מסכת בבא בתרא דף קע״א עמוד ב׳

מתקיף לה אביי נראה לר"י דקבלה מרבא וכן הא דאמרי' בסוטה (דף ז: ושם ד"ה אמר) על משנה שוברת כתובתה ויוצאת ש"מ כותבין שובר אמר אביי תני מקרעת נראה דדיחויא הוא דמההיא ליכא למשמע מינה דהא בשמעתא דהטוען אחר מעשה ב"ד פרק שנים אוחזין (ב"מ דף יז: ושם ד"ה הוציאה) משמע דס"ל דכותבין שובר:

בתר דאמר ליה רב ספרא לספריה כי כתביתו האי תברא כו' שמא היו. שוכחין לכתוב האי שטרא כו' ע"כ כתבו זה:

אמר ליה רב אשי לרב כהנא והא לא כתבינן הכי מהכא שמעינן לכאורה דמאחרין לכתחלה זמנו של שטר. ומיהו קושטא דמילתא א"א, משום דמיחזי כשקרא, וכדאמרינן בסמוך (קעב, א) אמר להו רבא בר רב שילא להנהו דכתבי שטרא אקניאתא אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מחזי כשיקרא, אלא בשכתבוהו ואחרוהו הוא שאמרו דכשרין, דמשום דמיחזי כשקרא לא מיפסל שטרא, ואי נמי בשאחרו זמן כתיבתו וכתבו יום שנכתב בו, ואף על פי שהוא מאוחר ליום הקנין. אבל לכתוב בניסן זמן של תשרי הבא לכתחלה אסור, משום דמחזי כשיקרא. כנ"ל.

כתובו סתמא דכל אימת דנפיק מרע ליה לשטריה ואם תאמר אכתי ליחוש דילמא מייתי' סהדי דאיכתיב תברא מקמי זמן כתיבת שטר, ובהא לא מרע ליה, דהא קדים זמן כתיבת שובר לזמן כתיבת השטר. י"ל דאפילו הכי כל דאיכתיב תברא סתם מידע ידעי ומשום חשש שטר מאוחר איכתיב כן, וכל דמפיק שטר באותו סך מרע ליה. כנ"ל. עוד קשיא לי, ניחוש לתקנת לקוחות של שטר, דדילמא זבניה והשתא כתיב תברא סתם ומרע ליה ומפסיד ללקוחות, וכענין שאמרו בפרק קמא דמציעא (יט, ב) גבי מצא שובר בזמן שאין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה, ואקשינן בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעלה וליחוש דילמא זבינתה לכתובתה מניסן ועד תשרי וכו'. וי"ל דהתם שאני, דנפל איתרע וחיישינן. ועוד דלא אמרו שם אלא משום חשש מוקדם, אבל הכא הרי יכול למחול ולעשות שובר כל זמן שירצה, שאם אין אתה אומר כן ניחוש לכל שוברין. ועוד דהא אסיקנא התם דאיכא לשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול, ונאמנת אפילו התם מיגו דאי בעיא מחלה.

זה שאמרנו שכותבין שובר לא סוף דבר במקצת כגון מי שפרע מקצת חוב אלא אף בכלו ר"ל שאם פרע כלו ואמר לו החזר לי שטרי ואמר לו אבד או שהוא תובעו את חובו והלה אומר לו הבא שטרך והלה משיב שאבד כופין אותו לפרוע כלו וכותב לו שובר שאם לא כן מה יעשה זה שאבד שטרו יאכל הלה את שלו בחנם ושמא תאמר ואם אבד שוברו של זה יאכל הלה את שלו מ"מ יזהר על שוברו שכבר נאמר עבד לוה לאיש מלוה ומ"מ כתבו הגאונים שיש ללוה להחרים על מי שכובש השטר וטוען שאבד ואם טען הלוה בבריא שהיא אצלו ושעכשו הצניעה בפניו משביעין אותו היסת:

שטרי חוב המוקדמין פסולין ר"ל שאם היה באייר וכתב לו הלואתו מניסן פסול שהרי בא לטרוף לקוחות שמניסן ועד אייר שלא כדין ולא סוף דבר שאינו טורף בו מזמן ראשון אלא אף מזמן שני אלא הרי היא כמלוה על פה שלא לגבות אלא מבני חרי אבל המאוחרים כשרים שהרי עכשו מוחל המלוה שעבודו ותבא עליו ברכה ואפילו לא כתבו בשטר לאו בזמניה כתבנוהו אלא אחרנוהו וכתבנוהו כשר:

דברים אלו דוקא בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר ר"ל שלא נכתבו בזמנם אפילו מאוחרים פסולים מפני שיש בהם מקום מוכן לזיוף כיצד הרי שלקח ממנו קרקע בניסן וכתב לו מתשרי ונזדמנו לו מעות ביני ביני ופתחו בדברים עד שחזר ומכר לו אותו קרקע וכשיגיע תשרי הוא מוציא שטרו ואומר שמכרו לו פעם שניה ושמא תאמר אף בשטר מאוחר הואיל ופסקנו שכותבין שובר ואין צריך לכתוב בו לאו בזמניה כתבנוהו וכו' יש בה מקום לזיוף פעמים שהוא לוה ממנו בניסן וכותב לו שובר מהלואה שבניסן וכשיגיע תשרי מוציא שטרו ואומר שמלוה אחרת היא בזו כל שכותב שובר על הלואתו יש לו לחקור אחר זמן השטר אחר שנולד שם ריעות שאין זה מוצא שטרו וכל שלא נתברר לו הזמן יש לו לחוש על כך ולכתוב שוברו בלא זמן עד שאם יצא לו שטר שזמנו אחר השובר יהא השובר מפקיע את כחו ויזהר המלוה שלא להלוותו עוד וכל שלא עשה כן הפסיד על עצמו אבל מקח וממכר אין אדם מדקדק על השטר היכן הוא ונמצא מפסיד שלא בפשיעה יש מי שאומר שבמקח וממכר אם כתב בו לאו בזמניה כתבנוהו אלא אחרנוהו וכתבנוהו כשר שכשהוא מוציאו לאחר הזמן אדם מכיר בו שזה שמכר לו בנתים הוא הוא אותו המקח שנכתב זמנו בתשרי וכן מה שכתבנו למעלה שאף בהלואה כל שלא כתב דאקנה פסולים אם כתב בו אחרנוהו וכתבנוהו כשרים:

ודברים הצריכים בביאור שמועה זו על איזה צד אנו מחזיקים שטר זה במוקדם ואיזה עדות מספיק לנו על כך כבר ביארנוהו בסדר מועד במסכת ראש השנה:

גמ' והאידנא דלא קעבדינן הכי דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבי תברא בתר כו' כצ"ל וכ"ה ברא"ש:

תוס' בד"ה בתר דא"ל כו' שמא היו שוכרין לכתוב כו' עכ"ל כ"ה בתוספות ישנים ונ"ל דכצ"ל וטעות נפל בתוס' שלפנינו שוכחין במקום שוכרין ור"ל שהיו שוכרין להוסיף לסופרים שכירות לכתוב כל זה שטרא דין לא בזימניה כו' ע"כ כתבו זה ר"ל סתמא כדרב ספרא וק"ל:

אמר ליה רב אשי לרב כהנא כו' דף שנ"ח ע"א עד והכא שטר שיש בו קנין קאמר סוף דף שנ"ח. הרשב"א ז"ל. וכן פירש הראב"ד ז"ל. ווה לשון הראב"ד ז"ל: אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתובו פירוש מאחר שיש בו קנין מיום הקנין הוא טורף ואי לא כתובו יומא (דקניתו) דקיימיתו ביה דלא תימרו ברור לן דמקמי יום פלוני ונכתוב ביה ההוא יומא אפילו הכי לא משום דמיחזי כשקרא. אבל בשטרי דלאו אקנייתא אפילו ידעי ההוא יומא דיזיף ביה אין כותבים אלא מאותו יום שעומדים בו לפי שאינו טורף אלא משעה שנכתב השטר ואם כותבים אותו עכשיו ויכתבו בו זמן ההלואה הרי הוא מוקדם. עד כאן.