מסכת בבא בתרא דף ק״כ עמוד א׳

מתיב רבה אמור אליהם לדורותיכם וגו' תימה לרשב"א דמה צריך להקשות מברייתא מקרא הוה ליה לאקשויי דכתיב לא תסוב נחלה ואומר ר"י דה"א עצה טובה קמ"ל:

כל שיש כאן חכם מופלג בחכמה וזקן מופלג בזקנה הולכין בישיבה ובמלי דשמיא אחר חכמה ובשאר מסבות הולכין אחר זקנה ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה אף במסבה מכבדין את החכם יותר ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה אף בישיבה מכבדין את הזקן יותר וכל שאין אחד מהם מופלג לא זה בחכמה ולא זה בזקנה הולכין אחר הזקנה שאין לנו לבייש את הזקן מפני חכם שאינו מופלג ואף החכם אינו בוש בכך שיודע הוא שבשביל זקנתו חולקין לו כבוד ואף הוא חושב בעצמו אשרי המחכה ויגיע:

בת יורשת נחלה מדין תורה אינה נשאת אלא לאחד משבטה כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה ומ"מ מצוה זו לא נתנה לדורות שנאמר זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה וזו היא מן המצות שנצטוו לאבות ולא לבנים כגון זה וכגון בשר תאוה והרבה מהם נצטוו לבנים שלא נצטוו לאבות כגון תרומות ומעשרות ושמטין ויובלות שלא נהגו במדבר ומ"מ בנות צלפחד הותרו למי שירצו שנאמר לטוב בעיניהם תהיין לנשים וזה שאמר אך למשפחת מטה אביהן דרך עצה אמר להן שלא להנשא אלא להגון להן והרי קיימו בעצמן כן שנאמר ותהיינה לבני דודיהן וכו':

כל השוחט אחד מן הקרבנות חוץ לעזרה אע"פ שלא הקריבו במזיד חייב כרת שנאמר איש אשר ישחט וכו' דם יחשב וכו' ונכרת ובשוגג מביא חטאת קבועה כמו שיתבאר במקומו:

בישיבה הלך אחר חכמה כו' אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה. כתב רשב"ם ז"ל דהיכא שאין אחד מהם מופלג בכל מקום זקן קודם. אבל הרז"ה ז"ל כתב דהיכא שאין אחד מהם מופלג הוו להו תרווייהו מופלגין ובישיבה הלך אחר חכמה ובמסיבה הלך אחר זקנה. הר"ן ז"ל. ועיין בהר"ן דאלפסי פרק קמא דקידושין.

מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי בישיבה כו' לפיכך כשבאו ועמדו בישיבה לפני משה וזקנים לדבר על עסקי נחלה שהוא דין מנאן דרך חכמתן. תנא דבי רבי ישמעאל בנות צלפחד שקולות היו יש לפרש שקולות היו בשנים כלומר קרובות היו זו מזו בשנים ולא היו מופלגות זו מזו. ויש לומר שקולות היו בחכמה ובצדקות. וזה ששינה הכתוב במנינם בשני מקומות להודיע ששקולות היו ואין ביניהם הפרש הרא"ם ז"ל.

שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת נראה לי בס"ד הטעם שעשה לה נס זה שחזרה לנערותיה ולא ילדה בעודה זקנה דהא כבר ילדה את אהרן ומרים בהיותה זקנה בת קכ"ז ובת קכ"ד היינו שלא יבואו להרהר על עמרם שלקח את דודתו שעתידה תורה לאסור אותה לכך עשה לה נס פלילי זה להוכיח כי מה' יצא הדבר שהוא יתברך היה לו רצון בזה שיקח את דודתו דאם הדבר הזה היה מגונה לפני הקדוש ברוך הוא לא הוה עביד להו נס גדול כזה. ובזה יובן הטעם שהיו אהרן ומרים מרקדין ושמחין כי הם נולדו בזמן שהיתה זקנה שלא נעשה לה נס זה עדיין והיו חוששין מן הלעז שיאמרו נולדו מאשה שעתידה התורה לאוסרה ולכן אחר שנעשה לה נס זה דאז גם עליהם לא יש לעז שמחו ורקדו בדבר זה. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שעשה לה נס זה שלא יאמרו ישראל עדיין דברי עמרם נכונים הם בגירוש הנשים והא דהחזיר מפני שהיתה זקנה וברור אצלו שלא תתעבר.

בִּישִׁיבָה, הַלֵּךְ אַחַר חָכְמָה נראה לי בס"ד רמז עוד לפי דרכו, אחר אותיות חָכְמָה יש אותיות נוֹטֵל כלומר אם תראה שזה נוטל הדברים בלבו ומוחו למדהו תורה ואם לאו אל תלמדהו. אך במסיבה הלך אחר זקנה כי אחר זִקְנָה יש אותיות סוֹחֵר כלומר במסיבה תתנהג כמו הסוחר שבהיותו טרוד בעסקיו אינו מקפיד כלום על אכילתו ושתייתו ומקום ישיבתו שיהיו מתוקנים היטב מחמת טרדתו בממונו שהוא חביב עליו מאד כן אתה לא תקפיד על הכנות של אכילה ושתיה וישיבה במסיבה.

'וַתִּהְיֶינָה', הֲוָיָה אַחַת לְכֻלָּן (במדבר לו, יא) נראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל רוחא דשביק בה בעלה בביאה ראשונה הוא משם הוי־ה דב"ן דההי"ן וזו ההארה מתחלקת לכל הבנים והבנות אשר תוליד עיין שם. ונראה דבנות צלפחד לקחו חלקיה בשוה מאותה הוי־ה דב"ן וזהו שאמר 'הֲוָיָה' אַחַת לְכֻלָּן.