המשנה השמינית והכונה לבאר בה ענין החלק השמיני והוא שאמר במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן נתן את כלן האחים שחלקו זכו בשדה זכו בכלן המחזיק בנכסי הגר זכה בשדה זכה בכולן המקדיש את השדה [הקדיש את כולה ר"ש אומר המקדיש את השדה] לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה אמר הר"ם ואמרו בנותן מתנה שנותן את כלם לפי שהוא עיקר אצלנו נותן בעין יפה נותן ואפילו לחכמים שאומרים מוכר בעין רעה הוא מוכר ויש לו דרך לפי שהלוקח היה לו לבאר מה שהוא לוקח אבל מי שמקבל המתנה בשת הוא לו לומר לו באר מה שאתה נותן לי ונתבאר גם כן כי נכסי הגר שמת ואין לו יורשין הפקר וכל הקודם בהם זכה כלומר שקדם והחזיק בהם ופירש דברי ר' שמעון המקדיש את השדה לא הקדיש את הקרקע אלא חירוב המורכב והוא שכבר הוא עושה פירות וסדן השקמה אבל אבנים של שדה שאינם לצרכה וכיוצא בהם אין מוקדשין:
אמר המאירי במה דברים אמורים במוכר כלומר כל אלו שאמרנו שלא נמכרו בכלל המכר הן בבית הן בחצר הן בבית הבד הן בבית המרחץ הן בעיר הן בשדה דוקא במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש וכל שלא פירש הפסיד אבל הנותן מתנה קנה המקבל את הכל בכלל וכן האחים שחלקו זכה בשדה זכה בכלן וכן בבית וחצר וכן בכלן וכן המחזיק בנכסי הגר זכה בשדה זכה בכל וכן המקדיש את השדה הקדיש את הכל ור' שמעון חולק במקדיש שלא הקדיש אלא חירוב המורכב וסדן השקמה והלכה כתנא קמא וגאוני ספרד כתבו שאף במוכר לא נאמרו דברים אלו אלא במקום שאין בו לדברים אלו מנהג ידוע אבל במקום שיש שם מנהג קבוע על ענינים אלו הכל הולך אחר המנהג בין ביציע בין בחדר שלפנים הימנו וכיוצא באלו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
מי שהקנה לחברו בית במתנה וסיים לו את מצריה והזכיר בלשונו בית שיש בו אורך ורחב בכדי החזקת מאה חביות ונמצא אותו הממוצר שהוא מחזיק מאה ועשרים מכיון שזהו הממוצר אין אומרים ששייר בבית החזקת עשרים חביות אלא הכל נתון שהנותן בעין יפה נותן ולא פיחת השיעור אלא כאדם שאומר לפחות הוא מחזיק כך וכך וכן אם הקנה לו בית בבתיו מחזיק מאה חביות ולא נמצא בבתיו מחזיק פחות ממאה ועשרים קנה זה שהוא מחזיק מאה ועשרים ואין אומרים שאין בדבריו כלום הואיל ואין לו בית מחזיק מאה ומ"מ דוקא במתנה אבל במכר הרי הוא משייר שיעור התוספת ואף במתנה יראה שהדין כן בכדי שהדעת טועה כגון מאה במאה ועשרים אבל במה שאין הדעת טועה יראה שאינו מקנה אלא כשיעור החזקת מאה ומ"מ יראה לי דוקא בדרך זה שיש בכלל מאתים מנה והרי זה מחזיק מאה מ"מ ויש לומר בו לא דק ולחומרא דנפשיה לא דק אבל אם אמר בית שאינו מחזיק אלא מאה חביות אין נותנין לו אלא כשיעור מאה:
יתבאר בפרק הספינה שהקונה אילן אחד בתוך שדה חברו לא קנה קרקע כלל וכן בשנים מ"מ אם מכר קרקע ושייר אילנות לפניו קנה קרקע אף באחד ואע"פ שהמוכר בעין יפה מוכר בזו מצד שהאילנות מכחישין את הקרקע מתירא הוא שמא ישתדל הלה בעקירתם ומשייר מקום קרקעם לעולם וכן שכל שמשייר לעצמו בפירוש בעין יפה משייר:
ולענין דרך יראה לי שכל שמוכר בפירוש איזה דבר או משיירו לעצמו יש לו דרך ולא נאמר שאין לו דרך אלא במה שנשתייר מאליו ולא נכלל בכלל המכר ואע"פ שבמכרן לאחר אמרו חכמים צריך ליקח לו דרך מ"מ לדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו יש לדון כדברינו ומ"מ יש לדון שהדרך כקרקע וכל שיש לו קרקע יש לו דרך וכל שאין לו קרקע אין לו דרך אא"כ התנה בפירוש:
