אלו תלמידי חכמים — אלמא אין צריכין חומה:
[זו] כנסת ישראל — כולם שוין לענין חומה וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים:
שאתה מחבב עמים — שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך:
כל קדושיו — של ישראל בידך [הם] לשומרן:
בלשון ארמי נאמר — יתנו תרגום של ישנו כמו ושננתם ותנינון (דברים ו):
אם תנו כולם — וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים:
עתה אקבצם — בקרוב אקבצם:
ויחלו מעט וגו' — ואף [אם] מועטין הן השונין בעמים יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים. יחלו כמו לא יחל דברו (במדבר ל׳:ג׳):
מנדה בלו והלך — דריוש צוה את פחת עבר הנהר על אנשי כנסת הגדולה:
מנת המלך — מגבת מסים שהן מטילין תמיד על בני המדינה:
ארנונא — עישורי תבואות ובהמות מדי שנה בשנה:
כריא חדתא — יציאת כריית באר מים חיים לשתות:
לא מידויל — לא ימצאו בו מים והפסדתם חנם ויתמי לאו בני מחילה נינהו דליחלו:
לאגלי גפא — לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות. אגלי דלתות כמו טרוקו גלי ברכות (דף כח.) גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה באלו מציאות (ב"מ דף כה:):
לכריא פתיא — חפירת בור לשתות מים ועל שם הכלי המונח שם בבור תמיד לשתות בו עוברי דרכים קורהו פתיא:
אפילו מרבנן — שהכל צריכין למים:
דלא נפקי באכלוזא — שאין הן עצמם יוצאין בהכרזה לחפור אלא שוכרים פועלים:
ככלב וכעורב — שחס הקב"ה עליהם (שבת קנה:) שנאמר יודע צדיק דין דלים (משלי כ״ט:ז׳) לפי שהכלב מזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים וגבי עורב כתיב לבני עורב אשר יקראו (תהילים קמ״ז:ט׳) לפי שהעורב אכזרי על בניו והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין:
דמי כלילא — עטרה למלך קיסר:
אתו — עמי הארץ לקמיה דרבי:
דליוה לפלגא — מחל המלך דמי החצי וסילקה מעליהן:
שדיוה אכובס — הטילוה פחתי המלך על הכובס:
החמרת והגמלת — שיירא של חמרים ושל גמלים:
הרי אלו בסקילה — כדין שאר יחידים:
יתובי מתא — בשלשים יום וגבי עיר הנדחת כתיב יושבי העיר (דברים יג):
ולכל מילי — ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני העיר:
שלשים יום לתמחוי — כיון ששהה שם שלשים יום גובין הימנו [גבאי] תמחוי מאכל לעניים:
לקופה — לצדקה:
לכסות — עניי העיר:
לקבורה — לקבור עניי העיר שהיא יציאה יתירא:
לשורא — לתיקון החומה:
לפרשא — פרש שהולך סביבות העיר לשומר' ולידע מה היא צריכה:
לטרזינא — שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער:
