מסכת בבא בתרא דף ק״ד עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Bava Batra 104a, Chapter 7 Beit Kur
רש"י
אין פירוש שמור לדף זה
לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.
1פחות כל שהוא ינכה, יתר כל שהוא יחזיר. הא סתמא כהן חסר הן יתר דמי!
2אימא סיפא ואם אמר לו: ״הן חסר הן יתר״; אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו. הא סתמא כמדה בחבל דמי! אלא מהא ליכא למשמע מינה.
3ת"ש ״בית כור עפר אני מוכר לך״; ״כבית כור עפר אני מוכר לך״; ״הן חסר הן יתר אני מוכר לך״ אפילו פיחת רובע לסאה, או הותיר רובע לסאה הגיעו. אלמא סתמא נמי, כהן חסר הן יתר״ דמי! התם, פרושי קא מפרש איזהו בית כור שהיא כבית כור? כגון דא"ל ״הן חסר הן יתר.
4מתקיף לה רב אשי: א"כ ״אני מוכר לך״ ״אני מוכר לך״ למה לי? אלא לאו שמע מינה סתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי? שמע מינה.
5מהו מחזיר לו? מעות וכו'. ליפות כחו של מוכר אמרי' ליפות כחו של לוקח לא אמרינן?!
6והתניא: פיחת שבעת קבין ומחצה לכור, או הותיר שבעת קבין ומחצה לכור הגיעו. יותר מכאן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח.
7התם, כגון דהוה יקירא מעיקרא, וזל השתא; דאמרינן ליה: אי ארעא יהבת לי הב לי כזולא דהשתא.
8והתניא: כשהוא נותן לו נותן לו כשער שלקח ממנו! התם, כגון דהוה זולא מעיקרא, ויקרא לה השתא.
9שאם שייר בשדה בית ט' קבין וכו'. אמר רב הונא: ט' קבין שאמרו, ואפי' בבקעה גדולה.
10ורב נחמן אמר: נותן שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור.
תוספות
אלא מהא ליכא למשמע מינה - ולא קשיא רישא לסיפא דלישנא דחד מינייהו לאו דוקא ולא נקטיה אלא משום סיפא כדפ"ה:
פרושי קמפרש איזהו בית כור שהוא כבית כור כגון דאמר ליה הן חסר הן יתר. תימה דתלי הן חסר הן יתר בכבית כור (והן חסר והן יתר משמע טפי דהגיעו ממאי) דמשמע כבית כור וי"ל דכי א"ל בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר איכא למימר תפוס לשון ראשון ולהכי תלי ליה בכבית כור:
אם כן אני מוכר לך אני מוכר [לך] למה לי - בכמה דוכתי דייק הכי ובכמה דוכתי לא דייק:
אלא לאו ש"מ סתמא נמי כהן חסר הן יתר כו' - ותימה דכיון דתנא רישא בית כור עפר סתמא דהגיעו אמאי איצטריך למיתני סיפא הן חסר הן יתר דכ"ש הוא וי"ל לאשמועינן דאפ"ה דוקא בית רובע אבל יתר מרובע לא א"נ תנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא דא"ל הן חסר הן יתר תנא סיפא הן חסר הן יתר מכלל דרישא דלא קא"ל וכענין זה יש בכמה מקומות ותימה דרבי יצחק קאמר לעיל טרשין שאמרו בית ד' קבין אבל יותר אין נמדדין עמה הא אמר הכא דבית כור סתמא כהן חסר והן יתר דמי ואפילו לא היו טרשין כל עיקר אלא היה הקרקע חסר הוה אמינא דהגיעו כ"ש השתא וי"ל דרבי יצחק לא קאמר אלא להצטרף לפחות מרובע לסאה ולרשב"א נראה דלא קשיא מידי דהכא מיירי בעומד באותה שדה ורואה כמה יש בה אבל באינו רואה אותה פשיטא ליה דהתם לא אמר הגיעו דאם התנה בית כור עפר למכור לו מי מצי למיתב ליה בית כור שהוא פחות רובע לסאה וסברא הוא דהתם אפילו ע"י ניכוי לא היה מקבל לוקח דא"ל אדעתא דהכי לא זבני שלא היה דעתו לקנות אלא בית כור שלם ובהכי איירי רישא דמתניתין ולהכי א"ר יצחק טרשין שאמרו בית ארבעת קבין אבל טפי לא דאי הוה חזינן להו כאילו אינן כלל אפילו לא היה חסר אלא קב חייב להשלים שלא קנה אלא בית כור שלם לגמרי:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
גמרא - סתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי שמע מינה. ואם תאמר אם כן ליתני בית כור סתם וכל שכן הן חסר הן יתר. יש לומר, אי תני הכי הוה אמינא דאם אמר לו הן חסר הן יתר אפילו יתר מרובע הגיעו. כתב הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש, דהאי דינא לא משכחת לה אלא במסיים לו את השדה ואמר בית כור זה אני מוכר לך. אבל אם אמר לו בית כור מכל שדותיו נותן לו בלא ש[י]פחות ושיותיר. ובודאי באומר לו בית כור שיש לו במקום פלוני היא [כמו] שסיים לו את השדה. אבל מה שאמר הרב ז"ל באומר בית כור זה, נראה דהוה ליה כמסיימו לו בסימניו ובמצרניו ואפילו עד שתות הגיעו, וכן כתב הראב"ד ז"ל, ולולי שאמרוה ז"ל הייתי סבור דאפילו חסר רבעא, דכיון דאמר לו זה, סבר וקביל, וחשיב כבית כור אמר לו, כעובדא דרב פפא דלקמן (בבא בתרא קו, ב).
התם כגון דיקירא מעיקרא וזילא השתא - פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל בן מיגש, לא שכופין את המוכר למכור אם רצה ליטול ממנו קרקע, אלא שאם רצה ליטול דמים אמרינן ליה אי ארעא יהבת ליה ללוקח ורוצה אתה ליטול המעות הב ליה כזולה דהשתא. ואקשינן ליה והא תניא כשהוא נותן לו כשער שלקח ממנו, א(י)למא אי יקירא מעיקרא שקיל כיוקרא ולא כזילא דהשתא. ופריק כגון דזילא מעיקרא ויקירא השתא, דלעולם כל שהלוקח נותן דמים בעל כרחו, אינו נותן אלא כשעת הזול דמעיקרא או דהשתא, דתרתי לא עבדינן ליה ללוקח שיתן מעותיו ועוד שיתן כשעת היוקר. ויד מוכר על העליונה בקבלת מעות או קרקע, ויד לוקח על העליונה כל שנותן מעות שלא יתן אלא כשעת הזול. ואינו מחוור בעיני, דאם כן לא הוה ליה למימר אי ארעא יהבת ליה, אלא אי זוזי שקלת מיניה שקול כזולא דהשתא. ועוד, מאי כופין למכור דקתני, שזו אינה כפייה אצל מוכר, אלא שאין כופין את הלוקח ליתן אלא כשעת הזול. ור"ח ז"ל כתב, לעולם יד המוכר על העליונה, אלא שלא פי', והראב"ד פירש, דהא דתנא שכופין את המוכר למכור, לטובתו הוא, שאומרים לו אל תבקש ממנו קרקע, שאם כן נפטור אותך בשיעור הקרקע שהותיר, אלא מכור אותו לו, ואף על פי שהוזל עכשיו הוא צריך ליתן לך כיוקרא דמעיקרא, ואם ירצה ליתן לך על המעות ארעא, אמרינן ליה מעות אתה חייב ליתן לו, ואי ארעא יהבת ליה בשומא הב ליה כזילא דהשתא, ופעמים במקום רובע שהותיר יחזיר שני רובעין. ואקשינן והא תניא כשהוא נותן לו כשעה שלקח ממנו, כלומר, כל מה שנותן לו, בין קרקע בין מעות, והיכי אמרת דיהיב ליה ארעא בזילא דהשתא. ופריק התם כגון דהוה זילא מעיקרא ויקירא השתא, והילכך אם יחזיר לו קרקע בודאי כל מה שהותיר יחזיר, וזה דין גמור הוא, אבל אם יחזיר לו מעות נותן כשער של עכשיו, לפי שעכשיו הוא מוכרו לו, שהרי אם רצה יטול ממנו קרקעו.
מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain
מסכת בבא בתרא דף ק״ד עמוד א׳
מסכת בבא בתרא דף ק״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 10 קטעים ממוספרים, כ־220 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בבא בתרא דף ק״ד ע״א
פתיחה בקורא