מסכת בבא בתרא דף קל״ד עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Bava Batra 134b, Chapter 8 Yesh Nochalin
רש"י
אין פירוש שמור לדף זה
לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.
1ליורשו פשיטא! לפטור את אשתו מן היבום אצטריכא ליה.
2הא נמי תנינא מי שאמר בשעת מיתתו: ״יש לי בנים״ נאמן. ״יש לי אחים״ אינו נאמן!
3התם דלא מוחזק לן באח, הכא אף על גב דמוחזק ליה באח.
4אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל, מפני מה אמרו: ״זה בני״ נאמן? הואיל ובעל שאמר: ״גרשתי את אשתי״ נאמן.
5א"ר יוסף: מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא?!
6אלא אי אתמר הכי איתמר: א"ר יהודה אמר שמואל, מפני מה אמרו: ״זה בני״ נאמן? הואיל ובידו לגרשה.
7אמר רב יוסף: השתא דאמרת אמרינן ״הואיל״, בעל שאמר ״גרשתי את אשתי״ נאמן, הואיל ובידו לגרשה.
8כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר רבי יוחנן: בעל שאמר ״גרשתי את אשתי״ אינו נאמן. מנפח רב ששת בידיה: אזל ליה ״הואיל״ דרב יוסף.
9איני?! והא א"ר חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: בעל שאמר ״גרשתי את אשתי״ נאמן!
10לא קשיא; כאן למפרע,׃
11כאן להבא.
12איבעיא להו: אמר למפרע, מהו להימוניה להבא?
13מי פלגינן דבורא, או לא פלגינן דבורא? רב מארי ורב זביד; חד אמר: פלגינן, וחד אמר: לא פלגינן.
14מאי שנא מדרבא? דאמר רבא: ״איש פלוני בא על אשתי״ הוא ואחר מצטרפין להורגו. להורגו, ולא להורגה!
15בתרי גופי פלגינן, בחד גופא לא פלגינן.
תוספות
ליורשו פשיטא - דאנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס לא יהא נאמן אע"ג דלענין בכורה נאמן היינו משום שראוי ליורשו שהרי בידוע שהוא בנו אבל הכא דלא ידעינן אם הוא ראוי ליורשו או לא אינו נאמן:
הואיל ובידו לגרשה - אע"ג דהאי מגו לא חשיבא שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה והשתא שאומר זה בני לא פסיל לה מ"מ חשיב מגו לפטרה מיבם:
אזל ליה הואיל דרב יוסף - ולא אמרינן הואיל ובידו לגרשה דס"ד השתא דאין נאמן לומר. גרשתי אשתי עתה דאפי' להבא אין נאמן לומר גרשתי אשתי וא"ת א"כ מ"ט דמתני' דזה בני נאמן וי"ל דדוקא לענין שאמר גרשתי לא אמר מגו הואיל ובידו לגרשה משום דאם איתא דגרשה אית לה קלא ולכך אינו נאמן אבל זה בני נאמן במגו דהואיל ובידו לגרשה דיכול להיות שיש לו בן ואין ידוע לעולם:
למפרע אין נאמן - תימה דמאי קמ"ל פשיטא דאין נאמן לומר למפרע גרשתי אשתי שאם היה נאמן מה הועילו חכמים בתקנה שתקנו זמן בגיטין שלא יחפה על בת אחותו אם תזנה תחתיו (גיטין דף יז.) דלעולם יחפה שיאמר גרשתיה קודם הזנות ויהיה נאמן בשלמא למ"ד בסמוך דלא פלגינן דבורא אתי שפיר דאצטריך לאשמועינן דאפי' מכאן ולהבא אין נאמן כשאומר גרשתי מקודם אבל למ"ד פלגינן דבורא ונאמן מכאן ולהבא אלא למפרע דוקא אין נאמן קשה דמלתא דפשיטא היא:
פלוני בא על אשתי - מילתיה דרבא היא בפ"ק דסנהדרין (דף י. ושם) וקאמר התם מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אבל אצל אשתו לא אמר קמ"ל וקשה לה"ר חיים דפשיטא הוא דאדם קרוב אצל אשתו כדתנן בזה בורר (שם דף כז:) ויש לומר דאף על גב דפסול לעדות הוא להעיד על אשתו כשאומר פלוני בא על אשתי הוה אמינא מתוך שנאמן על פלוני נאמן נמי עליה:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
ליורשו פשיטא - כלומר, דלא יהא אלא לאחר אי בעי למיהב ליה מתנה מי לא מצי יהיב. ופירש [ר"ש] ז"ל דהכא אי אפשר לומר דנפקא מינה לנכסים הבאים לו לאחר מכאן אי נמי כשהוא גוסס, וכענין שאמרו למעלה (קכז, ב) לגבי האומר זה בני בכור, דהכא ודאי דלא ידעינן אי בנו הוא או לאו לא מהימן אלא לנכסים שיש לו עכשיו, ומשום מגו, ולא דמי לההיא דבכור דידעינן דבנו הוא אלא דלא ידעינן אי בכורו אי לאו, והתורה נתנה ההבחנה בצריך היכירא, דכתב יכיר. ואני תמה, דאם כן היאך סתם ואמר שמואל ליורשו פשיטא, וה(ו)א הדין [ש]אינו נאמן ליורשו נכסים הבאים לאחר מכאן. ועוד דהא קתני בברייתא בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן, השתא אמר שוב אינו נאמן להוציא מחזקתו אף על פי שחזר ואמר עבדי, וירש עם שאר בניו ואפילו בנכסים הראויין לבא, זה שאמר בני ועודנו עומד בדיבורו אמרינן דלא מהימן. ואי אפשר לומר דברייתא נמי לנכסים שהיו לו באותה שעה שאמר בני דוקא קאמר, דאם כן לא הוה תני לה סתם, אדרבא הוה להו למיתני בהדיא אינו נאמן במה דברים אמורים בנכסים שהיו לו אבל בנכסים הבאים לאחר מכאן נאמן, ורבי יוחנן נמי דאמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן, לנכסים שיש לו באותה שעה דוקא (ואמר) [קאמר], היכי מסתמי אמוראי כולי האי לישנא, ואם כאן אינו נאמן אלא בנכסים שיש לו כל שכן בההיא דרבי יוחנן שהחזיקו תחלה בעבד. אלא מסתברא דהכא נאמן ליורשו אפילו בנכסים הבאים לאחר מותו, שנוטל הוא עם בניו בראוי כבמוחזק, ופשיטא, דהא ליכא דמכחיש דבוריה. והתם משום דאנו מוחזקין בכולן שהן בניו אלא שאין אנו מכירין מי מהם הבכור והוא בא לרבות חלקו של האחד על שאר הבנים, לא היה לנו להאמינו לנכסים הבאים לאחר מכאן לולי שהאמינתו התורה, אבל כאן אפילו מוחזק בבנים אחרים אם אמר על אחד שהוא בנו נאמן ואפילו בלא שום מגו. ותדע לך, דאטו לרבנן דאמר דיכיר איצטריך למי שצריך היכירא ולנכסים הבאים לאחר מכאן, מי שיש לו אחים כאן [ו]הלך למדינת הים ובא ואמר אשה נשאתי במדינת הים ואלו בני, מי נימא דלא נאמן אלא לנכסים שיש לו עכשו וירשו אחיו כל הנכסים הבאים לאחר מכאן, שהרי אפילו בצריך היכירא לא האמינתו התורה אלא בבכור, אתמהה. אלא אדרבא בכור שאני כדאמרן, והא דלא קאמר הכא ליורשו ולנכסים הבאים לאחר מכאן, משום דהוא נמי פשיטא. כנ"ל. ומורי הרב ז"ל תפש לו דרכו של ר"ש(י) ז"ל.
לפטור את אשתו מן היבום איצטריכא ליה - ואם תאמר הא נמי פשיטא, מגו דאי בעי פטר לה בגיטא, וכדאקשינן ליורשו פשיטא משום מגו דאי בעי למיהב ליה מתנה. יש לפרש, משום דאיכא למימר דאין מגו [זה מגו מעליא, דלא ניחא ליה למפטר לה בגיטא ולפוסלה מן הכהונה, קא משמע לן דמגו] מעליא הוא, דמאי אכפת אי מיפסלא לכהונה כיון דשרי לה לעלמא ופוטרה מן היבום.
מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain
מסכת בבא בתרא דף קל״ד עמוד ב׳
מסכת בבא בתרא דף קל״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־195 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בבא בתרא דף קל״ד ע״ב
פתיחה בקורא