דף ביאור

מסכת מנחות דף ט״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף ט״ז עמוד ב׳

מסכת מנחות דף ט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 30 קטעים ממוספרים, כ־488 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

והא בין בין קתני דמשמע באחת ולא בשתים:

ירצה פיגול הוא לא ירצה (ויקרא יט) וכתיב בכשר ירצה לקרבן אשה (שם כב):

אף פסול עד שיקרבו כל מתירין לא מחייבין כרת על אכילת פסול עד שיקרבו כל מתירין באותה עבודה שהוא מתפגל בה:

והאי כיון דחשיב כו' ואי קשיא בקומץ ושוחט נמי לימא דלא מפגל דכי חשיב (בקבלה) איפסול כי זריק מיא בעלמא זריק לאו פירכא היא דהתם אותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה אבל הנך הזאות חדא עבודה היא:

משכחת לה דמפגלי כולהו:

בד' פרים וד' שעירים פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים והביא פר ושעיר א' להיכל וא' למזבח לשבע הזאותיו וכן לקרנות דבכל א' קרבו מתירין דהא כולם כשרים וא"צ לחזור ולהזות מן השני בפנים ובמקום שפוסק הוא מתחיל כדאמרינן במסכת יומא בפרק הוציאו לו (יומא דף סא.):

לפיגול מרצה לענין כן הן חשובות שלא יצא מידי פיגול:

מערבין לקרנות פלוגתא היא בפרק הוציאו לו (יומא דף נז:):

ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 16b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

כי מדי בהיכל מיא בעלמא קא מדי הקשה בקונטרס בקומץ ושוחט נמי נימא דלא מיפגל דכי חשיב בקבלה איפסיל וכי זרק מיא זריק ותירץ בפ' בית שמאי (זבחים דף מב: ושם) דהתם גזירת הכתוב הוא אבל כאן תירץ דהתם אותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושה אבל הנך הזאות כולהו חדא עבודה ולא קרבו כל מתירי אותה עבודה בקדושתה וקשה דאם כן פיגל בקומץ ולא בלבונה לר"מ אמאי הוי פיגול בחצי מתיר הא חד עבודה לא נעשית בקדושתה וכי מקטיר ללבונה עפרא בעלמא מקטרי וכי תימא משום דהוו ב' מינין אכתי קשה משני בזיכין אם לא נחלק דכיון דבעו שני כלים הוו כשני מינין ור"ת מפרש דבחד מקום פשיטא ליה דלא אמרי' מיא בעלמא הוא דקא מדי תחילת עבודה כגמר עבודה והכא גזירת הכתוב אבל בשני מקומות בהכי לא איירי קרא ומיא בעלמא קא מדי:

משכחת לה בד' פרים פי' בקונטרס פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים:

Tosafot on Menachot 16b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

כהקטרה ופליגי ל"ה. וקא בעי תלמודא מאי טעמא דר' יוחנן דאמר דלא הויא כהקטרה והלא מאי טעמא דרבנן דאמרי דפגל בהקטרת קומץ או לבונה דלא פגל עד שיפגל בשתיהן משום דכיון דאיכא הקטרה לתרווייהו הויא הקטרה לחד מינייהו חצי מתיר ואם כן בהולכה נמי דאיכא הולכה לתרווייהו לקומץ ולבונה ליחשב הולכה דחד מינייהו חצי עבודה וחצי מתיר. ומשני קסבר ר' יוחנן כל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל בפני עצמה, כגון הולכה דלא מעכבא דאפשר להושיטו זה לזה, ל"ה: וקשיא דאדרבא מהאי טעמא דאינה מעכבת ואפשר לבטלה היה לנו לומר דאין מפגלין בה ולאו עבודה היא והוא ר"ל שבעבור גריעותא שאיפשר לבטלה ליפגלו גם בחציה. ועוד אי אזלינן בתר האי טעמא דלא מתיר הוא לומר דמפגלין בחצי ודלא בעינן כולה אף בהולכה דלבונה נמי הוה למימר דמפגלין ומשמע דלא קאמר ר' יוחנן דמפגל כי אם בהולכה דקומץ ולא בהולכה דלבונה כמו שפירש"י פגל בהולכה דקומץ דמשמע ולא בהולכה דלבונה מדלא פירש בהולכה דקומץ או דלבונה: ונראה לפרש דטעמיה משום דאיפשר לבטלה לא בעי כוליה מתיר ולא אמרינן דאדרבא מהאי טעמא אין מפגלין בה משום דהאי טעמא הוי לר' שמעון דסבר דאע"ג דעבודה היא מ"מ כיון דאפשר לבטלה לאו דברים המביאין לידי אכילה היא ואין מפגלין בה ומ"מ עבודה היא אך רבנן סברי דכיון דעבודה היא מפגלין בה אע"פ שאינה מתרת ומביאה לידי אכילה ולכך קאמר ר' יוחנן דלרבנן מפגלין בהולכת קומץ דכיון דמאי דמפגל בה הויא משום דמקריא עבודה יש לנו לומר דמפגל בכל מאי [דאקרי] עבודה הילכך כי פגל בהולכת קומץ דמתקרי עבודה מפגלין ולא בהולכת לבונה דלא מקריא עבודה, דוקא הולכת קומץ מקרי עבודה משום דעבד ליה מתן כלי וקידוש קומץ באותו כלי שנתנו וקדשו מוליכו להקטיר הילכך עבודה היא אבל לבונה דלא עביד לה מתן כלי וקידוש אין הולכתה הולכה דתתקרי הולכה לפגל בה ומ"מ ריש לקיש סבר דכיון דמ"מ צריך להוליך הלבונה כדי להקטירה הולכה היא והקטרת קומץ לבד לאו עבודה שלמה היא וכמו דלרבנן אין מפגלין בחצי מתיר כמו כן אין מפגלין בחצי עבודה אם לא בעבודה שלימה הילכך אין מפגלים בהולכת קומץ או לבונה עד שיפגל בהולכת שניהן דהויא עבודת הולכה שלימה, ופרי' שפיר משחיטת כבשים משום דשחיטת כל כבש וכבש בפני עצמו מתקריא עבודה: הקדים מולין לערלים. בשחיטת פסח מיירי דשחט סימן ראשון למולין וסימן שני לערלים, ל"ה. ומפרש התם סימן שני אף לערלים דנמשכת מולין בכולה שחיטה הילכך כשר: ויש להקשות כיון דמאי דמתכשר הקדים מולין לערלים הוי משום מולין בכוליה שחיטה אמאי נקט פסולה בהקדים ערלים והלא גם בהקדים מולין יכול לפסול היכא דלא חשב בסימן שני כי אם לערלים לבד: וי"ל דאין הכי נמי אלא דאורחא דמילתא נקט דבהקדים מולין מסתמא כל השחיטה נמשכת לפי מה שהתחיל אותה הילכך גם כששחט סימן שני לערלים הוי מולין בהדי ערלים אבל כשהקדים ערלים ליכא מולין בתרייהו:

בא לו להולכה מבעי ליה, כיון דלא איירי לעיל בהולכה דהקטרה, ל"ה אלא נתן הוליך מבעי ליה, פי' דקתני בברייתא בא לו להקטרה נתן הקומץ בשתיקה נתן והוליך מבעי לי': וקשיא מאי פריך והלא כי היכי דשני ליה כי פריך בא לו להולכה ולהקטרה מבעי שני ליה כיון דהולכה צורך הקטרה [כו' ה"נ] נתן קרי ליה: וי"ל דדוקא אי הוה תני בא לו להקטרה הוליך ונתן את הקומץ בשתיקה לא הוה קשי' לן אמאי לא הזכיר הולכה דפליגי בה רבנן כמו הקטרה דבהא שייך טפי לתרץ דלא הזכיר הולכה כיון דצורך הקטרה היא נכללת בכלל הקטרה וכשאמר בא לו להקטרה ר"ל להקטרה ולמה שצריך לעשות ההקטרה דהיינו ההולכה וההקטרה והוי כאלו הזכיר הולכה ולא הוה קשי מידי אי הוה תני בתר הכי פלוגתייהו במעשה דהולכה והקטרה דהוה תני הוליך או הקטיר הקומץ בשתיקה דבתרוייהו שייכא הפלוגתא אבל כיון דלא הזכיר הולכה כי אם הקטרה לבד משמע דבהקטרה לבד שייכא פלוגתייהו ולא בהולכה שהרי הולכה לאו הקטרה מקריא אע"ג דצורך הקטרה היא שנאמר דהקטיר הקומץ בשתיקה ר"ל הוליך ודהוליך הקטיר קרי ליה:

Rashba on Menachot 16b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

וְהָא ״בֵּין בֵּין״ קָתָנֵי! קַשְׁיָא.

קטע 2

אָמַר מָר: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פִּגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת. מִכְּדֵי, כָּרֵת לָא מִיחַיַּיב עַד שֶׁיִּקְרְבוּ כׇּל הַמַּתִּירִין.

קטע 3

דְּאָמַר מָר: ״יֵרָצֶה״ – כְּהַרְצָאַת כָּשֵׁר, כָּךְ הַרְצָאַת פָּסוּל; מָה הַרְצָאַת כָּשֵׁר עַד שֶׁיִּקְרְבוּ כׇּל הַמַּתִּירִין, אַף הַרְצָאַת פָּסוּל עַד שֶׁיִּקְרְבוּ כׇּל הַמַּתִּירִין.

קטע 4

וְהַאי, כֵּיוָן דְּחַשֵּׁיב בֵּהּ בִּפְנִים – פַּסְלֵיהּ, כִּי מַדֵּי בְּהֵיכַל – מַיָּא בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא מַדֵּי.

קטע 5

אָמַר רַבָּה: מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּאַרְבָּעָה פָּרִים וְאַרְבָּעָה שְׂעִירִים.

קטע 6

רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא פַּר אֶחָד וְשָׂעִיר אֶחָד, לְפַגּוֹלֵי מְרַצֵּי.

קטע 7

אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, וְהָתַנְיָא: אַרְבָּעִים וָשֶׁבַע! לָא קַשְׁיָא, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: מְעָרְבִין לִקְרָנוֹת, וְהָא כְּמַאן דְּאָמַר: אֵין מְעָרְבִין.

קטע 8

וְהָתַנְיָא: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה! לָא קַשְׁיָא, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: שִׁירַיִם מְעַכְּבִין, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: שִׁירַיִם לֹא מְעַכְּבִין.

קטע 9

אִיבַּעְיָא לְהוּ: פִּיגֵּל בְּהוֹלָכָה, מַהוּ?

קטע 10

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹלָכָה כִּקְמִיצָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: הוֹלָכָה כְּהַקְטָרָה.

קטע 11

בִּשְׁלָמָא לְרֵישׁ לָקִישׁ, אִיכָּא נָמֵי הוֹלָכָה דִּלְבוֹנָה, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא?

קטע 12

אָמַר רָבָא, קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ מַתֶּרֶת, עֲבוֹדָה חֲשׁוּבָה הִיא לְפַגֵּל עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

קטע 13

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הֲרֵי שְׁחִיטַת אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים, דַּעֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ מַתִּירָתָהּ, וּפְלִיגִי.

קטע 14

דִּתְנַן: שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל שְׁתֵּי חַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר אֶחָד מִן הַבָּזִיכִין לֶאֱכוֹל שְׁנֵי סְדָרִים לְמָחָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר.

קטע 15

אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ לֶחֶם בְּתַנּוּר קָדוֹשׁ? שְׁחִיטַת כְּבָשִׂים מְקַדְּשָׁא לֵיהּ, וְהַבָּא לְקַדֵּשׁ כְּבָא לְהַתִּיר דָּמֵי.

קטע 16

מֵתִיב רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הִקְדִּים מוּלִים לַעֲרֵלִים – כָּשֵׁר, הִקְדִּים עֲרֵלִים לְמוּלִים – פָּסוּל.

קטע 17

וְקַיְימָא לַן, דְּבַחֲצִי מַתִּיר פְּלִיגִי. אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ דָּם בְּצַוַּאר בְּהֵמָה קָדוֹשׁ? דַּם – סַכִּין מְקַדְּשָׁא לֵיהּ, וְהַבָּא לְקַדֵּשׁ כְּבָא לְהַתִּיר דָּמֵי.

קטע 18

תָּא שְׁמַע: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּקְמִיצָה, וּבְמַתַּן כְּלִי, וּבְהִילּוּךְ.

קטע 19

מַאי לָאו הִילּוּךְ דְּהַקְטָרָה? לָא, הִילּוּךְ דְּמַתַּן כְּלִי.

קטע 20

אִי הָכִי, בְּמַתַּן כְּלִי וּבְהִילּוּךְ? בְּהִילּוּךְ וּבְמַתַּן כְּלִי מִיבְּעֵי לֵיהּ! הָא לָא קַשְׁיָא, תָּנֵי הָכִי.

קטע 21

בָּא לוֹ לְהַקְטָרָה? בָּא לוֹ לְהוֹלָכָה מִיבְּעֵי לֵיהּ! הָא לָא קַשְׁיָא, כֵּיוָן דְּהוֹלָכָה צוֹרֶךְ דְּהַקְטָרָה הִיא, קָרֵי לַהּ הַקְטָרָה.

קטע 22

אֶלָּא, נָתַן אֶת הַקּוֹמֶץ בִּשְׁתִיקָה – הוֹלִיךְ מִיבְּעֵי לֵיהּ! קַשְׁיָא.

קטע 23

הִקְטִיר שׁוּמְשׁוּם לֶאֱכוֹל שׁוּמְשׁוּם, עַד שֶׁכָּלָה קוֹמֶץ כּוּלּוֹ – רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא וְרַב שֵׁשֶׁת: חַד אָמַר: פִּיגּוּל, וְחַד אָמַר: פָּסוּל, וְחַד אָמַר: כָּשֵׁר.

קטע 24

לֵימָא: מַאן דְּאָמַר פִּיגּוּל – כְּרַבִּי מֵאִיר, וּמַאן דְּאָמַר פָּסוּל – כְּרַבָּנַן, וּמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר – כְּרַבִּי.

קטע 25

מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם, אֶלָּא דְּחִישֵּׁב בְּשִׁיעוּרוֹ, אֲבָל הָכָא דְּלֹא חִישֵּׁב בְּשִׁיעוּרוֹ – לָא.

קטע 26

וְעַד כָּאן לָא קָא אָמְרִי רַבָּנַן הָתָם, אֶלָּא דְּלָא חַשֵּׁב בֵּיהּ בְּכוּלֵּיהּ מַתִּיר, אֲבָל הָכָא דְּחַשֵּׁב בֵּיהּ בְּכוּלֵּיהּ מַתִּיר – הָכִי נָמֵי דְּפַגֵּיל.

קטע 27

וְעַד כָּאן לָא קָא אָמַר רַבִּי הָתָם, אֶלָּא דְּלָא הֲדַר מַלְּיֵיהּ מֵאוֹתָהּ עֲבוֹדָה, אֲבָל הָכָא דַּהֲדַר מַלְּיֵיהּ מֵאוֹתָהּ עֲבוֹדָה – הָכִי נָמֵי דְּפָסֵיל.

קטע 28

אֶלָּא, מַאן דְּאָמַר פִּיגּוּל – דִּבְרֵי הַכֹּל, מַאן דְּאָמַר פָּסוּל – דִּבְרֵי הַכֹּל, מַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר – דִּבְרֵי הַכֹּל.

קטע 29

מַאן דְּאָמַר פִּיגּוּל דִּבְרֵי הַכֹּל, קָסָבַר: דֶּרֶךְ אֲכִילָה בְּכָךְ, וְדֶרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ. וּמַאן דְּאָמַר פָּסוּל דִּבְרֵי הַכֹּל, קָסָבַר: אֵין דֶּרֶךְ אֲכִילָה בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ, וְהָוְיָא לָהּ כְּמִנְחָה שֶׁלֹּא הוּקְטְרָה. וּמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר דִּבְרֵי הַכֹּל, קָסָבַר: דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ אֲכִילָה בְּכָךְ.

קטע 30

אָמְרִי

מסכת מנחות דף ט״ז עמוד ב׳

מסכת מנחות דף ט״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור