מסכת בבא בתרא דף ק״ע עמוד א׳

ורבן שמעון בן גמליאל סבר לה כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי יש מקשים דבפ"ק דגיטין (דף יא. ושם) תניא א"ר אלעזר בר' יוסי לא נחלקו על שטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים דאע"פ דחותמיהם עובדי כוכבים כשרים לא נחלקו אלא כו' דרשב"ג אומר אף הן כשרין אלמא ס"ל עדי מסירה כרתי ואור"י דס"ל כר' אלעזר בגיטין ולא בשטרות כי הנהו אמוראי דהמגרש בגיטין (דף פו: ושם) (ודוחק הוא דהא אף אלו קאמר דמשמע דבשאר שטרות נמי ס"ל הכי) וצריך לומר דאליבא דרבנן דפליגי עליה קאמר להו דאף אותם היה להם להכשיר כיון דסברי עדי מסירה כרתי:

בלברר קמפלגי ורבי לחומרא ורשב"ג לקולא, דרבי בעי לאוקמתא זו שטר וחזקה ולרשב"ג די לו בחזקה בלבד. אבל לכל האוקמתות דלמעלה רבי לקולא בשטר ורשב"ג לחומרא בחזקה ולא בשטר.

ולברר פירש ר"ח ז"ל, דכיון שטוען קניתי בשטר והחזקתי, אין מקבלין עידי חזקה עד שיברר שטרו ורשב"ג סבר אם חזר ואמר אבד השטר זכין לו בחזקה. וכן באומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומר לו יבואו פלוני ופלוני ויעידו, ואם יעידו הכי מוטב, ואם אמרו לא העדנו בדבר זה מעולם, הוחזק כפרן וחייב לשלם, ואם אמרו אין אנו זכורין או אין אנו מכוונין עכשיו העדות היטב, חוזרין לעיקר הדין, נשבע הנתבע שפרע ומיפטר. עד כאן. ואם הלכו עדים למדינת הים או שמתו לא הפסיד, והיינו דקאמר ליה ואי לא מייתינא מפסידנא, והא אף רבי לא אמר אלא לברר ואמר ליה אנא נמי לברר קאמינא, כלומר, כל שאתה יכול להביאם, אבל אם אינם ואי אתה יכול להביאם מודינא דלא מפסיד, וכן פירש הראב"ד ז"ל. ומכל מקום לדברי כלם אם באו והכחישוהו הוחזק כפרן. ואיכא למידק, דהא אמרינן בפרק שבועת הדיינין (שבועות מא, ב) ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפת, אמר ליה ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אתו פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם, אמר רב ששת הוחזק כפרן, רבא אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה, וקיימא לן כרבא. ויש מי שתירץ, דהתם שאני דאמר ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, כמסתפק, אבל הכא דאמר פרעתיך, דטוען בריא, אם באו העדים והכחישוהו הוחזק כפרן. וליתא, מלישנא דגמרא הוא זה בטוען בריא ואינו אלא כמתמיה על מי שאומר בהפך, לאו מי אמינא לכו אנא לא תתלו בוקי סריקי בדרב נחמן, ולאו מי אמר' פלו' הכי והכי, וטובא איכא בתלמוד. והר"ז הלוי ז"ל תירץ, דהכא באומר שהזמינם לעדות, דמילתא דרמיא עלייהו היא, והתם בשלא הזמינם. וגם זה אינו מחוור כלל, דאילו בהכי תליא מילתא לא הוו שבקי בעלי הגמרא כאן ושם מלגלויה. והראב"ד ז"ל פירש, דהתם נמי חייב, ולא בא רבא לומר אלא שלא הוחזק כפרן, שאילו אמר לאחר מיכן חזרתי ופרעתי נאמן, ולאפוקי מדרב ששת דאמר הוחזק כפרן. וגם זה אינו מחוור כל הצורך. ומסתברא לי דהא דרבי יצחק נפחא ליתה, ולא בכי הא אמרה רבי, דעד כאן לא קאמר רבי אלא בשטר וחזקה, דחזקה מכח שטרא קא אתיא, והילכך כחדא מילתא היא וצריך לברורה, אבל אומר במלוה על פה פרעתי נאמן, וכי אמר פרעתי בפני עדים נאמנות פרעון לא מכח עדים קא אתי, ובכל כי הא מודה רבי דאינו צריך לברר, וכדאמרינן בריש פרק זה בורר (סנהדרין כג, א) גבי זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי רבי מאיר וחכמים אומירים עד בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין, וכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מחלוקת בשתי כתי עדים, דרבי מאיר סבר צריך לברר, ורבנן סברי אין צורך לברר, ואמרינן לימא בדרבי ורשב"ג קא מיפלגי דתניא הבא לידון בשטר ובחזקה כולה וכו', וקיימא לן דבצריך לברר פליגי, ואמרינן אפילו תימא רבי עד כאן לא קאמר התם אלא בשטר וחזקה דחזקה מכח שטרא קא אתיא, אבל הכא דהני עדים לאו מכח עדים קא אתו אפילו רבי מודה דאין צריך לברר. ורבי יצחק נפחא דהכא הוה סבירא ליה דרבי אפילו בכי הא קאמר, וכמאן דסבר התם נמי דבפלוגתא דרבי ורשב"ג פליגי, וליתה, אלא כמאן דדחי דאפילו רבי מודה בכי האי, ורבא נמי הכין סבירא ליה, ומשום הכי קאמר דלא הוחזק כפרן ופטור, דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש ואמר ליה ולאו אדעתיה. ונ"ל כן מתוך דברי הרב אלפאסי ז"ל, שהוא ז"ל פסק כרבי דצריך לברר, והביא אותה של רבא דפרק שבועת הדיינין ולא הביא הא דרבי יצחק נפחא דהכא, דאלמא לא קיימא לן כותיה ואף על גב דאיהו כרבי אמרה. וזה כדברינו. כנ"ל.

כל שטר שהוא עשוי לקנות בגופו של שטר כגון שטר שהוא מקנה בו ואינו עשוי לראיה וכן גט אשה שעשוי לגרש בגופו של גט עקר ענינו בעדי מסירה אלא שתקנו בגט אשה עידי חתימה שמא ימותו עידי מסירה ונמצא הגט בידה כחרש הנשבר ומ"מ בדיעבד כשר אף בעדי מסירה ואע"פ שיש בו עדי חתימה צריך ליתן לה לכתחלה בפני שנים ומ"מ אם לא מסר בפני שנים או שנמצאו עדי מסירה פסולים כשר בעדי חתימה נמצאו עדי חתימה פסולים או אחד מהם קרוב או פסול אע"פ שמסרו בפני שנים כשרים פסול מפני שהוא מזוייף מתוכו וכן כל שהוזקקו לעדותן של אותם החתומים ונמצאת מזוייפת ומ"מ בחזקת קרקע כל שיש לו שטר וחזקה ונמצא שטרו פסול נידון בחזקה שהרי מ"מ טוען הוא טענת מכירה:

מי שהוציא שטר על חברו ואינו יכול לקיימו והלוה מודה לו שכתבו אלא שטוען עליו איזו טענה אם של פרעון אם של אמנה או כתב ללוות ולא לוה או ענין אחר הרי זה נאמן ואין אומרים מאחר שהודה שכתבו כבר נתקיים ואינו נאמן עוד בטענותיו אלא הואיל ולא נתקיים אלא מפיו נאמן ונשבע הסת על טענתו ומ"מ אם קיימו המלוה מצד אחר נתקיים והוא שאמרו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו:

ושאר דברים הנאמרים בסוגיא זו מענין שנים אדוקים בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתו ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך וכן מענין שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה כבר כתבנוה במציעא פרק ראשון ושם ביארנו כל מה שצריך בביאורה ובפסק שלה:

כבר ידעת שהמלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים מ"מ אם אמר לו פרעתיך בפני פלני ופלני אומרים לו שיבאו ויעידו כדי לברר את דבריו ומ"מ אם הלכו להם או שבאו ואמרו שאינם זכורים בדבר נאמן שלא אמרו יבאו ויעידו אלא לברר את דבריו ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שאם העידו בבריא שלא פרעו כגון שאמר הוא שפרעו בפניהם ביום פלני והם העידו בודאי שלא פרעו בפניהם באותו היום שהוחזק כפרן וחוזר ופורע ואף גדולי הפוסקים וראשוני הגאונים כך הלא שטתם ומקשים לעצמם ממה שאמרו בשבועות פרק הדיינין מ"א ב' ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני אתו פלני ופלני ואמרו לא היו דברים מעולם ואמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה כלומר ולא הוחזק כפרן ואם כן קשיין אהדדי שהרי פסקנו שם כרבא ותירצו רבים שזו שבמסכת שבועות לא אמר בבריא שבפני אותם העדים פרעו והוא שדבר כמתמיה ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני אבל זו שאמרה בבירור אם אמרו לא היו דברים מעולם חייב ויש מי שמפרש שזה אינו שהרי בכמה מקומות אומרים בתלמוד ולאו איתמר עלה וכו' וכיוצא בזה על דרך הבירור אלא שזו שבשבועות על העדים הוא אומר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' מפני שאף הוא לא אמר עליהם שהוזקקו לעדות אלא שאירע שבפניהם היה אבל כל שאומר שהוזקקו לעדות והכחישוהו הוחזק כפרן ופורע ואחר שכן זו של שבועות כשלא אמר עליהם שהזקיקם להעיד על כך וזו שבכאן כשאומר שהוא הזקיקם להעיד ואף כשנפרש אמר לה ולאו אדעתיה על הלוה אפשר לפרש שמאחר שלא הוזקקו לכך אף הוא אינו זכור מי הם הא אם אמרו שאין זכורים אין כאן חזקת כפרן וגדולי המפרשים כתבו בה שאף בלא הוזקקו אם אמרו לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן ומה שאמרו שם שלא הוחזק כפרן פירושו שאם חזר ואמר פרעתי אח"כ נאמן הא מ"מ חייב הוא עכשו לפרוע ואין נראה כן אלא עיקר הדברים שכל שאומר פרעתיך בפני פלני ופלני ובאו ואמרו לא היו דברים מעולם והוא עומד בדבריו וטוען שבפניהם היה אלא שאינם זכורים אינו נאמן וזו שבכאן כך היא אבל זו שבשבועות כשאומר אפשר שלא בפניהם היה אבל באמה פרעתיך ונאמן מגו דמצי אמר פרעתיך שלא בעדים שהרי אין צריך לפרעו בעדים:

בפרשב"ם בד"ה אלא אמר כו' הכתוב בשם אחר כו' פליגי דהא כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה א"ל ר' אבא והאמר רב גידל כו' עכ"ל ור' אבא גופיה דאמר לעיל משמיה דרב דצריך שיבואו עדים ויעידו אליבא דרבי קאמר הכי וליה לא ס"ל ודברי מהרש"ל דחוקין בזה ואין להאריך:

רבי סבר אותיות נקנות במסירה ומאי אינו נדון בחזקה אינו צריך חזקה שאם מסר לו שטר זכותו קנה את השדה ואינו צריך לא חזקה ולא שטר מכר אחר ורבן שמעון בן גמליאל סבר נדון בחזקה כלומר צריך חזקה או שטר מכר וחדא מינייהו נקט. הראב"ד ז"ל. אמר ליה אביי אי הכי פלגתא לדמר שהוא רבה כלומר זה הפירוש שלך חולק אתה בו על רבה דאוקמה לעיל לדרבן שמעון בן גמליאל דאותיות נקנות במסירה. ואמרינן ותפלוג כלומר ואם חולק הוא על רבה מה יש בכך וכי רבה תנא הוא שאין לחלוק עליו. ומהדרינן אם כן קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל כו'. הרא"ם ז"ל.

כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול ומשום הכי אמר רבן שמעון בן גמליאל שצריך חזקה דכיון דקסבר עידי חתימה כרתי הרי השטר פסול וצריך הוא חזקה לראיה. ואם תאמר והא כיון שהשטר פסול אף חזקה נמי לא מהניא ליה דהא תניא בתוספתא בפרק חזקת הבתים האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה אף חזקתו בטלה יש לומר דבחזקת אכילת פירות שהיא לראיה ואינה קונה אין הכי נמי אבל הכא בחזקת נעל גדר ופרץ כל שהוא עסקינן שהוא קונה מצד עצמה וכן פירש רשב"ם ז"ל. ומיהו בירושלמי במסכת שבועות משמע דכי אמרינן דאוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה חזקתו בטלה דוקא כגון שלא טען מתחלה אלא שיש לו שטר דכיון שנמצאת פסולה הוא חוזר לדון בחזקה ולפיכך אינה טענה אבל אלו טען מתחלה שיש לו שטר חזקה אף על פי שנמצאת אונו בטלה אין חזקתו בטלה. הר"ן ז"ל. ועיין בחדושי הרמב"ן ז"ל.

בלברר קמפלגי ורבי לחומרא ורבן שמעון בן גמליאל לקולא דרבי בעי לאוקמתא זו שטר וחזקה ולרבן שמעון בן גמליאל די לו בחזקה לבד אבל לכל האוקמתות דלמעלה רבי לקולא אפילו בשטר ורבן שמעון בן גמליאל לחומרא בחזקה ולא בשטר. הרשב"א ז"ל.

והכא בלברר קמפלגי פירש רשב"ם ז"ל ואם לא ברר הפסיד. ולא נהירא דלישנא דלברר לא משמע כפירושו~ ועוד הא דקאמר ואף רבי לא אמר אלא לברר מה יוכל לומר יותר כיון דאם לא בירר הפסיד. ונראה לרבינו תם לפרש האי לברר דהכא היינו לעמוד על אמתות הדבר אם רוצה לצאת ידי שמים להביא השטר וכן נמי העדים שפרע בפניהם מיהו אם לא בירר לא הפסיד כיון שאינו אלא שפת יתר ואם היה רוצה לא היה צריך והכי איתא בירושלמי מנה לי בידך נתתי לך בפני פלוני ופלוני אתא עובדא קמיה דרבי ואמר יבואו פלוני ופלוני ויעידו כו' עד מעשה בא לפני רבי יהודה כרבן שמעון בן גמליאל קשיא דרבי ארבי לא קשיא לא רצה אלא לעמוד על אמתות הדברים. הרא"ש ז"ל. וכן פירש הרא"ם ז"ל וזה לשונו: והכא בלברר קמפלגי. כלומר כיון דהיה די לו לומר מינך זבינתיה והרי החזקתי בה וקאמר הרי יש בידי שטר מוסף על החזקה קאמר רבי דצריך לברר את השטר שאומרים לו כיון שהרי אתה אומר שחזקתך מחמת שטר זה הוא ברר את השטר אם הוא מקויים אם לאו. ורבן שמעון בן גמליאל סבר כיון שהרי יש בידו חזקה אינו צריך לברר לפי שבחזקה די לו בה וחותכין את הדין ואין צריך לשטר ולעולם אם לא בירר את השטר ולא מצא מי שמקיים אותו דנין לו באותה חזקה ואין צריך לאותו שטר כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני אמר ליה יבואו פלוני ופלוני ויעידו. כלומר אלו לא אמרת בפני פלוני ופלוני היית נאמן לפי שהמלוה את חבירו בעדים כו' עכשיו שאמרת בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו. ואוקימנא דלברר בעלמא הוא דאמר ליה יבואו פלוני ופלוני ויעידו אבל לעולם אם לא באו כגון שהלכו להם למדינת הים או שמתו נאמן לומר פרעתיך הכא נמי אלו אמר מינך זבינתה והרי החזקתי בה היינו חותכין את הדין בחזקה ולא היינו מצריכים אותו לברר עכשיו שהוציא שטר עם החזקה אומרים לו לכתחילה ברר את שטרך שהרי החזקה מחמת השטר היא ואם לא מצא מי שיברר לו את השטר דנין לו בחזקה ואינו צריך לאותו שטר. עד כאן. וכן כתב הראב"ד ז"ל וזה לשונו: והכא בלברר קמפלגי. אם טען זה ואמר יש לי שטר מכר ועדים לקיים שטרו לא הפסיד כלום וזהו שאמרו הלכה כרבי כן גורס גם כן רש"ל. ואף רבי לא אמר אלא לברר כלומר אם העדים כאן צריך שיביא אותם לברר דבריו אבל אם הלכו למדינת הים אין מעכבים עליו ואמר ליה אנא נמי לברר אמינא כלומר כיון שהעדים כאן יבואו ויעידו ומאי נידון בשטר ואינו נידון בחזקה דלא סגי ליה בחזקה עד שיביא שטרו ורבן שמעון בן גמליאל סבר אף בחזקה סגי ליה ואם אבד שטרו אין בכך כלום. ואי קשיא לך כיון דקיימא לן כרבי דאמר צריך לברר הא דאמרינן בפרק כל הנשבעין בההוא דאמר ליה לחבריה פרען זוזאי אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני כו' ואמר רבא כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש כו' כלומר לא הוחזק כפרן שהרי לא היה צריך לעדותם אלמא אינו צריך לברר. יש מי שמתרץ משום דאמר ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני דלאו דוקא קאמר ויש מי שמפרש שעל העדים אמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לפי שלא הוזקקו לעדות אבל אם אמר הוזקקו פלוני ופלוני לעדות זו וכששאלו אותם הכחישוהו הוחזק כפרן ואם אמרו שכחנו מחייבים אותו לפרוע. ואני אומר דהא דאמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש כו' לאו למימרא דלפטריה אלא שלא הוחזק כפרן שאם יצא משם חייב ולאחר זמן חזר ואמר פרעתיו נאמן דמשום צריך לברר לא מחזקינן ליה בכפרן אלא שאין פוטרים אותו עד שיברר. עד כאן לשונו. וזה לשון הרשב"א ז"ל: ולברר. פירש רבינו חננאל ז"ל דכיון שטען קניתי בשטר כו' יעויין שם וכן כתב הר"ן בחידושיו על ההלכות בפרק שבועת הדיינים.