דף ביאור
מסכת מנחות דף ק״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף ק״ד עמוד א׳
מסכת מנחות דף ק״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־275 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
וההוא גברא אדידיה קאמר דהא אפלטר סמכינא ואין דעתי מיושב להשיב לו:
מאי הוי עלה דהאי שיעורא:
רבי יהודה בר אילעאי מוריינא דבי נשיאה הוה והיה להם לבית רבי מורה הוראות ועל פיו היו עושין כל דבריהם והוא צוה להם לשערה:
כשמעתא דידיה דאמר בית הלל מטמאין בדם נבילות:
ששה דברים במסכת עדיות קא חשיב להו:
על כזית ושיעור טומאת נבילה בכזית:
מתני' אין מתנדבין לוג יין לנסכו שלא מצינו מנחת נסכים של לוג ולא שנים ולא חמשה אבל מתנדבין שלשה דחזו לכבש וארבעה לאיל דהיא שלישית ההין וששה דחזו לפר ומששה ולמעלה דשבע חזו ג' מינייהו לכבש וד' לאיל ושמנה חזו לשני אילים תשעה חזו לפר וכבש עשרה חזו לפר ואיל י"א חזו לשני אילים וכבש וכך לעולם:
גמ' יש קבע לנסכים אמר הרי עלי כך וכך לוגין מי הוי קבע דאין יכול להקריבם אלא הכל ביחד דהוו קרבי בקרבן א' או אין קבע ויכול להקריבם [מה] דחזו באפי נפשייהו:
ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 104a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
מוריינא דבי נשיאה של בית רבי ואפשר שהיה בימיו דאפי' רבי מאיר דנפטר קודם רבי יהודה כדמוכח בפרק שני דקידושין (דף נב:) היה קיים עדיין בהלולא דרבי שמעון בר רבי כדמוכח בירושלמי דביצה דעבר קמי פתחא ושמע שהיו מטפחין ואמר מחללין את השבת ואף בימי רב היה כדמשמע בפרק קמא דעירובין (דף יג:) דאמר רב האי דמחדדנא מחבריא דחמיתיה לרבי מאיר מאחוריה ויש גורסין שם רבי משום עובדא דירושלמי:
הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית משמע דדם טמא מחמת דחשיב כבשר ותימה דבמעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה דף יז.) אמר מנין לדם שרצים שהוא טמא שנאמר וזה לכם הטמא תיפוק לי דחשיב כבשר ויש לומר דאיצטריך קרא לרבויי דם צלול דמטמא בכעדשה דס"ד עד שיהא בו כדי שיוכל לקרוש ולעמוד על כעדשה ולהכי תנן דם השרץ ובשרו מצטרפין דשיעורן שוה אבל דם נבילה ובשרה לא דאין שיעורן שוה וכן מוכח בירושלמי דאמר דם נבילה טמא והדתנן דם השרץ ובשרו מצטרפין ואין לנו כיוצא בו וא"ת ולמה לי קרא בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) לרביעית דם מן המת הרי יכול לקרוש ולעמוד על כזית ויש לומר דשאני מת דהוה ממעיטנן דם משום דגזעו מחליף כדדרשינן בריש דם הנדה (נדה נה.) מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שאע"פ שנבראו עמו גזען מחליף ופריך והרי בשר דגזעו מחליף וטמא ומשני מקומו נעשה צלקת ועוד קשה בפרק כל שעה (פסחים דף כב.) דלא משני אקושיא דדם כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה ודמה הותרה כדמשני אקושיא דחלב וגיד משמע דלא חשיב כבשר לפיכך צריך לומר שיש שום ריבוי דמרבינן ביה דם נבילות ולבתר דמרבה ביה מסתבר לאוקומי רבויא ברביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית:
אין מתנדבין לוג שנים וחמשה תימה כי היכי דאמרי' (לעיל מנחות דף קג.) גבי מנחות דאם אמר חצי עשרון יביא עשרון שלם עשרון ומחצה יביא שנים הכא נמי נימא כי אמר לוג או שנים יביא שלשה שהם נסכי כבש וכי אמר חמשה יביא ששה שהם נסכי פר ושמא הכי נמי היכא דאמר הרי עלי אבל הכא מיירי בנדבה דיש לוג אחד או שנים לפניו ואמר הרי אלו לנסכים ובגמרא גבי יש קבע לנסכים פירש בקונטרס כגון דאמר הרי עלי כך וכך לוגין למדה:
ששה לנדבה בפרק בתרא (דף קז:) מייתי לה לקמן ופליגי אמוראי כנגד מי:
אמר אביי אם תמצא לומר כו' מספקא ליה לאביי משום קושיא דרב אשי:
עד עשרה פשיטא לי אחד עשר מיבעיא לי ואם תאמר שבעה נמי תיבעי אי לשני כלים איכוין עד דממלא להו לא קרבי או לאיל וכבש איכוין וי"ל דלא מיבעיא ליה אלא בתרי מחד מינא וחד מחד מינא אי אמר או לא אבל פשיטא דחד מחד מינא וחד מחד מינא אמרינן:
Tosafot on Menachot 104a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
גליון הש"ס
רש"י ד"ה ואחד למותר אשם נזיר וכו' וזה להתירו ביין נלע"ד דצ"ל וזה להכשירו לנזירות טהרה וכ"ה ברש"י לקמן דף קח ע"א:
Gilyon HaShas on Menachot 104a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ק״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־275 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 15 מילים
נפתחת ב״וְהָהוּא גַּבְרָא עַל פַּלְטֵר סָמֵיךְ.…״
- קטע 215 מילים
נפתחת ב״מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי…״
- קטע 340 מילים
נפתחת ב״דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מִקּוּלֵּי…״
- קטע 413 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ אֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג, שְׁנַיִם, וַחֲמִשָּׁה, אֲבָל…״
- קטע 511 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ – יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים,…״
- קטע 631 מילים
נפתחת ב״הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דְּאַיְיתִי חַמְשָׁה. אִי אָמְרַתְּ…״
- קטע 726 מילים
נפתחת ב״מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה,…״
- קטע 88 מילים
נפתחת ב״וְאִם אִיתָא, לִיתַקֵּין שׁוֹפָר אַחֲרִינָא כְּנֶגֶד מוֹתַר…״
- קטע 913 מילים
נפתחת ב״הָנָךְ לְנִדְבַת צִבּוּר אָזְלִי, הָנֵי שְׁכִיחִי, אֶפְשָׁר…״
- קטע 1012 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, ״אֶזְרָח״ – מְלַמֵּד…״
- קטע 1113 מילים
נפתחת ב״וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר…״
- קטע 1228 מילים
נפתחת ב״מַאי ״יוֹסִיף״? אִילֵּימָא אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה – מַאי…״
- קטע 1328 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהָא אֲנַן לָא תְּנַן…״
- קטע 146 מילים
נפתחת ב״מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתַהּ, וְהָא כִּדְאִיתַהּ.…״
- קטע 1526 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: אִם תִּמְצָא לוֹמַר אֵין קֶבַע…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת מנחות דף ק״ד עמוד א׳ · קטע 2 — “…הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי יְהוּדָה מוֹרְיָינָא דְּבֵי…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת מנחות דף ק״ד עמוד א׳ · קטע 7 — “מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, וְאָמְרִינַן: כְּנֶגֶד…”
לשון המקור
וְהָהוּא גַּבְרָא עַל פַּלְטֵר סָמֵיךְ.
מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי יְהוּדָה מוֹרְיָינָא דְּבֵי נְשִׂיאָה הֲוָה, וְאוֹרִי לֵיהּ כִּשְׁמַעְתֵּיהּ.
דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל. דַּם נְבֵילוֹת – בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁטִּמְּאוּ בֵּית הִלֵּל, לֹא טִמְּאוּ אֶלָּא בִּרְבִיעִית, הוֹאִיל וְיָכוֹל לִקְרוֹשׁ וְלַעֲמוֹד עַל כְּזַיִת.
מַתְנִי׳ אֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג, שְׁנַיִם, וַחֲמִשָּׁה, אֲבָל מִתְנַדְּבִין שְׁלֹשָׁה, וְאַרְבָּעָה, וְשִׁשָּׁה, וּמִשִּׁשָּׁה וּלְמַעְלָה.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ – יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים, אוֹ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים?
הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דְּאַיְיתִי חַמְשָׁה. אִי אָמְרַתְּ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים – מָשֵׁיךְ וּמַקְרֵיב אַרְבְּעָה מִינַּיְיהוּ, דַּחֲזֵי לְאַיִל, וְאִידַּךְ הָוֵי נְדָבָה. וְאִי אָמְרַתְּ יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים – עַד דִּמְמַלֵּי לְהוּ לָא קׇרְבִי.
מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, וְאָמְרִינַן: כְּנֶגֶד מִי? כְּנֶגֶד מוֹתַר חַטָּאת, וּמוֹתַר אֲשָׁמוֹת, וּמוֹתַר אֲשַׁם נָזִיר, וּמוֹתַר אֲשַׁם מְצוֹרָע, וּמוֹתַר קִינִּין, וּמוֹתַר מִנְחַת חוֹטֵא.
וְאִם אִיתָא, לִיתַקֵּין שׁוֹפָר אַחֲרִינָא כְּנֶגֶד מוֹתַר נְסָכִים!
הָנָךְ לְנִדְבַת צִבּוּר אָזְלִי, הָנֵי שְׁכִיחִי, אֶפְשָׁר דְּמִצְטָרְפִי דְּמָר וּדְמָר בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְקָרְבִי.
אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, ״אֶזְרָח״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין נְסָכִים, וְכַמָּה? שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין.
וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה״. יָכוֹל יִפְחוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּכָה״.
מַאי ״יוֹסִיף״? אִילֵּימָא אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה – מַאי שְׁנָא שְׁלֹשָׁה? דַּחֲזוּ לְכֶבֶשׂ – אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה נָמֵי חֲזוּ לְאַיִל וּפַר! אֶלָּא לָאו, חֲמִשָּׁה, וּשְׁמַע מִינַּהּ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים. שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהָא אֲנַן לָא תְּנַן הָכִי? אֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג שְׁנַיִם וַחֲמִשָּׁה. קָתָנֵי חֲמִשָּׁה דּוּמְיָא דִּשְׁנַיִם, מָה שְׁנַיִם דְּלָא חֲזוּ כְּלָל, אַף חֲמִשָּׁה נָמֵי דְּלָא חֲזוּ כְּלָל.
מִידֵּי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתַהּ, וְהָא כִּדְאִיתַהּ.
אָמַר אַבָּיֵי: אִם תִּמְצָא לוֹמַר אֵין קֶבַע לִנְסָכִים – הָא אֵין קֶבַע לִנְסָכִים, אִם תִּמְצָא לוֹמַר יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים – עַד עֲשָׂרָה פְּשִׁיטָא לִי, אַחַד עָשָׂר