מסכת בבא בתרא דף פ״ט עמוד א׳

מנין שאין מוחקין במקום שגודשין שאם הקנה לו סאה חטין אינו רשאי לומר לו מחוקה הקניתי לך ואין גודשים במקום שמוחקין אפילו הלוקח מוחזק לא יאמר הריני לוקחה גדושה:

כשם שביארנו שאין מוחקין במקום שנהגו לגדוש ולא גודשין במקום שנהגו למחוק אף בתוספת או נכוי כך אין מעיינין במקום שנהגו להכריע אף בנתינת גירומין ולא מכריעין ר"ל במקום שנהגו לשקול עין בעין לא יעיין ויתן גירומין כלל הדברים אל ישנה אדם:

בית דין שבכל עיר ועיר ראוי להם להעמיד אדם ולמנותו על המדות לתקנם ולחתמם שלא למוד אלא בחתומות שלא ימצא הרמאי מקום לרמות ומי שמוכר בזולתם רשאין להכותו ולענשו וכן מעמידין אדם על השערים שלא למכור אלא בשער הראוי לפי מה שיראה להם מן הזמן והשעה ורוב הסחורה ומיעוטה וכן כל כיוצא בדברים מתקון עניני העיר וקיום ישובה:

יש לבית דין או למנהיגי העיר לתקן משקלות דקים וגסים כדי שימצאו הכל לפי מה שירצו מי שרוצה בליטרא שוקל לו בליטרא ומי שרוצה בחצי ליטרא שוקל לו בחצי ליטרא רביע ליטרא ברביע ליטרא ואין עושין משקלות למטה משיעורין אלו שיבאו לטעות בחצי ליטרא ובליטרא ר"ל שאם יעשה משלשה רביעי ליטרא יטעו בליטרא ושלשה שמיני ליטרא בחצי ליטרא ואע"פ שבמדות אמרו תומן וחצי תומן באלו הואיל ויש בהם חלל אין כאן חשש רמאות ויש אומרים במשקלות שלא בא למעט שמינית ליטרא אלא עושין אותה כדי שאם ירצה שלשה שמיניות ליטרא ישקול בחצי ליטרא ומניח שמינית זו בכף שהבשר בתוכה ועוד שמכיון שרביע ליטרא כפלים בשמינית אין הטעות מצויה בו ולא בא אלא למעט שלשה רביעי ליטרא מחשש ליטרא ושלשה שמיני ליטרא מחשש חצי ליטרא כמו שביארנו ויש חולקין שלא לעשות כן שאע"פ שהיא כפלים יבאו לטעות מצד שהן קרובות למראית העין ודעת ראשון עיקר:

מי שרוצה בשלשה רביעי ליטרא אין רשאי לומר שקול לי אחת אחת אלא שוקל לו בליטרא ומניח רביע ליטרא בכף שהבשר בתוכו היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר שקול לי פעם אחר פעם ליטרא ליטרא כדי שתכריע בכלן אלא שוקל כלן בבת אחת והכרע אחד לכלן:

נפש המאזנים והוא הברזל החלול שהלשון זקוף בתוכו צריך שיהא משוך עד שיהא אויר שלשה בין הקנה והדף שחוט הנפש קבוע בו וכן שתהא כף המאזנים גבוהה מן הארץ שלשה מפני שבהכרעתו יהא מקום מונח לכף המאזנים לירד ולשפת הקנה שעל הכף שכנגדו לעלות בכדי שלשה טפחים ושתהא הקנה והחוטים התלויים משני ראשיהם לקשור המאזנים בהם בארך שנים עשר טפחים ר"ל הקנה שנים עשר והחוטין שנים עשר שיהא שיעור רחב שבין כף לכף כשיעור שמן הכף לראש הקנה במה דברים אמורים במשקלות גדולות של ברזל וכיוצא בו שאדם רגיל לשקול בהם משקל מרבה ביחד אבל מאזנים של צמר וזכוכית צריך שיהא הנפש תלוי באויר שני טפחים וגבוהה מן הארץ שני טפחים וקנה ומתנה שלה תשעה טפחים של חנוני שאינו מוכר אלא על יד על יד וכן של בעלי בתים הדומים לחנונים שאין מוכרים אלא על יד על יד צריך שתהא תלויה באויר טפח וגבוהה מן הארץ טפח וקנה ומתנה שלה ששה טפחים של צורפי כסף השוקלים כסף וזהב במשקל מועט צריך שתהא תלויה באויר שלש אצבעות וגבוהה שלש אצבעות שדי לה בהכרעה מועטת אבל שיעור קנה ומתנה שלה לא התבאר וקצת מפרשים שיערו בה ד' טפחים ומחצה ודברים אלו כלם כך שיערו חכמים שהם מצודקות בשיעור זה מצד חכמת המשקולות והתשבורת ושהמאזנים מתעותות בקצור הקנה והמתנה או באריכותן יותר מדאי:

בפרשב"ם בד"ה אלא שוקל כו' ובמקום שמכריעין נותן שלשה רביעית באחת כו' עכ"ל וה"ה דבמקום שאין מכריעין יכול לעשות כן אלא דלרבותא נקט בגוונא דלעיל וכ"ה בנ"י ע"ש:

בד"ה ונותן הכרע א' לכולן משום דא"א לצמצם כו' עכ"ל לאו משום הכרע דבלא הכרע נמי איכא האי טעמא דשוקל לו כ"א משום דא"א לצמצם וכמ"ש לעיל במקום שאין מכריעין עסקינן דאי כו' ע"ש:

בד"ה י"ב טפחים ד' טפחים הקנה כו' במהרש"ל ולפ"ז לא דק מה שכתב כדי שלא יגע בגג כו' עכ"ל ע"ש וכן יש להקשות גבי מ"ש וגבוה מן הארץ ג' טפחים שלא יגע בקרקע כו' וק"ל:

תנו רבנן מנין שאין מוחקין במקום שגודשין פירוש מי שלקח סתם ולא התנה עמו לא לגדוש ולא למחוק מנין שאין המוכר רשאי לגדוש במקום שמוחקין ולא למחוק במקום שגודשין תלמוד לומר איפה שלימה וכו'. ומנין שאם אמר המוכר לאחר שקנה ממנו הלוקח סתם הריני מוחק במקום שגודשין לפתוח מן הדמים שמכרתי לך בהם או הריני גודש במקום שמוחקים להוסיף לי על הדמים שמכרתי לך בהם תלמוד לומר איפה שלימה וצדק כלומר אל תשנה עצמך אלא איפה שהיא שלמה וצדק של אותו מקום תן לו.

תנו רבנן יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמין למדות פירוש לבית דין קא מזהר רחמנא כלומר יהיה לך אדם ממונה על המדות שיתקן אותם ויחתום עליהם בחותמו כדי שלא ימצא הרמאי מקום לרמות וכל מי שנמצא שהוא מודד במדה שאין עליה חותם מכין אותו ועונשין אותו. וסוגיא דשמעתא דמעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערים כלומר שגוזר על בעלי החנויות שלא יהיו מוכרין אלא בכך וכך כדי שלא יפקיעו את השערים וכדאמרינן בפרק קמא דמסכת יומא שהיו מעמידין פלהדרין כו'. תנו רבנן היה מבקש ממנו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרא שוקל לו חצי ליטרא רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא מאי קמשמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי. פירוש קמשמע לן שאין עושין משקל ליטרא פחות רביע לפי שמתחלף בליטרא וחוששין שמא ירמה בו אחרים ושוקל להם בו במקום ליטרא אבל עושין חצי ליטרא לפי שאינו מתחלף בליטרא ואין עושין שלשה שמיני ליטרא לפי שמתחלף בחצי ליטרא אבל עושין רביע ליטרא לפי שאינו מתחלף בחצי ליטרא. ולענין שמינית ליטרא יש לומר דעושין כדי שאם ירצה ליקח שלשה שמיני ליטרא שוקל לו חצי ליטרא ומניח שמינית ליטרא עם הבשר כמו שעושין למי שרוצה ליקח שלשה רביעי ליטרא ששוקל לו ליטרא ומניח רביעית ליטרא עם הבשר והאי דאמרינן מאי קמשמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי, לאו למעוטי שמינית ליטרא דאין עושין, אלא למעוטי שלשה רביעי ליטרא ושלשה שמינית ליטרא לפי ששלשה רביעית ליטרא מתחלף בליטרא ושלשה שמיני ליטרא מתחלף בחצי ליטרא אבל שמינית ליטרא עושין לפי שאינו מתחלף ברביעית ליטרא מפני שהוא כפלים ממנו. ויש לומר מדאמרינן מאי קא משמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי מכלל דאפילו שמינית ליטרא נמי לא עבדי מפני שמתחלף ברביע ליטרא אף על פי שלא מצינו משקל שהוא מתחלף במשקל אחד שהוא כפלים ממנו שהרי עושין רביע ליטרא וחצי ליטרא וליטרא שכל אחד מהן כפלים כחבירו שמינית ליטרא מיהא אין עושין לפי שאף על פי שרביע ליטרא כפלים ממנו הוא כיון שבמראה קרובין זה לזה חוששין שמא ירמה לו וישקול בו במקום רביע ליטרא. ואם תאמר אם כן מי שרוצה ליקח שלשה שמיני ליטרא היאך עושין. ויש לומר ששוקל לו חצי ליטרא ומניח שלשה משקלות קטנים הנקראים בלשון ערבית אוקיא עם הבשר. והדין סברא דרבינו הרב זצ"ל דשמיע לי מפומיה ומסתברא כוותיה. ואי קשיא לך ההיא דאמרינן לקמן אבל עושה רביע ותומן ועוכלא. ההוא במדות כיון דנפיש לא אתי לאיחלופי אבל משקלות כיון דרביע ותומן משקלות קטנים נינהו ודמיין להו להדדי אתי לאיחלופי. נפש מאזנים קבה אל מיזא"ן. פירוש גרומי פסולת של צמר גפנים והוא הנקרא בלשון ערבי חב אלקט"ן. טורטני יש מי שפירש מאזנים של שולחני. בעץ פירוש ערבי אלרנא"ץ.

מַה שִּׁמְךָ? 'קַרְנָא' תִּפּוֹק לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ. פירש בערוך קרן של בשר יצא בעינו עיין שם. ונראה הכונה הוא חתיכה קטנה דקה של לובן או אדום עשויה בתבנית קרן ולא יצאה בשחור דאז אין מזקת לראיית העין כי אם רק עושה לו גנאי. ובזה יתורץ בס"ד מה שיש להקשות מהכא אגמרא דשבת (שבת קח.) דאמר לו רב לקרנא 'תיפוק קרנא בעיניה' אם כן נסמית עינו בגזרה אחת ומה הוסיף בגזרה השנית? והגם דיש לומר גזרה חדא היתה בעין ימין וגזירה חדא בעין שמאל, הנה לפי האמור שהוא היה קרן לובן או אדום שלא יצא בשחור כדי לסמות ורק גנאי הוא לו ניחא דהוה ליה תרי קרני דגנאי יותר. ואף על גב דשמואל היה יודעו ששמו 'קַרְנָא' אפילו הכי אמר לו 'מַה שִּׁמְךָ' להודיעו שהוא מקללו כפי השם שלו. ומה שגזר עליו בעינים כי שמואל נחשב עין של חכמים והוא זלזל בו שאמר הפך דבריו לכך קללו בעין שלו.