מסכת בבא בתרא דף קל״ו עמוד ב׳

רבי יוחנן סבר לא קנה לוקח תימה אם כן אמאי אצטריך תקנת אושא דאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה דלא עשתה ולא כלום (לקמן בבא בתרא דף קלט:) וי"ל דמיירי כגון שכתב לה דין ודברים אין לי בפירות נכסיך ובפירות פירותיך ולא כתב בנכסיך דא"כ היה מכרה קיים כדאמר בהכותב (כתובות דף פג. ושם) אי נמי התם קנין פירות דבעל דלא הוי אלא מדרבנן ולא מצרכי לכתוב מהיום ולא הוי כקנין הגוף לכך אצטריך תקנת אושא:

לא קנה לוקח פי' ריב"ם ויחזרו ליורשי הבן ולא יוכלו לקוחות לומר אביך זבין ואת מפקת כדאמרינן בסוף מי שמת (לקמן בבא בתרא דף קנט. ושם ד"ה ולימרו) דאף על גב דהכא לא שייך טעמא דלקמן משום שיאמר הבן אנא מכח אבא דאבא קאתינא דא"כ יקחו אחי האב חלקם כיון שאינו בא מכח אביו אלא מכח זקינו אלא היינו טעמא שיחזרו ליורשי הבן משום דבמיתת הבן נפלו נכסים לפני בנו וכשמת זקינו קנאם הבן בקבר ממילא ואחר כך ירשם בן הבן וקשה דאמר בסמוך מהו דתימא אביו אפילו לגבי בריה נפשיה עדיפא ליה ולא יקחו הלקוחות במיתת האב והלא אם המקח בטל לא יחזרו לאב כי אם ליורשי הבן ויש לומר דשפיר קרי ליה בן בנו נפשיה לגבי לוקח ולא דמי לנכסיי לך ואחריך לפלוני ואחרי אחריך לפלוני דאם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ולא אמר כיון שהקנה הגוף לשלישי לבסוף הוי כנופל לפניו במיתת השני שהרי לא הקנה לו כלום עד אחר שיזכה שני ואפי' לרב ענן דאמר לעיל (בבא בתרא דף קכה:) לירתיי ולא לירתי ירתיי דלדידיה אם אמר נכסיי לך ואחריך לפלוני אם מת שני לא יחזרו ליורשי שני לא דמי להכא דיותר יש לו לראשון בנכסים מלאב דהתם אם מכר ראשון כל הנכסים מכורים לעולם דהלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון אבל הכא אין האב יכול למכור אלא עד שימות לכך יחזרו ליורשי הבן והתם ליורשי ראשון:

מביא ואינו קורא פי' בקונטרס מביא משום דאדמתך קרינא ביה ואינו קורא דלא קרינא ביה מן האדמה אשר נתתה לי ותימה דאי קרינא ביה אדמתך קרינא ביה נמי מן האדמה אשר נתתה לי ונראה שתקנו מדרבנן להביא משום קנין פירות אבל קריאה לא מדאמרינן בהמוכר את הספינה (לעיל בבא בתרא דף פב.) משום דמיחזי כשיקרא או משום דאתי לאפקועי מתרומה ומעשר:

והתניא יחזרו נכסים ליורשי נותן פירש בקונטרס וקשה לר' יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומשני תנאי היא דפליגי בקנין פירות אי הוי כקנין הגוף או לא ואין נראה דהרבה תנאים מצינו דפליגי בקנין פירות בהדיא יותר מאלו גבי מוכר עבדו על מנת שישמשנו שלשים יום בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף נ. ושם) ועוד דלדבריו לא גרסינן אלא אחריך תנאי היא ונראה דלר"ל פריך דשני אחריך שאני והכי פריך אי אמרת בשלמא דאחריך לא שאני אלא ההיא ליחזרו ליורשי ראשון הוי טעמא משום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי כר"י א"ש דמצינו הרבה תנאים דפליגי בהכי אלא אי אמרת דההיא דיחזרו ליורשי ראשון סברא נמי בעלמא דלאו כקנין הגוף דמי והכא משום דאחריך שאני והתניא יחזרו ליורשי נותן והא אין סברא לומר דסבירא ליה דאחריך לאו כלום דלא מצינו פלוגתא בהכי ומשני אלא אחריך תנאי היא כלומר לעולם קמייתא נמי כריש לקיש ואחריך נמי תנאי היא כדמייתי דפליגי רבי ורבן שמעון בן גמליאל באחריך דרבי סבר אחריך לאו כלום היא ולא הקנה לו אלא פירות ורשב"ג סבר אחריך שאני והשתא הוי כולהו כריש לקיש והלכתא כותיה: (גליון נראה דמייתי שפיר תנאי דע"כ באחריך פליגי אפי' לר"י ולא בקנין פירות אי הוי כקנין הגוף אי לאו דהא טעמא דרשב"ג אין לו לשני אלא מה ששייר הראשון ע"כ משום דאמר אחריך דמשום קנין פירות גרידא פשיטא דלא היה יכול למכור כמו האב דאינו יכול למכור. ע"כ): (רש"א)

רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי כלומר, דקנין הגוף שיש לו לאב בהן מעכב ביד הבן שלא [יכול] למכור, ואם מכר ומת בחיי האב אין ממכרו ממכר, כאילו מכר הבן מה שאינו שלו. ואם תאמר אם כן אפילו מת האב בחיי הבן נמי לא יקנה לוקח, דהוה ליה כמה שאירש מאבא מכור לך דלא עשה ולא כלום. ועוד דהיאך אפשר לומר כן, והלא אמר למעלה דכל שכתב לו מהיום ולאחר מיתה גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה, וכיון שהגוף של בן מהיום, בשמכרו נמי למה אינו מכור ואפילו מת בחיי האב, ולמה אמר רבי יוחנן דקנין פירות של אב הוו כקנין הגוף והגוף כבר נתנו לבן. תירץ הרב ר' יהוסף ז"ל, דרבי יוחנן לאו בקנין ממש קאמר, ולומר שהוא של אב, אלא לעכב בקנין, שיש לאב בנכסים אכילת פירות כל ימי חייו ועד שלא מת הוא ושלא נסתלקה רשותו מהן מת הבן לא קנה לוקח. אבל היכא דמת האב בחיי הבן נתרוקן קנין הגוף לבן, דממילא אסתלק ליה זכות האב מן הנכסים ואיגלי מלתא דמההיא שעתא דכתבינהו לבן זכה הבן והוו נכסי דידה, ולפיכך קנה לוקח. ועדיין צריכין אנו למודעי, דאכתי נימא אף על פי שמת הבן (נכסי) [בחיי] האב מכל מקום כל שמת האב נסתלקה רשותו מהן ממילא ואיגלי מילתא למפרע דשל בן היו (ושלא) [ושלו] מכר, דמאי שנא. והראב"ד ז"ל כתב בלשון אחר קרוב ללשון הרב הלוי ז"ל, וזה לשונו: כיון דאתיא לידיה לבסוף איגלי מלתא דמעיקרא נמי זכה ביה וזכי בה לוקח מיניה. ולשון אחר כתב, דאם לא מת הבן בחיי האב כיון דאתו לידיה דבן, אמרי מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והרי בא לידו, ולא דמיא למה ש[א]ירש מאבא מכור לך, דהתם לא (סתמא) [סמכא] דעתיה דלוקח והכא סמכא דעתיה וניחא לו לבן דליקום בהימנותיה. ואין לשון זה מחוור בעיני, שהרי בנמצאת שדה שאינה שלו אסיקנא דאפילו חזר גזלן ולקחה מבעלים הראשונים לא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, דהא גבאה בחובו ולית לזה ארעא אחריתי לא קנה כלוקח, וכן אורתא זבנה ויהבה במתנה לא קנה לוקח ראשון, והגע עצמך הכא אילו מת האב בחיי הבן ואורתה הבן או זבנה לאחר מי אמרינן דלא קנה לוקח ראשון. והלשון הראשון יותר קרוב, דמכל מקום יש לומר דלדעת רבי יוחנן כל שלא זכה הבן בגוף הנכסים לירד בהן מעכשיו ומת הבן אין אנו רואין הנכסים כאלו הן של בן למוכרן, אבל כשמת האב בחיי הבן איגלי מלתא שהבן שהוא המוכר זכה בהן וממכרו ממכר. ובנמוקי מורי הרב ז"ל, דהכא בשמת הבן בחיי האב ומת בלא בנים שלא נגמרה לו המתנה, אבל אם היה בן לבן קנה לוקח, דבן כרעא דאבוה, וכשמת האב בחיי [בן] הבן נגמרה המתנה לבן [הבן], שבן הבן יורש מכח אביו, והילכך לוקח מוציא מיד בן הבן, שהרי נגמרה מתנת האב, ואפילו לרבי יוחנן. וזה נכון. אבל