3מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר? מעיקרא סבר: ניחא להו לבני רה"ר דיתבי בטוליה. כיון דחזא דקא מעכבי, שדר קצייה. ולימא ליה: זיל קוץ דידך, והדר אקוץ דידי! משום דריש לקיש, דאמר: (צפניה ב, א) ״התקוששו וקושו״ קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים.

4אבל אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא. איבעיא להו: כנס ולא הוציא, מהו שיחזור ויוציא? ר' יוחנן אמר: כנס מוציא. וריש לקיש אמר: כנס אינו מוציא.

5א"ל רבי יעקב לר' ירמיה בר תחליפא, אסברה לך: להוציא כ"ע לא פליגי דמוציא, כי פליגי להחזיר כתלים למקומן; ואיפכא איתמר ר' יוחנן אמר: אינו מחזיר, וריש לקיש אמר: מחזיר.

6ר' יוחנן אמר: אינו מחזיר משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה: מצר שהחזיקו בו רבים, אסור לקלקלו. וריש לקיש אמר: מחזיר הני מילי היכא דליכא רווחא, הכא הא איכא רווחא.

7לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי היא בחזקתה. אמר רב הונא: נפלה, חוזר ובונה אותה.

8מיתיבי: אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה. לקח חצר מסוידת, מכוירת, מפויחת הרי זו בחזקתה. נפלה אינו חוזר ובונה אותה!

9איסורא שאני.

ברייתא

10תנו רבנן: לא יסוד אדם את ביתו בסיד. ואם עירב בו חול או תבן מותר. ר"י אומר: עירב בו חול הרי זה טרכסיד, ואסור; תבן מותר.

ברייתא

11תנו רבנן: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל?

12אמר להם: א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים! שתקו.

13אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה; ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור, אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה דכתיב: ״(מלאכי ג״, ט) במארה אתם נארים, ואותי אתם קובעים הגוי כולו׃

14אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר בו דבר מועט; וכמה? אמר רב יוסף: אמה על אמה. אמר רב חסדא: כנגד הפתח.

15עושה אדם כל צרכי סעודה, ומשייר דבר מועט; מאי היא? אמר רב פפא: כסא דהרסנא.

16עושה אשה כל תכשיטיה, ומשיירת דבר מועט; מאי היא? אמר רב: בת צדעא. שנאמר: ״(תהלים קלז״, ה) ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו'״.

17מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים א"ל רב פפא לאביי היכא מנח לה: במקום תפילין שנאמר ״(ישעיהו סא״, ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר׃

18וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר ״(ישעיהו סו״, י) שמחו את ירושלים וגו'׃

ברייתא

19תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה׃

20ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו׃

21אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין, ואל יהיו מזידין.

22הדרן עלך חזקת הבתים׃

תוספות

נפלה אינו חוזר ובונה אותה - השתא ס"ד דבית שבנה בזמן שבהמ"ק קיים ונפלה חוזר ובונה וכשלקח חצר המסוידת הרי זו בחזקתה דכל זמן שהיא קיימת יש לנו לתלות שבהיתר עשה בזמן שבהמ"ק קיים אבל כשנפלה תלינן שבאיסור נעשית לאחר חורבן ומש"ה פריך ארב הונא אמאי חוזר ובונה אותה כיון דנפלה אית לן למיתלי שבאיסור הוציא ומשני איסורא שאני דאפי' ודאי נבנה בהיתר כי נפלה אסור לבנותה ולסייד:

מים לא נשתה [וכו'] שתקו - וא"ת אמאי לא אהדרו דאפשר במי בורות דפסולין לניסוך כדמשמע בסוכה (דף מח.) ואומר ר"י דדבר דהוי ממין שעושין בו ניסוך חשיב כמו דבר עצמו דאי לאו הכי תקשה דישתו יין מבושל דפסול לנסכים ואין להקשות דאפשר במי תותים ויין תפוחים שלא היו יכולין לסבול שלא לשתות בלא מים:

דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא נשים - תימה הכתיב פרו ורבו ושמא על אותן שכבר קיימו פריה ורביה קאמר והיינו זרעו של אברהם כלה שלא יוליד אלא בן ובת:

מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין - בדבר שאין ידוע אם יקבלו כשנמחה בהן אם לאו צריך למחות כדמוכח בפ' במה [בהמה] (שבת דף נה. ושם ד"ה ואע"ג) דאמרה מדת הדין אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ונענשו אבל בדבר שאנו יודעים בבירור שלא יקבלו אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו':

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

תלמיד חכם אף לכתחלה אסור להעמיד ענפיו על דרך שיכשלו בו בני רשות הרבים ואם היה סבור שיהא נוח לבני רשות הרבים בכך כדי שינוחו תחתיו בצל מעמיד עד שימחו בידו ראה שבני רשות הרבים מרננים על אחר שיש לו גם כן אילן הנוטה לרשות הרבים וחסים על כבודו שלא לרנן על שלו יקוץ וכל שכן אם באו לפניו לדין על אותו אחר שצריך לו לקוץ את שלו קודם שיגמור הדין על אותו אחר קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים:

זה שביארנו במי שרצה להוציא זיזין וגזוזטראות שיהא כונס לתוך שלו אם כנס ולא הוציא הרי זה מוציא כל זמן שירצה ומ"מ אם נמלך על מה שעשה ורצה להחזיר למקומן אינו מחזיר שכבר החזיקו בני רשות הרבים על אותו ריוח להיותו להם כעין סימטא ומצר שהחזיקו בו רבים כבר אמרו שאסור לקלקלו ואסור זה פירשו בו אסור מן הדין ר"ל שמעכבין עליו ומסלקין אותו שהרי אין חזקה על בני רשות הרבים:

מה שביארנו בלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות שהיא בחזקתה לא סוף דבר שאין מסלקין אותם אלא אף אם נפלו חוזר ומעמידן ואפילו נפלו כתלי החצר חוזר ובונה ומעמידן:

משחרב בית המקדש אסרו שלא לסוד ולכייר ולצור צורות בביתו או בחצרו או דבר שאינו תועלת בנין אלא יפוי ונוי ומ"מ אם לקח חצר מסויידת ומכויירת ומצויירת בצורות הרי זו בחזקתה אלא שאם נפלה אינו חוזר ובונה אותה על אותו הצד אא"כ בשיור כמו שיתבאר למטה וכן אם נטשטשו הצורות ויש מפרשים מכח סוגיא זו שאם עירב בו חול או תבן אינו צריך לשייר כלל:

וכן צריך לזכור את ירושלם בכל שמחה ושמחה ולמעט בכלן לזכירת החורבן כמו שנאמר אם לא אעלה את ירושלם וכו' ומ"מ אין עושין אלא בכדי שהצבור יכולין לעמוד בכך שאלו אנו באים בה במדת הדין היה לנו לגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין אלא שנסגף עצמנו בכל מיני סיגופים אלא שאין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ יכולין לעמוד בה ואף קדמונינו היו אומרים משנגזרו עלינו גזרות לבטל תלמוד תורה ומצות ואין מניחין אותנו ליכנס לשבוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה אלא הנח להם לישראל יעשו רצון קונם ויעשה שליש מה שהושלש בידו ובהדי כיבשי דרחמנא למה לן אלא הרי אנו מקוים ומצפים למדת רחמיו ואיהי אדידה עבדא:

אף כשחרב הבית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ניטפל להם ר' יהושע אמר להם בני זו מנין לכם אמרו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי המזבח ועכשו בטל נשתה יין שממנו מנסכין על גבי מזבח ועכשו בטל אמר להם א"כ להם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אף הם השיבו יפה אמרת ואפשר לנו בפירות אמר להם פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אף הם השיבו יפה אמרת ואפשר לנו בפירות שלא משבעת המינין עד שאמר להם מים לא נשתה שכבר בטל נסוך המים ושתקו אמר להם בני באו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט והוא אמה על אמה וכנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט מן הצריך לה עד שירגישו האוכלים בחסרון אותו דבר וכן עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט וכן בכל השמחות וכן מניחין אפר מקלה בראשי חתנים ובמקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלם זוכה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה:

ונשלם הפרק ת"ל:

מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף ס׳ עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף ס׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־551 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–176)עמוד

היעד שנמצא: בבא בתרא דף ס׳ ע״ב

פתיחה בקורא