בוני התלמוד
    התחברות

    דף ביאור

    מסכת מנחות דף כ״ד עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף כ״ד עמוד א׳

    מסכת מנחות דף כ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־312 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    ביסא כלי ששם בוללין מנחה:

    והניחו בביסא ואלו שני החצאין אין נוגעין זה לזה:

    מהו מי נטמא חבירו או לא:

    כי תנן בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כ:) הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את כולו:

    ה"מ דנגעי אהדדי כו' להכי נקט טבול יום משום דאין טומאתו חמורה לעשות ראשון ושני דאי טומאה אחרת ל"ל צירוף הא מטמא אותו הטמא את הכלי והכלי מטמא את השאר:

    מי תנן כלי מחבר הוה משמע דנגעי אהדדי והכלי מחברם כאילו הוי חד ואם נטמא זה נטמא זה מצרף משמע דאין נוגעין וזה מצרפן להיות אחד:

    הושיט חצי עשרון אחד לבין הנך חצי עשרון:

    מהו אם נגע טבול יום בזה מהו שיטמא אותן שנים:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 24a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    שאין צריך לכלי אין כלי מצרפו בפרק בתרא דחגיגה (דף כג:) בגמרא הכלי מצרף מדכתיב כף אחת ומותיב רב כהנא מההיא דמוסיף ר"ע ודייק מינה שהוא מדרבנן ומשני ר"ש בן לקיש משום בר קפרא לא נצרכא לשירי מנחה דאורייתא את שצריך לכלי הכלי מצרפו ושאין צריך לכלי אין הכלי מצרפו ואתו רבנן וגזור אפי' אין צריך לכלי כלי מצרפו וזהו תימה שפשוט לרב כהנא כל כך דאין כלי מצרף מה שאין צריך לכלי דלא משמע דפליג אההיא שינויא ושמא סבר לה כההיא שינויא דרבה בר אבוה דמשני התם כשצברו ע"ג קטבליא א"נ דוקא בשירי מנחה שהיה כבר צריך לכלי מצרף כלי מדרבנן שלא יצא מקדושתו דקודם קמיצה ולא דמי להכא דלא היה מעולם צריך לכלי:

    צירוף דאורייתא או דרבנן וא"ת והא רב כהנא גופיה מדקדק בפרק בתרא דחגיגה (ג"ז שם) שהוא דרבנן מההיא דהוסיף ר"ע ויש לומר דשמא מספקא ליה משום שינויא דהתם:

    צירוף כלי וחיבור מים מהו פי' בקונטרס כלומר חצי עשרון שנטמא בצירוף כלי מהו שיטמא בחיבור מים כגון אם יש שני חצאי עשרון בכלי ואין נוגעין וחצי עשרון יש חוץ לכלי וחיבור מים כגון נצוק או צינור מחבר את אשר חוץ לכלי למה שבתוך הכלי ונגע טומאה בזה שבכלי שאינו נוגע במים ונטמא חבירו משום צירוף כלי מהו שיטמא את זה שבחוץ בחיבור מים ודבר תימה הוא לומר שמשקין מחברין אוכלין לקבל טומאה ולטמא אחרים ועוד שפירש שמתחברין ע"י נצוק והלא אפי' למים עצמן קיימא לן במכשירין (פ"ה מ"ט) דאין נצוק חיבור לטומאה וכעין פי' הקונטרס יש משנה אחת במסכת טהרות פרק שמיני (מ"ח) עריבה שהיה קטפרס (ונצוק) מלמעלן ומשקה טופח מלמטן וג' חתיכות כביצה אינן מצטרפות ושתים מצטרפות ור' יוסי אומר אפי' שתים אינם מצטרפות אא"כ היו רוצצות משקה ואם היה משקה עומד אפי' כעין החרדל מצטרף ר' דוסא אומר האוכל פרור אינו מצטרף ובתוספתא תניא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם הרי זה אין חיבור שאין חיבורי אדם חיבור עיסה שלשה במי פירות טהורה שאין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא שבעה משקין ודבר תימה הוא אם לישת מי פירות אינה מועלת לחבר את הקמח ושמא לשה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט דבר שאדם לש במי פירות פעמים שמי פירות מחברין ב' חצאי זיתים עיסה במשקין הבאין מזה לזה:

    Tosafot on Menachot 24a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    צירוף כלי דאורייתא, דאמרי' [חגיגה כ"ג] כף אחת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת, א"כ לא שנא לחומרא כגון טומאה ולא שנא לקולא כגון קמיצה דליהוי כאלו נוגעין וקמיצה מעלייתא היא. או דרבנן, ולחומרא אמרו ולא לקולא, ל"ה: ויש להקשות איך ליהוי צירוף דרבנן והלא פי' לעיל דילפינן ליה מקרא דכף אחת, י"ל דלמ"ד צירוף דרבנן לית ליה הך דרשא דכף אחת דהכי משמע בספ"ק דפסחים בשמועת לא לשתמיט תנא דקאמר בגמ' אלמא קסבר צירוף דרבנן דפליגא דר' חנין דקאמר ר' חנין הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת, משמע דמ"ד צירוף דרבנן לית ליה הך דרשא או דסבר אסמכת' בעלמא הוא, ויש תוספות שכתבו שם דדוקא בקדשי מזבח צירוף דאורייתא אבל לא בקדשי בדק הבית ואאפר פרה קאמר צירוף דרבנן דהמשנה דהתם דהסלת והקטורת גבי אפר פרה מתניא. והרי קשיא לדבריהם מהכא דהא מנחה קדשי מזבח היא ואפ"ה מספקא ליה הכא אי הוי צירוף דרבנן. אלא נראה לפרש יותר כמו שפירשתי דלמ"ד דרבנן לית ליה הך דרשא כדמשמע פשטא דגמרא דהתם:

    והרים ממנו בקומצו מן המחובר, לשון ממנו קא דייק דממנו משמע מן המחובר שהקומץ שקמץ ממנו מחובר למה שנשאר ממנו שהם כשירים שכן משמע לשון קומץ שאלמלי היה הקומץ שיקמוץ נפרד מן השירים כגון שהביאו בשני כלים א"כ לא הרים ממנו כי אם הרים אותו היה לומר והרים אותו בקומצו והא דייק דדוקא בשני כלים לא הוי ממנו מאחר שנפרדים הקומץ והשירים זה מזה ואין זה נחשב מן האחר אבל אם היו מחולקין בכלי אחד ממנו קרינא ביה דכיון דבכלי אחד הם כמחוברין דמו וליקו ממנו לסלת המנחה שחלוקין זה מזה בכלי כיון דכמחוברין דמו, או נפרש ממנו מן הכלי דר"ל ממה שישאר בכלי:

    Rashba on Menachot 24a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' שלא יביא עשרון בשני כלים עי' לקמן דף ק ע"ב תוס' ד"ה אפשר:

    שם מי אמרי' שבע ליה טומאה עיין שבת דף צא ע"ב תוס' ד"ה פחות:

    תוס' ד"ה שאין כו' דלא היה מעולם צריך לכלי ע' בהר"ש פ"א דטהרות משנה ט:

    Gilyon HaShas on Menachot 24a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף כ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־312 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    המשך הרצף

    מקורות מקבילים

    שיעורים וכלי לימוד

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 131 מילים

      נפתחת ב״וְהִנִּיחוֹ בְּבִיסָא, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּאֶחָד מֵהֶן,…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לְהוּ אִיהוּ: מִי תְּנַן ״כְּלִי מְחַבֵּר״?…״

    3. קטע 314 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לְהוּ: צָרִיךְ לִכְלִי – כְּלִי מְצָרְפוֹ,…״

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״הוֹשִׁיט טְבוּל יוֹם אֶת אֶצְבָּעוֹ בֵּינֵיהֶן, מַהוּ?…״

    5. קטע 513 מילים

      נפתחת ב״הֲדַר אִיהוּ בְּעָא מִינַּיְיהוּ: מַהוּ לִקְמוֹץ מִזֶּה…״

    6. קטע 631 מילים

      נפתחת ב״אָמְרוּ לוֹ: זוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, כַּיּוֹצֵא בּוֹ…״

    7. קטע 711 מילים

      נפתחת ב״כִּי יָכוֹל לִקְמוֹץ מִיהָא כְּשֵׁירוֹת, אַמַּאי? הָךְ…״

    8. קטע 87 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: דִּלְמָא בְּגוּשִּׁין הַמְחוּלָּקִין הָעֲשׂוּיִין כְּמַסְרֵק.…״

    9. קטע 927 מילים

      נפתחת ב״מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע,…״

    10. קטע 1021 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּילְמָא שְׁנֵי כֵּלִים הֵיכִי…״

    11. קטע 1126 מילים

      נפתחת ב״הָא כְּלִי אֶחָד דּוּמְיָא דִּשְׁנֵי כֵּלִים, הֵיכִי…״

    12. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: צֵירוּף כְּלִי וְחִיבּוּר מַיִם,…״

    13. קטע 1320 מילים

      נפתחת ב״כִּי תְּנַן כְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ,…״

    14. קטע 1416 מילים

      נפתחת ב״וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר: כֵּיוָן דִּמְחַבַּר מְחַבַּר, חִיבּוּר…״

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״כִּי תְּנַן ״כְּלִי מְצָרֵף״, הָנֵי מִילֵּי דְּנָגַע…״

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״בָּעֵי רָבָא: עִשָּׂרוֹן שֶׁחִלְּקוֹ, וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן,…״

    17. קטע 1711 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִי אָמְרִינַן שְׂבַע לֵיהּ…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    קטע 1

    וְהִנִּיחוֹ בְּבִיסָא, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּאֶחָד מֵהֶן, מַהוּ? כִּי תְּנַן: כְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּנָגְעִי בַּהֲדָדֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא נָגְעִי בַּהֲדָדֵי – לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא?

    קטע 2

    אֲמַר לְהוּ אִיהוּ: מִי תְּנַן ״כְּלִי מְחַבֵּר״? ״כְּלִי מְצָרֵף״ תְּנַן, כֹּל דְּהוּ. הוֹשִׁיט אֶחָד לְבֵינֵיהֶן – מַהוּ?

    קטע 3

    אֲמַר לְהוּ: צָרִיךְ לִכְלִי – כְּלִי מְצָרְפוֹ, אֵין צָרִיךְ לִכְלִי – אֵין כְּלִי מְצָרְפוֹ.

    קטע 4

    הוֹשִׁיט טְבוּל יוֹם אֶת אֶצְבָּעוֹ בֵּינֵיהֶן, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ אֶלָּא כְּלִי חֶרֶס בִּלְבַד.

    קטע 5

    הֲדַר אִיהוּ בְּעָא מִינַּיְיהוּ: מַהוּ לִקְמוֹץ מִזֶּה עַל זֶה? צֵירוּף דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן?

    קטע 6

    אָמְרוּ לוֹ: זוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, כַּיּוֹצֵא בּוֹ שָׁמַעְנוּ, דִּתְנַן: שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָּזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כְּשֵׁירוֹת, וְאִם לָאו – פְּסוּלוֹת.

    קטע 7

    כִּי יָכוֹל לִקְמוֹץ מִיהָא כְּשֵׁירוֹת, אַמַּאי? הָךְ דִּמְעָרַב הָא לָא נָגַע!

    קטע 8

    אָמַר רָבָא: דִּלְמָא בְּגוּשִּׁין הַמְחוּלָּקִין הָעֲשׂוּיִין כְּמַסְרֵק.

    קטע 9

    מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: ״וְהֵרִים מִמֶּנּוּ״ – מִן הַמְחוּבָּר, שֶׁלֹּא יָבִיא עִשָּׂרוֹן בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְיִקְמוֹץ. הָא בִּכְלִי אֶחָד דּוּמְיָא דִּשְׁנֵי כֵּלִים – קָמֵיץ.

    קטע 10

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּילְמָא שְׁנֵי כֵּלִים הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן קְפִיזָא בְּקַבָּא, דְּאַף עַל גַּב דַּעֲרִיבִי מֵעִילַּאי, כֵּיוָן דְּמִיפַּסְקָן מְחִיצָתָא דִּקְפִיזָא מִתַּתָּא.

    קטע 11

    הָא כְּלִי אֶחָד דּוּמְיָא דִּשְׁנֵי כֵּלִים, הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן עֲרֵיבַת תַּרְנְגוֹלִין, וְאַף עַל גַּב דְּמִיפַּסְקָן מְחִיצָתָא הָא נְגִיעַ, אֲבָל הָכָא דְּלָא נְגִיעַ כְּלָל – תִּיבְּעֵי לָךְ.

    קטע 12

    בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: צֵירוּף כְּלִי וְחִיבּוּר מַיִם, מַהוּ?

    קטע 13

    כִּי תְּנַן כְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, הָנֵי מִילֵּי דְּגַוַּאי, אֲבָל דְּבָרַאי – לָא, אוֹ דִילְמָא, כֵּיוָן דִּמְחַבַּר – מְחַבַּר.

    קטע 14

    וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר: כֵּיוָן דִּמְחַבַּר מְחַבַּר, חִיבּוּר מַיִם וְצֵירוּף כְּלִי, וְנָגַע טְבוּל יוֹם מִבַּחוּץ – מַהוּ?

    קטע 15

    כִּי תְּנַן ״כְּלִי מְצָרֵף״, הָנֵי מִילֵּי דְּנָגַע מִגַּוַּאי, אֲבָל מִבָּרַאי – לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.

    קטע 16

    בָּעֵי רָבָא: עִשָּׂרוֹן שֶׁחִלְּקוֹ, וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן, וְהִנִּיחוֹ בְּבִיסָא, וְחָזַר טְבוּל יוֹם וְנָגַע בְּאוֹתוֹ טָמֵא – מַהוּ? מִי אָמְרִינַן שְׂבַע לוֹ טוּמְאָה, אוֹ לָא?

    קטע 17

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִי אָמְרִינַן שְׂבַע לֵיהּ טוּמְאָה? וְהָתְנַן: סָדִין טָמֵא