מסכת בבא בתרא דף ס״ח עמוד ב׳

אמר תנא קמא באגי לא מזדבני ומהדר ליה רבן שמעון בן גמליאל בר מחווניתא מזדבן. ואף על גב דשמעינן מק"ו דבאגי מזדבני מ"מ כיון דתנא קמא אית ליה דאפילו באגי לא מזדבני הוה ליה לרשב"ג לפרושי שפיר ולמימר דבאגי ובר מחווניתא מזדבן:

הכי גריס רבינו חננאל וכן בתוספתא (פ"ג) תא שמע רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא הא כדאיתא והא כדאיתא ה"נ מסתברא דקתני סיפא כו' מאי ביזלי פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני אבל באגי עצמם מזדבני פירוש ומדקאמר אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי מכלל דאיירי לעיל בבאגי וקאמר מי סברת רבי יהודה כר"ש סבירא ליה וקאי כוותיה והא לא מצית אמרת הכי דהא פליג עליה בבנותיה והוא הדין דפליג עליה בסנטר אלמא דסנטר דרשב"ג בר מחווניתא וקשיא למ"ד באגי והא לא תקשי למ"ד בר מחווניתא וא"כ תרי גווני סנטר נינהו דסנטר דרשב"ג גברא הוא ודרבי יהודה באגי דבלאו הכי צריכין אנו לומר דתרי גווני סנטר נינהו כדאמרינן בהזורק בגיטין (דף פ:) אפי' לא כתב לה אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת ובבראשית רבה (פט"ז) אתנסיבת לסנטירא (יקירא) ובתוספתא דבבא מציעא נכרי שעשה לישראל אפוטרופוס או סנטר משמע מכל הני דסנטר גברא ודרבי יהודה הוי באגי:

ואת השומירה רשב"ם גריס ברישא שאין עשויה בטיט ובסיפא גבי לא מכר גריס העשויה ורבינו חננאל גריס איפכא:

ומה שאמרו סברוה מאי שלחין גנוניתא ואמרו

מי סברת שלחן גנוניאתא לא מאי שלחן באגי איכא למידק, דהא על כרחין שלחין גנוניאתא, שהרי שנינו (לעיל בבא בתרא כה, א) ובית השלחין וטכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים, וגנוניאתא אינון דעושין פירות תדיר, אבל באגי אינן עושין פירות תדיר, ועליהם שנינו (שם) שדה הבעל חזקתן שלש שנים ואינם מיום ליום, ועוד שנינו (מועד קטן ב, א) משקין בית השלחן במועד לפי שהן עשויין לירקות ואינן מתקיימין בלתי השקאה תדיר. יש מתרצים דהתם גרסינן שלהין בה"א, וכדאמרינן התם דמתרגמינן עיף ויגע משלהי ולאי, והכא גרסינן שלחין בחי"ת, ודאמרינן דכתיב ושלח מים על פני חוצות. ואינו מחוור, דבכולהו ספרים גרסינן במתניתין הכא והתם בית השלחין. אלא יש לפרש, דכל ארץ שצריכה למים הרבה נקראת בית השלחין, וכדכתיב ארץ לא שבעה מים, ולשון זה כולל בית שדה בית הבעל וגנוניתא, וההיא דמסכת משקין כולל כל שצריך מים תדיר ושהוא צמא למים הרבה, וההיא דפרק חזקת פורט גנוניתא שעושין פירות תדיר, ובהא מתניתין דהמוכר הוא דפליגי אי גנוניאתא כההיא דפרק חזקת או באגי כההוא דפרק משקין.

מאחר שביארנו שהעבדים אין מכורים כלל אפילו אותם שהם צורך העיר כגון סנטר מעתה אף האנקלמוס אינו מכור והוא סופר העיר אע"פ שהוא מעבדיו של מוכר ושהוא צרך העיר כלה עד שאין מקום לעיר להתנהג בזולתו:

אע"פ שביארנו שבזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה מכר אף המטלטלין מ"מ אף בזו לא מכר שירי העיר והם שדות שהם מתחום העיר אלא שהיה הר או נהר מפסיק ביניהם ובין שאר הבקעות וכל שכן שלא מכר את הכפרים הסמוכים לה ולא את היערים המוקצים לה ר"ל המוקצים הימנה ואינם ברשות בני העיר ולא ביברים של חיה ועופות ודגים שהיה דרך כניסתן בהם כנגד היערות והם שנקראו דנגיה קייאיהו לבר ר"ל שפתוחה כניסתן לצד חוץ מפני שהם נדונים בכלל היערות ולא בכלל העיר הא כל שהיה פתחן כלפי העיר נמכרו עמה אע"פ שלא אמר כל מה שבתוכה וכן חורשים המיוחדים לה ר"ל שבני העיר יוצאים שם ברשות היה בעיר חלק אחד ים או שהיה כלה בים והיה בה חלק של יבשה אין החלק נמכר בכלל הכל:

המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין מכירת השדה והכרם ואמר על זה המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת מחיצת הקנים שהיא פתוחה מבית רובע ואת השומירה העשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את מחיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה לא את הבור לא את הגת לא את השובך בין חרבין בין שלמים וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא וחכמים אומרין אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אין צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך אמר הר"ם פירוש האבנים שהם לצרכה לגדרים וקנים שבכרם שהם לצרכו לסמוך בהם הגפנים מחיצת הקנים מקום שנוטעין בו הקנים בלבד ושומירה סכת הקנים וכיוצא בה שיושבין בה שומרים הפירות ובתולת השקמה הוא אילן השקמה קודם שיכרתו אותה לפי שדרכן לכרתה ואמר שכורתין אותה תחליף שנית ויגדל גוף העץ אחר שנכרתה טעם ר' עקיבא וחכמים כבר זכרנוהו במה שקדם:

אמר המאירי המוכר את השדה כלומר שדה לבן או שדה כרם מכר את האבנים שהם לצרכה ופירשוהו בגמ' בשני פנים הראשונה אבנים שפסלום עד שנעשה צד אחד שלהם שטוח ולא עגול והם מותקנות בדרך זו ליתן אותם על העמרים שלא יפזרם הרוח ודוקא כשהם על העמרים הא אם לא היו עליהם אע"פ שהם בשדה מותקנות לכך לא קנאן שהמוכר את השדה או את הכרם לא מכר את תשמישיהן שאינן קבועים בארץ או שישמשו מעתה והלשון השני אבנים הסדורות לעשות מהם גדר כלומר שנבחרו לכך והוא כעין תקון ר"ל שאדם בוחר מהם את שאינן לא גסות ביותר ולא דקות ביותר אלא בינוניות ומלבד בחירה זו אנו צריכים שיהו סדורות לכך בדרך שאדם מסדרן כשרוצה לבנות גדר ארוך ושוטחן בהמשך על פני כל המקום שרוצה לגדרו הא כל שלא נסדרו אע"פ שנבחרו ונצברו במקום אחד לא קנה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ר"ל קנים המפוצלים בראשיהם שמעמידין אותם תחת הגפנים שלא יטנפו בארץ ולא כשנתקנו לכך לבד אלא שנתקנו וכבר העמדו תחת הגפנים ואת התבואה ר"ל מיני תבואות או הענבים שאף הם בכלל תבואה כדכתיב ותבואת הכרם ואע"פ שכבר הגיעו ליקצר או ליבצר ואין אומרים לענין זה כקצוץ דמי ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע פירוש מחיצת הקנים אגד של קנים שהקנים עשויות בעוד שהם מחוברות קלחים קלחים ואגדות אגדות קנים הרבה באגד אחד ובעלי שדות מתכוונים בנטיעתם לעשותן בקצות שדותיהם לחוץ בהם בין תחום לתחום ומתוך כך הוא קורא אותם מחיצה וכל שאינה מחזקת מקום בית רובע בטלה היא אגב שדה ואפילו היו קנים גסות וחשובות עד שיש לה שם בפני עצמה ואת השומירה ר"ל סוכת שומרי גנות ופרדסים שאין כותליה עשויים בטיט אע"פ שלא נתחברה בקרקע בטיט ויש גורסין אע"פ שנתחברה בטיט שכל הכותלים אין עשויין בטיט בטלו עציה אגב קרקע ויש גורסין בהפך ר"ל את השומירה העשויה בטיט אע"פ שלא נתחברה בטיט וכך כתבוה גדולי המחברים וכן עיקר ואת החרוב שאינו מורכב וזהו בבחרותו שבזקנתו מרכיבין אותו והוא תכלית חשיבות שבו וכשהורכב נעשה לו שם בפני עצמו מתוך חשיבותו אבל כשאינו מורכב בטל הוא אגב שדה כשאר האילנות ואת בתולת השקמה והוא אילן שאינו עושה פירות ובבחרותו אין לו חשיבות ובטל אגב שדה אבל כשהוא מזקין נעשית כוורתו עבה וגסה כלפי שרשה וחשובה לעשות ממנה סדן ומתוך כך קורין לה סדן השקמה ויש לה שם בפני עצמה אבל לא מכר אבנים שאין לצרכה ולא קנים שבכרם שאינן לצרכו ולא את התבואה התלושה מן הקרקע אפילו היה קרקע צריך לה עדין להתיבש בתוכה ואם אמר לו כל מה שבתוכה הרי אלו שהזכרנו מכורים אבל לא מכר אף בזו מחיצת הקנים שהיא בת רובע אפילו היו דקות ולא השומירה העשויה בטיט או ההפך לפי הגירסא השניה ולא חרוב המורכב ולא סדן השקמה ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובכים בין חרבים בין שלמים וצריך המוכר ליקח לו דרך ליכנס לדברים אלו שנשתיירו לו ר"ל בור וגת ושובך שהמוכר במה שמכר בעין יפה מכר ומ"מ אם אמר לו חוץ מאלו הואיל והזכירם בפרט ולא היה צריך לכך לא הזכירם אלא לכונת שיור הדרך ואם מכר את אלו לאחר ר"ל שמכר להם הבור או הדות או הגת או השובך וכיוצא באלו אין הלוקח צריך ליקח לו דרך שבודאי בעין יפה מכר לו כמו שכתבנו למעלה:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אמר מר ביברין של חיה ושל עופות נמכרים עמה ורמינהו היו לה בנות או חלק אחד ביבשה. פירוש כגון חורשין וכן ביברין של חיה כו' אין נמכרים עמה. לא קשיא הא דנגיח קאיהו לגאו כו' גיח כמו יגיח ירדן וגו' משיכתן לגאו כלפי העיר כניסתן קאיהו לשון עמידתן והוא מקום שאדם נכנס שם ועומד לצוד אותם אם היא כלפי העיר מכורים עמה ואם היא לבר אינם מכורין. אי הכי לגבי חורשין נמי איכא פלוגתא בין קאיהו לבר דהא בחדא שיטה קתני להו חלק אחד ביבשה דהיינו חורשים בהדי הנך והא קתני בהך ברייתא דלעיל ולא חורשין המוקצין לה משמע אפילו קאיהו לגאו. אימא המוקצין ממנו דהיינו קאיהו לבר אבל סיפא דביברין של חיה ושל עופות מיירי דקאיהו לגאו ותנא רישא קאיהו לבר בחורשין דאין נמכרין עמה והוא הדין לביברין ותנא סיפא בביברין ובקאיהו לבר נמכרין והוא הדין לחורשין. אי נמי אורחא דמילתא נקט הכי דגבי חורשין הכי שכיח טפי מפני שהחיות מצויות שם שלא יבאו לעיר ויזיקו וגבי ביברין הכי שכיח כי היכי כו'. עד כאן לשון הראב"ד ז"ל.

וזה לשון הרא"ם ז"ל ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים נמכרין עמה ורמינהו ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין נמכרין עמה לא קשיא הא דנגיח קאיהו לגאו כו'. פירוש אם היה פתח הביבר כנגד העיר נמכרת עמה. ואקשינן והא קתני ולא את החורשין המוקצין לה פירוש קסלקא דעתך דהאי מוקצין דקתני יערים המוקצין מכל העולם וקרובין לה הוא ומשום הכי הא מקשה והא קתני לא את המוקצין לה אלמא אף על פי שקרובין לה ונראין מתחומיה אין נמכרין עמה אלמא קורבא לא מהניא מידי ואמאי אמרינן הכא דאי הוה פתח של ביברין פתוחין כנגד העיר שהן נראין מתחומי העיר שהן נמכרין עמה. ופריק אימא ולא את החורשין המוקצין הימנה כלומר הרחוקים ממנה אבל לא קרובין דאם היו קרובין ונראין מתחומיה נמכרין הן עמה. עד כאן לשונו.