מסכת בבא בתרא דף קל״ב עמוד א׳

למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר תימה מאי קמ"ל פשיטא ואומר ר"י דרבותא קמ"ל דכשנותן לה פירות שדה אחת שתי שנים או שלש לא יוכלו היתומין לטעון ולומר שתטול כתובתה מאותה שדה שיש לה פירות אלא גובה כתובתה משאר שדות שאין לה בהן כלום לפי שרוצה ליטול כתובתה מיד ובשדה שיש לה פירות אינה יכולה ליהנות מכתובתה עד שתי שנים או שלש שהן זמן פירותיה:

במאי אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפטרופוס ואם תאמר דעדיפא מיניה הוה ליה לאקשויי, ולימא אילימא בשכיב מרע אמאי תקרע כתובתה, והא אמרת לא עשאה אלא אפטרופוס, ומשום אפטרופיא שנעשית על נכסיו אינה מפסדת כתובתה. ויש מי שאומר דמדלא אקשי הכי שמעינן דאפילו בכותב לה כל נכסיו ונעשית אפטרופא אבדה כתובתה. וליתא, דהא אפילו בהא דנותן לה מתנה גמורה כל נכסיו אקשינן כי יצא עליו שטר חוב אמאי אבדה כתובתה, דלאו אומדן דעתא הוא דתיחול כתובתה אי טריף בעל חוב הנכסים ותהא קרחת מכאן ומכאן, ואם כן מדהקשו כאן ולא הקשו כן גבי הא דרב יהודה שמע מינה דהתם לא אבדה כתובתה. ואפילו תאמר דהכא דתני בהדיא תקרע כתובתה אקשינן התם דלא מפרשא בהדיא לא אקשינן, מכל מקום ודאי כיון דאזלינן בתר אומדנא אומדן דעתא הוא ודאי שאינה מוחלת על כתובתה משום שנעשית אפטרופיא בלחוד (סגי), דכי כתב לה כל נכסיו מתנה גמורה והיא סבורה שישארו הנכסים בידה, חשיבה לה מילתא ועומדת על הספק שמא יצא עליו חוב שמא לא יצא, וכיון דנפיק עליה קלא שבעלה מחשיבה וכותב לה כל נכסיו, (ו)אינה חוששת לספק מלוה ומוחלת, אבל כשנעשה אפטרופיא בלחוד אינה מוחלת כתובתה. והא דלא אמר הכא אי בשכיב מרע אמאי תקרע כתובתה, אפשר לומר משום דלא לידחייה דילמא אף כשנעשת אפטרופיא תקרע כתובתה. ואי נמי י"ל דהכל בכלל מה שאמר אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפטרופיא, ולא קנתה ולא תקרע כתובתה. וכן אמרו משם הגאון ז"ל שכתב בתשובה, היכא דהויא אפטרופיא לא פקעה כתובתה אלא עומדת היא על הכתובה.

רב אמר במזכה להן על ידיה ואם תאמר והא לא זכיה להו, דיד האשה כיד בעלה, וכדאמרינן בעירובין (עט, ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי אשתו. י"ל כשזכה לה בכללן, דמגו דזכיה לנפשה זכיה נמי לאחריני, וכדאיתא בפרק בתרא דנדרים (פח, ב) דיש לה חצר באותו מבוי דכיון דזכיא לנפשא זכיא לאחריני. ואי נמי י"ל אף על פי שהן א[י]נן זוכין על ידה (ממה) [מכל מקום היא מתכונית לזכות להן וגליא דעתא דניחא לה ומוחלת על כתובתה. ולרב אפילו לא כתב לה נמי קרקע, אבדה כתובתה, דהא גליא דעתא דניחא לה במתנת הבנים. והא דנקיט וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אורחא דמילתא נקט, שאין דרך בני אדם לפטור את נשותיהם בלא כלום. כן כתב הרב ר' זרחיא הלוי ז"ל.

דברים אלו שכתבנו באשה ובן שלא נעשו אלא אפטרופסין לא סוף דבר בשכיב מרע אלא אף בבריא ובקנין ויראה לי אף במעכשו שהרי אמרו עליה ניחא ליה דלישתמען מילי מהשתא עד שישייר או שיברר שלא לאפטרופסות הוא מכוין וכן כתבוה גדולי הפוסקים והמחברים ומ"מ הואיל ובגמ' שאלוה ונשארה אצלם בספק יראה שאם תפשו אין מוציאין מידם מעתה כל הרוצה ליתן נכסיו לבן בין הבנים או לאשתו נשואה בין היורשים צריך שישייר במקצת ובשאר מתנות אינו צריך שיור שמא תאמר זה שאמרו למטה הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום וכו' אף במהיום היאך מועיל והרי לא עשאו אלא אפטרופוס שמא באין שם בנים אחרים או שבירר שלהקנאה גמורה הוא מתכוין או שמא בנותן מקצת נכסים וכן מצאנוה בספרים מדוייקים הכותב נכסיו ולא כל נכסיו:

מי שכתב לאשתו מקצת נכסיו במתנה מתנתה קיימת וגובה כתובתה מן השאר אפילו זיכה לה כל קרקעותיו לפירות אע"פ שגוף הקרקע זיכה לה הואיל ולאכילת פירות כתבו זוכה בפירות וגובה כתבתה מגוף הקרקע שלא הקנה לה גוף הקרקע אלא לאכילת פירות לבד שאלמלא לא הקנה גוף הקרקע לא היתה זוכה בפירות וכמו שיתבאר קמ"ז ב' שאם אמר ידור פלני בבית זה או יאכל פירות דקל זה אינו כלום וצריך להקנות בית לדירה ודקל לפירות ומ"מ איני מכוין להקנאת גוף הקרקע ומעתה לא אבדה כתבתה אלא זכתה בפירות מצד המתנה וגובה כתבה מגוף הקרקע ויש אומרים בשני אלו שהמתנה נכנסה בכלל הכתבה ואין גובה אלא מה שהכתבה יתרה הואיל ולא אמר בראוי לו ואין הדברים נראין כלל ולמטה יתבאר ענין זה:

כתב לה כל נכסיו בלא שום שיור על צד שתזכה בהם כגון שבירר שלא לשום אפטרופסות הוא עושה או שהיא גרושה שלא פרע לה כתבתה עדין איבדה כתבתה שיורדת היא בנכסים מחמת המתנה ומבטלת כח הכתבה מעתה אם יצא חוב על הנכסים והוא קודם למתנה אלא שהכתבה קודמת לו הרי היא קרחת מכאן ומכאן מצד המתנה שהרי החוב קודם לה ומצד הכתבה שהרי נמחלת ואע"פ שהולכין במתנה אחר אומדן הדעת וכמו שבארנו במי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכו' כל נכסיו לאחרים בלא שום שיור ואח"כ בא בנו שאין מתנתו כלום אא"כ ישייר כל שהו בין קרקע בין מטלטלין שאומדין דעתו שאלו ידע שבנו קיים לא היה כותבם בלא שיור ואף כאן היה לנו לומר שאין דעתה למחול שעבוד הכתבה אלא על דעת שהמתנה תתקיים אצלה אין זה כלום שזו מתוך שהיא נהנית מפרסום חשיבותה אצל בעלה רוצה היא בהפקעת כתבתה ולעמוד על המתנה ובוטחת ואין שם חוב בכדי הכל ואם יש שם בכדי מקצת אינה קפידא להנאת פרסום חשיבותה וכן בוטחת שהבעל יסלק בעלי החוב במעות ומאחר שאין במתנה טעות הופקעה כתבה ויראה מכאן שאפילו באו הנכסים לבעל אינה גובה עוד כתבתה מהם שהרי אמרו תקרע כתבתה ומ"מ גדולי הצרפתים כתבו שלא אמרו דוקא תקרע אלא שהיא כנקרעת אצל נכסים אלו ומ"מ אם קנה נכסים אחר מכן גובה מהם ודברים אלו יראה במנה מאתים ותוספת:

זה שנתגלגל בידינו בשמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים ובא בנו שאינו כלום אף במתנה יש מי שאומר דוקא שנתנם אחר השמועה אבל אם שהה אחר שמועתו זמן מרובה אומדין שמדעתו כתב ואין הדברים נראין וכי אין אדם עשוי להמלך למי יוריש את נכסיו אחר שאין לו בנים ושמא אין שהיה זו אלא להמלכה:

הכותב כל נכסיו לבניו והיה מחלק לזה שדה פלוני ולזה שדה פלני עד שחלק כל נכסיו וכתב לאשתו עמהם קרקע כל שהו או אפילו דקל כל שהו איבדה כתבתה אפילו לא קבלה עליה להתרצות בחלוקו ואפילו לא היתה היא משתדלת בחלוקה זו עד שיהא מזכה להם על ידה ואפילו לא אמר לה טלי קרקע זה בכתבתיך אלא הואיל ועשאה שתף עמהם בפניה ולא מיחה לומר היאך אתה מחלק כל הנכסים ולא יספיק הנשאר לכתבתי אבדה כתבתה וזהו ענין מחלק בפניה והיא שותקת ומ"מ אם שייר לעצמו קרקע כל שהו או אפילו אילן אחד הואיל ויש לאשה עליו שעבוד כתבה לא מחלה כתבתה ומתוך שיורדת לאותו שיור יורדת לכל מה שחלק הא שייר מטלטלין אינו כלום הואיל ואין שעבודה עליהם לא שייר כלום אלא שקנה נכסים לאחר מיכן או באו לו בירושה הרי זו גובה כתבתה מהן וגאוני האחרונים כתבו שלא נאמר כן בשכיב מרע אלא בבריא אבל בשכיב מרע מחלה לגמרי ואפילו בנתרפא וקנה לאח"כ אין לה:

ומ"מ בין בריא בין שכיב מרע מר כדאית ליה ומר כדאית ליה דוקא שקנה בחיים לא שיעשה אחר מיתה יורש בקבר להגבותה כתבתה וזהו שאמרו בההוא דאמר תילתא לברת ותילתא לברת ותילתא לאתתא ושכיבא חדא ברתא ודנו להגבותה אותו חלק פירושו שמתה בחיי האב ונעשה הוא יורש:

לא הניח לה כלום לא אבדה כתבתה ואפילו הניח לה מטלטלין ויש אומרים שעכשו שתקנו הגאונים שעבוד כתבה אצל מטלטלין נעשה שיור המטלטלין שיור הן ששיירו לעצמו הן שכתבם לה וגאוני הראשונים פרשו בשמועה זו שלא נקרא עשאה שותף בין הבנים להיות כתבתה נמחלת אלא בשקבלה להתרצות על חלוקת בעלה אלא שלא מחלה כתבתה שזהו תורת שותפין שאין משתתפין אלא מדעת שניהם ואין הלשון מוכיח כן אלא שראוי לדון כן:

בד"ה למחצה לשליש כו' תימה מאי קמ"ל פשיטא ואומר ר"י כו' עכ"ל נראה מדבריהם שהבינו כמשמעו דהאי למחצה לשליש כו' דקתני ברישא ולכך הקשו דבלמחצה ולשליש דלא סילקה עצמה מכלום אף מהפירות ומן השאר פשיטא דגובה כתובתה מהשאר ומהרש"ל נדחק לפרש שהתוס' הבינו אגוף הקרקע כפרשב"ם ואין צורך וק"ל:

בעי רבא בבריא היאך פירש רשב"ם ז"ל דאפילו בנותן להם כל נכסיו לגמרי מהיום נסתפק בה רבא אי הויא מתנה גמורה או דלמא אפוטרופוס בעלמא שויה. ואחרים כתבו דבכי האי גוונא פשיטא דקני קנין גמור אלא בעיא דרבא בכותב כל נכסיו מהיום ולאחר מיתה. ובעיין לא איפשיטא וכיון שכן מסתברא דקנו קנין גמור דכיון דהלכתא בלא טעמא הויא לא נקטינן מינה אלא מאי דפשיטא בהדיא. הר"ן ז"ל.

הא דתניא הכותב פירות נכסיו לאשתו ולא כתב לה כו' יש לפרש כגון שהיו פירות אלו מחוברים בקרקע כו' ויש לפרש כגון שכתב לה גוף הנכסים לאכול פירותיהם ואף על פי שהפירות עדיין אינן בעולם כההוא דאמרינן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה תאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה ~פלוני וידור בו כו' שאף על פי שגוף הנכסים כתב לה כיון שלאכילת פירות הוא שכתבן לה נמצא שלענין פירות הוא שנתכוון להקנותן לה אבל הגוף עצמו לאחר שתאכל הפירות לרשותו הוא חוזר ולפיכך לא אבדה כתובתה שהרי אפשר לה לגבות מגוף הקרקע.

למחצה ולשליש ולרביע כלומר אם כתב לה מחצית קרקע עצמו או שליש גובה כתובתה משאר הקרקע. וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת כו' שהרי בעל חוב טורף את הנכסים מידה הואיל וזמנו קודם זמן המתנה. וטעמא דהא מלתא כיון דכל נכסיו כתב לה ולא הניח מהיכן תגבה כתובתה וקבלה היא המתנה ודאי אחולי אחילתא לשעבודא דכתובתה שהרי יודעת היא שלא נשאר לו מהיכן תגבה כתובתה וכשקבלה המתנה על דעת זו קבלתה ובודאי דמחלה לה לכתובתה ואפילו אם כתב לה מתנה זו כשהוא בריא דאיכא למימר דלא מחלה דסברה הדר קני וגביה מיניה מכל מקום הא אחלה לה לשעבוד כתובתה מהני נכסי דכתב לה במתנה. אבל ודאי אי לא כתב לה מתנה אלא מקצת נכסיו בלבד יש לה לגבות כתובתה מן השאר כמו שאמרנו למעלה. וכשיצא עליו שטר חוב שזמנו לאחר שעבוד הכתובה וקודם זמן המתנה יש לו לטרוף מידה אותו מקצת שנתן לה במתנה ולגבות חובו ממנו הואיל וכבר מחלה ליה לשעבוד כתובתה ממנו ושאר הנכסים שלא כתבן לה במתנה אין לו לבעל חוב לגבות מהן כלום שהרי לא כתבן לה במתנה כדי שתמחול שעבוד כתובתה מהם אלא שעבוד כתובתה עדיין עומדת היא עליהם ויש לה לגבות אותה מהם ותפסיד השאר. הרא"ם ז"ל.

וכן כתב הר"ן ז"ל וזה לשונו במתנה אבדה כתובתה דקיימא לן כרבנן דהכותב כל נכסיו לאשתו תקרע כתובתה כו'. ומשום דמחלה כתובתה מהני נכסי. וכן הדין בשנתן לה מקצת שמחלה כתובתה מאותן שנתן לה דלעולם מוחלת כתובתה מנכסי מתנתה. והכי דייק לישנא דמתניתין דקתני למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר וכן כתב הרא"ם ז"ל. ואין נראים כן דברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות זכיה. עד כאן.

במאי אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאו אלא אפוטרופיא ומשום אפוטרופיא שנעשית על נכסיו אינה מפסדת כתובתה. יש מי שאומר דמדלא אקשי הכי שמעינן דאפילו בכותב לה כל נכסיו ונעשית אפוטרופיא אבדה כתובתה. וליתא דהא דאפילו בהא דנותן לה מתנה גמורה כל נכסיו אקשינן כי יצא עליו שטר חוב אמאי אבדה כתובתה דלאו אומדן דעתא היא דתיחול כתובתה אי טריף בעל חוב הנכסים ותהא קרחת מכאן ומכאן ואם כן מדהקשו כן ולא הקשו כן גבי ההיא דרב יהודה שמע מינה דהתם לא אבדה כתובתה. ואפילו תאמר דהכא דתני בהדיא תקרע כתובתה אקשינן התם לא מפרש בהדיא לא אקשינן מכל מקום ודאי כיון דאזלינן בתר אומדנא אומדן דעתה הוא ודאי שאינה מוחלת על כתובתה משום שנעשית אפוטרופא בלחוד דאי כתב לה כל נכסי מתנה גמורה והיא סבורה שישארו הנכסים בידה חשיבא לה מלתא ועומדת על הספק שמא יצא עליו חוב שמא לא יצא וכיון דנפיק קלא עליה שבעלה מחשיבה וכותב לה כל נכסיו אינה חוששת לספק מלוה ומוחלת אבל כשנעשית אפוטרופיא בלחוד אינה מוחלת כתובתה. והא דלא אמר הכא אי בשכיב מרע אמאי תקרע כתובתה. אפשר לומר משום דלא לדחייה דלמא אף כשנעשית אפוטרופיא תקרע כתובתה. ואי נמי יש לומר דהכל בכלל מה שאמרו אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופיא ולא קנתה ולא תקרע כתובתה. וכן אמרו בשם הגאון ז"ל שכתב בתשובה היכא דהוי אפוטרופיא לא פקעה כתובתה אלא עומדת היא על כתובתה. הרשב"א ז"ל.

הכא נמי בתר אומדנא אזיל אף על גב דרב נחמן לא אזיל בתר אומדנא ככתוב בריש אף על פי אין להשוות אומדנא זו לזו אלא דוקא אותם שהתלמוד משוה. תוספות הרא"ש ז"ל.

רבי יוסי בר חנינא אומר באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך רבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי משמואל ולא סגיא ליה במחלק בפניה והיא שותקת אלא בדאמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ונתרצית והודית או שקבלה השטר שכתב לה על אותו קרקע אי נמי ששתקה כשאמר לה כן ושתיקה כהודאה. וכן דעת הרב הגאון ז"ל ורבי יוסי חנינא מחמיר טפי משמואל כמו שכתבנו. ולרבי יוסי בר חנינא אף על גב דלכאורה לא בעינן שיהא מחלק לפניה והיא שותקת מכל מקום בעינן שתדע שחלק נכסיו לבניו בשעה שאמר לה טלי קרקע זו בכתובתה שאם אינה יודעת שחלק נכסיו למאי מהני חילוק נכסיו לבניו לענין מחילת האשה. ומקולי כתובה שנו כאן. אכולהו פירוקי קאי דגבי בעל חוב אף על פי שזכה לבניו על ידו לא אמרינן דמחל שעבודו אפילו מאותן הנכסים דמימר אמר השני נוח לי ואף על גב שאמר לו טול קרקע זו בחובך והודה אמרינן שאינו נוטל בכל חובו אלא שהוא נוטל במקצת חוב כל שכן אם לא הודה בפירוש אלא ששתק דליכא למימר שתיקה כהודאה לעשות שתיקה כמחילה. עליות.

תנן התם הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. ומקשינן משום דכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. אמר רב במזכה להם על ידיה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת וכיון שהיא שותקת על חילוק נכסים לבניו ועל מה שכתב לה קרקע כל שהוא שנראה שבא לסלקה בכך כל כתובתה מנכסים הללו מחלה שעבודה מהם. רבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי משמואל ולא סגיא ליה במחלק לפניה והיא שותקת עד דאמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ונתרצית והודית זו שקבלה השטר שכתב לה על אותו קרקע אי נמי ששתקה כשאמר לה כהודאה וכן דעת הרב הגאון זצ"ל דרבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי מדשמואל כמו שכתבתי. ורבי יוסי בר חנינא אף על גב דלכאורה לא בעי שיהא מחלק לפניה והיא שותקת מכל מקום בעינן שתדע שחלק נכסיו בשעה שאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך שאם אינה יודעת שחלק נכסיו לבניו לא מהני חלוק נכסיו לענין מחילת האשה. ורבינו שמואל זצ"ל פירש דרבי יוסי בר חנינא מיקל טפי מרב ושמואל ואפילו במזכה על ידה ודוקא כתובה אבל בעל חוב לא אמרינן דמחל שעבודא אפילו מאותם הנכסים דמימר אמר השני נוח לי ואף על פי שאמר לו טול קרקע זו בחובך והודה אמרינן שאינו נוטל בכל חובו אלא שהוא נוטלו במקצת חובה כך שמעתי אם לא הודה בפירוש אלא ששתק דליכא למימר שתיקה כהודאה לעשות שתיקה כמחילה.

גמרא דניחא לה דתיפוק עלה קלא עי' לקמן דף קנ ע"ב תוס' ד"ה ואלו: