בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ל״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בטפח הסמוך לרשות הרבים(כדאמר לקמן דקדים פגע במצוה) אם היה עובי החלל ד' טפחים או ה' כגון חומת אבנים יניחנה בחלל טפח הסמוך לרה"ר כדאמר לקמן דקדים פגע במצוה כי אתי לביתיה:

    כמה דמרחיקמן הבית טפי מעלי ויניחנה מבחוץ קמ"ל:

    על שני דפיןחציה בדף זה וחציה בדף זה:

    בשני סיפיןבשני מזוזות של פתח:

    ראויה לשני סיפיןשהניח גויל חלק בין דף לדף וראוין לחלק לשתים חציה כאן וחציה כאן:

    אבקתאאותו חור שבאיסקופה שציר הדלת סובב בו:

    היכי דמיהאי הלך אחר היכר ציר דרב יהודה:

    כגון פתחא דתרי בתי בי גברי ובי נשיאדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים המחזרין בביתו וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל בית לרה"ר ואמרי' לקמן (מנחות דף לד.) מזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה והכא בפתח שבין זו לזו לא ידעינן הי ליחשוב ביאה והי ליחשוב יציאה אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי להאי אלא הלך אחר חור שבסף שציר הדלת סובב בו ההוא צד שהחור בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו נותנין מזוזה:

    תלי דשי ברישאהעמיד הסיפא בבנין תחלה ואח"כ קבעינהו המזוזות דגמרינן מציצית דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי ואי קבענא תחילה המזוזה בסיפא והדר הסיפא בבנין הוה ליה עשוי המזוזה קוד' שתבא לידי מצוה:

    עשאה כמין נגרשקבעה ותחבה בסף כנגר שתוחבין הנגרין בכותל כזה:

    פסולהדמצות' לתתה באורך בסף כזה. נגר קביליא:

    ההוא פתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשאפתח קטן היה לו לרבי אצל מקומו ונכנס ויצא בו כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד בפניו אם יעבור לפניהם:

    איסתויראהיינו מקום חיבור השוק והרגל ומעומד הוא כזה כשירה:

    עבידא כסיכתאנגר כשל אומנים כזה פסול. ל"א איסתוירא כי היכי דמקום חיבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה כך הניחה למזוזה כשירה הואיל וראשה אחד זקוף:

    רגיל הוהרוב הנכנסין לבית המדרש באותו פתח:

    הלך אחר הרגילאם יש ב' פתחים לחדר א' באותו פתח שרגיל לצאת ולבא יותר יניח המזוזה:

    בתחילת שליש העליוןימדוד מלמטה שני שלישי הפתח ולכשיכנס לתחילת שליש העליון יתן המזוזה:

    מה קשירת תפילין בגובה הראשכדאמרי' בהאי פירקא (דף לז.) מקום שמוחו של תינוק רופס:

    אף נתינת מזוזה בגובה הפתחומשמע סמוך לתקרת הפתח יניחנה ולא כשמואל דאמר בתחילת שליש העליון מלמטה למעלה:

    רישוי: CC0

    מנחות 33 עמוד א

    1בטפח הסמוך לרשות הרבים, כמה דמרחק מעלי, קמ"ל׃

    2ואמר רב יהודה, אמר שמואל: כתבה על שני דפין פסולה. מיתיבי: כתבה על שני דפין והניחה בשני סיפין פסולה, הא בסף אחד כשרה! ראויה לשני סיפין קאמר.

    3ואמר רב יהודה, אמר שמואל: במזוזה, הלך אחר היכר ציר. מאי היכר ציר? אמר רב אדא: אבקתא. היכי דמי? כגון פיתחא דבין תרי בתי, בין בי גברי לבי נשי.

    4ריש גלותא בנא ביתא, אמר ליה לרב נחמן: ״קבע לי מזוזתא״, א"ר נחמן: ״תלי דשי ברישא״.

    5אמר רב יהודה, אמר רב: עשאה כמין נגר פסולה. איני? והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר הוו עבידן, וההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה לה מזוזה! לא קשיא: הא דעבידא כסיכתא, הא דעבידא כאיסתוירא.

    6איני? והא ההוא פיתחא דהוה עייל בה רב הונא לבי מדרשא, והויא לה מזוזה! ההוא רגיל הוה, דאמר רב יהודה אמר רב: במזוזה הלך אחר הרגיל.

    7א"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל: מצוה להניחה בתחלת שליש העליון, ורב הונא אמר: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה טפח, וכל הפתח כולו כשר למזוזה.

    8מיתיבי: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה טפח, וכל הפתח כולו כשר למזוזה, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: ״וקשרתם״ ״וכתבתם״, מה קשירה בגובה אף כתיב״ה בגובה״.

    9בשלמא לרב הונא, הוא דאמר כר' יהודה, אלא לשמואל דאמר כמאן? לא כר' יהודה ולא כר' יוסי!

    10אמר ר"ה בריה דרב נתן: לעולם כרבי יוסי,׃

    תוספות

    כתבה על שני דפין פסולהפי' בקונטרס שהניח גויל חלק בין דף לדף ולפירושו יש ליישב בדוחק הניחו בשני סיפין אלא על ב' דפין בשתי חתיכות קאמר כי ההיא דפ"ב דסוטה (דף יח.) דאמר בשני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים והיינו בשתי חתיכות דומיא דגט בפ"ב דגיטין (דף כ:) דבעי רבא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו ופריך תיפוק לי דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים ומשני לא צריכא דמעורה ועל כרחיך לא מיפסיל לגט בשני דפין בחתיכה אחת דהא אמרינן בפרק בתרא דגיטין (דף פז:) שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר ולא אמרינן דהוי כשני ספרים ופסול ויש לדחות משום דגבי גט כתוב ספר אבל בסוטה כתוב בספר דמשמע בספר המבורר ומיוחד למעוטי ב' דפין אפילו בחתיכה אחת ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה דפריך ולמה לא תנינן שהספרים נכתבין בשני עורות והתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא בעור א'. מ"ר:

    תלי דשא ברישאפי' בקונטרס העמיד הסיפין תחילה שאם לא כן ה"ל תעשה ולא מן: העשוי וקשה דהוה ליה למימר קבע סיפי ברישא ועוד לקמן הוה ליה לאיתנויי גבי לא שנו אלא שהעמיד ולבסוף חתך כו' ונראה לפרש דהאי ביתא דבנה ריש גלותא היינו כגון פיתחא בין גברי לבין נשי דסליק מינה ומשום היכר ציר קאמר ליה תלי דשא ברישא. מ"ר:

    הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתויראפי' בקונטרס דסיכתא פסולה שתחובה בסף כנגר שתוחבים בכותל איסתוירא מקום חיבור השוק והרגל ומעומד הוא כשירה והשתא בין מעומד בין מושכב תרווייהו מיקריין כמין נגר וקשיא לר"ת דמעומד לאו דרך כבוד הוא וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות (ב"ב דף קא.) וספר תורה ולוחות שבארון מושכב ולא מעומד כדמשמע בפ"ק דבבא בתרא (דף יד.) אע"פ שהיו יכולין להניחו מעומד דארון רומו כרחבו ועוד אמרינן בסמוך העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחה ואי מעומד יניחנה באחת מן הקנים של מלבן וע"כ פר"ת כי סיכתא מעומד כיתידות המשכן הנועצות בארץ פסולה כאיסתוירא הנתון בשוק לרחבה בלע"ז קבילי"א כשרה ומיהו בפרק מצות חליצה (יבמות דף קג.) דאמרינן האי איסתוירא עד ארעא נחית על כרחין היינו עצם היורד מן השוק עד הרגל ולא קביליא ומיהו הא דאמר בפ"ב דמגילה ירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח אין ראיה לפי' הקונטרס דלפירוש ר"ת יש ליישב כגון דשיטה אחרונה לצד רשות הרבים היא וראשונה לצד פנים והופך שמע לצד אויר הפתח וכן פרשיות של תפילין נמי היה אור"ת שמניח מושכב ולא מעומד ומיהו הא דאמרינן לקמן (מנחות דף לד:) כתב על עור אחת והניח בארבע בתים יצא לא קשיא מידי דמעומד נמי יש ליישב וקשה לפי' ר"ת מהא דתניא בתוספתא דכלים שפופרת שחתכה ונתן בה את המזוזה ואח"כ נתנה בכותל אע"פ שלא כדרך קבלתה טמאה נתנה בכותל ואח"כ קבע בה המזוזה כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה משמע שהשפופרת סתומה מצד א' ולפי' ר"ת דמפרש כמין נגר פסולה מעומד אבל מיושב כשירה מאי כדרך קבלתה ויש ליישב שהשפופרת פתוחה לאורכה משני ראשיה סתומה ושלא כדרך קבלתה היינו דכפאה על פיה וצ"ע האי דקאמר כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר עבידן משמע אבל שאר מזוזתא דעלמא לא עבידא כמין נגר הלכך נראה בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר"ת דכאיסתוירא דכשירה היינו באלכסון לא שוכב ולא זקוף אי נמי כמין נון מחצה שוכב ומחצה זקוף וכן פי' בקונטרס בלשון אחר אבל שאר מזוזתא דעלמא לאו הכי עבידן אלא לפר"ת הויין מיושב ולפי' הקונטרס מעומד ואומר ר"ת צא ולמד דהא מעשה בכל יום כשספר תורה עומד על הבימה הכל עומדין וכששליח ציבור מושיבו הכל יושבין. מ"ר:

    והא ההוא פיתחא דהוה בי רב הונא והויא ליה מזוזהמתוך הלשון משמע דווקא פתח הבית שהיה יוצא ממנו לבית המדרש אבל פתח בית המדרש עצמו לא בעי מזוזה ובפ' קמא דיומא (דף יא:) איכא פלוגתא דתניא יכול יהו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו בית ומסיק הא רבי מאיר הא רבנן דפליגי לענין מזוזה לבית הכנסת שאין בה דירה לחזן הכנסת ובמסכת ברכות (דף מז.) נמי משמע דהלכה כמאן דפטר גבי אביי ורבין דהוו אזלי באורחא וכי מטו לבי כנישתא אמר ליה רבין לאביי ליעול מר אמר ליה עד השתא לאו מר אנא א"ל הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה יש בו מזוזה ס"ד אלא בפתח הראוי למזוזה משמע דפתח בית הכנסת פטור ובירושלמי בפרק שני דמגילה משמע דבי מדרשא דרבי חנינא היה בו מזוזה ומונחת כנגד כתיפותיו של אדם מ"ר:

    רישוי: CC0

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    פרש"י בד"ה תלי דשא כו' ולא מן העשוי ואי קבענא כו' הד"א ובד"ה בתחילת שליש כו' יתן המזוזה הס"ד ואח"כ מה"ד מה קשירת כו' מלמטה למעלה הס"ד ואח"כ מה"ד מה קשירות כו' מלמטה למעלה הס"ד ואח"כ מ"ה להרחיקה כו' מן התקרה ולעולם כר' יוסי הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה כתבה על כו' לא צריכא דמעורה כו' ויש לדחות משום דגבי כו' כצ"ל:

    בא"ד ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה כו' עכ"ל לכאירה שהירושלמי הוא ראייה לפי' ר"ת אבל במרדכי מפורש שהוא ראיה לפ"ה מדקתני התם בתחילה ב' דפין ולבסוף נקט התם ב' עורות ש"מ שני דפין בעור א' קאמר וא"כ ה"נ הכא דלא נקט אלא ב' דפין בעור א' קאמר וק"ל:

    בד"ה הא דעבידא כו' של מלבן וע"כ פר"ת כי סיכתא כו' דשיטה אחרונה לצד רה"ר וראשונה לצד פנים והופך כו' ל"ק מידי דמעומד נמי יש ליישב כו' כצ"ל משום דלכאורה מעומד בעיר א' בד' בתים הוא קשה לעשות רק בדוחק כמ"ש במרדכי ע"ש וק"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ל״ג עמוד א׳

    מסכת מנחות דף ל״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־232 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בטפח הסמוך לרשות הרבים (כדאמר לקמן דקדים פגע במצוה) אם היה עובי החלל ד' טפחים או ה' כגון חומת אבנים יניחנה בחלל טפח הסמוך לרה"ר כדאמר לקמן דקדים פגע במצוה כי אתי לביתיה:

    כמה דמרחיק מן הבית טפי מעלי ויניחנה מבחוץ קמ"ל:

    על שני דפין חציה בדף זה וחציה בדף זה:

    בשני סיפין בשני מזוזות של פתח:

    ראויה לשני סיפין שהניח גויל חלק בין דף לדף וראוין לחלק לשתים חציה כאן וחציה כאן:

    אבקתא אותו חור שבאיסקופה שציר הדלת סובב בו:

    היכי דמי האי הלך אחר היכר ציר דרב יהודה:

    כגון פתחא דתרי בתי בי גברי ובי נשי אדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים המחזרין בביתו וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל בית לרה"ר ואמרי' לקמן (מנחות דף לד.) מזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה והכא בפתח שבין זו לזו לא ידעינן הי ליחשוב ביאה והי ליחשוב יציאה אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי להאי אלא הלך אחר חור שבסף שציר הדלת סובב בו ההוא צד שהחור בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו נותנין מזוזה:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 33a · Sefaria · CC0

    תוספות

    כתבה על שני דפין פסולה פי' בקונטרס שהניח גויל חלק בין דף לדף ולפירושו יש ליישב בדוחק הניחו בשני סיפין אלא על ב' דפין בשתי חתיכות קאמר כי ההיא דפ"ב דסוטה (דף יח.) דאמר בשני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים והיינו בשתי חתיכות דומיא דגט בפ"ב דגיטין (דף כ:) דבעי רבא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו ופריך תיפוק לי דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים ומשני לא צריכא דמעורה ועל כרחיך לא מיפסיל לגט בשני דפין בחתיכה אחת דהא אמרינן בפרק בתרא דגיטין (דף פז:) שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר ולא אמרינן דהוי כשני ספרים ופסול ויש לדחות משום דגבי גט כתוב ספר אבל בסוטה כתוב בספר דמשמע בספר המבורר ומיוחד למעוטי ב' דפין אפילו בחתיכה אחת ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה דפריך ולמה לא תנינן שהספרים נכתבין בשני עורות והתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא בעור א'. מ"ר:

    תלי דשא ברישא פי' בקונטרס העמיד הסיפין תחילה שאם לא כן ה"ל תעשה ולא מן: העשוי וקשה דהוה ליה למימר קבע סיפי ברישא ועוד לקמן הוה ליה לאיתנויי גבי לא שנו אלא שהעמיד ולבסוף חתך כו' ונראה לפרש דהאי ביתא דבנה ריש גלותא היינו כגון פיתחא בין גברי לבין נשי דסליק מינה ומשום היכר ציר קאמר ליה תלי דשא ברישא. מ"ר:

    הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתוירא פי' בקונטרס דסיכתא פסולה שתחובה בסף כנגר שתוחבים בכותל איסתוירא מקום חיבור השוק והרגל ומעומד הוא כשירה והשתא בין מעומד בין מושכב תרווייהו מיקריין כמין נגר וקשיא לר"ת דמעומד לאו דרך כבוד הוא וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות (ב"ב דף קא.) וספר תורה ולוחות שבארון מושכב ולא מעומד כדמשמע בפ"ק דבבא בתרא (דף יד.) אע"פ שהיו יכולין להניחו מעומד דארון רומו כרחבו ועוד אמרינן בסמוך העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחה ואי מעומד יניחנה באחת מן הקנים של מלבן וע"כ פר"ת כי סיכתא מעומד כיתידות המשכן הנועצות בארץ פסולה כאיסתוירא הנתון בשוק לרחבה בלע"ז קבילי"א כשרה ומיהו בפרק מצות חליצה (יבמות דף קג.) דאמרינן האי איסתוירא עד ארעא נחית על כרחין היינו עצם היורד מן השוק עד הרגל ולא קביליא ומיהו הא דאמר בפ"ב דמגילה ירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח אין ראיה לפי' הקונטרס דלפירוש ר"ת יש ליישב כגון דשיטה אחרונה לצד רשות הרבים היא וראשונה לצד פנים והופך שמע לצד אויר הפתח וכן פרשיות של תפילין נמי היה אור"ת שמניח מושכב ולא מעומד ומיהו הא דאמרינן לקמן (מנחות דף לד:) כתב על עור אחת והניח בארבע בתים יצא לא קשיא מידי דמעומד נמי יש ליישב וקשה לפי' ר"ת מהא דתניא בתוספתא דכלים שפופרת שחתכה ונתן בה את המזוזה ואח"כ נתנה בכותל אע"פ שלא כדרך קבלתה טמאה נתנה בכותל ואח"כ קבע בה המזוזה כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה משמע שהשפופרת סתומה מצד א' ולפי' ר"ת דמפרש כמין נגר פסולה מעומד אבל מיושב כשירה מאי כדרך קבלתה ויש ליישב שהשפופרת פתוחה לאורכה משני ראשיה סתומה ושלא כדרך קבלתה היינו דכפאה על פיה וצ"ע האי דקאמר כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר עבידן משמע אבל שאר מזוזתא דעלמא לא עבידא כמין נגר הלכך נראה בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר"ת דכאיסתוירא דכשירה היינו באלכסון לא שוכב ולא זקוף אי נמי כמין נון מחצה שוכב ומחצה זקוף וכן פי' בקונטרס בלשון אחר אבל שאר מזוזתא דעלמא לאו הכי עבידן אלא לפר"ת הויין מיושב ולפי' הקונטרס מעומד ואומר ר"ת צא ולמד דהא מעשה בכל יום כשספר תורה עומד על הבימה הכל עומדין וכששליח ציבור מושיבו הכל יושבין. מ"ר:

    והא ההוא פיתחא דהוה בי רב הונא והויא ליה מזוזה מתוך הלשון משמע דווקא פתח הבית שהיה יוצא ממנו לבית המדרש אבל פתח בית המדרש עצמו לא בעי מזוזה ובפ' קמא דיומא (דף יא:) איכא פלוגתא דתניא יכול יהו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו בית ומסיק הא רבי מאיר הא רבנן דפליגי לענין מזוזה לבית הכנסת שאין בה דירה לחזן הכנסת ובמסכת ברכות (דף מז.) נמי משמע דהלכה כמאן דפטר גבי אביי ורבין דהוו אזלי באורחא וכי מטו לבי כנישתא אמר ליה רבין לאביי ליעול מר אמר ליה עד השתא לאו מר אנא א"ל הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה יש בו מזוזה ס"ד אלא בפתח הראוי למזוזה משמע דפתח בית הכנסת פטור ובירושלמי בפרק שני דמגילה משמע דבי מדרשא דרבי חנינא היה בו מזוזה ומונחת כנגד כתיפותיו של אדם מ"ר:

    Tosafot on Menachot 33a · Sefaria · CC0

    מהרש"א — חידושי הלכות

    פרש"י בד"ה תלי דשא כו' ולא מן העשוי ואי קבענא כו' הד"א ובד"ה בתחילת שליש כו' יתן המזוזה הס"ד ואח"כ מה"ד מה קשירת כו' מלמטה למעלה הס"ד ואח"כ מה"ד מה קשירות כו' מלמטה למעלה הס"ד ואח"כ מ"ה להרחיקה כו' מן התקרה ולעולם כר' יוסי הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה כתבה על כו' לא צריכא דמעורה כו' ויש לדחות משום דגבי כו' כצ"ל:

    בא"ד ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה כו' עכ"ל לכאירה שהירושלמי הוא ראייה לפי' ר"ת אבל במרדכי מפורש שהוא ראיה לפ"ה מדקתני התם בתחילה ב' דפין ולבסוף נקט התם ב' עורות ש"מ שני דפין בעור א' קאמר וא"כ ה"נ הכא דלא נקט אלא ב' דפין בעור א' קאמר וק"ל:

    בד"ה הא דעבידא כו' של מלבן וע"כ פר"ת כי סיכתא כו' דשיטה אחרונה לצד רה"ר וראשונה לצד פנים והופך כו' ל"ק מידי דמעומד נמי יש ליישב כו' כצ"ל משום דלכאורה מעומד בעיר א' בד' בתים הוא קשה לעשות רק בדוחק כמ"ש במרדכי ע"ש וק"ל:

    Chidushei Halachot on Menachot 33a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"י איסתוירא היינו מקום חיבור השוק כו' ע' יבמות דף קג ע"א:

    Gilyon HaShas on Menachot 33a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ל״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־232 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״בטפח הסמוך לרשות הרבים, כמה דמרחק מעלי,…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יהודה, אמר שמואל: כתבה על…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    3. קטע 329 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יהודה, אמר שמואל: במזוזה, הלך…״

      חכמים: רב יהודה, רב אדא, שמואל.

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״ריש גלותא בנא ביתא, אמר ליה לרב…״

      חכמים: רב נחמן.

    5. קטע 545 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה, אמר רב: עשאה כמין…״

      חכמים: רב יהודה, רב יצחק בר יוסף, רבי כמין, רבי לבי.

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״איני? והא ההוא פיתחא דהוה עייל בה…״

      חכמים: רב הונא, רב יהודה.

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״א"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל:…״

      חכמים: רב מתנא, רב הונא, שמואל.

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן…״

      חכמים: רבי יהודה, רבי יוסי.

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לרב הונא, הוא דאמר כר' יהודה,…״

      חכמים: רב הונא, שמואל.

    10. קטע 108 מילים

      נפתחת ב״אמר ר"ה בריה דרב נתן: לעולם כרבי…״

      חכמים: רב נתן, רבי יוסי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ל״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026