ר' יצחק הידוע בעל התוספות ז"ל חלוק בדבר, שלרבי יוחנן אפילו במקום בן הבן מוציא מיד הלקוחות. והביא ראיה ממה שאמרו לקמן בשילהי פרק מי שמת (בבא בתרא קנט, א) בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות, ומפרש לה הרב ז"ל במוכר בנכסי מתנת אביו שנתן לו מהיום ולאחר מיתה, משום דקשיא ליה אי בנכסי אביו ממש ושלא נתנן לו, מאי איריא דבנו מוציא מיד הלקוחות אפילו הוא עצמו מוציא מידן, דהא תנינן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום. ואין פירושו של הרב ז"ל מחוור במקום זה, חדא דאם כן איצטריכי לאוקומי דבני מערבא דשלחו מתם כרבי יוחנן ולאפוקה לבר מהלכתא. ועוד דהא אמרינן התם דמצי אמר להו ללקוחות אנא מכח אבוה דאב קא אתינא, ואם איתא, (אפי') [אם כן] אחי אביו היו יורשין עמו ולאח[ר]יו הן זוכין בכל המתנה כיון שהם מכח אבי אביהם. ועוד דהא דכותה אמרינן בבכור שמכר בחלק בכורה בחיי אביו בנו מוציא מיד הלקוחות ולא קא אמר הוא מוציא מיד הלקוחות, וטעמא דמלתא פירש הראב"ד ז"ל, משום דאלו בנים מוציאין חמיד הלקוחות לגמרי, דאפילו תשלומי ממון שנטל אביו מהם אינן משלימין, דבעל חוב דאביהם הן ואינם נוטלין בראוי כבמוחזק, אבל עצמו אף על פי שמבטל המקח מכל מקום היה חייב לשלם מה שנטל, והיכא דמת הבן בחיי האב ולא מכרן, בן הבן זוכה באותה מתנה לכולי עלמא, דלא נחלק(ו) רבי יוחנן אלא בשמכר הבן בחיי האב, אבל במת והניח בן לא נחלק. וכן כתב ר"ש ז"ל. אלא שהוא נוטה לדעת שלישי בשמכר ומת בחיי האב, ואמר שאפילו יש לו בן לבן אינו זוכה באותה מתנה, אלא יורשי האב יורשין אותה בשוה, לפי שהבן סלק את עצמו מנכסים משעה שמוכרן, ויש מקשים עליו, דכיון אילו לא מכרן היו [יורשיו] יורשין אחריו, למה יגרע כח יורשיו מחמת מכירה זו, והלא אין ממכרו ממכר, אלא מכיון דהקנה לו האב גוף הנכסים (מחייב) [מחיים] כשמת האב נתרוקן הרשות לבן הבן. ומיהו לדידן דקיימא לן כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא נפקא לן מינה מידי הלכה למעשה. ואיכא דמקשו תו הכא לרבי יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי, למאי איצטריכו לתקנת אושא (איתא לקמן בבא בתרא קלט, ב), דאפילו בלא תקנת אושא הבעל מוציא מיד הלקוחות, משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי. י"ל דאין הכי נמי דלרבי יוחנן לא איצטריכא לתקנת אושא, וכי איצטריכא לריש לקיש איצטריכא, וכדאיתא בפרק החובל (ב"ק פה, א) גבי עובדא דאימיה דרב שמואל בר אבא דאינסיבא לר' אבהו וכתבינהו לנכסה לרב שמואל (בהא) [ברה]. ואי נמי לרבי יוחנן נמי איצטריכא להיכא דנתן מתנה לאשתו, דקיימא לן דאין הבעל אוכל פירות. ואי נמי לכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן.

ואם איתא ליורשי נותן מיבעי ליה הקשה הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, אדרבא ליורשי שני הוה ליה למימר, דהא למאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב קנה לוקח, דהתם קיימי. ותרץ דשאני התם דכתבו מהיום, ואי נמי זמנו של שטר דמוכח כר' יוסי, אבל הכא הא אמרינן דהאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי.

אחריך שאני כלומר, כל שאומר אחריך לא פירות בלבד נתן לראשון אלא גוף ופירות, כשם שנתן לאחרון, ואילו רצה הראשון למכור מוכר ואוכל [ואין] לשני אלא מה שששייר ראשון, וכן אפילו בששייר ראשון אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון, דבההיא אמר אחריך לפלוני והא ליתיה דלירש, והוא לא נתן לשלישי אלא שיקבלם מן השני לכשימות ו(י)הא ליתיה לשני, ואפשר לומר (דמן) [דהוא] הדין למת שלישי בחיי שני, לפי שאינו נותן ליורשי שלישי אלא לשלישי אם ישנו אחריו של שני והנה איננו, לפי[כך דין הוא] שיחזרו ליורשי שני, ודין השלישי עם השני כדין השני עם הראשון. והכי איתא בתוספתא (ה"א) שאם מת שלישי בחיי שני לא יחזרו ליורשי שלישי, כדתניא התם: מת השלישי עד שלא מת השני [השני] אוכל פירות ואם מת יחזרו ליורשי נותן. ואף על גב דפליגא אהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון, משום דכר' מתני' דאמר שאין לראשונים אלא אכילת פירות בלבד. ומכל מקום למדנו ממנה דאפילו לא היו אלא שנים, כגון דאמר נכסי לראובן ואחריו לשמעון, ומת שמעון בחיי ראובן, לא יחזרו ליורשי שמעון, ואף על פי שלא הפסיק מתנת שמעון, לפי שלא רצה ליתן לשמעון אלא כששמעון בעולם אחריו של ראובן. ואינו דומה למה שאמרו לירתה ואפילו לירתי ירתה, דהתם שאני דאמר בתרא לירתה ואפילו ליורשי היורשין כולן בכלל היורשין.

וכן תאני רבא בר חנא קמיה דרב אחריך שאני דאין זה קנין פירות לבד אלא כקנין הגוף.

זה שביארנו במכר הבן שהלוקח זוכה בהם לאחר מיתת האב לא סוף דבר שמת האב בחיי הבן וזכה הבן בנכסים ובשעה שזכה הוא זכו לוקחיו שבזו אף לדעת האומר קנין פירות כקנין הגוף כן שאין קנין פירות של אב יותר מקנין הגוף של בן וכמו שהאריכו גאוני ספרד בזו דרך פירוש בפירושיהם אלא אף במת הבן בחיי האב שלא הגיעו הנכסים ליד הבן מעולם קנה לוקח לאחר מיתת האב מפני שהוא במקום הבן לזכות תחתיו וטעם הדבר מפני שקנין פירות שהיה לאב בשעת מכירת הבן אינו כקנין הגוף שאלו היה כקנין הגוף היינו אומרים שבשעה שמכר הבן לא היה לו שום זכות אפילו בגוף וכשמת בחיי האב נמצא שלא הגיע לו מעולם שום זכות בנכסים אלו והיאך הלוקח זוכה במה שהמוכר לא זכה בו מעולם ולא עוד אלא שלדעת קצת אם היה בן לבן אינו יורש לדעת האומר קנין פירות כקנין הגוף אלא שאין נראה כן אלא הבן יורש והלה תובע דמיו ממנו ומחזיר לו כדין מה שאירש מאבא מכור לך שלא אמר כלום וצריך להחזיר הדמים ומ"מ אנו אין לנו בה שהרי אף הלוקח זכה בה מפני שקנין פירות אינו כקנין הגוף כמו שביארנו ואף לענין בכורים אמרו שהמוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא שקנין פירות אינו כקנין הגוף ואין יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי:

ושמא תאמר נכסי לך ואחריך לפלני בשאין ראשון ראוי לירשו ומת שני בחיי ראשון שאמרו יחזרו ליורשי ראשון לדעת רשב"ג שהלכה כמותו היה לנו לומר כדברי ר' שיחזרו ליורשיו נותן שהרי לראשון אין בהם אלא קנין הפירות ומשמת השני הוחלט הגוף למקומו ואע"פ שהיה לנו לומר יחזרו ליורשי שני על הדרך שאמרנו במכר הבן ומת בחיי האב שקנה לוקח אינו דומה שבנו זה שקנה לוקח הוא שהרי אמר לו מהיום ומאחר שקנין פירות אינו כקנין הגוף ממילא נתרוקן הקנין לבן אבל אחריך לא קנה השני כלום עד שימות הראשון ומשמת הוא קודם הראשון פקע זכותו לגמרי והיה לנו לומר לחזור ליורשי נותן שלא נסתלק זכותו מהם אחר שלא הגיעו ליד האחריך אחר שקנין פירות אינו כקנין הגוף וכן שאמרו נכסי לך ואחריך לפלני וירד הראשון ואכל ומכר אפילו גוף קרקע מה שמכר מכר ואין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם קנין פירות אינו כקנין הגוף היאך הראשון מוכר מה שאין הגוף קנוי לו מכירה מוחלטת תירצו בגמ' אחריך שאני כלומר אף לדעת האומר שקנין הפירות אינו כקנין הגוף מודה הוא במקום אחריך שלשון אחריך משמעו שלא הקנה לשני כלום עד שימות הראשון לא גוף ולא פירות ומעתה כל שמת שני בחיי ראשון אין ליורשיו בהם כלום אלא שיש מפרשים אותה דוקא כשיש שם שלישי כמו שכתבנו למעלה ואף לדעת זה אמה יכול לפרש קושיות הסוגיא יפה וכן משמעו שהקנה לראשון גוף ופירות ואע"פ שבעלמא קנין פירות אינו כקנין הגוף בזו הרי הוא כמי שהקנה הגוף והפירות בפירוש ומתוך כך אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכן הנותן נסתלק מהם לגמרי ויראה לי הוא הדין אם אמר נכסי לפלני ואם ימות יחזרו לפלני ולא בא למעט אלא שאם אמר נכסי לך מהיום ולאחר מיתת ראשון או מעכשו ולאחר מיתת ראשון לא שייר לראשון אלא פירות ויחזרו ליורשי שני וכן בזו אין הראשון מוכר כלום ואם מכר השני מוציא מידם וכן מצאתיו לגאוני ספרד בפירושיהם וכן כתבו גדולי הפוסקים ויש חולקין לומר שאף באם ימות כן כמו שביארנו למעלה בשמועת סבתא:

תוספות בד"ה לא קנה כו' שהרי לא הקנה לו כלום עד אחר שיזכה שני כו' עכ"ל משא"כ הכא דמיד שמת הבן גוף הנכסים שהיו לו נפלו לפני בן הבן וגם הפירות ירשם אח"כ בן הבן בקבר כמ"ש לעיל:

בא"ד ואפילו לרב ענן דאמר כו' ולא לירתי ירתיי כו' אם מת שני לא יחזרו ליורשי שני כו' עכ"ל ומהך דאחריך לשני ואחריך לג' דאם מת שני לא יחזרו ליורשי שני לא קשיא להו בפשיטות לר"ע היינו משום דהא ודאי ל"ד לדהכא דהא התם אחריך לשלישי קאמר ואפילו זכה בו השני לא יחזרו ליורשיו אחריו וק"ל:

בד"ה והתניא כו' ומשני כו' אלא אחריך תנאי היא כו' כדמייתי דפליגי רבי ורשב"ג באחריך כו' עכ"ל קצת קשה דמאי אולמיה הא דמייתי פלוגתא דרבי ורשב"ג דאימא נמי דפליגי בקנין פירות ולא באחריך כיון דלא מצינו פלוגתא באחריך אין סברא דפליגי ביה ושוב מצאתי גליון תוספות נראה דמייתי שפיר תנאי דע"כ באחריך פליגי אפילו לר' יוחנן ולא בקנין פירות אי הוה כקנין הגוף אי לאו דהא טעמא דרשב"ג אין לו לשני אלא מה ששייר הראשון ע"כ משום דאמר אחריך דמשום קנין פירות גרידא פשיטא דלא היה יכול למכור כמו האב דאינו יכול למכור עכ"ל גי' וקרוב לזה כתב הרא"ש וזה לשונו אע"ג דקי"ל כר"ל כו' אחריך שאני כו' ולא אמר פירי לחד וגופא לחד אלא היכא דאמר מעכשיו כו' דהיינו מתניתין דתנן מכר האב כו' ולא פליג רשב"ג והא דקאמר רב נחמן ב"י כו' פי' רשב"ג סבר קנין פירות דהכא כקנין כו' ומשום אחריך כו' עכ"ל ע"ש גם ברי"ף מיהו ק"ק לפי זה דאכתי מברייתא דלעיל דקתני יחזרו ליורשי ראשון נמי יש להוכיח דאחריך שאני דאי משום קנין פירות לחוד אם כן במתניתין נמי במת הבן ואחר כך מת האב לא יחזרו ליורשי הבן כפריב"ם לעיל [א] אלא ליורשי האב דאית ליה קנין פירות אלא דאין זה מוכרח דאיכא למימר לפום סברא דהשתא דקושטא הכי הוא במתניתין נמי יחזרו ליורשי האב וכן פירש רשב"ם לעיל ועוד יש ליישב בזה ואין להאריך ודו"ק: