והאי כיון דחשיב כו' - ואי קשיא בקומץ ושוחט נמי לימא דלא מפגל דכי חשיב (בקבלה) איפסול כי זריק מיא בעלמא זריק לאו פירכא היא דהתם אותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה אבל הנך הזאות חדא עבודה היא:

משכחת לה - דמפגלי כולהו:

בד' פרים וד' שעירים - פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים והביא פר ושעיר א' להיכל וא' למזבח לשבע הזאותיו וכן לקרנות דבכל א' קרבו מתירין דהא כולם כשרים וא"צ לחזור ולהזות מן השני בפנים ובמקום שפוסק הוא מתחיל כדאמרינן במסכת יומא בפרק הוציאו לו (יומא דף סא.):

לפיגול מרצה - לענין כן הן חשובות שלא יצא מידי פיגול:

מערבין לקרנות - פלוגתא היא בפרק הוציאו לו (יומא דף נז:):

הא דקתני מ"ג כמ"ד מערבין - דם פר ושעיר בשעת ארבע מתנות דקרנות דמזבח הפנימי:

והא דקתני מ"ז כמ"ד - מכל אחד נותן ד' מתנות ואייתר להו ד':

שירים - של כל ההזאות מעכבי אם לא שפכן על יסוד מזבח החיצון והוו להו מ"ח:

והא דקתני מ"ז כמ"ד שירים לא מעכבי - ופלוגתא היא בפרק הוציאו לו (יומא דף ס:):

פיגל בהולכת קומץ מאי - מי הויא חצי עבודה ופליגי רבנן עד שיפגל בכל המתיר כלומר אף בהולכת לבונה או לא פליגי:

כקמיצה - דהויא עבודה שלימה דאין קמיצה בלבונה:

כהקטרה - ופליגי:

כל עבודה שאינה מתרת - כגון הולכה דלא מיעכבא דאפשר להושיט זה לזה:

חשובה לפגל עליה בפני עצמה - דליכא למימר עד שיפגל בכל המתיר דהא לאו מתיר הוא ואין כח לאחרת לעכב: שחיטתה אינה מתרת לא בשר ולא אימורין דזריקה מתירתן:

כבא להתיר דמי - ובעינן עד שיפגל בכל המתיר:

הקדים מולים לערלים - בשחיטת פסח מיירי דשחט סימן ראשון למולים סימן שני לערלים:

וקיימא לן - בפ' תמיד נשחט במס' פסחים (דף סג.) אלמא בעבודה שאינה מתרת ולא מקדשת כגון הכא דליכא לחם דתתקדיש ליה שחיטה פליגי נמי רבנן:

בד"א - דמפגלין בעבודת הקומץ והיינו ההיא ברייתא דמותיב רב אחא בר רב הונא לעיל:

מאי לאו בהילוך דהקטרה - וקתני דלא פליגי רבנן ותיובתא דריש לקיש:

הילוך דמתן כלי - כשמוליכו לתתו בכלי דההיא עבודה שלימה היא דאין מתן כלי בעבודת לבונה:

תני הכי - בהילוך ובמתן כלי:

בא לו להולכה מיבעי ליה:

הקטיר כדי שומשום - כשיעור שומשום וכן עשה עד שהקטיר כל הקומץ וכן בלבונה [מהו] פיגל או לא:

כרבי מאיר - דאמר מפגלים בחצי מתיר והכא נמי כל שומשום ושומשום חשיב ליה כחצי מתיר:

כרבנן - דאמרי אין בו כרת אבל פסול הוא:

כרבי - דאמר לעיל (מנחות דף יד.) אומר אני שזה כשר דאין חצאין מצטרפין:

דחישב כשיעורו - שחישב כשיעור הקטרה שלימה ביחד:

הכא חישב בכל המתיר - בקומץ ובלבונה חשיב כה"ג כל המתיר:

דלא הדר מלייה - לשיעור אכילה מאותה עבודה שחישב בכבש האחד ובחלה האחרת השלמה זית ולא חישב לא באותו כבש ולא באותה חלה:

מאן דאמר פיגול קסבר דרך הקטרה בכך - והוה ליה מחשב בעבודה כשרה והוי כמקטיר כזית על מנת לאכול זית שירים למחר:

ומאן דאמר פסול קסבר אין דרך הקטרה בכך - ולא פסל מחשבתו אבל דרך הקטרה בכך והקטרה מעלייתא היא:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

מנחות 16 עמוד ב

1והא ״בין בין״ קתני! קשיא.

2אמר מר: ר"מ אומר פגול, וחייבין עליו כרת. מכדי, כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל המתירין.

3דאמר מר: ״ירצה״ כהרצאת כשר, כך הרצאת פסול; מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל המתירין, אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל המתירין.

4והאי, כיון דחשיב בה בפנים פסליה, כי מדי בהיכל מיא בעלמא הוא דקא מדי.

5אמר רבה: משכחת לה בארבעה פרים וארבעה שעירים.

6רבא אמר: אפילו תימא פר אחד ושעיר אחד, לפגולי מרצי.

7ארבעים ושלש, והתניא: ארבעים ושבע! לא קשיא, הא כמ"ד מערבין לקרנות, והא כמ"ד אין מערבין.

8והתניא: ארבעים ושמונה! לא קשיא, הא כמ"ד שירים מעכבין, הא כמ"ד שירים לא מעכבין.

9איבעיא להו: פיגל בהולכה, מהו?

10אמר ר' יוחנן: הולכה כקמיצה, וריש לקיש אמר: הולכה כהקטרה.

11בשלמא לריש לקיש, איכא נמי הולכה דלבונה, אלא לרבי יוחנן מ"ט׃

12אמר רבא, קסבר רבי יוחנן: כל עבודה שאינה מתרת, עבודה חשובה היא לפגל עליה בפני עצמה.

13א"ל אביי: הרי שחיטת אחד מן הכבשים, דעבודה שאינה מתירתה, ופליגי.

14דתנן: שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר, הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר, ר"מ אומר: פגול וחייבין עליו כרת, וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.

15א"ל מי סברת לחם בתנור קדוש? שחיטת כבשים מקדשא ליה, והבא לקדש כבא להתיר דמי.

16מתיב רב שימי בר אשי: אחרים אומרים: הקדים מולים לערלים כשר, הקדים ערלים למולים פסול.

17וקיי"ל דבחצי מתיר פליג א"ל מי סברת דם בצואר בהמה קדוש? דם סכין מקדשא ליה, והבא לקדש כבא להתיר דמי.

18תא שמע: בד"א בקמיצה, ובמתן כלי, ובהילוך.

19מאי לאו הילוך דהקטרה? לא, הילוך דמתן כלי.

20אי הכי, במתן כלי ובהילוך? בהילוך ובמתן כלי מיבעי ליה! הא לא קשיא, תני הכי.

21בא לו להקטרה? בא לו להולכה מיבעי ליה! הא לא קשיא, כיון דהולכה צורך דהקטרה היא, קרי לה הקטרה.

22אלא, נתן את הקומץ בשתיקה הוליך מיבעי ליה! קשיא.

23הקטיר שומשום לאכול שומשום, עד שכלה קומץ כולו רב חסדא ורב המנונא ורב ששת: חד אמר: פיגול, וחד אמר: פסול, וחד אמר: כשר.

24לימא: מ"ד פיגול כר"מ ומ"ד פסול כרבנן, ומ"ד כשר כרבי.

25ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם, אלא דחישב בשיעורו, אבל הכא דלא חישב בשיעורו לא.

26ועד כאן לא קא אמרי רבנן התם, אלא דלא חישב ביה בכוליה מתיר, אבל הכא דחישב ביה בכוליה מתיר ה"נ דפגיל.

27ועד כאן לא קא אמר רבי התם, אלא דלא הדר מלייה מאותה עבודה, אבל הכא דהדר מלייה מאותה עבודה הכי נמי דפסיל.

28אלא, מ"ד פיגול דברי הכל, מאן דאמר פסול דברי הכל, מאן דאמר כשר דברי הכל.

29מאן דאמר פיגול דברי הכל, קסבר: דרך אכילה בכך, ודרך הקטרה בכך. ומ"ד פסול דברי הכל, קסבר: (אין) דרך אכילה בכך, ואין דרך הקטרה בכך, והואי לה כמנחה שלא הוקטרה. ומאן דאמר כשר דברי הכל, קסבר: דרך הקטרה בכך, ואין דרך אכילה בכך.

30אמרי׃

תוספות

כי מדי בהיכל מיא בעלמא קא מדי - הקשה בקונטרס בקומץ ושוחט נמי נימא דלא מיפגל דכי חשיב בקבלה איפסיל וכי זרק מיא זריק ותירץ בפ' בית שמאי (זבחים דף מב: ושם) דהתם גזירת הכתוב הוא אבל כאן תירץ דהתם אותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושה אבל הנך הזאות כולהו חדא עבודה ולא קרבו כל מתירי אותה עבודה בקדושתה וקשה דאם כן פיגל בקומץ ולא בלבונה לר"מ אמאי הוי פיגול בחצי מתיר הא חד עבודה לא נעשית בקדושתה וכי מקטיר ללבונה עפרא בעלמא מקטרי וכי תימא משום דהוו ב' מינין אכתי קשה משני בזיכין אם לא נחלק דכיון דבעו שני כלים הוו כשני מינין ור"ת מפרש דבחד מקום פשיטא ליה דלא אמרי' מיא בעלמא הוא דקא מדי תחילת עבודה כגמר עבודה והכא גזירת הכתוב אבל בשני מקומות בהכי לא איירי קרא ומיא בעלמא קא מדי:

משכחת לה בד' פרים - פי' בקונטרס פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

כהקטרה ופליגי - ל"ה. וקא בעי תלמודא מאי טעמא דר' יוחנן דאמר דלא הויא כהקטרה והלא מאי טעמא דרבנן דאמרי דפגל בהקטרת קומץ או לבונה דלא פגל עד שיפגל בשתיהן משום דכיון דאיכא הקטרה לתרווייהו הויא הקטרה לחד מינייהו חצי מתיר ואם כן בהולכה נמי דאיכא הולכה לתרווייהו לקומץ ולבונה ליחשב הולכה דחד מינייהו חצי עבודה וחצי מתיר. ומשני קסבר ר' יוחנן כל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל בפני עצמה, כגון הולכה דלא מעכבא דאפשר להושיטו זה לזה, ל"ה: וקשיא דאדרבא מהאי טעמא דאינה מעכבת ואפשר לבטלה היה לנו לומר דאין מפגלין בה ולאו עבודה היא והוא ר"ל שבעבור גריעותא שאיפשר לבטלה ליפגלו גם בחציה. ועוד אי אזלינן בתר האי טעמא דלא מתיר הוא לומר דמפגלין בחצי ודלא בעינן כולה אף בהולכה דלבונה נמי הוה למימר דמפגלין ומשמע דלא קאמר ר' יוחנן דמפגל כי אם בהולכה דקומץ ולא בהולכה דלבונה כמו שפירש"י פגל בהולכה דקומץ דמשמע ולא בהולכה דלבונה מדלא פירש בהולכה דקומץ או דלבונה: ונראה לפרש דטעמיה משום דאיפשר לבטלה לא בעי כוליה מתיר ולא אמרינן דאדרבא מהאי טעמא אין מפגלין בה משום דהאי טעמא הוי לר' שמעון דסבר דאע"ג דעבודה היא מ"מ כיון דאפשר לבטלה לאו דברים המביאין לידי אכילה היא ואין מפגלין בה ומ"מ עבודה היא אך רבנן סברי דכיון דעבודה היא מפגלין בה אע"פ שאינה מתרת ומביאה לידי אכילה ולכך קאמר ר' יוחנן דלרבנן מפגלין בהולכת קומץ דכיון דמאי דמפגל בה הויא משום דמקריא עבודה יש לנו לומר דמפגל בכל מאי [דאקרי] עבודה הילכך כי פגל בהולכת קומץ דמתקרי עבודה מפגלין ולא בהולכת לבונה דלא מקריא עבודה, דוקא הולכת קומץ מקרי עבודה משום דעבד ליה מתן כלי וקידוש קומץ באותו כלי שנתנו וקדשו מוליכו להקטיר הילכך עבודה היא אבל לבונה דלא עביד לה מתן כלי וקידוש אין הולכתה הולכה דתתקרי הולכה לפגל בה ומ"מ ריש לקיש סבר דכיון דמ"מ צריך להוליך הלבונה כדי להקטירה הולכה היא והקטרת קומץ לבד לאו עבודה שלמה היא וכמו דלרבנן אין מפגלין בחצי מתיר כמו כן אין מפגלין בחצי עבודה אם לא בעבודה שלימה הילכך אין מפגלים בהולכת קומץ או לבונה עד שיפגל בהולכת שניהן דהויא עבודת הולכה שלימה, ופרי' שפיר משחיטת כבשים משום דשחיטת כל כבש וכבש בפני עצמו מתקריא עבודה: הקדים מולין לערלים. בשחיטת פסח מיירי דשחט סימן ראשון למולין וסימן שני לערלים, ל"ה. ומפרש התם סימן שני אף לערלים דנמשכת מולין בכולה שחיטה הילכך כשר: ויש להקשות כיון דמאי דמתכשר הקדים מולין לערלים הוי משום מולין בכוליה שחיטה אמאי נקט פסולה בהקדים ערלים והלא גם בהקדים מולין יכול לפסול היכא דלא חשב בסימן שני כי אם לערלים לבד: וי"ל דאין הכי נמי אלא דאורחא דמילתא נקט דבהקדים מולין מסתמא כל השחיטה נמשכת לפי מה שהתחיל אותה הילכך גם כששחט סימן שני לערלים הוי מולין בהדי ערלים אבל כשהקדים ערלים ליכא מולין בתרייהו:

בא לו להולכה מבעי ליה, כיון דלא איירי לעיל בהולכה דהקטרה, ל"ה - אלא נתן הוליך מבעי ליה, פי' דקתני בברייתא בא לו להקטרה נתן הקומץ בשתיקה נתן והוליך מבעי לי': וקשיא מאי פריך והלא כי היכי דשני ליה כי פריך בא לו להולכה ולהקטרה מבעי שני ליה כיון דהולכה צורך הקטרה [כו' ה"נ] נתן קרי ליה: וי"ל דדוקא אי הוה תני בא לו להקטרה הוליך ונתן את הקומץ בשתיקה לא הוה קשי' לן אמאי לא הזכיר הולכה דפליגי בה רבנן כמו הקטרה דבהא שייך טפי לתרץ דלא הזכיר הולכה כיון דצורך הקטרה היא נכללת בכלל הקטרה וכשאמר בא לו להקטרה ר"ל להקטרה ולמה שצריך לעשות ההקטרה דהיינו ההולכה וההקטרה והוי כאלו הזכיר הולכה ולא הוה קשי מידי אי הוה תני בתר הכי פלוגתייהו במעשה דהולכה והקטרה דהוה תני הוליך או הקטיר הקומץ בשתיקה דבתרוייהו שייכא הפלוגתא אבל כיון דלא הזכיר הולכה כי אם הקטרה לבד משמע דבהקטרה לבד שייכא פלוגתייהו ולא בהולכה שהרי הולכה לאו הקטרה מקריא אע"ג דצורך הקטרה היא שנאמר דהקטיר הקומץ בשתיקה ר"ל הוליך ודהוליך הקטיר קרי ליה:

מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף ט״ז עמוד ב׳

מסכת מנחות דף ט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 30 קטעים ממוספרים, כ־449 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–110)עמוד

היעד שנמצא: מנחות דף ט״ז ע״ב

פתיחה בקורא