מסכת בבא בתרא דף נ״ח עמוד ב׳

כל דיין דמתקרי לדינא ומפקי מיניה כו' כגון אם כפר והוציאו ממנו בעדים אבל אם חייבוהו שבועה ולא רצה לישבע ושילם משום הכי לא מיפסל לדינא:

אנבג אנפק אנטל אומר הר"ר חיים דאנבג ואנפק הם משקים דרפואה והיינו אספרגוס דאמר (בפ' כל הבשר (חולין דף קי ושם) אנפק) אספרגוס שיפה ללב כדמשמע בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף ע.) וה"ק הכא מה שקורין אנבג ואנפק צריך לשתותו כשיעור אנטל שהוא רביעית והיינו דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צד. ושם) אנפקא חייא משמע שהוא אספרגוס כדאמר בברכות דאספרגוס אין שותין אלא חי והא דלא חשיב בברכות (דף נא. ע"ש) גבי ה' דברים שנאמרו באספרגוס שצריך לשתותו כשיעור רביעית משום שאינו חושש לחשוב מה שתלוי בשיעור והא דאמר בפרק שמנה שרצים (שבת דף קט:) (ולישקליה) עד דקאי אאנפקא משמע דהוא מדה י"ל עד דקאי אשיעור (שתיה) אנפקא קאמר אי נמי לכלי נמי קרי אנפקא על שם ששותים אותו באותו שיעור:

המרזב אין לו חזקה מרוח אחת פי' שאם הוא במזרח יכול לומר לו תנהו במערב אבל לסלקו לגמרי מב' רוחות לא ותימה דמזחילה היאך יש לה חזקה והלא כשמניח המרזב לראש אחר של המזחילה גם המזחילה צריך לזוזה ולהגביה ראש אחד ולהנמיך ראש האחר שנותן שם המרזב והיכי קאמר דמרזב אין לו חזקה והמזחילה יש לה חזקה והלא לעולם לא יזיז המרזב אם לא יזיז גם המזחילה וי"ל דמ"מ יש לה חזקה לענין שאין צריך לעוקרה לגמרי ממקומה כמו שצריך לעקור המרזב אי נמי כגון שהמזחילה שוה ואין גבוה צד זה יותר מצד זה דהשתא לעולם אין צריך לזוזה ממקומה אלא לסתום לצד שמסיר ממנו המרזב וה"ר יוסף פירש דמרזב שאין לו חזקה מרוח אחת שיוכל להטות ראש המרזב לצד צפון או לצד דרום כשהוא מונח במזרח יש לו חזקה משתי רוחות שאין יכול לדוחקו להסיר לראש לצד אחד של מזחילה וכענין זה פירש רבינו חננאל שאם המרזב קבוע באמצע רוח מזרחי יכול בעל החצר לעקרו מן האמצע ולקבעו בשליש הגג או ברביע ובכל אותה רוח בכל מקום שירצה אבל לרוח אחרת אין יכול לסלקו לפי שיש לו חזקה:

שאם רוצה לבנות בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקר תמיהא לי, דהא משמע דכל הני פליגי אהדדי, ומאי דאמר שמואל שאין למקומו חזקה, אמר רבי חנינא שיש לו חזקה שאם בא לעוקרו אפילו ממקום למקום באותו רוח אינו עוקרו, וכן פירשו הר"ש והראב"ד ז"ל, ואם כן רבי ירמיה בא לחלוק על רבי חנינא דאפילו אם בא לקצרו אינו מקצרו, וכיון שכן לימא ויש למקומו חזקה שאם בא לקצרו אינו מקצרו. וי"ל דאי הוה אמר הכי לא היה במשמע שאם בא לעוקרו מצד אל צד באותו הרוח, כדברי שמואל, שאינו משנהו ממקום למקום, אבל השתא דקאמר שאם בא לעוקרו אינו עוקר כלל ויש במשמע שאם בא לטלטלו ממקום למקום ולעוקרו כלל מקום שהיה נתון אינו עוקרו, וכן שלא יקצר, הרי עקר מקצתו. וכן פירש הראב"ד ז"ל, זה לשונו: אינו עוקרו, כלומר, אינו עוקר ממנו כלום, לא לקצר ולא לשנות. והאי דקאמר ויש למקומו חזקה מקום קלוחו, שאינו רשאי לקצר מקום קלוחו, מפני שמזיקין המים לכותל. עד כאן. וכתב הוא ז"ל: וקיימא לן כבתרא שהוא מקיים החזקה יותר מכולם. ויש לומר דהלכתא כשמואל, דהלכתא כותיה בדיני. ור"ח ז"ל פסק כרבי חנינא, דרביה דשמואל הואי, והרב אלפסי ז"ל הביא את כולן ולא פסק כאחד מנייהו. ונראה לי שהרב ז"ל סבור דהני לא פליגי, אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא, ומאי אם בא לעוקרו שאמרו רבי חנינא ורבי ירמיה, אם בא לעוקרו מאותו רוח ולהחזירו לרוח שני, והוא שאמר שמואל ויש למקומו חזקה משתי רוחות, אלא דשמואל הוצרך לפרש משתי רוחות, כיון דאמר אין לו חזקה מרוח אחת, אבל רבי חנינא ורבי ירמיה שלא הזכירו רוח אחת, ולא היה נופל בו לשון שתי רוחות, שהרי לא הזכירו רוח כלל, אמרו שאם בא לעוקרו, דמשמע שעוקרו ממקומו. כנ"ל לדעת הרב ז"ל והדבר נראה לי עיקר.

מתני' סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה. וקא מפרש הגמרא, מצרי שאין לו ארבעה חוקין, וטעמא משום דאינו קבוע, וכל שאינו קבוע אינו חושש בעל החצר למחות בו. ומסתברא דוקא בשלא קבעו בכותל, אבל קבעו, ואפילו במסמר, יש לו חזקה, דכל שיש לו קביעות היה לו למחות. וכן מצאתיה שנויה בתוספתא בפרק הבית והעליה, דתניא התם, סולם הצורי יש לו ארבע אמות ולמצרי אין לו ארבע אמות, ואם היה קבוע במסמר יש לו ארבע אמות. וצורי אף על פי שאינו קבוע במסמר כבדו קובעו, וכדאמרינן במסכת עירובין בפרק חלון (עירובין דף ע"ז ע"ב). כנ"ל.

חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה אי זהו חלון המצרי כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. מהא דרבי יהודה משמע, דצורי אפילו אין לה מלבן יש לו חזקה לכולי עלמא, דאי תנא קמא ביש להן מלבן קאמר, לא הוה ליה למימר אלא רבי יהודה אומר אפילו מצרי יש לו חזקה, דהא כולהו בשיש לו מלבן עסקינן, אי נמי הוה ליה למימר רבי יהודה אומר כיון שיש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. אבל בתוספתא (פ"ב ה"ה) משמע דתנא קמא נמי, דהיינו רבי מאיר, דסתם מתניתין רבי מאיר, בשיש לה מלבן קאמר, דתניא התם אי זהו חלון הצורית כל שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה דברי רבי מאיר, ובלבד שתהא לו מלבן או צורת פתח. ושמא רבי יהודה המצרי אין לו חזקה אף על פי שיש לה צורת פתח, עד שיהא לה מלבן, אבל הצורי בין במלבן בין בצורת פתח. ומכל מקום או מלבן או צורת פתח בעי, הא לאו הכי אפילו הצורי אין לו חזקה.

מלבן פירש הראב"ד ז"ל, כמו מזוזה. ולפי פירושו לא ידעתי מה בין צורת פתח למלבן. ושמא מלבן שעושה לו כעין מזוזה וצורת פתח אינו צריך, אלא שחותר בכותל ומשוה את הצדדין. אבל רבי' שמואל ז"ל פירש, מלבן, משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח. ולפי זה אפשר לפרש צורת פתח שיש לה משקוף מלמעלה ומן הצדדין, אבל אין לה סף מלמטה, וכענין שאמרו בצורת פתח בעלמא, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.

המשנה השמינית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה והמזחילה יש לה חזקה אמר הר"ם פירוש מרזב צנור קטן ופירוש אין לו חזקה ויש למקומו חזקה ר"ל כי כשיהיה לראובן מרזב ששופכין מימיו לבית שמעון אין ראובן יכול לומר לשמעון לא יסור זה המרזב מזה המקום כיון שהוחזק שם אבל יש לשמעון להסיר אותו ממקומו ולהחזירו במקום אחר לפי שיכול לומר לו אין לך עלי אלא שירדו מימי גגך לחצירי ואין לך היזק שירדו מצד זה או מצד זה ומזחילה צנור מעץ גדולה ורחבה ועומדת על הכותל ומימי הגג יורדין שם כדי שלא תתקלקל הכותל:

אמר המאירי המרזב אין לו חזקה והמזחילה יש לה חזקה וענין שני אלו ר"ל מזחילה ומרזב הוא שהמזחילה קבועה בראש אותו הכותל ששפוע הגג סמוך עליו על פני ארך כל הכותל ויוצאה חוץ לכותל מעט וכל מימי הגג נקלטין לתוכו ויוצאין לרשות הרבים דרך בה ואמר עליה שאלו היה מוטה ראשה לחצר חברו עד שהמים נשפכים לחצר חברו יש לו חזקה הואיל וקבוע הוא קפידא הוא וודאי מחל אבל המרזב הוא צנור קטן ובשעת שטפי גשמים מרובים מדביקים אותו בראש המזחילה הנוטה לרשות הרבים כדי שיזובו המים למרחוק ולא יזובו דרך הכותל ויזיקו הכותל ואלו הטהו לחצר חברו אין לו חזקה מתוך שאינו קבוע אין לאדם בו קפידא ומ"מ יש למקומו חזקה על הדרך שיתבאר וגדולי המפרשים פירשו שהמרזב הוא כעין סילון עגול עשוי כשפופרת ומניחין אותו על שפת הגג ראשו אחד בגג וראשו האחר לאויר רשות הרבים או לאויר החצר והוא מיטלטל ומניחין אותו בשעת הגשמים במקום שמי הגג נשפכים לתוכו והמזחילה עומדת זקופה כעין קנה התחוב משפת הגג עד הקרקע ופעמים אין עושין אותה אלא משפת הגג עד חציו של כותל או שלישיתו והמים יורדין דרך חללה ונשפכים לרשות הרבים או לחצר לפי מה שהיא והיא כעין כוורת ארכה ואינה מיטלטלת:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה אלא שלא נתבאר עדין ענין ויש למקומו חזקה שמאחר שאמר תחלה שאין לו חזקה ואמר אח"כ שיש למקומו חזקה למדנו שלא נאמר במוחלט שאין לו חזקה שהרי יש חזקה למקומו ומעתה צריך לבאר לאיזה ענין נאמר שיש לו חזקה ולאיזה ענין נאמר שאין לו חזקה ומה שבא בגמ' לביאור ענין זה עם מה שנתחדש עוד בה כך הוא:

זה שביארנו שהמרזב אין לו חזקה אבל יש למקומו חזקה נתפרש בגמרא על שלשה פנים וגדולי הפוסקים הביאו שלשתם בהלכותיהם ומתוך כך יראה שאינם חולקים זה על זה וכלם הלכה הם הראשון שאין למרזב זה חזקה מרוח אחת ר"ל שהיה גגו של זה ממיצר לתוך חצר חברו משתי רוחות צפון ודרום ולרשות הרבים משתי רוחות מזרח ומערב ובא זה ושפע את גגו ברוח הממוצר לחצר והניח מרזבו לשם באמצע הרוח הצפוני הרי בעל החצר יכול לומר לו סלק מרזבך והניחהו ברוח זה בעצמו אצל הקרן שאין לו חזקה באותו מקום בעצמו ר"ל אמצע הרוח ונקל הוא לבעל הגג לשנות השפוע באותו צד בעצמו אבל יש למקומו חזקה שאם אמר לו סלקהו והניחהו ברוח דרומי אינו רשאי שעכשו מכבידו לשנות שפוע הגג לרוח אחרת והדרך השני שאם היה מרזב זה ארוך והמים מקלחים לאמצע החצר יכול בעל החצר לקצרו עד שיהיו נשפכים סמוך לכותלו ומ"מ אינו עוקרו לגמרי ר"ל שיקצר עד שיזובו מי הגג על הכותל ומן הכותל לחצר ומ"מ אינו חולק שאם רצה יכול לסלקו על הצד שביארנו ר"ל מרוח אחת שאלו חלק בכך היה לו לומר ויש למקומו חזקה שאם בא לשנותו אף לאותו רוח אינו יכול ולא הוצרך ללמד שאינו יכול לעקרו אלא שמודה הוא בראשונה גם כן והדרך השלישי שאם רצה בעל החצר לבנות תחתיו בונה ואין זה אומר לו שהחזיק אף באויר שתחתיו ובונה עד המרזב הואיל ובנינו מ"מ מקבל את מימיו ומ"מ אינו עוקרו לגמרי ר"ל שיגביה בנינו בכדי שלא יהא למים מקום מורד ומ"מ אינו חולק שאם בא לשנות או לקצר רשאי על הדרך שביארנו בשלפניו:

ובכל אלו יש למזחילה חזקה בהם שאף באותו רוח אין יכול לשנותה שהרי קבועה היא ויש בדבר טרח גדול ולקצרה אינו רשאי שנוח לו לזה בשהיא ארכה אפילו עד הקרקע כדי שלא יתפזרו המים על כותלו ולפירוש ראשון גם כן נוח לו באריכותה כדי שיתרחקו מן הכותל ואע"פ שבמרזב אתה יכול לומר כן מ"מ הואיל ואינו קבוע אין לו חזקה אצל דבר זה וכן אם רצה לבנות תחתיו אינו בונה שהמזחילה סתמה של בנין סיד ואבנים היא ומתקלקלת בשעת בנינו לקול מקבות וגרזן ומ"מ אם היתה של עץ אין לה חזקה לענין זה:

וגדולי המחברים נראה שפירשו בשני לשונות הראשונים שזה שאמרו אין לו חזקה לענין בעל הגג הוא אמור ר"ל שאם רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה לצד זה ברוח אחת או שרצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו הא אם רצה לעקרו אינו רשאי שאף זה החזיק בקליטת המים ואין הדברים נראין שלא דברה המשנה אלא בשעבוד של בעל הגג על החצר ושעבוד זה שהוא מזכיר בגמ' הוא שנתחדש והוא זה שאנו מבארים עכשו:

בד"ה אנבג כו' כדמשמע בפרק עשרה יוחסין כו' עכ"ל מדבריהם נראה דל"ג בפרק עשרה יוחסין כמו שהביא רשב"ם או אינטל כדקרויה רבנן אלא דגרסי אנבג כדקריוהו רבנן וכ"ה בנוסחאות גמרא שלנו שם ודו"ק:

בד"ה מרזב כו' וכענין זה פר"ח שהם כו' עכ"ל היינו דלפי' הר"ר יוסף ולפר"ח שאין יכול לסלקו לראש השני של המזחילה לאפוקי מפירוש קמא שהוא פרשב"ם וק"ל: