילִים – כְּשֵׁרִין, וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ רַב: עָלוּ וְעָלוּ.
אָמַר רַב חִסְדָּא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב בִּכְסָבוּר אֵילִים, וּשְׁחָטָן לְשׁוּם כְּבָשִׂים, שֶׁהֲרֵי כְּבָשִׂים לְשׁוּם כְּבָשִׂים נִשְׁחֲטוּ.
אֲבָל כְּסָבוּר אֵילִים, וּשְׁחָטָן לְשׁוּם אֵילִים – לָא. עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה; וְרַבָּה אָמַר: עֲקִירָה בְּטָעוּת לָא הָוְיָא עֲקִירָה.
אָמַר רָבָא: וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין, הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִין – חַיָּיבִין, הָא שׁוֹגְגִין – פְּטוּרִין, וְתָנֵי עֲלַהּ: פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל.
הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּיָדַע דְּחַטָּאת הִיא, וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים – הַאי שׁוֹגְגִין?! מְזִידִין הָווּ!
אֶלָּא לָאו דִּכְסָבוּר שְׁלָמִים הוּא, וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים, וְקָתָנֵי: פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל, אַלְמָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם דְּיָדַע דְּחַטָּאת הִיא, וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים, וּבְאוֹמֵר ״מוּתָּר״.
מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כׇּל מְנָחוֹת שֶׁנִּקְמְצוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁרוֹת, וְעָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה.
שֶׁאֵין הַמְּנָחוֹת דּוֹמוֹת לַזְּבָחִים, שֶׁהַקּוֹמֵץ מַחֲבַת לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת – מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ שֶׁהִיא מַחֲבַת, חֲרֵבָה לְשׁוּם בְּלוּלָה – מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ שֶׁהִיא חֲרֵבָה.
אֲבָל בִּזְבָחִים אֵינוֹ כֵּן, שְׁחִיטָה אַחַת לְכוּלָּן, קַבָּלָה אַחַת לְכוּלָּן, זְרִיקָה אַחַת לְכוּלָּן.
הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּיָדַע דְּמַחֲבַת הִיא, וְקָא קָמֵיץ לָהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת – כִּי מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין, מַאי הָוֵי? הָא מִיעְקָר קָא עָקַיר לַהּ!
אֶלָּא לָאו דִּכְסָבוּר מַרְחֶשֶׁת הִיא, וְקָא קָמֵיץ לָהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת, וּטְעָה, דְּהָכָא הוּא דְּמַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ, הָא בְּעָלְמָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם דְּיָדַע דְּמַחֲבַת הִיא, וְקָא קָמֵיץ לַהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת.
וּדְקָא אָמְרַתְּ: כִּי מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ מַאי הָוֵי? רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: מַחְשָׁבָה דְּלָא מִינַּכְרָא – פְּסַל רַחֲמָנָא, מַחְשָׁבָה דְּמִינַּכְרָא – לָא פְּסַל רַחֲמָנָא.
מַתְנִי׳ הַתְּמִידִין אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִין, וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין, וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבּוֹקֶר – יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין, אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבּוֹקֶר – לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
לֹא הִקְטִירוּ קְטוֹרֶת בַּבּוֹקֶר – יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכוּלָּהּ הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטוֹרֶת הַסַּמִּים, וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְלֹא אֶת הַשּׁוּלְחָן אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת, וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
גְּמָ׳ בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין מֵרַב חִסְדָּא: צִיבּוּר שֶׁאֵין לָהֶן תְּמִידִין וּמוּסָפִין, אֵי זֶה מֵהֶן קוֹדֵם?
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא תְּמִידִין דְּיוֹמֵיהּ וּמוּסָפִין דְּיוֹמֵיהּ – פְּשִׁיטָא תְּמִידִין עֲדִיפִי, דְּהָווּ לְהוּ תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ!
אֶלָּא, תְּמִידִין דְּלִמְחַר וּמוּסָפִין דְּהָאִידָּנָא – תְּמִידִין עֲדִיפִי, שֶׁכֵּן תָּדִיר, אוֹ דִלְמָא מוּסָפִין עֲדִיפִי, דְּהָווּ לְהוּ מְקוּדָּשׁ?
אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: הַתְּמִידִין אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִין, וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין, וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאִית לֵיהּ, וּלְקַדֵּם, וְהָתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה״.
וְאָמַר רָבָא: ״הָעֹלָה״ – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה!