מסכת בבא בתרא דף פ״ב עמוד א׳

עד שתהא לקיחה והבאה באחד פ"ה דבצרן שליח והביאן לירושלם קורין בעלים דשלוחו של אדם כמותו ויכול לקרות הנה הבאתי וגו' ואין נראה שיקראו בעלים כדמשמע בירושלמי:

מתקיף לה רב פפא והא קונה שני אילנות דלחפור ולשרש קיימי כו' פי' הקונטרס דפריך משום דמתניתין לא מפלגא ומיירי אפילו בדקל ותימה דאם כן מאי משני רב פפא לדידיה נמי תקשי ומה שתירץ בקונטרס זהו דוחק ועוד דמפרש דמזבין ליה לחמש שנים שאם ימות תוך כך יטע אחר במקומו הא קתני ואם מתו אין לו קרקע היינו שלא יטע אחר במקומו דאי לזרוע תחתיו קאמר דאין לו קרקע כשמתו פשיטא דהא אפי' בעודן האילנות חיות קתני דלא קנה קרקע ונראה לרבינו תם דרב זביד נקט דקל וכל דדמי ליה כגון ארזים ושאר אילנות שכבר נקצצו פעם אחת דתו אי יבשי אין גזען מחליף והשתא פריך ליה רב פפא שפיר דמסתמא מתני' איירי ברוב אילנות דקלים וארזים ושאר אילנות שנקצצו מרובין משאר אילנות שלא נקצצו ומשני דמתני' איירי דזבין ליה לחמש שנים ומסתמא לפי שהן נטיעות ואין דרכן למות בה' שנים איירי ולא אסח דעתיה ומיהו אם מתו תוך ה' שנים לא יטע אחרים במקומן ובג' אילנות דקנה קרקע יטע אחרים במקומן עוד מפרש ר"ת לפי שיטת ר"ח דלא גרס במילתיה דרב זביד אין לו גזע לבעל הדקל אלא סבר רב זביד למימר אין לו גזע כלומר אין לו דין גזע דנימא העולה משרשים לבעל הקרקע אלא הכל לבעל הדקל ואפי' העולה מן השרשים כיון דלחפור ולשרש קיימי דכשיבש האילן יקח בעל האילן את השרשין ויחפור וישרש את הכל אסוחי אסח דעתיה בעל הקרקע ולאו דוקא נקט דקל דהוא הדין שאר אילנות והיינו טעותא דא"כ אמאי קאמר רב נחמן דקל ומתני' לא קשיא דהא משני ליה בדזבין ליה לה' שנים ובתר חמש שנים הדרי למוכר דלא קיימי השתא לחפור ולשרש ואין להקשות לכל הפירושים דכיון דלוקח מסתלק מן האילנות לאחר ה' שנים היכי אית ליה העולה מן הגזע שהיא שלו לקוץ כדאמר רב נחמן לקוץ הא אפי' ענפים שבאילן אין יכול לקוץ כדאמרינן בהמקבל (ב"מ קט. ושם) המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות אין לו קורות שקמה ואמר אביי שקמה אין לו שבח שקמה יש לו ורבא אמר אפי' שבח שקמה אין לו פי' ענפים שגדלו אחר שקבל שדהו והלכה כרבא דשאני הכא דאם לא היה קוצץ היה לוקח פירות הגדילים ביוצא מן הגזע ולכך כשאומר לו לקוץ משום דחייש דלא לימא תלת זבנת לי הרי הוא של לוקח תחת הפירות ולר"י נראה דסלקא דעתיה דרב פפא דרב זביד ה"ק דוקא דקל אין לו גזע לבעל הדקל דאסוחי אסח דעתיה לפי שכשמתייבש בראשו וקוצצין אותו שוב אין מחליף גזעו דסבור הוא שלא יעלה כלום מן הגזע קודם שיתייבשו אבל שאר אילנות שיכול לקצוץ כשיתייבשו בראשן ויחליפו גזע לא מסח דעתיה ומשום הכי פריך ליה רב פפא ממתניתין דקנה ב' אילנות יש לו גזע והא קיימי לחפור ולשרש אפי' שאר אילנות כשמתייבשין בראשן ואע"ג דגזען מחליף אין מועיל לו כלום דאין יכול לקצוץ כדי להחליף גזע כדמוכח לקמן (בבא בתרא דף פג.) דתניא גבי שני אילנות לפיכך יבש או נקצץ אין לו קרקע משמע נקצץ אע"פ שלא יבש עדיין וראוי להחליף גזע וא"כ מה לי דקל מה לי שאר אילנות כך זה עומד לשרש ולחפור כשייבש בראשו כמו זה ולבסוף מסיק רב זביד מתניתין דזבנה לה' שנים שאם יבש בתוך ה' יקצצו להחליף גזעו ומכר לו האילן בחייו לפיכך לא מסח דעתיה והשתא רב זביד דנקט דקל לאו דוקא דהוא הדין שאר אילנות אלא משום דשאר אילנות לא פסיקא ליה דפעמים יש להם גזע כשמוכרן לה' שנים לקצצן כדי להחליף גזע אבל דקל לא שייך למכרו לה' שנים כדי לקצצו כדי להחליף גזעו דאין גזעו מחליף ומיהו קשה לפי' זה דבקנה אמאי קתני דאם מתו יש לו קרקע ויטע אחר במקומו כיון דמתני' איירי דזבין לה' שנים שהתנה עמו לקצוץ כדי שיחליף א"כ ודאי לא מכר לו את הקרקע ליטע אחר במקומו ובדוחק יש לומר דרישא איירי בזבין לחמש שנים ולא סיפא ואין להקשות דהכא משמע דשאר אילנות מתקיימי טפי מן הדקלים ובפ' האשה שנפלו (כתובות דף עט. ושם ד"ה דקלי) אמר ארעא ובתי בתי אילני ודיקלי דיקלי דהתם לאו משום דדיקלי מתקיימי טפי אלא משום דחשיבי טפי מאילני אע"ג דאין מתקיימי כ"כ ואע"ג דקאמר התם דיקלי וגופני דיקלי ואע"ג דגופני חשיבי מדיקלי כדאמרי' בהחובל (ב"ק דף צב. ושם ד"ה למחר) דשמואל אייתי ליה אריסיה תמרי ואכל טעם בהו טעמא דחמרא אמר קא מכחשי גופני כול' האי למחר אייתי לי מקורייהו דדיקלי לא קנו גופני וגופני קנו דיקלי מכל מקום טוב הוא לקנות דיקלי מגופני דגופני אית בהו טרחא וצריך להוציא עליו הוצאות הרבה אבל דקלים אין בהן טורח ובא לו הריוח מאליו:

והא דאמרינן דבעינן לקיחה והבאה כאחד לאו למימרא שיהא צריך בעל הבית להביא הסל על כתפו מביתו ועד העזרה, אלא כל שתהא לקיחה מן הבית והכנסה לעזרה בחדא די ושפיר דמי. כך כתב הרמב"ן ז"ל ושכן כתוב בתוספתא (ביכורים פ"ב ה"ח) דתניא התם: כל הדרך כולה הרשות בידו ליתנו לעבדו או לקרובו עד שמגיע להר הבית, הגיע להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו, ואיכא למידק אשמעתין, כיון שבצרן והפרישן הרי נראו לקרייה אם בכורים הן, וכששולחן על ידי שליח נדחו מקרייה, שאין השליח קורא, וכל שנראו לקרייה ונדחו ירקבו, כדאמרינן (בפ"ק) [בפ"ג] דמכות (יח, ב) הפריש ביכורים קודם החג ועבר עליהן החג ירקבו, מאי טעמא משום דלא חזו לקרייה ונכרו ונדחו. ותירצו בתוספות, דהכא כשהפרישן מתחלה על דעת לשגרן ביד שליח, דלא נראו מעולם לקרייה, ודייקי לה ממה שמצאו בירושלמי (בכורים פ"א ה"ה) דגרסינן התם: שלח רב אסי בשם ריש לקיש בשם רבי הושעיא בשלקטן לשלחם ביד אחר אבל ליקטם להוליכם הוא לא ישלחם ביד אחר, שכל הבכורים שנראו ליתור בקרייה אינן ניתרין אלא בקרייה. אמר ר' מנא אף על גב דלא אמר ר' אסי הדא מילתא אמר דכותה. אמר ר' זעירא לר' אסי נהירת כד איתמרת הדא דרבי הושעיא, אמר ר' יוסי בר חנינא מתניתא פליגא הפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא. קיימינהו בשנתן דעתו למכור משעה ראשונה. והא תנינן יבש המעיין נקצץ האילן מביא ואינו קורא, כשיבש משעה ראשונה. הא למדת שאין שולחין ביכורים ביד שליח אלא כשהיה דעתו מתחלה לשולחן על ידו, שלא נראו מתחלתן לקריאה, והכא נמי בהכי עסקינן.

וליחוש דילמא מסקא ארעא סרטון ומחזי כתלתא אילני

ואמר ליה תלת זבינת לי שמעינן מהא, דאפילו זבין תלתא דנפקין מחד, קנה קרקע, דאי לא, אפילו כי מסקא ארעא סרטון מאי הוי, אי אמר ליה תלתא זבינת לי לימא ליה ליבדוק מלמטה ונסלק עפר ונראה. והיינו נמי דאסיקנא לקמן דאם מכר לו שלשה בדי אילן יש לו קרקע.

גירסת הספרים סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל האילן דכיון דלחפור ולשרש קאי אסוחי מסח דעתיה מיניה. ופירש ר"ש ז"ל, דכיון דאינו מחליף מסיח הלוקח דעתו ממנו. דבשלמא בשאר אילנות שאם ייבש יכרת ועוד יחליף אינו מסיח דעתו מן הבדין היוצאין מן הגזע, אבל דקל מימר אמר שיבש קודם שיוציא בדין ומסיח דעתו מהן. ואתקיף רב פפא, דהא קונה שני אילנות סתם שנינו, וקתני היוצא מן הגזע הרי שלו ואפילו דקל במשמע, ולא אמרינן דאסוחי אסח דעתיה מיניה. ויש מקשים לפירושו, דאם כן קושייתו של רב פפא אינה מוכרחת, דדילמא מתניתין בשאר אילנות. וכי אקשינן נמי ולרב זביד קשיא מתני' בשאר אילנות. וכי אשקינן נמי ולרב זביד קשיא מתני' ודחיק ומוקי לה דזבין ליה לחמש שנים, לוקמה בשאר אילנות. ועוד, דאם איתא דמלישנא דמתני' דמסיק ותני הקונה שני אילנות קא מקשה, הוה ליה לאיתויי מתני', והכין הוה ליה למימר, והתנן הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו היוצא מן הגזע שלו. והרא"ם ז"ל גריס: סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע. ופירוש גזע, הבדין היוצאין מן השרשים, שאף הן נקראין גזעין, וכגון שלקח דקל לקוצצו, וסבר דמשום הכי אמר רב נחמן דאין לו לבעל הקרקע אפילו היוצא מן השרשין, דאסוחי מיסח דעתיה בעל הקרקע מיניה, דהא לחפור ולשרש קאי, וכדתניא בדקלים ובארזים חופר למטה ומשרש לפי שאין גזעו מחליף. ואתקיף עליה רב פפא מן הקונה שני אילנות דקיימא לן שהיוצא מן השרשים של בעל הקרקע, ואף על פי שאילו רצה בעל האילן לקוצצן ולשרש אותם מלמטה רשאי, ולא אמרינן דאסוחי מסח בעל הקרקע דעתיה מיניה. ופירשה רב פפפא להא דרב נחמן בלוקח דקל אחד שלא לקוצצו. והכי קאמר, אין לו גזע לבעל הדקל, כלומר, אפילו יוצא מן הגזע הרואה פני חמה, לפי שאין דרך הדקלים להוציא מן הגזע. ואקשינן ולרב זביד קשיא מתניתין, דאילו לרב זביד היה לנו לומר שאפילו מן השרשים הרי אלו שלו, וכדאתקיף עליה רב פפא, ופריק דמתניתין מוקי לה רב זביד כשלא מכרן לו לגמרי שיוכל לקוצצן, אלא לפירות בעלמא לחמש שנים מכרן לו, ובסוף הזמן שיסתלק הלוקח וישארו האילנות עצמן לבעל קרקע ולפיכך היוצא מן השרשים של בעל הקרקע. וקשיא לי לפירושו טובא, חדא, דסתם גזע האמור בשמעתין בגזע השנוי במשנתינו הוא, דעלה מייתינן לה להא דרב נחמן, והכא נמי ביוצא מן הגזע הרואה פני חמה משמע, דרב נחמן ודאי אמאי דקתני במתניתין דיש לו אמר איהו דבדקל אין לו. ועוד, דהיכי מסתמי סתומי כולי האי רב זביד ורב פפא לישנייהו, דכל חד מנייהו אמר אין לו גזע דר"ג ולא פליגא אלא דמר אמר לבעל הקרקע ומר אמר לבעל הדקל, וניקום ונפרש אין לו גזע דרב זביד גזע היוצא מן השרשים ואין לו גזע דרב פפא ביוצא מן הגזע ורואה פני חמה, ועוד דרב זביד בלוקח דקל לקוץ דרב פפא בלוקח לקיימו, וזה וזה סתמו ואמרו לשון אחד, והיה להם לפרש. ועוד, היאך אפשר לו לרב זביד לאוקומי מתניתין בלוקח לפירי, דאם כן צריכא למימר דלא קנה קרקע, ובהא קאמר רבי מאיר קנה קרקע. ועוד, דאם כן מה הפרש בין קונה שנים לקונה שלשה, ובודאי קנה שלשה כקנה שנים, שאין מן הדעת לומר דקנה שתים בקונה לחמש שנים ולפירות וקנה שלשה בקונה קנין גמור לעולם. והרמב"ן ז"ל פירש בשם רבו הרב ר' יהודה בר יקר ז"ל, דרב זביד לא הוה ידע טעמיה דרב נחמן, מפני שהיה סבור שאף הדקלים מוציאין גזע כשאר כל האילנות, וסבר למימר דלאו דוקא דקל, אלא הוא הדין לכל אילן אחר שאין לו גזע לבעל האילן, דאיאושי מייאש מיניה, כיון שלא קנה קרקע, דלחפור ולשרש קאי. ואף על פי ששנינו לא ישפה, שאני ענפים דלא מייאש מינייהו, אבל גזע שהוא אילן המתקיים בפני עצמו ואינו יוצא אלא לזמן מרובה ולפרקים, איאושי מייאש, סבר לא יוציא גזע עד שייבש לזמן מועט. ושמא היה סבור רב זביד דרב נחמן לריבותא אינקט דקל, שהוא מתקיים יותר מכל שאר כל האילנות בלא קציצה. ורב פפא דחה דבריו, שהרי אף בשני אילנות לא קנה קרקע, ושנינו במשנתינו שהיוצא מן הגזע שלו, ומה בין שנים לאחד. ופירש דברי רב נחמן בפנים אחרות, דדוקא דקל, משום שאינו מחליף גזעו כשאר כל האילנות אסוחי אסח דעתיה, שבשאר האילנות אי יבשו יקוץ ויחליפו גזע ולא מיאש, והאי מיאש ואמר שמא יבש ואין לו תקנה, לפיכך אפילו הוציא גזע אין לו דין גזע לבעל הדקל, והיינו דאמרינן לפי שאין לו גזע, כלומר, אין לו גזע כשאר האילנות שמחליפין גזען ולפיכך אין לו גזע לבעל הדקל. ויש מקצת נוסחאות כתוב בהן במילתיה דרב זביד לבעל האילן ובמכילתיה דרב פפא לבעל הדקל, ומכאן למד רבינו נ"ר פירושו מפורש. ואף לאותן נוסחאות שכתוב בשניהן לבעל הדקל הפירוש נכון ועולה כהוגן. עד כאן.

וכמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו. ואסיקנא דהאי מלוא אורה וסלו זה וזה אין רשאין לזרעו, בעל האילנות לפי שאינו שלו, ובעל הקרקע דלא ליטנפו פירי. ותמיהא לי, דהא ודאי תחתיהן וביניהן אינו מגיע לכל אחד שש עשרה אמה לכל רוח ויונקין הן משל בעל הקרקע, ואם בא בעל הקרקע לחפור בור, קוצץ ויורד ואפילו תוך שש עשרה אמה, וכדאיתא בפרק לא יחפור, ואם כן לריש לקיש דאית ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף ואפילו לענין הבכורים, דלא דריש ולביתך אלא לגבי אשתו בלבד, ולא משכח קונה שלשה אילנות דמייתי בכורים אלא בזמן שאין היובל נוהג, כדאיתא בגיטין שילהי פרק השולח, אם כן אפילו בזמן שאין היובל נוהג היכי מייתי והא לאו כל גדוליו מארצו. וי"ל דסבירא ליה כמאן דאמר דתנאי התנה יהושע שיהו רשאין ליטע סמוך למיצר חבירו תוך שש עשרה אמה, שעל מנת כן הנחיל יהושע להם את הארץ, ועדיף תנאי של יהושע מלוקח לפירות, ואף על פי שיש לו לבעל המיצר לחפור ולקוץ שרשין, כל שאינו קוצץ הרי הוא כשלו לגמרי ליניקה. אלא דאכתי לא ניחא לי, דהא משמע דריש לקיש לית ליה כמאן דאמר שעל מנת כן הנחיל להם יהושע את הארץ, אלא כעולא דאמר אילן הסמוך למיצר תוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים, דאמרינן בשילהי פרק לא יחפור כי אתא רב דימי אמר בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן אילן הסמוך למיצר חבירו בשש עשרה אמה מה הוא, אמר ליה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים, אלא אם כן נאמר דא סהדתיה דרב דימי ליתיה, אלא כדרבנן דאמר משמיה דרבי יוחנן אחד אילן הסמוך ואחד אילן הנוטה מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. ואכתי קשיא לי, ולרב דימי מאי איכא למימר, אלא יש לפרש, דלאו כל גדוליו מארצו בעי, ואילן הסמוך למיצר שאמר רבי יוחנן שאין מביאין ממנו ביכורים, ומשום דגזלן הוא קאמר, וכתיב שונא גזל בעולה, אבל לוקח אילנות ברשות קא ינקי ושרי, וכמו שאמרו בירושלמי שכתבתי למעלה, שאם נטע בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד עוברת באמצע אם נטעו ברשות מביאין ממנו בכורים. כנ"ל.

כבר ביארנו במשנה שהדקל אין לו גזע ומ"מ דרך ביאור מה שאמרו כאן סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל דקל פירושו שלדעתו גזע יש לו אלא שאינו לבעל דקל אלא לבעל קרקע שמאחר שאם נחתך הדקל אין גזעו מחליף וכן אם ייבש והוא שאמרו דלחפור ולשרש קאי וכמו שאמרו למעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש אף בתחילתו מסיח דעתו מן הבדים היוצאים מן הגזע והקשהו רב פפא מקונה שני אילנות שאין לו קרקע ואם יבשו לחפור ולפרש קיימי ואעפ"כ היוצא מן הגזע שלו ופירשה שאין גזע לדקל כל עיקר וכמו שפירשנו במשנה ומ"מ רב זביד היה מפרש זו של שאר אילנות בשקנאם לזמן ידוע שכל שהוא תוך הזמן אינו מתיאש ממנו ודעתו על הבדים המתחדשים גם כן הואיל וגזעם מחליף הא בדקל הואיל ואין גזעו מחליף אף בקנאה לזמן אין דעתו על הגזע והלכה כרב פפא על הדרך שביארנו וכל שיש לו גזע הרי הוא לבעל האילן:

בד"ה בצרן ושגרן כו' ללקט מה שנותן בעין יפה ולא כו' עכ"ל כ"ה לשון התוס' בפרק השולח ע"ש:

בד"ה עד שתהא כו' אין נראה שיקראו בעלים כדמשמע בירושלמי עכ"ל היינו לפי שיטתן דלקיחה לאו היינו בצירה ולקיטה וא"כ מדקאמר בירושלמי בשלקטן לשלחן ביד אחר לא נראה לקריאה ואי הוה לקיחה והבאה ע"י שליח קורין הבעלים דשלוחו של אדם כמותו הרי אף בשלקטן הבעל לשלחן ביד אחר דהיינו נמי הלקיחה וההבאה ע"י שליח נראו להיתר קריאה מקרי וכן יש להוכיח מסיפא דקאמר אבל אם לקטן להביאן הוא לא ישלחנו כו' ואי הוה הלקיחה וההבאה ע"י שליח מיקרי נראו להיתר קריאה אמאי לא ישלחנו ביד אחר מיהו לפרשב"ם שפי' שהבצירה והלקיטה היא הלקיחה גופה ליכא לאוכוחי מידי מן הירושלמי ודו"ק:

בד"ה מתקיף לה כו' והיינו טעותא דא"כ אמאי קאמר רב נחמן דקל כו' עכ"ל ר"ל דלכל שאר הפירושים קשה לישנא דקאמר דסבר רב זביד למימר כו' דמשמע דס"ל לתלמודא דהא רב זביד טעותא היא ולפי זה ניחא דהיינו טעותא דאם כן אמאי קאמר רב נחמן דקל אבל לכל שאר הפירושים שפיר נקט רב נחמן דקל ומתניתין נמי לא קשיא ליה דהא משני לה רב זביד וליכא טעותא ולא הל"ל סבר רב זביד כו' ודו"ק:

בא"ד כדמוכח לקמן דתניא כו' משמע נקצץ אע"פ שלא יבש עדיין וראוי להחליף כו' עכ"ל ובלאו מתני' מהך ברייתא בלחוד ה"מ למפרך הכי למאי דנקט דוקא דקל אלא שאין הדבר מוכרח דנקט דוקא דקל אלא מכח מתניתין דקתני בהדיא בשאר אילנות דיש לו גזע ודו"ק:

כל שרואה פני חמה זהו גזע כלומר כל הבדין העולין משרשו של אילן הרואה פני חמה ואינו תחת הקרקע זהו העולה מן הגזע וכל בדים שעולים מן השרשים שתחת הקרקע ואינו רואה פני חמה זו העולה מן השרשים והבד עצמו העולה מן השרשים גזע נקרא שהרי כשעולה רואה פני חמה הוא ואלו מכר אותו ועלה ממנו אחר עולה מן הגזע היה נקרא. הרא"ם ז"ל.

וליחוש דלמא מסקא ארעא שרטון ואמר ליה תלת זבנת לי אלא אמר רב נחמן יקוץ. יש מי שאומר דמהא שמעינן דאלו לא קצץ נאמן לוקח לומר תלת זבנת לי משום דיכול למימר כאן נמצא וכאן היה ואף על פי כשיוצאין מאילן אחד קנה קרקע כדמסקינן לקמן בבעיא דרבי ירמיה דמסר לו שלשה בדי אילן. ואחרים אומרים דכיון שיוצא מאילן אחד על הלוקח להביא ראיה ואפילו הכי יקוץ כדי שלא יהא מערער להעמידו בדין ולומר כך נמצא וכך היה. ומיהו כי אמרינן יקוץ דוקא כשהגדיל כל כך דאי מסקא ארעא שירטון איכא הרחקת ארבע אמות בינייהו הא לאו הכי לא דאפילו מסקא ארעא שירטון לית ליה ארעא דרצופין נינהו. הר"ן ז"ל.

סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הדקל כו' פירש רשב"ם ז"ל כיון דזימנין שמתייבש האילן כו'. מתניתין דזבנה ניהליה לחמש שנים דאפילו ייבש תוך ח'מש יטע אחר במקומו כו' וקשה דהא דאמרינן מתניתין דזבנה ניהליה לחמש שנים לא משמע מהאי לישנא שאם מת או יבש יטע אחר במקומו שהמוכר לחברו אילן לחמש שנים בסתם אם יבש לא יטע אחר במקומו דלא עדיף מהמוכר אילן אחד כל ימי העץ והוה ליה למימר מתניתין דזבניה ניהליה שאם מת או יבש תוך חמש שנים יטע אחר במקומו דהא תנן ואם מתו אין להם קרקע ואם באת לדחות דלעולם כגון דזבניה ניהליה כל ימי העץ והא דקאמרינן מתניתין דזבנה ניהליה לחמש שנים כגון שהתנה עמו שאם ייבש תוך חמש שנים יטע אחר במקומו והא דקתני אם מתו אין לו קרקע כגון שמתו אחר חמש שנים. לא מצית למימר הכי שאם בפירוש התנה עמו שאם מת או ייבש עד חמש שנים יטע אחר במקומו מאי קא משמע לן תנא דמתניתין בהא דקתני ואם מתו אין לו קרקע. אבל יש לי לומר בזו דהא דמוקמינן בזבניה ניהליה לחמש שנים דוקא לענין הא דקתני העולה מן הגזע שלו ומילי מילי קתני להו לדיני דלוקח שני אילנות דלפעמים העולה מן הגזע שלו וכגון דאתני בהדיא שיטע אחר במקומו תוך חמש אבל הא דקתני סיפא אם מת אין לו קרקע במוכר לו אילן סתם איירי ולא אתני בהדיה מידי והא דאוקמה בדזבניה ניהליה לחמש שנין ולא אוקמה בדאתני בהדיא ליטע אחר במקומו כל זמן שיבש דאם כן גם העולה מן השרשים שלו. ורבינו חננאל ז"ל פירש הא דסבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הדקל אפשר לומר דין גזע קאמר כלומר אין לו יוצא מן הגזע בלבד אלא גם דיוצא מן השרשים שלו. וזה הפירוש נראה עיקר שהשמועה מתיישבת עליו דמסיק ואזיל ליה רב זביד דמתניתין כדזבנא ניהליה לחמש שנין מאי לחפור ולשרש קיימי. והא ודאי משמע שיש זכות למוכר בכך במה שלא מכר לו האילן אלא לחמש שנין והכי קאמר מתניתין דזבניה ניהליה לחמש שנין שאין הלוקח רשאי לחפור ולשרש ולפיכך לא מסח ליה מוכר לדעתיה מיניה. ואף על פי שזה הפירוש לדברי רב זביד דחוק על הלשון הרי יש נסחא אחרת במקצת ספרי ספרד דגרסינן סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע וכך גורס הרא"ם ז"ל ופירש הרב ז"ל שהאילן עצמו שעולה מן הגזע אותן השרשים נקראים גזע דאמרינן בשמעתין לפי שאינו מוציא גזע דמשמע שהגזע אין מוציא גזע. ואין לפרש דגזע דקאמר מוסב על האילן הראשון והכי קאמר לפי שאין מוציא הגזע אילן דאם כן הוי ליה למימר לפי שאין הגזע מוציא. ונמצא לפי פירוש רבינו חננאל ז"ל שתי הנוסחאות עולות לענין אחד וזו מעידה על זו דהכי פירושו דשמעתין סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע שאין לו הגזע היוצא מן השרשים אלא בין העולה מן השרשים לבעל הדקל וכיון דלחפור ולשרש קאי אסוחי אסח ליה בעל הקרקע לדעתיה מיניה דדקל כל אימת דמקצץ הלוקח חופר ומשרש לפי שאין גזעו מחליף כדתניא בדקלים ובארזים חופר ומשרש. וכיון שאם ייבש הדקל בראשו אין תקנה לו בקציצה כשאר האילנות שגזעם מחליף שקוצצים אותם כשמתיבשים בראשם ומימר אמר בעל הקרקע מי יימר שיוציא פירות הדקל העולה מן השרשים קודם שיבש הדקל בראשו ויבא הלוקח ויחפור וישרש ולהכי מסח לדעתיה מיניה ומחיל ליה לגבי לוקח. מתקיף לה רב פפא והא קונה שני אילנות בתוך של חברו דלחפור ולשרש קאי שאם ייבש בראשו על כרחך לחפור ולשרש קיימין שאף על פי שגזעם מחליף אם הוא קוצץ אותם כדי שיחליף גזעם לא יניח לו המוכר לקיימן בקרקע שלו שהרי כנוטע אילן אחר דמי. ולא מכר אלא אילן הראשון וכדתניא לקמן ייבש האילן או נקצץ אין לו קרקע דמשמע אפילו נקצץ ולא ייבש אף על פי שגזעו מחליף הלכך לדברי רב זביד הוי ליה למימר בקונה שני אילנות שהעולה מן השרשים גם כן לבעל הדקל דאסח ליה מוכר דעתו מיניה שאם ייבשו בראשם מסתמא לא יניח לוקח מלקוצצן ולנטען בקרקע שלו כיון שהדין נותן שיחפור וישרש אותם משם.

אלא אמר רב פפא אין לו גזע לבעל הדקל לפי שאין מוציא גזע. ואית דגרסי לפי שאין לו גזע פירוש אין דרכו להוציא גזע מן הגזע שלו שהדקל סנסנים מוציא למעלה בראשו אבל למטה בגזע אינו מפריח ואם תראה שיוציא מן השרשים הן ולמוכר הן אי נמי כיון שאין דרכו אסח לוקח לדעתיה מיניה והוא לקחו על דעת כן. ולרב זביד קשיא מתניתין דזבניה ניהליה לחמש שנין אם יהא קיים הלכך כשייבש בראשו המוכר קוצץ אותו ויחליף גזעו ומסתברא שאפילו פירות שיוציא תוך חמש של מוכר הם שזה כמתנה עמו מתחלה דמי לפי מה שכתבנו שאם מכר לו האילן כל זמן שהוא קיים ונקצץ אין לו רשות לקיימו שם שיחליף הגזע כמו שאין לו רשות ליטע אחר במקומו. והשתא לפום מאי דאסיקנא בדברי רב זביד דבכל קונה אילן אחד לכל ימי העץ אמרינן שהעולה מן השרשים לבעל האילן הא דנקט רב נחמן דקל אמתניתין קאי דאוקימנא ליה בדזבניה ניהליה לחמש שנין משום הכי העולה מן השרשים לבעל הבית ועל זה קאמר רב נחמן נקטינן דבדקל הכל ללוקח ואפילו העולה מן השרשים ואף על גב דלא זבנה ניהליה אלא לחמש שנין שהרי כל זמן שייבש בראשו עומד לחפור ולשרש לפי שאין גזעו מחליף הלכך אסח ליה מוכר לדעתיה מן העולה מן השרשים ואינו מדקדק על הלוקח מן הספק שמא לא יעלה כלום מן השרשים ואם יעלה שמא ייבש ויקוץ ויחפור וישרש קודם שיוציא העולה מן השרשים פירות לפיכך מוחל הוא לגבי הלוקח כל היוצא שם עד תום שני ממכרו. הר"י ז"ל בעליות. וזה לשון הרא"ם ז"ל: דקל אין לו גזע. כלומר מי שקנה דקל לקצצו אין לו גזע. סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע פירוש העולים מן השרשים שהם עצמן נקראין גזעים שהם כשאר האילנות לבעל הקרקע הכא בדקל אינם לבעל הקרקע מאי טעמא כיון ששנינו בדקלים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף מעיקרא בעת המכירה אסוחי אסח דעתיה המוכר מיניה דמימר אמר השתא אתי בעל הדקל וחפר ומשרש להו לשרשים וייבשי להו הני גזעין דנפל מינייהו וכיון דמסח דעתיה מינייהו כי מזבין ליה לדקל מזבן להו להני גזעין בהדיה הילכך כי קאיץ ליה לוקח קאיץ ליה להנהו גזעין דנפקי מיניה דהא דידיה נינהו. מתקיף לה רב פפא והא קונה שני אילנות לכי יבשי לחפור ולשרש קיימי שהרי לא שייר המוכר לעצמו באילנות כלום דאי נמי לא יבשי קא תבע ליה מוכר ללוקח למעקרינהו משום דהא לית להו קרקע ואי עקר להו לגמרי עקר להו כדאמרינן לעיל מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל דמשמע דכי עקר ליה לכוליה עקר ליה עם השרשים דיליה כי היכי דליטע ליה בדוכתיה אחריתי דהא אילן זבין ליה ולא עצים ואפילו הכי קתני הגזעין היוצאין מן השרשים של בעל הקרקע ולא אמרינן אסוחי מסח דעתיה מוכר מינייהו. אלא אמר רב פפא הא דרב נחמן במי שקנה דקל אחד שלא לקצצו והכי קאמר אין לו גזע לבעל הדקל כלומר אפילו יוצא מן הגזע הרואה פני חמה לפי שאין צמחי בדין מעלין כגזע מסדנו של אילן כדי שיהא של בעל האילן אלא משרשין שהן של בעל הקרקע. ואקשינן ולרב זביד קשיא מתניתין. ופריק מתניתין לא זבנינהו להני אילנות לגמרי אלא דזבנינהו ניהליה לאכול פירותיהן חמש שנים ולבתר חמש שנים שביק להו לבעל אילן ונפיק אבל היכא דזבנינהו ניהליה לגמרי כיון דלכי יבשי אי נמי כי תבע ליה למעקרינהו לחפור ולשרש קיימי אסוחי אסח דעתיה מוכר מהני גזעין היוצאין מן השרשים. ויש לפרש הא דאמרינן מתניתין דאמר ליה לחמש שנין כגון דאהני לוקח דלישבקינהו מוכר להנהו אילנות בקרקע ולא ליתבען למעקר עד משלם חמש שנין דכי משהו להו התם חמש שנין אפשר דצמח בשרשים דידהו גזעין והוו להו לבעל קרקע ולא אסח דעתיה מינייהו. עד כאן לשונו. והרשב"א ז"ל הקשה על פירושו טובא חדא דסתם גזע האמור בשמעתין בגזע האמור במשנתינו הוא דעלה קא מייתינן ליה להא דרב נחמן והכא ביוצא מן הגזע הרואה פני חמה משמע דרב נחמן ודאי אמאי דקתני במתניתין דיש לו אמר איהו דבדקל אין לו. ועוד דהיכי מסתמי סתומי כולי האי רב זביד ורב פפא לישנייהו דכל חד מינייהו אמר אין לו גזע דרב נחמן ולא פליגי אלא דמר אמר לבעל הקרקע ומר אמר לבעל הדקל וניקום ונפרש אין לו גזע דרב זביד גזע היוצא מן השרשים ואין לו גזע דרב פפא ביוצא מן הגזע הרואה פני חמה. ועוד דרב זביד בלוקח דקל לקוץ ודרב פפא בלוקח לקיימו וזה וזה סתמו ואמרו לשון אחד והיה להם לפרש. ועוד היאך איפשר לו לרב זביד לאוקמי מתניתין בלוקח פירות דאם כן צריכה למימר דלא קנה קרקע ובהא קאמר רבי מאיר קנה קרקע. ועוד דאם כן מה הפרש בין קונה שנים לקונה שלשה ובודאי קונה שלשה כי קנה שנים שאין מן הדעת לומר דקנה שנים בקונה לחמש שנין ולפירות וקנה שלש בקונה קנין גמור לעולם. והרמב"ן ז"ל פירש בשם רבו הרב יהודה בר יקר ז"ל דרב זביד לא הוה ידע טעמיה דרב נחמן כו' ככתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל שבדפוס. עד כאן לשונו. וזה לשון הראב"ד ז"ל: כיון דלמחפר ולשרש קאי אסוחי אסח דעתיה מינה. מסקנא דמלתא דרב זביד מוקי למלתיה למתניתין דקתני בשני אילנות שיש להם גזע כגון דזבין לה לחמש שנין הלכך אי יבשי נמי בגו חמש שנין כי מפקי משרשייהו הוו נמי לבעל אילן הלכך בתוך חמש לא מסחי דעתייהו מכל מאי דנפיק מינייהו מן הגזע אבל בדקל דאי יבש בתוך חמש שוב אין גזעו מחליף אפילו ממה שיוצא מגזען מסח דעתיה ולא זבין ליה אדעתא דהכי ורב פפא לא סבירא ליה הכי דסבירא ליה מתניתין בשני אילנות אף על גב דלא זבין ליה לזמן ואפילו הכי קתני דיוצא מן הגזע שלו ולא אמרינן כיון דאם מתו לחפור ולשרש קיימי לאלתר מסח השתא ממה שיוצא מן הגזע אלא הא דאמר רב נחמן דקל אין לו גזע לפי שאין לו גזע כלומר שאינו מוציא מן הגזע ואם ראית ענף יוצא מן הגזע דע כי משרשיו הוא ונתגלה מן העפר עד שנראה כיוצא מן הגזע. עד כאן לשונו.

ולענין פסק הלכה הלכתא כרב פפא דאמר אין לו גזע לבעל הדקל לפי שאין מוציא גזע. ונראה בעיני מדרב זביד שהלוקח שלשה אילנות לחמש שנין קנה קרקע עד חמש שנין ואם מתו יטע אחרים לאכול פירותיהן עד חמש שנין דהא רב זביד הוא דמוקי לה למתניתין בדזבניה נהליה לחמש שנין וקתני בשלשה אילנות שיש להם קרקע ואם מתו יטע אחרים במקומן. ותו שמעינן מינה בלוקח שני אילנות לחמש שנין שהעולה מן הגזע של בעל האילן ויקוץ. הר"י ז"ל בעליות.

שמעינן מהכא דאילן אחד אין לו קרקע מדאמר רב נחמן נקטינן אלמא הלכתא היא. ושמעינן מהכא אף על גב דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר שני אילנות יש להם קרקע בין שמכרן בין ששייר אותם לפניו מדרב הונא מיהו באילן אחד היכא דזבין ליה לית ליה קרקע מדרב נחמן. ועוד מדאמרי נהרדעי פרק חזקת האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משיפולי ועד תהומא ואתקיף עלייהו רבא לימא ליה עקור כורכך רשקא וזיל כלומר דאילן אחד פשיטא לן דלית ליה קרקע ואפילו לרבי מאיר דאמר בשנים יש לו באחד מודה דאין לו ואוקמה להאי מלתא דנהרדעי בבא מחמת טענה הלכך אין לו קרקע אלמא מלתא פשיטא הוה להו דאילן אחד היכא דזבין לו אין לו קרקע ואף על גב דאמר רבי עקיבא מוכר בעין יפה מוכר הני מילי בשני אילנות דחשיבי אבל אילן אחד לא חשיב כלל כדאמר בתלתא היגי רומיתא דאף על גב דתלתא הוו ולא מיזדרע בינייהו לית להו ארעא ולא חשיבי הכי נמי באילן אחד לא חשיב ולית ליה ארעא היכא דזבין ליה מהו היכא דשייריה קמיה אית ליה ארעא וטעמא דמלתא כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך וזיל דלא שיירית ליה אלא לקוץ ולא ניחא ליה למאריה דאילנא דניקום בדינא ודיינא ומשייר ליה ארעא. ומשמעתא דרב הונא דסוף המוכר את הבית שמעינן לה דוק ותשכח. וה"ר יצחק ז"ל לא כוון לשמועתנו זאת שלא הביא בהלכותיו הא מלתא דנהרדעא ולא מלתיה דרב נחמן ונראה דסבירא ליה להרב ז"ל דאפילו אילן אחד יש לו קרקע דהלכה כרבי עקיבא. וקשה לי דידיה אדידיה דאיהו פסק כרבי עקיבא ומשמע דאפילו באילן אחד קאמר רבי עקיבא ובהני בעיא דאיבעיא לן כיצד הן עומדין רב אמר כשורה ורבי יוחנן אמר כחצובא פסק הרב כרבי יוחנן דבשורה לית להו קרקע ואם שלשה בשורה אין להם קרקע כל שכן שנים שהם בשורה. וכן מה ששאלו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר מהו וכן שנים בתוך שלו ואחד בשל חברו מהו וכתב הרב הנך בעיא עלו בתיקו ואזלינן בהו לקולא למוכר דלית להו קרקע וזו הסוגיא אליבא דרבנן היא. ואומר אני דאף על גב דאמר רב נחמן שני אילנות יש להם קרקע דוקא מקומן אבל ביניהן וחוצה להן אין להן שלא נאמר אלא לשלשה ועל כן אפשר להעמיד דברי הרב ז"ל והחכם יבין. הראב"ד ז"ל.

קנה שלשה קנה קרקע דוקא אילנות גדולים דאילנות תנן ושתילין קטנים שאם עולין להם בחבל לא חשיבי אילנות ואף על פי שמכרן לקיימן בשדהו בתר שעת מכירה אזלינן וכיון דהשתא לא חשיבי אין הקרקע נגרר אחריהן להקרות שדה אילן. וכי תימא ניחוש דכי גדל אתי לאחזוקי ולמימר ליה אילנות גדולים זבנת לי דאית ליה ארעא. להא לית לן למיחש דאיהו אפסיד אנפשיה שמכר לו שלשה שתילין לקיימן בשדהו ולא חשש לכך אלא יזהר להעמיד עדים על כך שיעידו דכשהיו קטנים מכרן לו וכההיא דתניא פחות מכאן או יותר על כן או שלקחן בזה אחר זה לא קנה את הקרקע ומכל מקום יקיים אותם בשדה ולא חיישינן שמא יחזיק ויאמר בבת אחת לקחתים ואית ליה ארעא. ראיה לדבר דשתילין קטנים לא חשיבי אילנות מדתניא הרי זה קנה את הקרקע ואת האילנות שביניהם ומפרשי רבנן שתילין קטנים דלא תשיבי רצופין בשביל שתילין קטנים שבתוך ארבע אמות. עליות.

הרי זה קנה תחתיהן וביניהן כלומר קנין גמור וקנה חוצה להן כמלא אורה וסלו להשתמש בהן בשעת שאורה האילנות בלבד. מתקיף לה רבי אלעזר השתא דרך אין לו כו'. פירוש נהי תחתיהן וביניהן יש לו משום דשלשה יש להם קרקע והוה ליה מכלל קרקען אלא חוצה להן כמלא אורה וסלו שאינו מכלל קרקען אלא להשתמש בהן בשעה שאורה את האילנות בלבד השתא דרך אין לו דאין לו בכך הפסד שהרי הוא זורע את הדרך אורה וסלו שאינו יכול לזרעו ויש עליו בכך הפסד מבעיא. הרא"ם ז"ל. וכמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואסיקנא דהאי מלא אורה וסלו זה וזה אין רשאין לזרעו בעל האילנות שאינו שלו ובעל הקרקע דלא ליטנפי פירי ותמיהא ליה לרבינו דהא ודאי תחתיהן וביניהן אינו לכל אחד שש עשרה אמה לכל רוח ויונקין הן משל בעל הקרקע ואם בעל הקרקע רוצה לחפור בור קוצץ ויורד ואפילו תוך שש עשרה אמות וכדאיתא בפרק לא יחפור ואם כן לריש לקיש דאית ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף ואפילו לענין הבכורים דלא דריש ולביתך אלא לגבי אשתו בלבד ולא משכח קונה שלשה אילנות דמייתי בכורים אלא בזמן שאין היובל נוהג כדאיתא בגטין שילהי פרק השולח אם כן אפילו בזמן שאין היובל נוהג היכי מייתי והא לאו כל גידוליו מארצו. ויש לומר דסבירא ליה כמאן דאמר דתנאי התנה יהושע שיהו רשאין ליטע סמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה שעל מנת כן הנחיל יהושע להם את הארץ ועדיף תנאי של יהושע מלוקח לפירות ואף על פי שיש לו לבעל המצר לחפור ולקוץ שרשין כל שאינו קוצץ הרי הוא כשלו לגמרי ליניקה. אלא דאכתי לא ניחא לי דקא משמע דריש לקיש לית ליה כמאן דאמר שעל מנת כן הנחיל להם יהושע את הארץ אלא כעולא דאמר אילן הסמוך למצר תוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים ואמרינן בשלהי פרק לא יחפור כי אתא רב דימי אמר בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה מהו אמר ליה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים. אלא אם כן נאמר דאסהדתיה דרב דימי ליתיה אלא כרבנן דאמרי משמיה דרבי יוחנן אחד אילן הסמוך ואחד אילן הנוטה מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. ואכתי קשיא לי ולרב דימי מאי איכא למימר. אלא יש לומר דלאו כל גדוליו מארצו בעינן ואילן הסמוך למצר שאמר רבי יוחנן דאין מביאין בכורים משום דגזלן הוא קאמר וכתיכ שונא גזל בעולה אבל לוקח אילנות ברשות קא ינקי ושרי וכמו שאמרו בירושלמי שכתבתי למעלה שאם נטע בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד עוברת באמצע אם נטעו ברשות מביאין ממנו בכורים כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.