מסכת בבא בתרא דף קמ״ו עמוד א׳

1ואמר ר' יהושע בן לוי: ״כל ימי עני רעים״?! והא איכא שבתות וימים טובים! כדשמואל דאמר שמואל: שנוי וסת תחלת חולי.

2כתיב ״בספר בן סירא״: כל ימי עני רעים. בן סירא אומר: אף לילות. בשפל גגים גגו, ממטר גגים לגגו. ברום הרים כרמו, מעפר כרמו לכרמים.

מתני׳ · משנה

3השולח סבלונות לבית חמיו; שלח שם מאה מנה, ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אינן נגבין. לא אכל שם סעודת חתן הרי אלו נגבין. שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין. סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אין נגבין.

גמ׳ · גמרא

4אמר רבא: דוקא דינר, אבל פחות מדינר לא. פשיטא, דינר תנן! מהו דתימא: הוא הדין דאפילו פחות מדינר, והאי דקתני דינר אורחא דמילתא קתני; קא משמע לן.

5״אכל״ תנן; שתה מאי? ״הוא״ תנן; שלוחו מאי? ״שם״ תנן; שגר לו, מאי?

6תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת; ורכב בשמחתו, והלך ועמד על פתח בית חמיו; והוציאו כוס של חמין ושתה, ומת.

7וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים לאושא, ואמרו: סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין, ושאין עשוין ליבלות נגבין. שמע מינה: אפילו שתה.

8שמעת מינה אפילו פחות מדינר? אמר רב אשי: מאן לימא לן דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי, ואשקיה. שמעת מינה אפילו שגרו לו? דלמא כל פתח בית חמיו כבית חמיו דמי.

9איבעיא להו: מהו שישלש? שבח סבלונות, מהו? כיון דאי איתנהו לדידיה הדרי, ברשותיה שבוח; או דלמא, כיון דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי ליה, ברשותא דידה שבוח? תיקו.

10בעי רבא: סבלונות העשוין ליבלות, ולא בלו, מהו? תא שמע: וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא, ואמרו: סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין, ושאין עשוין ליבלות נגבין. מאי, לאו אע"ג דלא בלו? לא, דבלו.

11תא שמע: סבלונות מועטין שתשתמש בהן, והיא בבית אביה אין נגבין! תרגמה רבא: בייבא וסבכתא.

12אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש בעצרת. מאי קא משמע לן? איבעית אימא: חשיבותא דארץ ישראל קמ"ל ואיבעית אימא: דאי טעין, טענתיה טענה.

13אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא, ונכנס אחריה לחורבה לבודקה, אמר לה: ריח צנון אני מריח בגליל.