מסכת בבא בתרא דף כ״ז עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Bava Batra 27b, Chapter 2 Lo Yachpor
רש"י
ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות - דתנן בקדושין (דף כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה שהמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה וקרקע נקנה בכסף ואם מכר לו קרקע ומטלטלין יחד כיון שנתן דמי הקרקע או מסר לו שטר מכירת קרקע או החזיק בקרקע מדעת מוכר נקנו המטלטלין בלא משיכה קתני מיהא קרקע כל שהוא חייב בביכורים וקס"ד ביכורי אילן קאמר:
הכא במאי עסקינן בחטין - שכל ז' המינים חייבים בביכורים:
מעורבין זה בזה - שאין סומכין על הברירה לחלקו לחצאים ולומר שלצד הארץ חייבין ושלצד החוץ פטורין:
אבל דכ"ע הגדל בפטור פטור - שאם היו כל שרשיו בחו"ל פטור ואפילו עומד האילן בתוך שש עשרה אמה לארץ ולא אמרינן מן הארץ ינק:
דמפסיק צונמא - באמצע שרשים שאין שני צדדין יכולין לינק זה מזה:
דהדרי וערבי - האילן נעשה אחד למעלה בעביו:
אוירא מבלבל - אע"פ שבתוך הקרקע כשני אילנות הואיל ולמעלה באויר העולם נעשה אחד מתערבין יונקותיו:
כ"ה אמה - קשה לעולא דאמר י"ו אמה ותו לא:
אכחושי לא מכחשי - בשדה חבירו אלא עד שיתסרי הלכך טפי מהכי לאו גזלן הוא:
הנוטה - נופו לתוך שדה של חבירו:
שעל מנת כן הנחיל יהושע - התנה עמהם שלא יקפידו על כך:
מתני' מרדע - מלמד בקר:
קוצץ - הענפים עד גובה מלא מרדע שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם:
החרוב והשקמה - שצילם מרובה וקשה לשדה:
כנגד המשקולת - כל מה שנוטה לתוך שדהו:
משקולת - חוט האמרכולין שבונין חומה ותולין בה משקולת של אבר:
ואם בית השלחין היא כל האילן - אפי' אינו חרוב ושקמה קוצץ כנגד המשקולת שהצל רע לבית השלחין:
אבא שאול אומר כו' - בגמ' מפרש אהייא קאי:
גמ' ארישא קאי - דקאמר ת"ק קוצץ מלא מרדע ואפי' אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק נמי כנגד המשקולת:
או אסיפא קאי - דקאמר ת"ק כל האילן כנגד המשקולת ואפילו אילן העושה פירות ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק הוא דכנגד המשקולת אבל אילן העושה פירות נמי מלא מרדע ותו לא:
כל האילן - כל האילנות:
אי אמרת בשלמא ארישא קאי - ולטפויי אתא [מחרוב ושקמה דקאמר ת"ק] היינו דקאמר כל:
אלא אי אמרת אסיפא קאי - מאי כל הא לגרועי אתא:
מתני' אילן הנוטה לרשות הרבים קוצץ - מן הענפים התחתונות כדי שיהא גמל עובר תחת העליונות:
מפני הטומאה - מפרש בגמ':
גמ' בתר [אומדנא] דהשתא אזלינן - דקתני קוצץ מן הענפים כדי שיהא גמל עובר ורוכבו והרי חוזרין וגדלים לאחר זמן:
כדי שתהא עגלה מהלכת - אם תקרתה חזקה כל כך מותר ואע"ג שסופה שתתליע ותפחת:
קמא קמא קייץ ליה - כל ענף וענף שיקדים ויצמיח יקצצנו:
בשיעורא דרבי יהודה מאי עבדי ליה - כשיבא גמל טעון פשתן היאך יעבור:
מפני אהל הטומאה - שמא יפול כזית מת אצל האילן והרי הענפים ארוכים מאהילין עליו ועל עוברי הדרכים ומביאים עליהם את הטומאה:
ושדי התם - על האילן ומתוך שענפיו רבים הטומאה עומדת שם ואינה נופלת לארץ ובני אדם עוברים תחתיה ואי לא חיישינן אלא להכי בדחלולי בעלמא סגי ליה לקוץ אחד אחד מבינתים כדי להרחיק אויר ביניהם ולא תעמוד שם טומאה:
קמ"ל - מתניתא דאפילו לא נותר בו אלא ענף אחד מזיק הוא את הרבים:
1ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות! הכא במאי עסקינן בחיטי.
2דיקא נמי, דקתני: כל שהוא. ש"מ׃
3תא שמע: אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה, דברי רבי.
4רבן שמעון בן גמליאל אומר: הגדל בחיוב חייב, הגדל בפטור פטור.
5ע"כ לא פליגי, אלא דמר סבר: יש ברירה, ומר סבר: אין ברירה;׃
6אבל גדל בפטור דברי הכל פטור!
7הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא. אי הכי, מאי טעמיה דרבי? דהדרי ערבי.
8ובמאי קא מיפלגי? מר סבר: אוירא מבלבל, ומר סבר: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.
9ושש עשרה אמה ותו לא? והא תנן: מרחיקין את האילן מן הבור, כ"ה אמה! אמר אביי: מיזל טובא אזלי, אכחושי לא מכחשי אלא עד שש עשרה אמה, טפי לא מכחשי.
10כי אתא רב דימי אמר, בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: אילן הסמוך למיצר בתוך י"ו אמה, מהו? אמר ליה: גזלן הוא, ואין מביאין ממנו בכורים.
11כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחד אילן הסמוך למיצר, ואחד אילן הנוטה מביא וקורא; שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
מתני׳ · משנה
12אילן שהוא נוטה לשדה חבירו קוצץ מלא המרדע, על גבי המחרישה. ובחרוב ובשקמה כנגד המשקולת. בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת. אבא שאול אומר: כל אילן סרק כנגד המשקולת.
גמ׳ · גמרא
13איבעיא להו: אבא שאול ארישא קאי, או אסיפא קאי?
14תא שמע, דתניא: בית השלחין אבא שאול אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני שהצל רע לבית השלחין. שמע מינה: ארישא קאי! שמע מינה.
15אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני: ״כל אילן סרק״. אי אמרת בשלמא ארישא קאי היינו דקתני כל אילן; אלא אי אמרת אסיפא קאי, אילן סרק מיבעי ליה?! אלא לאו שמע מינה ארישא קאי? שמע מינה.
מתני׳ · משנה
16אילן שהוא נוטה לרה"ר קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות. רבי שמעון אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני הטומאה.
גמ׳ · גמרא
17מאן תנא דבנזקין בתר אומדנא דהשתא אזלינן?
18אמר ר"ל במחלוקת שנויה, ורבי אליעזר היא דתנן: אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות, שיחין ומערות. רבי אליעזר מתיר, בכדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים.
19רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן, התם זימנין דמפחית ולאו אדעתיה, אבל הכא קמא קמא קא קייץ ליה.
20ר' יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות. איבעיא להו: שיעורא דרבי יהודה נפיש, או דלמא שיעורא דרבנן נפיש?
21פשיטא דשיעורא דרבנן נפיש! דאי ס"ד שיעורא דרבי יהודה נפיש, רבנן בשיעורא דרבי יהודה היכי עבדי? ואלא מאי, שיעורא דרבנן נפיש? רבי יהודה בשיעורא דרבנן מאי עביד? אפשר דגחין וחליף תותיה.
22רבי שמעון אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני הטומאה. תנא: מפני אהל הטומאה. פשיטא, ״מפני הטומאה״ תנן!
23אי ממתניתין, הוה אמינא: דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם, וסגיא בדחלולי בעלמא; קא משמע לן:
24הדרן עלך לא יחפור׃
תוספות
בחטה - וא"ת והא חטה יניקתה ג' טפחים כדמוכח בשבת פרק אמר ר"ע בשמעתין דערוגה (דף פה.) ואין לומר דכל שהוא דהכא לאו דוקא דהא בפ"ק דקדושין (דף כו.) קא מייתי לה בשמעתא דאי בעי צבורין בה או לאו וקאמר כל שהוא למאי חזי ומשני כגון שנעץ בה מחט וקאמר איכפל תנא לאשמועינן מחט מי לא עסקינן דתלי ביה מרגניתא משמע דכל שהוא דוקא וי"ל דנהי דיניקתה ג' מ"מ עיקר יניקתה אינו אלא כנגדה ואילן נמי יניקתו כ"ה אפ"ה עיקר יניקתו י"ו:
ואחד אילן הנוטה מביא וקורא - בפרק המקבל (ב"מ דף קז. ושם) פליגי רב ושמואל באילן הנוטה על המיצר רב אמר הנוטה לכאן לכאן והנוטה לכאן לכאן ושמואל אמר חולקין ופירש בקונט' התם דבנטיית שרשים איירי ולפיכך שמעתין דהכא כרב דאזיל בתר שרשין ורשב"א פירש שם בענין אחר:
שעל מנת כן הנחיל יהושע וכו' - במרובה (ב"ק דף פב.) פריך אמאי לא חשיב לה בהדי עשרה תנאין של יהושע ומשני לה:
בדחלולי סגי - פי' ר"ח דחלולי לשון יראה שעושים צורה של עץ ונראין כבני אדם ואין העוף רשאי לישאר שם קמ"ל דאע"פ שברח העוף פעמים שמשאיר שם בשר המת שמביא בפיו ונשאר שם בענף הלכך אין לו תקנה אלא בקציצת ענפים כולם:
רישוי: CC-BY-NC
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
הכי במאי עסקינן ברהיטי - ואם תאמר חיטי נמי הא בעו שלשה טפחים. י"ל דכל שהוא לאו דוקא, אלא מאי כל שהוא, שלשה טפחים, דאשכחן כל שהוא דאית ליה שיעור כההיא בראשית הגז (חולין קלה, א) דאמרינן שלש רחלות גוזזות כל שהוא ומפרשים שגוזזות מנה ומנה ופרס, ובמסכת עירובין בפרק חלון (עירובין פ, א) ומגביה מן הקרקע משהו, ומפרשים מאי כל שהוא נמי דקתני טפח. ואינו מחוור, דהכא הא קתני לה גבי כותבין עליו פרוזבול ותנן נמי הכא ונקנין עמה נכסין שאין להם אחריות, וההיא ודאי כל שהוא ממש קאמר, וכדמוכח בפרק קמא דקדושין (כו, ב) דפריך כל שהוא למאי חזי, ומשני חזי למיתלי ביה מחט, ואקשינן איכפל תנא לאשמועינן מחט, ומשני מאן לימא לן דלא תלי ביה מרגניתא דשויא אלפא זוזי, ואם איתא דהאי כל שהוא דהכא אית ליה שיעורא שלשה טפחים, מאי קשיא להו, הא חזי לצבור בתוכן מאה מנה. ובודאי מדתני ליה י"ל דאף על גב דיונקת עד שלשה טפחים כיון שאין השרשין משתשרשין לצדדין עיקר יניקתה אינה אלא מתחתיה משרשיה, ושאר יניקתה שהיא יונקת סביבה עד שלשה יניקה מועטת היא, שאין אדם מקפיד עליה ואינו נחשב כגזלן בכך. לבכורים בהדי הני כל שהוא, דבכורים נמי לית ליה שיעורא, אלא נמי לית ליה שיעורא, אלא.
שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ - ועולא דקרי ליה גזלן, לפירוש ר"ח ז"ל שפירש דגזלן גמור קאמר, סבר דלא התנה יהושע בכך, לפי שאין זו במנין העשרה תנאין שהתנה יהושע השנויין בברייתא בשילהי פרק מרובה, ואדרבה אקשינן התם אמאי לא מני לה להא דרבי יוחנן דאחד אילן הנוטה ואחד אילן הסמוך בהנך תנאין דברייתא.
אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת - אסיקנא דאבא שאול לחומרא קאמר. וכתב הרב אבן מיגש ז"ל, מדשקלינן וטרינן לפרושה לדאבא שאול, שמע מינה דהילכתא כותיה. ור"ח ז"ל פסק כתנא קמא.
תנא מפני אהל הטומאה - יפה פירש הרב אבן מיגש ז"ל וכך פירושו, מפני אהל הטומאה, כלומר שמא תחתיו טומאה ונמצא מאהיל ומטמא העוברים תחתיו. פשיטא מפני הטומאה תנן, ומהדרינן אי ממתניתין הוה אמינא האי מפני הטומאה דקתני לאו משום טומאה שיש תחתיה הוא, אלא מפני טומאה שמביא העוף בפיו ויושב עליו ומשליך אותה מפיו לשם הוא, וכיון שכך דבדחלולא בעלמא סגי לן, שהוא צורה שעושין אותו לעופות כדי שיראו ויברחו, קא משמע לן שזו הטומאה שאנו חוששין לה אינה הטומאה שמביא העוף בפיו, אלא הטומאה שאנו חוששין לה שמא ישנה תחת האילן, כגון שיש תחתיו קבר או ארון שעובר תחתיו ונמצא מאהיל תחתיו ועל בני אדם העוברים תחתיו. עד כאן. ורש"י ז"ל פירש בדחלולי מלשון חלל, ובנוטל מענפי האילן אחת מבינתים שלא תוכל הטומאה להשאר על גבי האילן. ואינו מחוור, דלא הוה ליה למימר בדחלולי, אלא בחלולי, והראשון נראה עיקר. וגם ר"ח ז"ל פירש כן, דחלולי מלשון יראה, והוא הצורה, שעושין להפחיד העופות ולהבריחן.
מסכת בבא בתרא דף כ״ז עמוד ב׳
מסכת בבא בתרא דף כ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־433 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בבא בתרא דף כ״ז ע״ב
פתיחה בקורא