4ומודה רב, היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא, ומצר לוי ויהודה מחד גיסא; מדהוה ליה למכתב ליה דראובן כנגד לוי ודשמעון כנגד יהודה, ולא כתב ליה; שמע מינה כנגד ראש תור הוא דאמר ליה.

5מצר ראובן מזרח ומערב, ומצר שמעון צפון ודרום צריך למכתב ליה: ״מצר ראובן רוחין תרין, ומצר שמעון רוחין תרין״.

6איבעיא להו: סיים לו את הקרנות, מהו? כמין גאם, מהו?

תוספות

ואי א"ל נכסי אפילו בתים ועבדים - אבל מטלטלין לא ואע"ג דאמר במי שמת (לקמן בבא בתרא דף קנ:) כל נכסיי לפלוני גלימא איקרי נכסי לשון נכסיי שאני דמשמע ריבוי יותר מנכסי דהכא אבל אין לחלק משום דהתם אמר כל נכסי דא"כ הו"ל לחלק התם כדמחלק התם בין מטלטלי לכל מטלטלי ועוד י"ל דהתם מיירי במתנה דבעין יפה נותן והכא במכר:

מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר - ומיירי שמצר לכל ד' רוחות כדפי' הקונט' דאי לא מצר אלא מזרח ומערב ולא מצד צפון ודרום א"כ היכי קאמר ליה רב אסי וניקני כנגד ראש תור אדרבה ה"ל למפרך דלא ליקני אלא תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב דהא אית ליה לרב אסי לקמן במצר לו מצר ראשון ושני ושלישי ומצר רביעי לא מצר לו דלא קנה אלא תלם אחד על פני כולו ומה שהקשה רבינו יצחק לפירוש הקונטרס אי מארבע רוחות מצר לו אמאי לא קנה אלא כנגד הקצר דאם כן אמאי מצר לו מצר רביעי לאו פירכא היא דמצינן למימר מצרים הרחיב לו:

ומודה רב - פי' בקונטרס קודם ששתק משמע דבשתק מודה להו אע"ג דלקמן (עמוד ב) שתק (רבא) לאביי אע"ג דלא הודה לו אלא שלא חש להשיבו הכא ליכא למימר הכי דרב כהנא ורב אסי הוו כמו תלמיד חבר לרב כדאמרי' (סנהדרין דף לו:) דלסבריה לא הוו צריכי וברוב מקומות רב מודה כששתק להם בפ"ק דב"ק (דף יא. ושם) גבי אין שמין לא לגנב ולא לגזלן דקאמרי' אדרבה מדאמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ושתיק ש"מ שמין ולא אמר הא דשתיק משום דלא חש להשיב ובפ"ק דביצה (דף ו. ושם) גבי אפרוח שנולד ביו"ט דא"ל רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה ושתיק רב אמר רב יוסף מאי טעמא שתיק רב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים וכן באיזהו נשך (ב"מ דף סט:) גבי ספינה אמר רב אגרא ופגרא א"ל רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לא פגרא אי פגרא לא אגרא שתיק רב אמר רב ששת מאי טעמא שתיק רב לא שמיע ליה הא דתניא כו' משמע בכל הנהו דלא מפני שלא חש להשיב שתק אלא מפני שהודה:

מדהוה ליה למיכתב מצר שמעון כנגד יהודה - פירוש כנגד יהודה לבד ולא הו"ל למיכתב ראובן ומדכתב ראובן שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה וגירסא זו אינה נראה דלמה ליה למינקט כה"ג דהשתא דלג לוי יהודה היה לו לדלג שהוא אחרון לכך גריס רשב"ם מדה"ל למיכתב ראובן כנגד לוי והשתא דלג יהודה ומ"מ קשיא לר"ת דהכי הוה ליה למימר מדלא הו"ל למיכתב שמעון וכתב שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה ונראה לר"ת כגירסא ראשונה ולא קאי אעיקר מילתיה דרב דקאמר לא קנה אלא כנגד הקצר דא"כ הו"ל למימר מדלא הו"ל למיכתב ראובן אלא קאי אדיוק דכי היכי דקאמר רב דלא קנה אלא כנגד הקצר ה"נ אם מצר מצר ראובן ושמעון מצד מזרח ומצר לוי חצי שדה מצד מערב ואצל לוי קרקע עולם דמודה רב דקנה כנגד הארוך כיון שלא מצא מה למצור ואהא קאמר דהיכא דמוצא למצור כגון לוי ויהודה מן המערב מודה רב דלא קנה כנגד הארוך אם דלג יהודה וגרסינן מדהו"ל למיכתב יהודה כנגד שמעון דאי גרסינן שמעון כנגד יהודה הלשון דחוק ופי' מגומגם דלא קאי אדברי רב אלא אדיוק ואין להקשות אמאי לא קאמר גמרא מודה רב אעיקר דבריו כדפירש הקונטרס ולימא מדלא הו"ל למיכתב כי שמא לא חשש הגמרא לפרש זה דפשיטא דלא אמר הכא דלא קנה אלא כנגד הקצר דודאי לא מצר לו מצר שמעון בחנם ולא הוצרך לפרש אלא אמאי לא קנה כנגד הארוך כיון שמצר לו מצר שמעון:

מצר ראובן לרוחין תרין - אע"פ שאם היה כותב לו קרקע שבין שדות ראובן ובין שדות שמעון לא היינו יכולין לומר שיקנה חצי שדה כזה דאם כן לא הוי בין שדות ראובן ושמעון (בזוית) ומיהו קאמר דקנה באלכסון מקרן לקרן דהויא בין שדות שמעון וראובן בזוית:

כמין גאם - פירש ר"י מזרח ודרום דהיינו משתי רוחות וקשה לפירושו דאם כן אמאי צריך למיכתב לעיל מצר ראובן לרוחין תרין ומצר שמעון לרוחין תרין אי קני כמין גאם ופירוש הקונטרס נראה עיקר:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

הגהת ר"ש ז"ל - ואי אמר ליה נכסי אפילו בתי ועבדי ואי אמר ליה כל נכסי אפילו מטלטלי. ואיכא למידק, דהכא משמע דמטלטלי ליתנהו בכלל נכסים, ובפרק מי שמת (לקמן בבא בתרא קנ, ב) אמרינן גלימא איקרי נכסי, אלמא מטלטלי בכלל נכסים, והתם נמי נכסי גרסינן ולא כל נכסי. ויש אומרים דהתם נכסאי והכא נכסי. ויש מי שאומר דהתם מתנה ובעין יפה נותן, והכא מכר. ובספרים שלנו לא גרסי הכי, אלא: ואי אמר ליה כל נכסי אפילו בתי ועבדי, והוא הדין למטלטלין, ואגב הנך דלעיל נקטה. ומיהו התם נמי לא גרסינן כל נכסי, אלא נכסי לפלניא. ואפשר דמשום דאמר הכא כל ארעתא נקט נמי הכא כל נכסאי, והוא הדין לאומר נכסי. והעיקר נראה כפירוש הראשון, דהתם באומר נכסאי, והאמת כן הוא, כי שכיב מרע שצוה על נכסיו אינו אומר נכסי אני נותן אלא נכסאי.

מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר - אי אפשר לפרש כגון שמצר לו שני מצרים ארוכים ואחד קצר, כגון זה דהא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דקנה כנגד ראש תור, דבכי הא אי אפשר שיאמרו הם שיקנה כנגד ראש תור, דהא אמרינן בסמוך מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי, ומצר רביעי לא מצר לו, רב אמר קנה כולה חוץ ממצר רביעי, ורב אסי אמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה, והשתא יש לומר כשמצר לו שלשה מצרים ארוכים לא קנה לרב אסי אלא תלם אחד על פני כולה, וכשלא מצר לו אלא שנים וחצי קנה כנגד ראש תור, אלא הכא שמצר לו שלשה ארוכים ולא מצר לו המצר הרביעי ארוך אלא קצר כזה: ובכי הא הוא דאמר רב שלא קנה מן הדרומי אלא כנגד הצפוני הקצר כזה: ורב הונא ורב אסי סברי דקנה כנגד ראש תור, כזה: .

שתיק רב - כתב ר"ח ז"ל דהלכה כרב כהנא ורב אסי, מדשתיק רב שתיקה כהודאה דמיא, ויש נותנים טעם, דכל שתיק להו רב לרב כהנא ורב אסי לאו משום דלא חש למאי דקאמרי ליה כשתיקת הרב לתלמיד, כדאמר ליה אביי לרבה בסמוך מאי שנא ושתיק ליה רבה, ולאו משום הודאה, אלא דלא חש לאהדורי ליה, דרב כהנא ורב אסי תלמידים חברים היו לו לרב, וכדאמרינן דלגמריה דרב הוו צריכי (לחבריה) [לסבריה] לא הוו צריכי. ותדע לך, מדאמרינן בפרק איזהו נשך (ב"מ סט, ב) ספינה רב אמר אגרא ופגרא, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לאו פגרא, ואי פגרא לאו אגרא, שתיק רב, ואמר רב ששת אמאי שתיק רב ולא שמיעא ליה הא מתניתא אין מקבלין צאן ברזל מישראל וכו', אלמא שתיקותא דרב משום דלא משכח לאהדורי להו, והודאה היא. והרב אלפסי ז"ל לא פסק בהלכות כחד מינייהו. ויש אומרים דהלכתא כרב, שאף על פי שלא מצא תשובה, לא הודה להם, דרב אגמריה סמיך, והיינו דקאמרינן ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מצד אחד ומצר לוי ויהודה מצד אחד וכו', דלמא בזה הודה אבל באידך לא מודה, אלא אגמריה סמיך, וגמריה דרב משום קושיא דרב כהנא ורב אסי לאו דחי', ואינהו נמי תלמידי דרב נינהו ולגמריה צריכי, ולית הלכתא [כ]שתיהן במקום רב. והרמב"ן ז"ל כתב שמצא בנוסחא ראשונה מהלכות הרב אלפסי מוגהת בכתב ידו: והלכתא כרב כהנא ורב אסי, ונראה שחזר בו לאחר מכאן ודעתו במסכת סוכה (ז, א) גבי יעמידנו כנגד ראש תור, ולפי זה מה שכתבה כאן לפלוגתייהו סתם, היינו דדעתו לפסוק כרב, דמסתמא הלכתא כרב לגבייהו, ועוד דהוה ליה ספיקא בממונא והמוציא מחבירו עליו להביא ראיה. ור"ש ז"ל פירש, מודה רב מקמי דאשתיק, אבל בתר דאישתיק אודי בתרוייהו.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף ס״ב עמוד א׳

מסכת בבא בתרא דף ס״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 6 קטעים ממוספרים, כ־99 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–176)עמוד

היעד שנמצא: בבא בתרא דף ס״ב ע״א

פתיחה בקורא