מסכת בבא בתרא דף צ׳ עמוד א׳

במקדש נמי לגזור אע"פ שהיו צריכין למדוד שלישית ההין לאיל ורביעית לכבש יכולין היו למדוד בלוגין לחצי הין ששה לוגין לשלישית ההין ארבעה לוגין לרביעית שלשה לוגין:

והשקל עשרים גרה תימה והא כ"ד גרה הוי דגרה הוי מעה כתרגומו עשרים גרה עשרין מעין (שמות ל) ואמרי' (קדושין יא: יב.) דסלע ד' דינרים ושש מעה כסף דינר הוי כ"ד ואומר ר"ת דבימי חכמים הוסיפו שתות על הסלע דמעיקרא לא היה רק עשרים גרה והוסיפו עליו ד' גרה ולר"י נראה דיחזקאל הוסיף ד' גרה על הסלע ולעולם המנה של חול כ"ה סלעים ושל קודש נ' אלא שבתחלה היה השקל עשרים והוסיף עליו ד' גרה וה"ק קרא והשקל שהיה תחלה עשרים גרה ומאותם שקלים יהיה לכם המנה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל והיינו ששים שקלים בין הכל ולא איירי בשקלים שניתוספו שמאותם לא היה המנה אלא חמשים כפלים של חול כשקלים שהיו קודם שהוסיף והא דנקט קרא חשבון זה ולא רצה לכלול ששים שקלים יחד אומר ר"ת לפי שהיה להן משקלות אחת שליש מנה של קודש ואחת מנה של הדיוט ואחת של רביע מנה של קודש כמו שתרגם יונתן וסלעים עשרין מעין תלתות מניא עשרים סלעים מנא דכספא כ"ה סלעים רביעית מניא ט"ו סלעין כולהו שיתין מנא רבא דקודשא יהא לכון ולפי' ר"י קשיא דאין התרגום משמע כדבריו שאם יפרש תלתות מניא דהשתא הוי עשרים סלעים שמקודם א"כ כמו כן יפרש מנא דכספא של חול של עכשיו הוי עשרים וחמש סלעים של קודם לכן וזה אינו דהוי שלשים של קודם לכן ורש"י פי' בפירוש יחזקאל דמנא דכספא כ"ה סלעים מיירי במנה של חול שהיה קודם משמע שרוצה לומר כפי' ר"י שנשתנה מנה של חול וקשיא דלמה ליה למינקט מנה של קודם כיון ששינו אותו דאם לא היו אותן שלשה משקלות באותה שעה היה לו לכלול ששים שקלים יחד והר"ר משולם אומר דנקט קרא חשבון זה כנגד ברכת כהנים ביברכך יש ט"ו ביאר כ' בישא כ"ה ושמא במדרש הוא כך ויש ליתן טעם שלפי שמתברכין ישראל בנתינת שקלים עשה יחזקאל חשבון זה בשקלים:

הא דאמרינן אלא משום אונאה דלא להוי ביטול מקח והא אמר רבא אפילו פחות מכדי אונאה חוזר. פירשו רוב המפרשים חוזר המקח, כלומר, אפילו פחות מכדי אונאה הוי מקח בטל. וקשיא לי, דאם כן בטל הוה ליה למימר. ועוד דאם כן כוליה פירקין דבית כור קשיא לי, דהוי דבר שבמדה, ואפילו הכי קתני פחות כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר. אלא הגירסא הנכון מה שפירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש, חוזר אותו פחת אף על פי שהוא פחות מכדי אונאה, שלא נאמרו דיני אונאה במחילה וחזרת אונאה וביטול מקח אלא בשיש טעות בדמי המכר, אבל כל שבמדה ושבמשקל ושבמנין לא שייך בהני דיני כלל, אלא הרי הוא כאלו נתן לו מקצת ומשלים השאר, והילכך אין הפרש בדברים אלו בין יתר מכדי אונאה לפחות מכדי אונאה, אלא לעולם המקח קיים ומחזירין זה לזה הפחת והיתרון. וכבר כתבתי יותר מזה בקדושין בריש פרק האומר בסייעתא דשמיא.

עושה אדם מדותיו על תכונות הרבה סאה וחצי סאה ורביע סאה שהוא קב וחצי וכן עושה מהן של קב וחצי קב ורובע קב ושמינית קב והוא הנקרא בכאן תמן והוא חצי רובע ואין גורסין בכאן חצי רובע שהתומן הוא הוא חצי רובע וכן עושין חצי תומן והוא אחד משש עשרה בקב והוא רביע הרובע ועוכלא והוא אחד מחמשה ברובע ר"ל אחד מעשרים בקב ונמצא בין חצי תומן לעוכלא חומש מלבר והוא ששאלו חצי תומן ועוכלא לא ליעביד שהרי יש בו חשש חלוף שאין ביניהם אפילו אחד מארבעה ופירש בה שמצד קטנותם בני אדם בקיאים בהם הא במדות הגסות של בני שני קבין לא יעשה שמא יתחלף בחצי תרקב שכל שאין גדול מחברו אלא אחד מארבעה יש בו חשש חלוף:

וכן במדת הלח עושה הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין שהוא שלשת לוגין וכן עושה לוג וחצי לוג ורביעית לוג ושמינית לוג ושמינית שברביעית לוג והוא הנקרא קרטוב ואע"פ שבין שלישית לרביעית יש בו חשש חלוף הואיל ומדות אלו הוזכרו בתורה והיו במקדש מימות משה רבינו לא חששו בכך ויש בסוגית שמועה זו נסחאות אחרות ופירושים אחרים ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

בני העיר שבאו לשבור מדותיהם הראשונות ורצו לעשותן גדולות יותר אין מוסיפין יתר משתות על מה שהיו מתחלה וכן אין מוסיפין על המטבע יתר משתות ודברים אלו לא לסבה ידועה נאמרו אלא שכך היתה קבלה בידם וכן המשתכר אל ישתכר יתר משתות אחר שיחשב כל הוצאותיו:

כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אין בו דין אונאה לא לדין מחילה בפחות משתות ולא לדין בטול מקח ביתר משתות אלא משלם לו מדתו או משקלו או מנינו אין זה אלא כפורע לחברו מנה שהוא חייב לו ממה שיקח ממנו ונמצא חסר דינר או חסר חצי מנה שיש לו להשלימו ואין מחילה בדינר או בטול מקח בחצי מנה ויש חולקין לומר שיש בה בטול מקח ביתר משתות ולא עוד אלא שיש אומרים כן אף בפחות משתות ועיקר הדברים כמו שכתבנו וכן כתבוה גאוני ספרד ובפרק בית כור יתבאר מזה יותר ואף בשני של קדושין כתבנו אח"כ סברא אחרת שעליה אנו סומכים יותר:

בפרשב"ם בד"ה שלישית ההין כו' לקמן מפרש למה התקינו עכ"ל ק"ק דמאי קשיא ליה בשלישית ההין דהויא דכוותיה קב במדת היבש אבל לא בא לפרש לקמן למה תקנוה אלא ארביעית ההין דלא הוה דכותיה במדת היבש משום דטעו אנשי בריבעא ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה רביעית ההין היינו ג' לוגין והא דלא עבד נמי חצי רביעית ההין כו' משום דאתי כו' דהיינו ב' לוגין כו' עכ"ל וקשה דאכתי אמאי לא עבדי במדת הלח חצי שלישית ההין דהיינו ב' לוגין דהויא דכוותיה במדת היבש חצי הקב דהא ליכא ביה למטעי ולוג ומחצה נמי לא תהוי משום דהוי איכא למטעי בגופיה וצ"ע:

בד"ה דלא ליהוי כו' כ"א שתות והוא לא ידע ומכר כמו כו' עכ"ל ר"ל שלא יתוודע לו לעולם שיתבע אונאתו והלוקח נמי לא יתוודע לו לעולם שהמוכר לא ידע בהוספה אלא שהיה סובר שזלזל במקחו ומהרש"ל דחק בזה לאין צורך ואין להאריך וק"ל:

תוס' בד"ה במקדש כו' למדוד בלוגין לחצי הין ו' לוגין כו' עכ"ל חצי הין כדי נקט דבחצי הין לא שייך למגזר אלא אגב אינך נקט לה וק"ל:

בד"ה והשקל עשרים כו' מה שיש לדקדק בדבריהם שם בפ"ק דבכורות ע"ש בחידושינו:

אילימא משום אפקועי תרעא יש לפרש שאם יוסיפו במדה הרבה ימנעו בעלי בתים מלמכור מפני המדה שיש בה תוספוה הרבה ואתו לאפקועי תרעא. הרא"ם ז"ל. הא דאמרינן אלא משום אונאה דלא ליהוי ביטול מקח והאמר רבא אפילו פחות מכדי אונאה חוזר פירשו רוב המפרשים חוזר המקח כלומר אפילו פחות מכדי אונאה הוא ביטול מקח. וקשיא לי דאם כן בטל הוה ליה למימר. ועוד דאם כן כוליה פרקין דבית כור קשיא לן דהוי דבר שבמדה ואפילו הכי קתני פחות כל שהוא ינכה יותר כל שהוא יחזיר. אלא הנכון מה שפירש הרא"ם ז"ל חוזר פחת אף על פי שהוא פחות מכדי אונאה שלא נאמרו דמי אונאה במחילה. וחזרת אונאה וביטול מקח אינו אלא בשיש טעות בדמי מכר. שבמדה ושבמשקל ושבמנין לא שייך בה אונאה כלל אלא הרי הוא כאלו נתן לו מקצת ומשלים השאר והלכך אין הפרש בדברים אלו בין יתר מכדי אונאה לפחות מכדי אונאה אלא לעולם המקח קיים ומחזירין זה לזה הפחת והיתרון וכבר נתפרש יותר מזה בריש פרק האומר בסייעתא דשמיא. הרשב"א ז"ל.

כי היכי דלא להוי פסידא לתגר כלומר דהא זבין במדה קטנה וקא מזבין השתא במדה גדולה פירוש ואף על גב דאפשר דקא מתוסף בדמי המדה בכדי ההוא תוספת דאיכא במדה. פסידא הוא דלא להוי הרוחא לא בעי. כלומר אי הכי שתות נמי לא לוסיף דאף על גב דלית ליה פסידא דהאי פורתא הוי תוספת מכל מקום הא לית ליה רווחא דרווחא דאפשר דקא רווח בה נפק בה בהאי תוספת דאיתוסף ביה במדה ואתבד ליה רווחא אין לך פסידא גדולה מזו דזבן וזבין תגרי איקרי. אלא שמע מינה תלת. מנה של קדש כפול היה ועיקרו לא היה אלא מאתים שהוא כפלים כמנה שלנו של חול והוסיפו עליו אחר כך ארבעים ומדהוסיפו עליו הני ארבעים שמע מינה מוסיפין על המדות ומדלא הוסיפו אלא ארבעים בלבד שהוא שתות מלבר ולא היה התוספת חמשים שהוא מנין קרוב לארבעים שמע מינה אין מוסיפין על המדות יותר משתות. ושמע מינה שתות מלבר דאי מלגאו תלתין ותלתא הוא דאיבעי להו לאוסופי דפחות מאתן מלגאו הכי הוא דהוי. פירוש כוז פפא מדה של פפא.