מסכת בבא בתרא דף ע״ה עמוד א׳

פליגי בה תרי מלאכי ברקיע ואליהו אמר להן כדאמר פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מג.) לאו אליהו אמרינהו:

חד אמר ישפה וחד אמר שהם ואמר הקב"ה כדין וכדין ר"ת ל"ג לה ואית דגרסי ומפרשי דקאי אכתוב דלעיל הנני מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים פירוש כדין וכדין היינו פוך וספיר דלעיל יהיו שמשותיך וכן מוכח בפסיקתא דמפרש מאי כדכד רבי אבא אמר כדין וכדין והתם לא איירי לא מלאכי ולא אמוראי אלא ודאי קאי אפוך וספיר כדכתיב לעיל:

אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה כלומר כשלויתן צמא ושותה מי הים ועושה בו תלמים תלמים אין אותם תלמים מתמלאין וחוזרים לאיתנם כמו שהיו אלא עד שבעים שנה. פירוש צלצל מנטקה. זכה נעשה לו מעורו של דג סוכה לא זכה נעשה לו צלצל שהוא קטן ועדיין אם זכה מעט עושין לו ממנו צלצל לא זכה עושין לו ממנו ענק שהוא קטן יותר מצלצל. הרא"ם ז"ל. וכתב ה"ר דוד בן רבי יהודה החסיד ז"ל בספר לבנת הספיר שחבר וזה לשונו: לויתן הוא הסועד את הצדיקים ומחברם חבור גמור חבור הנפש עם הגוף כדתני דבי אליהו צדיקים שעתיד לחיות אינם חוזרים לעפרן וזהו יכרו עליו חברים יחצוהו בין כנענים קורא לצדיקים חברים על שם החבור הגמור שמחבר בשר לויתן נשמתן לגופן לשון ילוה אישי אלי וזהו יחצוהו. ובין כנענים כנעני ממש לא אפשר דהא כתיב ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' אלא מלשון כנעניה נכבדי ארץ להודיע כי אין החלוק ביניהם שוה אלא כל צדיק לפי מעלתו ולפי רבוי זכיותיו יש ליחלק בו כענין הסוחרים הפורשים בים לפי רבוי ממונו בסחורה יטול חלקו בריוח וזה שאמרו זכה עושים לו סוכה לא זכה עושין לו צלצל פירוש צל מעט כו' וזהו כל אחד לפי עלויו עד כאן והם דברים נכוחים וטובים שלא להוציא מאמרים אלו מפשוטן שלא כדברי מי שפירש בענין לויתן שזכר הוא זווגו ענין הנפש והשכל גם ענין החומר והצורה. גליון. עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים ומעמידן בשערי ירושלים וחוקק באותם אבנים פתת עשר על עשרים שממנו נכנסים ויוצאים נשאר מארכו של אבן עשר למעלה להיות לו לפתח כמו סף ונשאר ברחבו עשר מכאן ועשר מכאן שהם כמו פצימין לפתח. ואווובינן עלה דרבי יוחנן מהא ואולך אתכם קוממיות רבי מאיר אומר מאתים אמות כשתי קומות של אדם הראשון פירוש קוממיות משמע שתי קומות כלומר עתיד להיות קומת אדם בימות המשיח כשתי קומות של אדם הראשון רבי יהודה אומר מאה אמה כנגד היכל וכותליו כו' ותיובתא דרבי יוחנן דאמר שערי ירושלים לעתיד לבא עשרים אמה הם רומן בלבד דהא קומת האדם עתידה היא להיות מאתים אמה אי נמי מאה אמה לרבי יהודה ובעשרים אמה היכי מצי עייל ונפיק. ופריק כי אמר רבי יוחנן בכווי דעבידי למיעל מינייהו זיקא הוא דהוי רומיה עשרים אמה בלחוד אבל פתחא דעיילי ונפקי מיניה לא סגי לן בהכין. אמר רבה בר בר חנה עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש לילה להבה כי על כל כבוד חופה. הרא"ם ז"ל.

שבע חופות פירש רבינו תם ענן א'. יומם ב'. להאיר ענן ג'. למי שעיניו צרות בתלמידי חכמים. נגה ד'. אש ה' לקטן ממנו נכוה לתוכה להבה ו'. לילה ז'. גליון תוספות. ואש בחופה למה אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד נכוה מחופתו של חברו אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה כלומר אותו צדיק שנכוה מחופתו של חברו מתבייש לפי שהוא נכוה מחופתו של חברו וחברו יושב בתוכה ואינו נכוה מכלל שהוא צדיק יותר ממנו. כיוצא בדבר שנאמר ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל הודך זקנים שבאותו הדור של משה שראו פני משה וראו פני יהושע אמרו פני משה דומה לחמה ופני יהושע דומה ללבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה כלומר היה יהושע מתבייש לפי שזיו פניו אין מגיע לזיו פניו של משה מכלל שמשה צדיק יותר ממנו.

עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קְנִיגְיָא עִם לִוְיָתָן (איוב מ, כה) נראה לי בס"ד הטעם שיהיה זה על ידי גבריאל, כי ידוע מה שאמר רבינו ז"ל (בשער מאמרי רבותינו ז"ל) כי גבריאל כשיורד לעולם הזה נגלה באש ובמים ולכן טס העולם בשתי טיסות (ברכות ד:), נמצא יש בו דין ורחמים וצידה זו של לויתן היא דין ללויתן ורחמים לישראל. ונראה שנרמז כאן גבריאל כי אותיות גַּבְרִיאֵל בחלוף א"ת ב"ש הם רש " ג מת " ך ואותיות 'תמשך' הם בפסוק תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה (איוב מ, כה) ואותיות 'גר' נרמזים במלוי של תִּמְשֹׁךְ כזה תי"ו מ"ם שי"ן כ"ף ועולה המלוי עם כולל האותיות וכולל גימטריא ר"ג [203].

וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן־עֵדֶן אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרֵיחוֹ (איוב מא, כג). נראה הכונה מכניס ראשו בתהום אשר מתחת לגן עדן ונמצא תוקף ההבל יוצא ועולה באויר גן עדן שהיא מלא רוח טוב וריח טוב ועל ידי כך מתמתק אותו הבל ואחר שמתפשט ויוצא משם אינו מזיק לבריות. ואומרו בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעָב נראה דלויתן אינו אוכל בכל יום אלא אחת בשמטה או פעם ביובל ונברא לו דגים גדולים למאכלו, ברם זמן שתייתו בודאי הוא טפי משבעים שנה דהא קאמר אֵין תְּהוֹם הנחסר מכח שתייתו חוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ עַד שִׁבְעִים שָׁנָה ומוכרח לומר שיש בין שתיה לשתיה טפי משבעים שנה והוא בסוף הזמן מרגיש בצמא ושותה ואז עוֹשֶׂה תְּלָמִים בַּיָּם.

עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן (איוב מ, ל). נראה הצדיקים האלה הם החכמים בעלי תורה וגם בעלי מצות שהחזיקו ביד עמלי תורה ואחר שהם שבעים מחלקים את הנשאר מן הבשר לשאר אנשים מישראל שהם היו המון העם. ואמר שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ סְחוֹרָה אין הכונה שמוכרים אותו בדמים ח"ו אלא מפני שהאוכל מבשר לויתן מתחכם על דרך שאמרו רבותינו ז"ל גבי מן היורד מן השמים וכיון דאוכלים אותו המון העם מתחכמים בתורה ומקבלים שכר על השגתם בתורה ואז הצדיקים אשר נתנו להם הבשר הזה בטובת עין חולקים עמהם בשכר התוספות שנוסף להם על ידי אכילת הבשר שנתנו להם ולזה קרי ליה סחורה כי מוכרח שיהיו המון העם שאכלו הבשר הזה להיות להם תוספת ויתרון מאד על מה שהיו ובזה היתרון והתוספות חולקים בעלי הבשר. ונראה דקרי לה סְעוּדַת לִוְיָתָן, כי סְעוּדָה היא אותיות 'סוד ע"ה' ראשי תיבות עֵ ץ הַ חַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן (בראשית ב, ט) כי באכילה זו ישיגו סוד עץ החיים אשר בתוך הגן אשר לא זכה אליו אדם הראשון.

עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן (איוב מ, לא). הנה בדרוש יא"ר ציי"ט של עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] פרשתי בס"ד ענין ארבע חלוקות אלו של סוכה וצלצל וענק וקמיע, שיהיו לארבעה מדרגות בני אדם והוא כי לימוד הפרד"ס [פשט רמז דרש סוד] הוא כנגד ארבע אותיות שם הוי־ה ברוך הוא ומי שזוכה להשתדל גם בחלק הסוד יש בידו שם הוי־ה בשלימות שהם ארבע אותיות וקוצו של יו"ד למעלה לכן זוכה לסוכה שהיא ארבע רוחות וגג עליהם שהוא הסכך ובכל רוח שפונה אליו יראה אור העור מאיר לנגד עיניו ומי שלא טרח בלימוד הסוד גם כן כי אם רק עסק בשלשה בלבד לא יהיה לו הנאה של ראיה במנוחה כי עושין לו צלצל שהוא גג לבד שצריך לתלות עיניו עד שיהנה בראייתו ואם לא טרח אלא באחת שהוא הפשט בלבד יזכה לענק דוקא ואם גם בפשט לא טרח הרבה אלא דבר מועט יזכה לקמיע שהוא מעט מן המעט. ועוד נראה לי בס"ד סֻכָּה לַצַּדִּיקִים הגדולים אשר כל לימודם ומעשיהם היו עושים ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה שהם הוי־ה אדנ־י לכך יזכו לסוכה [91] שהיא מספר הוי־ה אדנ־י [26+65=91]. או יובן מפני שלעתיד במצות סוכה יהיה מבחן בין ישראל לאומות העולם כנזכר בגמרא (עבודה זרה ג.). או יובן הצדיקים מיתקו ה׳ גבורות דשם אלקים שהוא חמש אותיות לכך יזכו לסוכה שהיא גג וארבע דפנות. ובזה יובן בס"ד (תהלים סח, ד) וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים וְיָשִׂישׂוּ 'בְשִׂמְחָה' אותיות 'בחמשה' שהיא סוכה שיש בה גג וארבע דפנות וישמחו יעלצו לפני אלקים שמחה ועליצה רמז למיתוק. וְנִרְאֶה לִרְמֹז בס"ד מילוי לִוְיָתָן כזה למ"ד וא"ו יו"ד ת"ו נו"ן עולה מספר 'זכה סוכה' [123] גם נראה לי בס"ד 'סוכה צלצל ענק קמיע' עם הכולל תשע"ב כמנין 'עור לויתן' [727] רמז שממנו יהיו ארבעה מדרגות אלו. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הא דעושין סוכה שהוא גג וארבע דפנות לצדיקים הגדולים היינו כי הצדיקים הגדולים עשו תיקון שלם לנרנח"י [לנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה] לכן זוכים לסוכה שהוא גג וארבע דפנות והגג כנגד תיקון היחידה שהיא כתר למעלה מן הכל עד כאן דבריו נר"ו.

וְהַשְּׁאָר, פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְזִיווֹ מַבְרִיק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. קשה כיון דפרוס על החומה והכל רואין אותו ונהנין מאורו אם כן מאי רבותיה דצלצל וענק וקמיע? ונראה לי אותו העיר שעושה ממנו סוכה וצלצל וענק וקמיע היא משובח יותר עשר ידות על זה העור הפרוס על חומות ירושלים כי אין עור הגוף של לויתן כולו שוה. והא דקאמר וְהַשְּׁאָר לא קאי על הנשאר מאותו העור שעשה ממנו סוכה וכו' אלא קאי על עור הנשאר בגופו של לויתן שהוא נחשב פסולת לגבי אותו עור שעשה ממנו סוכה. ברם הא קשיא כשיגיע זמן אכילת בשר לויתן והנאת עורו היכן נמצא גוים ומלכים ומאי עבדתייהו באותו זמן? ונראה לי בס"ד כי פסוק זה עיקרו לפי פשוטו נרמז על גוים ומלכים שיהיו קודם זמן זה של הנאת לויתן אך בו נרמז גם על זמן אכילת והנאת לויתן וגוים קאי על גופן של ישראל כי גוים לשון גוף וגוויה ומלכים קאי על הנשמות שבגוויות ההם כי הנשמה נקראת מלך בתוך הגוף כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עה״פ קהלת ט, יד).

יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה. וּתְּרֵי מַלְאֲכֵי בִּרְקִיעָא; מִיכָאֵל וּגַּבְרִיאֵל. קשה להאי גירסא איך הקדים יהודה וחזקיה למיכאל וגבריאל? ונראה לי בס"ד להודיע דהמלאכים הוו פליגי בזה אחר דאפליגו תרי אמוראי בארעא.

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהֲוֵי כְּדֵין וּכְדֵין. נמצא יהיה של ' שֹׁ הַם' וְ' יָ שְׁפֵה' ראשי תיבות שלהם ש"י ובזה יובן לְהַנְחִיל אֹהֲבַי 'יֵשׁ' (משלי ח, כא) וידוע שֹׁהַם של יוסף שהוא יסוד דכורא וְיָשְׁפֵה של בנימין שהוא יסוד נוקבא, נמצא שניהם יסוד ונרמזו ב'כַּדְכֹד' (ישעיה נד, יב) כי כד הוא ד' פעמים כ' שעולה מספר יסוד [20×4=80] וכן כד השני הוא ד' פעמים כ' שהוא מספר יסוד. ועוד נראה לי בס"ד שהיה אבן של יָשְׁפֵה כי ישראל כוחם בפיהם ולכן נדמו לתולעת דאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בשלח ט' ושוחר טוב תהלים כב) מה תולעת כחה בפיה אף ישראל כוחם בפיהם ולעתיד יתחזק כח הפה שלהם וזה נרמז ב'יָשְׁפֵה' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'יש פה'. גם שערי תפלה שננעלו בגלות רמוזים בפה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער מאמרי רשב"י) ולעתיד נפתחים ונשארים קימין בפתיחתם וזהו 'יש פה'. ובאבן הַשֹׁהַם נרמז עילוי התפארת והמלכות שיהיו שני מלכים בכתר אחד והיינו 'שי"ן' דְּשֹׁהַם במלואה הוא 'שני' ונשאר 'מה' הרי נרמז כאן 'שני מה'. או ש' דְּשֹׁהַם הוא ראשי תיבות 'שוה' רצונו לומר תהיה המלכות שהוא סוד אבן תהיה שוה עם בחינת שם מ"ה.

עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים, וְחוֹקֵק בָּהֵן עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים, וּמַעֲמִידָם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. נראה לי בס"ד טעם לזה כי לעתיד יתעלה שם הוי־ה להיות אות וא"ו בסוד יו"ד כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד הפסוק בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט) שאז השם הוא בסוד יהי־ה [30] וכנזכר בשער מאמרי רשב"י, ונמצא מספר השם כולו יהיה לעתיד מספר שלושים מה שאין כן עתה הוא מספר כ"ו [26]. גם עוד אות הפרטי שבו יהיה המלוי הזה הוא אות וא"ו שיהיה לעתיד אות יו"ד אשר פשוטה היא מספר עשר ובמלואה היא עשרים [יו"ד=20] ולכן מביא אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהֵם שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים שבזה נרמז עילוי מספר השם כולו ש'יהיה' עולה שלשים וְחוֹקֵק עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים רמז לאות וא"ו אשר יתעלה להיות אות יו"ד אשר פשוטה הוא מספר עשר ובמלואה היא מספר עשרים ונמצא לפי זה באלו האבנים טובות יהיה צירוף אותיות יהי־ה. כיצד? כשהאבן היא שלשים על שלשים וחוקק בה עשרה ברום עשרים נמצא מכאן נשאר עשרה ומכאן עשרה הרי שני יודי"ן ומכאן חמש ומכאן חמש הרי שני ההי"ן ונמצא כאן אותיות יהי־ה. ועל זה דייק קרא וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח (ישעיה נד, יב) דידוע האותיות נקראים אבנים בספר יצירה ואמר לְאַבְנֵי קרינן בה לַאֲבָנַי כלומר לאבנים שלי של שמי אֶקְדָּח חלק התיבה לשתים וקרי בה 'א קדח' דאות א' צורתו יו"ד מכאן ויו"ד מכאן ולפי זה האבן כולו הוא שלשים על שלשים והחקיקה היא כ"ף ויו"ד הרי אותיות 'כליל' שבנין זה הוא כליל לה' שכולו מעשה שמים ואין בו תערובת מעשה בשר ודם. גם שני אותיות ל' הוא כנגד זכות שני לימודים אחד של נגלה ואחד של נסתר ואותיות כ"ף ויו"ד הוא כנגד זכות פרוטה של צדקה שהיא יו"ד וניתנת בכף. והנה לפי האמור בס"ד דמדת השערים האלה הם רומזים לאותיות שם הוי־ה ברוך הוא שהוא סוד רוחו אשר יתעלה לעתיד להכי שפיר קאמר תלמודא כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לְכַוֵי דְּבֵי זִיקָא. ונראה לי בס"ד כי בשערים אלו רמוז מספר מאתים בחקיקה שלהם שהיא עשר ברום עשרים שאם תחלק עשר ברום עשרים לרצועות כל רצועה אמה על אמה יהיו מאתים אמות כי עשר פעמים עשרים הוא מאתים.