דף ביאור

מסכת מנחות דף ב׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף ב׳ עמוד ב׳

מסכת מנחות דף ב׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־342 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ונדבה מי שרי לשנויי בה והכתיב אם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג׳:א׳) שתהא זביחה לשם שלמים:

רבי שמעון אומר כל המנחות כו' ואפי' מנחת חוטא:

שאין המנחות דומות לזבחים דבזבחים מודינא דלא עלו:

מעשיה מוכיחים שהוא מכזב דמרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים רכין מחבת צפה ומעשיה קשין בפרק כל המנחות באות מצה (לקמן מנחות דף סג.):

מנחת חריבה דמנחת חוטא (ויקרא ה׳:י״א) ומנחת קנאות דכתיב בהו (במדבר ה׳:ט״ו) לא ישים עליה שמן:

בלולה שאר מנחות והשתא פליגא מתניתין עליה דר' שמעון בתרתי חדא דמתניתין קתני בכל המנחות דלא עלו וחדא דקא פסיל תנא דידן מנחת חוטא לגמרי:

אבל בזבחים אינו כן אין להם מעשה מוכיח הילכך מהני בהו שינוי דלא עלו לשם חובה:

הניחא לרב אשי דמתרץ לקמן כי רמינן דר' שמעון דאמר בדוכתא אחריתי (במתניתין) אדרבי שמעון דהכא ומתרץ להו רב אשי דהא דאמר ר' שמעון עלו באומר הריני קומץ מחבת לשם מרחשת דכיון דלא אדכר שמה דמנחה אלא שמה דמנא דברי רוח בעלמא נינהו והא דקאמר ר' שמעון בעלמא דלא עלו כגון דאידכר שמה דמנחה איכא לאוקומה מתני' כר' שמעון דמתני' דאידכר שמה דמנח' כדמפר' שלא לשמו ולשמו לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא:

ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 2b · Sefaria

תוספות

שחיטה אחת לכולן לקמן פריך דחלוקים בשחיטתן דיש בצפון ויש בדרום והא דלא קתני הולכה אחת לכולן משום דאיירי הכא אליבא דרבי שמעון דלא חייש בהולכה בפ"ק דזבחים (דף יד:) משום דהויא עבודה שאפשר לבטלה ורבי שמעון דפליג אהילוך בזבח לא איצטריך לפלוגי בהילוך דמנחות (לקמן מנחות דף יב.) אבל תימה קצת אמאי לא פליג בקבלה דמנחות דאיפשר נמי לבטלה לר"ש כדלקמן פרק הקומץ רבה (מנחות דף כו.) מאי טעמא דרבי שמעון בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת א"כ לא בעו קבלה:

זריקה אחת לכולן ואע"ג דיש במתנה אחת ויש במתן ארבע פי' בקונטרס דתנן אם ניתנו כולן במתנה אחת כיפר ומיהו קשה דהניתנין במתן ד' שנתנן לשם ניתנין במתנה אחת לירצו דמעשיהן מוכיחין כשיתן השניים וי"ל דבשעה שנתן הראשונה שלא לשמו עדיין אין מעשיהן מוכיחין עד שיתן האחרון ובשניה אין מחשבה פוסלת כדתנן בפ' בית שמאי (זבחים דף לו:) דבמתנה אחת כיפר אבל קשה מחטאת לשם עולה דחטאת למעלה בקרנות ובאצבע ועולה למטה ביסוד ובזריקה מן הכלי ועוד קשה מקבלה דאשם קבלתו אף בשמאל וחטאת בימין ואף לרבי שמעון בפ"ב דזבחים (דף כד.) ולקמן בפירקין (מנחות דף י.) ונראה דודאי היה יכול להקשות כן לקמן:

מנחת חוטא הרי היא כחטאת אין זה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש דאע"ג דחטאת ילפי' למצוה משלמים בפ"ק דזבחים (דף ח.) מכל מקום הא כתיב ביה היא לגופיה לעכב אבל קשה הא דיליף מנחת נדבה מאשם דאינו מרצה ואשם גופיה משלמים ילפינן בפ"ק דזבחים (שם) וי"ל דהך דרשא דהכא אסמכתא בעלמא כדמפרש בזבחים דעיקר קרא לכדר' יהודה בריה דר' חייא [אתי] וילפינן מנחה משלמים בהיקישא דזאת התורה:

מכדי מחשבה דפסל רחמנא הקישא הוא דאע"ג דהקישא דכחטאת וכאשם לאו עיקר מ"מ אתיא בהקישא דזאת התורה וכיון דהקישא הוא מה לי שינוי קודש מה לי שינוי בעלים וא"ת מה מקשי אביי לרבה תיקשי ברייתא גופה דמוכחא שיש חילוק מדמפרש טעמא משום דמעשיה מוכיחין וי"ל דיכול ליישב הברייתא כהני אמוראי דלקמן א"נ קסבר אביי דכיון דשינוי קודש לא פסול משום דמעשיה מוכיחין הוא הדין שינוי בעלים דילפינן משלמים כי ה"ג דמה שלמים לא חלקת לפסול אף מנחה לא תחלוק להכשיר דכי ה"ג דריש תנא דבי חזקיה בפ' אלו נערות (כתובות דף לה.) גבי מכה אדם ומכה בהמה והך סברא דלא חלק אשכחן בפרק קמא דזבחים (דף ז.) גבי שלמים:

עולת העוף שמלקה למעלה קס"ד אע"ג דכשירה כחטאת מכל מקום אין דרך לעשות למעלה שלא יפול הדם לארץ קודם שיבא למטה למצוה:

Tosafot on Menachot 2b · Sefaria

רשב"א

מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הוא, דאקיש רחמנא מנחות לזבחים בקרא קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם מה זבחים פסלה להו מחשבה כדכתיב המקריב אותו לא יחשב לו אף מנחה נמי מה לי שינוי קדש מ"ל שינוי בעלים, ומשני סברא היא מחשבה דלא מנכרא, ל"ה: וקשיא דמאי פריך ליה והלא טעמא דר' שמעון משום דמעשיה מוכיחין עליה כדשני ליה ואי הוה פריך דכיון דמכח היקישא יליף ר"ש פסול מנחות דאין היקש למחצה ואין לחלק בין שינוי קדש לבעלים דיש לפסול בשניהם כמו באשם וחטאת ולא תועיל להכשיר טעמא דמעשיה מוכיחין עליה, א"כ מאי שני ליה סברא היא מחשבה דלא מינכרא הרי זה קשיא ותירוץ כמו הן ולאו, ועוד דנותר סברת המקשה בלא טעם: וי"ל דלעולם הכי הוה פריך כדפי' דמכח הקישא נפסול בכל מילי כמו בזבחים, ואע"ג דסברא היא דמעשיה מוכיחין עליה מ"מ מכח היקש נפסול ליה כמו בזבחים, ושני לי' דסבר' הוא דאמר כן ר"ש גם בזבחים דלא מפסלי אם יהיה בהם מחשבה דמינכרא. וא"כ אע"ג דנקישם לחטאת ואשם אין להחמיר בהם יותר מדין זבחים, ונהי דבזבחים ליכא מחשבה דמינכרא כדקאמר שאין המנחות דומות מ"מ לא מהני הקישא ליפסול דבר שאינו ראוי לפוסלו גם בזבחים אם ימצא בו כגון בעופות, ומה שפסל שינוי קדש בבהמות לפי שלא נמצא שם מחשבה דמינכרא ולכך פריך בתר הכי מעופות ומכל הנך דסוגיין, כיון דאמר דגם בזבחים לא פסל מסברא: עוד יש לתרץ קושיא זו ולתרץ הקושיא האחרת דקשה אמאי אצטריך לר' שמעון היקיש' דבחטאת לייתי מהיקיש' דזאת התורה לעולה ולמנחה. דאין לומר דלהכי אצטריך הקישא דכחטאת כאשם כדי לחלק בין מנחת נדבה למנחת חוטא לומר דזו בחטאת וזו באשם משום דז"א שהרי מהיקש דכחטאת כאשם לא הוה ילפינן דמנחת נדבה כשרה ולא עלתה מאשם דאשם הוי דבר הלמד בהקישא משלמים ואין חוזר ומלמד בהיקש. אלא קרא דכחטאת כאשם אינו אלא גלוי מלתא בעלמא לומר דמאי דאתקיש מנחה בקרא דזאת תורת לשלמים לאו כל מנחה קאמר כי אם מנחת נדבה לבד אבל מנחת חוטא דכיון דבאה על חטא מסתברא לאקושי לחטאת דכתי' גם חטאת בקרא דזאת התורה וכן פי' בזבחים בפ"ק. א"כ גם בקרא דזאת תורת בלא קרא דכחטאת כאשם הוה מצי למימר פסולא במנחת חוטא לר' שמעון ול"ל קרא דכחטאת כאשם. אלא דלכך לא אייתי הקישא דזאת תורת משום דהא לא אתקש' מנחה לשלמים וחטאת לגבי פסול דשלא לשמה משום דה"א דכיון דאין סברא לפסול בשינוי קדש דמחשבה דמינכר' אין לנו לומר דאתקשא בקרא דזאת לגבי פסול דשלא לשמה בשנוי בעלים, ומאחר דאין לפסול בה שינוי קדש אין לפסול בה שינוי בעלים דדין א' להם לעולם ולכך לא קאמר הקישא דזאת תורת לגבי פסול דשלא לשמה משום דאיכא לאוקמי הקישא דזאת תורת לגבי מילי אחריני ולכך אצטריך ליה לר"ש הקישא דכחטאת כאשם דפירש בה בהדיא דאיתקש לחטאת ואשם לגבי פסול דשלא לשמה שבו חלוקים חטאת ואשם ולכך אי שני רבה דלא פסיל כי אם בשינוי בעלים פריך ליה אביי דמכדי הקישא היא ושאין לחלק בין שינוי קדש לשינוי בעלים שהרי כיון דס"ד דפי' דאין המנחות דומות לזבחים ר"ל דלכך לא אתקיש בהיקש דזאת תורת לפי שאין לחלק בין קדש לזבחים ואשכחן דאיתקש בקרא דכחטאת כאשם ג"כ אין לנו לחלק בין שינוי קדש לשינוי בעלים ודלא יועיל טעם דמעשיה מוכיחין עליה לאפוקה מהיקש דמצינו דאיתקש בהדיא א"כ לכ"ע אקשינהו ואין לחלק בין שינוי קדש לבעלים, ושני ליה סברא הוא ר"ל דלא קאמר ר' שמעון דטעם זה דמעשיה מוכיחין עליה אפקיה מהקישא דזאת תורת ולמידק דלא איתקשא לזבחים כדס"ד אלא סברא הוא דקאמר הכי דסברא הוא לומר דמאי דאיתקש הוי דוקא לגבי לפסול מחשבה דלא מנכרא אבל מינכר' לאו סברא היא לפסלה הלכך יש לנו לחלק בין קדש לבעלים:

Rashba on Menachot 2b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וּנְדָבָה מִי שְׁרֵי לְשַׁנּוֹיֵי בַּהּ?

קטע 2

לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁנִּקְמְצוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁירוֹת, וְעָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה.

קטע 3

שֶׁאֵין הַמְּנָחוֹת דּוֹמוֹת לִזְבָחִים, שֶׁהַקּוֹמֵץ מַחֲבַת לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת – מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ לְשׁוּם מַחֲבַת, חֲרֵיבָה לְשׁוּם בְּלוּלָה – מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ לְשׁוּם חֲרֵיבָה.

קטע 4

אֲבָל בִּזְבָחִים אֵינוֹ כֵן, שְׁחִיטָה אַחַת לְכוּלָּן, וּזְרִיקָה אַחַת לְכוּלָּן, וְקַבָּלָה אַחַת לְכוּלָּן.

קטע 5

הָנִיחָא לְרַב אָשֵׁי, דְּאָמַר: כָּאן בְּקוֹמֵץ מַחֲבַת לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת, כָּאן בְּקוֹמֵץ מִנְחַת מַחֲבַת לְשׁוּם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת –

קטע 6

מַתְנִיתִין מִנְחָה לְשׁוּם מִנְחָה הִיא. אֶלָּא לְרַבָּה וְרָבָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

קטע 7

וְכִי תֵימָא, כִּדְקָא מְשַׁנֵּי רַבָּה: כָּאן בְּשִׁינּוּי קֹדֶשׁ, כָּאן בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים –

קטע 8

הָא מַתְנִיתִין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ הוּא, דְּקָתָנֵי: ״כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן״ – לְשׁוּם מִנְחַת חוֹטֵא וּלְשׁוּם מִנְחַת נְדָבָה.

קטע 9

וְאִי נָמֵי כִּדְקָא מְשַׁנֵּי רָבָא: כָּאן בְּקוֹמֵץ מִנְחָה לְשׁוּם מִנְחָה, כָּאן בְּקוֹמֵץ מִנְחָה לְשׁוּם זֶבַח –

קטע 10

הָא מַתְנִיתִין מִנְחָה לְשׁוּם מִנְחָה הִיא, דְּקָתָנֵי: ״שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן״ – לְשֵׁם מִנְחַת נְדָבָה לְשֵׁם מִנְחַת חוֹטֵא. אֶלָּא לְרַבָּה וְרָבָא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

קטע 11

וְרָמֵי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כְּחַטָּאת וּכְאָשָׁם״ – יֵשׁ מֵהֶן כְּחַטָּאת, וְיֵשׁ מֵהֶן כְּאָשָׁם.

קטע 12

מִנְחַת חוֹטֵא הֲרֵי הִיא כְּחַטָּאת, לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – פְּסוּלָה, כַּחַטָּאת; מִנְחַת נְדָבָה הֲרֵי הִיא כְּאָשָׁם, לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – כְּשֵׁירָה.

קטע 13

וּכְאָשָׁם – מָה אָשָׁם כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מְרַצֶּה, אַף מִנְחַת נְדָבָה כְּשֵׁירָה וְאֵינָהּ מְרַצָּה.

קטע 14

אָמַר רַבָּה, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ, כָּאן בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים.

קטע 15

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִכְּדֵי מַחְשָׁבָה דִּפְסַל רַחֲמָנָא הֶקֵּישָׁא הִיא, מָה לִי שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ, מָה לִי שִׁינּוּי בְּעָלִים?

קטע 16

אֲמַר לֵיהּ: מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין דְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, סְבָרָא הִיא, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא.

קטע 17

מַחְשָׁבָה דְּלָא מִינַּכְרָא – פְּסַל רַחֲמָנָא, מַחְשָׁבָה דְמִינַּכְרָא – לָא פְּסַל רַחֲמָנָא.

קטע 18

(סִימָן: עוֹלָה, עוֹלָה, מָלַק וּמִיצָּה, חַטַּאת הָעוֹף, קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, קָדָשִׁים קַלִּים.)

קטע 19

אֶלָּא מֵעַתָּה, עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ לְמַעְלָה מִשּׁוּם חַטַּאת הָעוֹף, תְּרַצֶּה? מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ דְּעוֹלַת הָעוֹף הִיא, דְּאִי חַטַּאת הָעוֹף הִיא – לְמַטָּה הֲוֵי עָבֵיד לַהּ.

קטע 20

אַטּוּ חַטַּאת הָעוֹף לְמַעְלָה מִי לֵיתָא? הָאָמַר מָר: מְלִיקָה בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ כְּשֵׁרָה!

קטע 21

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמִּיצָּה דָּמָהּ לְמַעְלָה לְשֵׁם חַטַּאת הָעוֹף תְּרַצֶּה, מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ דְּעוֹלַת הָעוֹף הִיא, דְּאִי חַטַּאת הָעוֹף הִיא – לְמַטָּה הֲוָה עָבֵיד לַהּ הַזָּאָה.

מסכת מנחות דף ב׳ עמוד ב׳

מסכת מנחות דף ב׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור