מסכת בבא בתרא דף קנ״ז עמוד א׳

זכין לגדול ואין זכין לקטן וא"ת למה אין זכין לקטן הלא זכין לאדם שלא בפניו וי"ל כיון דזכיה מטעם שליחות מאן דמצי משוי שליח יש לו זכיה ומאן דלא מצי משוי שליח אין לו זכיה ומאן דאית ליה זכין לקטן ואין זכין לגדול ס"ל כיון דגדול יכול לקנות לא תקון ליה רבנן זכיה כמו בקטן:

נפל הבית עליו ועל אביו כו' בית שמאי אומרים יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן. דסבירא להו לבית הלל כיון דמחוסר גוביינא אפילו מת האב תחלה הוו בחזקת היורשין ובית שמאי לטעמייהו דאית להו כל העומד לגבות כגבוי דמי ולכך הוי כאילו הוא מוחזק בכך:

אמר רב יוסף ת"ש זה היה פיקח כו' לא הוה מצי להביא ראיה מרב נחמן דאמר (לעיל בבא בתרא קכה.) יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב גובה אותה מהם דהיינו טעמא מדרבי נתן ועוד אפילו היה יכול להביא ראיה מתני' עדיפא ליה:

דאיקני קנה ומכר מהו אליבא דר"מ דקאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא קמבעיא ליה כדמפרש בסמוך וא"ת אימור דאמר רבי מאיר כגון פירות דקל דעבידי דאתו הני לא עבידי דאתו שיקנה נכסים וימכור ויש לומר דמודי ר' מאיר בהא שהשעבוד חל ממילא אע"פ שלגבי קנין לא היה לו להועיל כאן דהא גבי דאיקני נמי אמרינן לעיל דמהני אפילו לרבנן דרבי מאיר אף על פי שסבורים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משום דאלים כח השעבוד הכי נמי אלים לרבי מאיר לענין דמהני אע"ג דלא עבידי דאתו:

[דאיקני קנה ומכר] כו' הקשה רבינו שמואל תיפשוט ליה מדידיה מדאמר שמואל בפרק קמא דב"מ (דף יד:) בעל חוב גובה את השבח פירוש שהשביח הלוקח ואין לומר כמו שפי' דאליבא דרבי מאיר איירי דהא שמואל לית ליה דר' מאיר דהא פסיק בפ' אע"פ (כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ויש לומר דשמואל דסבירא ליה כר' מאיר הכא דאלים כח השעבוד שיועיל אע"פ שלא בא לעולם אע"ג דבקנין לא סבר ליה כוותיה מטעם דפי' לעיל דהכא מיבעיא ליה לרבנן:

מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן וכופין כאן ומיהו אין כופין במקום שלא הניח להם אחריות נכסים אבל הניח להם כופין דהא נזקקין ליתומים ובמלוה בשטר והכי נמי משמע בסמוך כדפרישית מדקאמר מלוה על פה אינו גובה מן היורשים משמע דאי למאן דאמר גובה מן היורשין חייב לפרוע ומצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן והך דהכא אינו כי ההיא (כתובות דף צא:) דגבי קטינא דארעא דהתם מצוה בעלמא בלא כפייה דמיירי בדלא שבק להון אחריות נכסים והכא בדין בעי למימר דאף על גב דלא משתעי בשטר כיון דמנכסי דידיה מיפרע כופין היתומים למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשים מיהו למ"ד אין גובה אע"ג דמצוה לפרוע מדידהו אין כופין כדמוכח בהכותב (כתובות דף פו.) אבל כי שבק להון אחריות נכסים אע"פ דפריעת בע"ח מצוה כופין כדמוכח בכל מקום דנזקקין ליתומים גדולים והיכא דאמרי לא ניחא לן למעבד מצוה אמרינן בכתובות (שם) דמכין אותו עד שתצא נפשו כמו במצות עשה כגון עשה סוכה ועשה לולב:

תרגמה במצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם מהכא משמע דלא אמרו מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אלא מנכסי האב, כגון אלו שקנה והוריש למאן דאמר לא משתעבד, ואי נמי במטלטלי דשבק האב, אבל מנכסי דידהו לא, דאילו אפילו מנכסי דידהו, אפילו כי מת הבן הראשון נמי, ומאי שנא מת הבן הראשון ומאי שנא מת האב ראשון, כאן וכאן משום מצוה איכא. וקטינא דאביי (כתובות צא, ב) לא משמע הכין, אלא אפילו מנכסי דידהו. והכא נמי משמע דמצוה וכופין, ובההיא דקטינא משמע רוצה בלא כפייה, ואם כן קשייאן הדדי ומסתברא לי דכל מנכסי דידהו מצוה משום כבוד אביהן ובלא כפייה, והיינו קטינא דאביי, ומנכסי דאב מצוה ובכפיה, והיינו דשמעתין, והדברים עתיקים וכבר כתבתים בארוכה בסוף מסכת כתובות בסייעתא דשמיא.

המשנה התשיעית והכונה בה לבאר ענין החלק החמישי והוא שאמר נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל יורשיו עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב ויורשי הבן אומרים האב מת ראשון ואחר כך מת הבן בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן נפל עליו הבית ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואח"כ מת הבעל ויורשי אשה אומרים הבעל מת ראשון ואח"כ מתה האשה בית שמאי אומרין יחלוקו ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן וכתבה בחזקת יורשי הבעל ונכנסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האשה נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר ר' עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן אמר לו בן עזאי על חולקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין אמר הר"ם מה שאמר יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב אין להם תועלת עם יורשי הבן לפי שיורשי הבן ירשו זקנם כשמת כמו שקבענו עקר בפרק שלפני זה אבל אומר זה לבעל חוב דכן יורשי הבן ר"ל שאותם שזכו בנכסיו כמו שזכו בהם היורשים ומה שאומרים בית הלל נכסים בחזקתם ר"ל בחזקת יורשי האב כבר ביארנו במקומות מסדר נשים ששם כתבה נופל על מנה מאתים שהוא שטר כתבה עם התוספת שהוסיף לה משלו ונכסים הנכנסין והיוצאין עמהם נכסי מלוג וכבר בארנו זה לשם ומה שאמרו בכאן נכסים בחזקתן הוא נכסי צאן ברזל ולא נתבאר בתלמוד בחזקת מי והיתה המסקנא יחלוקו מזה למדנו שיורשי האשה נוטלין כל נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל לבד וכבר נתבאר בשביעי מיבמות ובהרבה מקומות אחרים איזה נכסים הם הנקראים נכסי מלוג ואיזה מהם נקראים נכסי צאן ברזל זה שאמר ר' עקיבא בחזקתן ר"ל בחזקת יורשי האם והלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי נפל הבית עליו ועל אביו או על שאר מורישיו ומתו שניהם ר"ל היורש והמוריש והיתה עליו ר"ל על הבן כתבת אשה ובעל חוב ואין לו נכסים מצד אחר אלא מאותה ירושה בעל חוב או האשה אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן ונמצא שבשעת מיתת האב זכה הבן באותה ירושה ואנו נפרעים מאותה ירושה ושאר היורשים אומרים הבן מת ראשון ולא זכה בירושה כלל בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתם ר"ל בחזקת היורשים ואין נפרעים האשה והבעל חוב כלום וכן הלכה וכן הדין באיזה צד שמתו שניהם כאחד ולא נודע איזה מת תחלה כגון שטבעו בים או נפלו לאש או מתו ביום אחד זה במדינה זו וזה במדינה אחרת ואפילו היה זרע לבן אין אותו זרע חייב בכלום נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה תחלה וירשה הבעל ואנו יורשים את הבעל ויורשי האשה אומרים הבעל מת תחלה ואנו יורשים את האשה בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתבה ר"ל מנה מאתים ותוספת בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה ר"ל נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה וכן הלכה והתבאר בגמ' שנכסי צאן ברזל בחזקת שניהם ויחלוקו ויש מפרשים שאף במשנה נזכר כן ומה שאמר נכסים בחזקתן פירושו בחזקת שניהם ופירוש נכסים הוא נכסי צאן ברזל והטעם שמאחר שעיקרן לאשה ואחריותן על הבעל הרי יד שניהם שוה בו אבל כתובה ותוספת הוא ממון הנטל מן הבעל ומפני זה הוא בחזקת יורשי הבעל ואפילו פטרה מן השבועה היא ויורשיה ממנו ומיורשיו שאם לא כן אין אנו צריכין לזו שהרי אין טענה ליורשי האשה שאין אדם מוריש שבועה לבניו ונכסי מלוג הם ממון האשה ואין לבעל בגופן כלום ומפני זה הם בחזקת יורשי האשה נפל הבית עליו ועל אמו יורשי האם אומרים הבן מת תחלה ונמצא שלא זכה בירושת אמו והרי אנו יורשים אותו ויורשי הבן שהם אחיו מאביו אומרים האם מתה ראשונה וזכה הבן בירושתה ואח"כ מת הבן ואנו יורשיו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר ר' עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן ופירשו בגמ' בחזקת יורשי האם שהוחזקה הנחלה לאותו השבט ויורשי הבן מכוונים לעקור נחלה זו משבט זה שהוחזק בה לשבט אחר וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

המלוה את חברו בשטר אע"פ שלא פירש בהדיא שיהו כל נכסיו אחראין וערבאין מן הסתם כל נכסיו אחראין לחוב זה ואם מכר בעל חוב טורף מן הלקוחות ואין צריך לומר שאם הוריש גובה מן היורשין ודברים אלו בקרקע הא במטלטלין אין בהם טירפא אא"כ הקנה באגב קרקע כמו שביארנו פרק חזקת המלוה את חברו בעל פה בעדים אינו גובה אלא מנכסים בני חורין הא מבני חרי מיהא גובה וכן אם מת גובה מן היורשים מלוה על פה גובה מן היורשים כמו שיתבאר אבל אם מכר אינו טורף מן הלקוחות:

זה שאמרו במלוה בשטר שטורף בה מן הלקוחות פירושו בקרקעות שהיו לו בעת שלוה שחל השעבוד עליהם בשעת הלואה אבל אם קנה קרקעות אלו אחר שלוה ומכרן אין בעל חוב טורף מהם שהרי לא חל השעבוד עליהם ומ"מ אם הם בידו עדין הרי אמרו מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה בין שהיתה לו בשעת הלואה בין שבאה לו אחר כן והרי חובו אצל אותם הנכסים כמלוה על פה וכן אם מת והורישן גובה אותם מן היורשים ומ"מ אם כתב לו בשעת הלואה דאקנה ר"ל ששעבד לו נכסים שיש לו ושהוא עתיד לקנות מכיון שקנאם חל עליהם השעבוד ואם מכרם טורף בעל חוב מהם ואע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בזו תכף כשקנאה נשתעבדה לכל הקפותיו מאליו כמו שאמרו מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה וכיון שנשתעבדו לו מאליהם ומן הסתם ר"ל אע"פ שלא כתב דאקנה למה נפקע שעבודם כשמכרם אלא שחסו על הלקוחות מפני שהם סוברים שאינה משועבדת להם אחר שלא כתב דאקנה וכי כתב לו מיהא חזר הענין לדינו ונשתעבד משעת המקח מן הדין ולא מצד הקנאתו וכן בכל שעבוד שכתוב בו דאקנה כגון מכר או מתנה באחריות היו עליו חובות הרבה ולא היה בידו כדי להיות כלם גובים חובותיהם כל הקודם זכה ובעל חוב מאוחר שקדם וגבה לא גבה ומוציאין אותה מידו בקרקע אבל לא במטלטלין שאין במטלטלין דין קדימה זה שאמרו בקרקעות שהקודם תחלה דוקא בקרקעות שהיו לו בשעה שלוה אבל אם קנאם אחר ההלואה כלם שוין בו אפי' קנאם אחר שלוה מן הראשון קודם שלוה מן השני חולק בה השני עמו וכן כלם ומ"מ אם כתב לו דאקנה גובה הקודם ובלבד באותם שקנה קודם שלוה מן השני כיצד לוה וכתב לו דאקנה ואח"כ קנה שדה ואחר שקנה לוה מן השני הרי הראשון קודם בו וכן בכלם כמה שיהיו אבל אם לוה וחזר ולוה ואחר שלוה משניהם קנה קרקע אע"פ שכתב לראשון דאקנה הרי יד השני שוה עמו וכן כלם ויחלוקו וגדולי המחברים כתבו שכל שקדם וגבה גבה:

המוציא שטר חוב על חברו והלה הוציא שטר שמכר לו שדהו אחר זמן ההלואה וטוען עכשו אלו הייתי חייב לך היאך מכרת לי את השדה ואם הוצרכת למעות היה לך להפרע ממני ולא שתמכור לי שדך אין זה כלום שהרי אפשר שזה היה מתירא עליו שיעלים מעותיו ולא היה יכול למשכנו ועכשו מכר לו קרקע שיהא בידו למשכנו ופרשוה בתלמוד המערב כתובות פי"ג ה"ח אע"פ שאין הקרקע שוה ככל החוב וכן אמרו שם הגע עצמך דהוה ליה קרקע יכיל הוא מימר קרקע טב אנא בעי הגע עצמך דהוה ליה קרקע טב יכיל מימר דידי אנא בעי ומאתה אם הוא מכר עדית וגובה בינונית איני רואה פקחותו היכן הוא אלא שאמרו שם טעם אחר לית בחיילי טרחיהון דתרי כלומר ואחר שראיתי שהיה לי לגבות קרקע ממך מכרתי לך את שלי ליטול מעות ממנו ואתפרנס בקרקע שאגבה ממך ופירשו במקומה במסכת כתובות פרק אחרון שדברים אלו אינן אלא במקום שאין נותנין את המעות עד שיכתבו את השטר אבל במקום שנותנין את המעות תחלה ואח"כ כותבין את השטר ודאי יכול לומר לו היה לך ליפרע את שלך כמו שיתבאר במקומו דבר זה אפילו במי שלא כתב לו דאקנה הוא נאמר שהרי אע"פ שאין קרקע זה משועבד לו אם מכרן הרי מ"מ הוא סבור עליו שלא ימכרנו ומיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה כמו שביארנו:

בד"ה אמר רב יוסף כו' דאיקני קנה והוריש מיד ואליבא דר"מ קאמר כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דממתני' דהכא דנפל הבית עליו כו' עדיפא ליה להביא ראיה דאיקני קנה והוריש מיד ולא עבידי דאתו ודחינן לה דאליבא דר"מ קאמר אדם מקנה דשלב"ל וא"כ ההיא דרב נחמן דאיירי נמי בכה"ג איכא לאוקמי נמי אליבא דר"מ ולכך לא הביא מדרב נחמן ואהא קשיא להו וא"ת אימר דאמר ר"מ כו' דעבידי דאתו הני דהיינו מתני' ודרב נחמן דאקני קנה והוריש דלא עבידי דאתי שיקנה נכסים ויוריש לא וי"ל כו' כן נראה לפרש דבריהם שהכל ד"א וכ"ה בתוספות ישנים אבל מהרש"ל כתב כאן שני דבורים ואין צורך וק"ל:

בד"ה אלא כי כו' דפי' לעיל דהכא מבעיא ליה לרבנן כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה מצוה כו' בסמוך מדפריך מדקאמר מלוה כו' משמע דאי למ"ד כו' דגבי קטינא דארעא דהתם כו' והכא בדין בעי למימר דאע"ג דלא משתעבד כו' כצ"ל מתוספות ישנים:

כי תיבעי לך אליבא דרבנן כי אמרי רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דילמא הני מילי במתנה אבל במלוה כיון דמשעבד ליה דאקני נמי משתעבד ליה או דילמא לא שנא. הראב"ד ז"ל.

כי מבעיא לן דאקני קנה ומכר קנה והוריש ותלמה בקנה והוריש מאי קמבעיא ליה וכי גרע ממלוה על פה שגובה מן היורשים. ויש לומר דשמואל לטעמיה דאמר לקמן בפרק גט פשוט מלוה על פה אינו גובה מן היורשים ולפי זה משמע דהא דאמר שמואל מלוה על פה אינו גובה מן היורשים היינו אפילו מדרבנן. וכן משמע לקמן בפרק גט פשוט מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם פירוש מצוה אם יעשו מעצמן ואין כופין אותם לפרוע כדמוכח בפרק מי שהיה נשוי בעובדא דקטינא דארעא. והא דאמרינן בפרק הכותב דפריעת בעל חוב מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו אם אינו רוצה לפרוע היינו הלוה עצמו. פירש רבינו שמואל דאף על גב דקנה ומכר לא משתעבד בקנה והוריש גובה מיורשים ואפילו לא כתב דאקני משום מצוה. ופריך והא מלוה על פה היא כיון דאפילו לא כתב דאקנה משתעבד אם כן אפילו כתב דאקנה הויא כמלוה על פה והא אמר שמואל מלוה על פה אינו גובה מן היורשים וכי קאמרינן מצוה על היתומים הני מילי במלוה בשטר. וקשה לפי מה שפירש דאי אב מת ברישא לא גבי אלא משום מצוה ואם כן בהך פליגי בית שמאי ובית הלל דבית שמאי סברי דמצוה לחלוק ובית הלל אומרים דאין מצוה לחלוק ויחלוקו והלא דינא משמע שכופים אותם לחלוקי ועוד היכי קאמרי בית הלל דאין להם מצוה לפרוע חובת אביהם וכי תימא משום דאוקי נכסים בחזקתם ובן מית ברישא ולא יירש מאביו כלום והא מוכח בפרק מי שהיה נשוי גבי עובדא דקטינא דארעא דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אפילו לא ירשו מאביהם כלום. והילכך היכא שהניח להם אביהם נכסים חייבים לשלם אפילו קנאם אחר ההלואה כאלו היו אותם הנכסים שלו בשעת ההלואה אבל יורשים שאינם בנים שאינם חייבים לפרוע חוב מורישם אם לא הניח להם מורישם נכסים אפילו הניח להם שקנאם אחר ההלואה אינם חייבים לפרוע ואפילו כתב דאקני לא מהני מידי. ופריך והא מלוה על פה היא. כיון דהך דכתב אקני לא מהני מידי ואינם חייבים אלא משום שהוא אביהם כאלו היו לו אותם נכסים בשעת הלואה אם כן אמאי חייבים והאי אפילו מאותם נכסים שהיו לו בשעת הלואה לא גבי אלא מכח שטר דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה על פה כו' ואפילו מדרבנן כדפרישנא וסתם יורשים היינו בנים. הרא"ש ז"ל. והראב"ד ז"ל כתב וזה לשונו: מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אפילו מנכסי דידהו אף על גב דלא משתעבדי לבעל חוב משום כבוד אבוהון דכי בעיא לן דאקנה קנה ומכר או הוריש ליורשים אחרים שאינם בניו מתקיף לה רב אשי האי מלוה על פה הוא פירוש כיון דאקנה לא קנה אף על גב דכתיב ליה שטרא כמלוה על פה הוא לגבי ההוא נכסי ומלוה על פה אפילו מצוה ליכא על היתומים לדעת שמואל ואפילו מנכסי אביו וכי אתמר מצוה במלוה בשטר וכשהניח אביו מטלטלי. עד כאן.