מסכת בבא בתרא דף קכ״א עמוד ב׳

שבעה קפלו כל העולם האי תנא סבר דאליהו לא הוה פנחס דאי הוה פנחס בבציר משבעה הוה מצי לאשכוחי דיאיר ראה יעקב וראה פנחס וסבר נמי האי תנא דסרח בת אשר אינה חיה לעולם:

יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו הטוב והמטיב ובמדרש איכה רבתי (פ"ב, ד') אמרו, כרם גדול היה לאדרינוס המלך מהלך שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמין טבריה לצפורי, והקיפוהו מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים ולא הבאישו ולא הסריחו ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמדה למלכות אחרת ונגזרה עליהם קבורה, אמר ר' חנינא יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו חכמים הטוב והמטיב בברכת המזון על היין ולא תקנוה בתפלה משום מעשה כרמו של אדרינוס זכר לדבר.

אחיה השילוני ראה את עמרם סבר כמאן דאמר פנחס לאו היינו אליהו, דלמאן דאמר אליהו זהו פנחס לא היה צריך לאחיה השילוני, אלא לימא משה ראה את עמרם ואליהו ראה את משה, וסבירא ליה נמי דחנוך לאו היינו מטטרון, דאי הכי שנים קפלו את העולם, שחנוך ראה את אדם ועדיין הוא קיים. ויש אומרים דאפילו תמצא לומר חנוך זה מטטרון, לא חשיב ליה, שהרי נסתלק מן העולם הזה, אבל אליהו עדיין הוא בעולם ונראה לראויין לו.

הא דאמרינן לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי. פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, ועמרם שהיה משבט לוי היה מבאי הארץ, ואחיה השילוני קטן היה כשראה את עמרם. ונראה שדחקו לרב ז"ל לומר כן, מפני שלא פירש שאחיה השלוני היה משבט לוי, והיה לו לומר אחיה השלוני לוי היה ולא נגזרה גזרה על שבט לוי. ומכל מקום אי אפשר לומר דעמרם היה מבאי הארץ וזיל קרי בי רב הונא, שהרי אמרו כאן דעמרם ראה את יעקב, וכיון שכן על כרחינו מת עמרם קודם לחמשים ושש שנה עד שלא יצאו ממצרים, שהרי עמדו במצרים מאתים ועשר שנה משירד שם יעקב, כמנין רדו, צא מהם שבע עשרה שנה שהיה יעקב בארץ מצרים, נשארו קצ"ג שנה, וימי שני עמרם אשר חי שבע ושלשים ומאת שנה, ואף לכשתמצא לומר שלא נולד עמרם עד תשלום שני יעקב, נמצא שמת קודם יציאת מצרים חמשים ושש שנה. אלא אחיה לוי היה והוא הוא שראה את עמרם במצרים, וכן פירש ר"ש ז"ל, ומנין שהיה לוי דכתיב בדברי הימים (א, כו) והלוים אחיה על אוצרות בית אלהים.

בפרשב"ם בד"ה ת"ר שבעה כו' קבר את אדם ואת שם וחיה אחריו נ"ד שנה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ולא על יתר מבן ס' כו' ראה את עמרם ז' כו' נ"ל חמשה שנים וק"ל:

בד"ה יתר על בן ס' כו' דמוחלק פחות מבן כ' מן הגזירה כו' עכ"ל כצ"ל:

אחיה השלוני ראה את עמרם סבר לה כמאן דאמר פינחס לאו היינו אליהו דלמאן דאמר אליהו זה פינחס לא היה צריך לאחיה השלוני אלא לימא משה ראה את עמרם ואליהו ראה את משה. וסבירא ליה נמי דחנוך לאו היינו מטטרון דאי הכי שנים קפלו את העולם שחנוך ראה את אדם ועדיין הוא קיים. ויש אומרים דאפילו תמצא לומר חנוך זה מטטרון לא חשיב ליה שהרי נסתלק מן העולם הזה אבל אליהו עדיין הוא בעולם ונראה לראוין לו. הא דאמרינן לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי. פירש הרא"ם ז"ל ועמרם שהיה משבט לוי היה מבאי הארץ ואחיה השלוני קטן היה כשראה את עמרם. ונראה שדחקו לרב ז"ל לומר כן מפני שלא פירש שאחיה השלוני היה משבט לוי והוה ליה למימר אחיה השלוני לוי היה ולא נגזרה על שבט לוי. ומכל מקום אי אפשר לומר דעמרם היה מבאי הארץ וזיל קרי ביה רב הוא שהרי אמרו כאן דעמרם ראה את יעקב וכיון שכן על כרחנו מת עמרם קודם לחמשים ושש שנה עד שלא יצאו ממצרים שהרי עמדו במצרים מאתים ועשר שנים משירד שם יעקב כמנין רד"ו צא מהם שבע עשרה שנה שהיה יעקב בארץ מצרים נשארו מאה תשעים ושלש שנה וימי שני עמרם אשר חי שבע ושלשים ומאת שנה ואף לכשתמצא לומר שלא נולד עמרם עד תשלום שני יעקב נמצא שמת קודם יציאת מצרים חמשים ושש שנים אלא אחיה לוי היה והוא הוא שראה את עמרם במצרים. וכן פירש ר"ש ז"ל ומנין שהיה לוי דכתיב בדברי הימים והלוים אמיה על אוצרות בית האלהים. הרשב"א ז"ל.

ארץ ישראל לשבטים איתפלג כבר פירשתיו ועדיין לא יצאתי ידי חובתי לפי שראיתי כתוב דכתיב והתנחלתם הארץ בגורל למשפחותיכם כו'. ונראה כי זאת היתה השאלה לשבטים אתפלג שנים עשר חלקים שוים לרב תרבו נחלתו חוזר על ראשי המשפחות כגון חנוך ופלוא חצרון וכרמי או דילמא לקרקף גברא אתפלוג והשבט המרובה יטול חלק מרובה. תא שמע בין רב למעט וזה הלשון משמע לשון השואה כלומר בין הרב ובין המעט שוין הן בגורל כמו כקטן כגדול תשמעון וזעקת בני יוסף על זה הפירוש לא ידעתי על מה לפי השאלות ששאל רב פפא לאביי ליוצאי מצרים כו' ועל כן אני חוזר על פירוש הראשון כי לא היתה השאלה אלא על אורים ותומים אם הוזקקו בין איש לאיש והשיב שלא הוזקקו אלא בין שבט לשבט שנאמר על פי הגורל תחלק הארץ בין רב למעט ועל פי הוא אורים ותומים וקאמר בין רב למעט אלמא לשבטים הוזקקו בלבד אבל הגורל היה אפילו בין איש לאיש והחלקים לפי אנשי השבט כאשר פירשנו בתחלה ולא נתחלקה אלא בכספים שנאמר בין רב למעט. האי שנאמר ארישא קאי שאמר שלא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים ולא נתחלקה אלא בגורל כלומר לולי הגורל ואורים ותומים לא היו השבטים לעולם נסמכים על אותו חלק שיהנה לשבט אחד מפני רוב חשיבותו. הראב"ד ז"ל.

תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ נראה הטעם דהאב אחוז במדת יום והאם אחוזה במדת לילה לכן זה שלא רצה לעסוק בתורה בלילה תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ האחוזה במדת לילה. או יובן בס"ד בשבח האשה כתיב וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ (משלי לא, טו) וזה שלא ראה והביט בשבח הכתוב באמו לעשות כזאת בעסק הנפשיי שהוא לימוד התורה ללמוד בלילה דוגמת אמו שהיא עושה מלאכתה בלילה לכך תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ. ועוד נראה בס"ד שהאדם בהיותו בבטן בא מלאך ומלמדו תורה ביום ובלילה דאין הפרש שם בין יום לבין לילה על כן זה שרצה לפרוש מן התורה בלילה תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ שהיה לומד תורה בבטנה בלילה ולימוד זה של הבטן הוא קאי על כח הנפש הרוחני שהוא שורה וחונה על העובר בהיותו בבטן אמו. או זה שלא למד תורה בלילה תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ קודם זמנו כדי שיחזור בגלגול להשלים שנותיו ואז בעל כרחו תלמוד נפשו תורה בהריון בהיותו בבטן אמו גם בלילה.

שִׁבְעָה, קִפְּלוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נראה לי בס"ד הראשון היה אדם הראשון ששמו אדם [45] כמספר שם הוי־ה במלוי אלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א=45] והאחרון הוא אליהו [52] זכור לטוב ששמו מספר שם הוי־ה במלוי ההי"ן [יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה=52] וידוע הנהגת העולם על ידי שם הוי־ה במלוי אלפי"ן והוי־ה במלוי ההי"ן ולכן השבעה שקפלו העולם הראשון היה אדם והאחרון אליהו זכור לטוב וכל כונתינו בתורה ומצות ליחד ולזווג שם הוי־ה דמלוי אלפי"ן עם שם הוי־ה דמלוי ההי"ן נמצא אלו אשר קפלו העולם הם שבעה. והנה המה כנגד שבעה ספירות הבנין שהם חג"ת נהי"ם [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] שעולם הזה נבנה מהם בימי בראשית ועל זה אמר חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט, א).

לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה, לֹא עַל פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים, וְלֹא עַל יָתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים. נראה לי בס"ד מן אות כ"ף עד אות סמ"ך יש אותיות נסכלם או אותיות נכסלם נרמז בזה כי רק אלו שהם מן כ"ף עד ס' דהיינו עד ועד בכלל נִסְכָּלִים במנין וְנִכְסָלִים שנגזר עליהם דוקא.