מסכת בבא בתרא דף ז׳ עמוד א׳

איבנייה אנא משלי:

אמר ליה עליון לית לי דוכתא דדיירנא ביה:

לא קא מתדר לי איני יכול לדור בביתי מפני עלייתך:

שוף אכריסך שחה קומתך עד כריסך:

כשורי קורות העלייה:

אבל אתנו אהדדי כשחלקו אם תשפל עלייה יסתרוהו הבית ויבנוהו:

עד כמה תשפיל העלייה ויכוף את העליון לסתור ולבנות:

כאותה ששנינו בהמוכר פירות המקבל עליו מחבירו לבנות לו בית עושה רומו כחצי ארכו וחצי רחבו כבנין ההיכל שהיה ארכו ארבעים ורחבו עשרים וגבהו שלשים:

שוף אכריסך פ"ה שחה קומתך ולר"י נראה שוף לשון שפשוף שמתחכך בארץ:

בוקי סריקי אנשים רקים מתרגמינן גוברין סריקין (שופטים י״א:ג׳):

היינו הך וא"ת והא אשמעינן בהאי עובדא דחדתא אעתיקא לא קאי דלא שמעינן מההיא דלעיל ולעיל איצטריך כדאמרינן וה"מ דלא מטו כשורי למטה מי' וכו' וי"ל דמילתא דפשיטא היא דחדא חדתא וכולה עתיקא לא קאי ומשום הא לא הוה צריך לאתויי האי עובדא:

אספלידא פרש"י טרקלין יפה ובערוך פירש מערה כדמתרגם (תהלים נז א) מפני שאול במערה באספלידא ואור"י דאספלידא דהכא א"א להיות מערה מדקאמר נמי דעלו להדדי בכשורי והודרי ובמערה ליכא כשורי והודרי ועוד מדקאמר מעיקרא אספלידא והשתא. אידרונא ובמערה ליכא אורה כלל ומפרש ר"י דאספלידא דהכא הוי אכסדרה שיש בה אורה גדולה שפרוצה ברוח אחד כדאמרינן בלא יחפור (לקמן בבא בתרא דף כה.) עולם דומה לאכסדרה וכו' וכן מוכח בהקומץ רבה (מנחות דף לג: ושם ד"ה אספלידא) דאמר אביי חזינא להו לאספלידי דבי מר דאית להו פצימי ולית להו מזוזה ופריך מיתיבי בית שער ואכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה:

א"ל בדידי קבנינא פ"ה אתה אין לך עלי חזקת אורה של שלש שנים ותימה שהיה יכול להאפילו עליו שלא יהא לו בטרקלין אורה כלל ועוד דמאי קאמר באוירא לא עלו אהדדי פשיטא דעלו נמי באוירא דבית בלא אורה אינו שוה כלום ומפרש ר"ת שמאספלידא היה יכול לראות לשדותיו דרך התרביצא ודקאמר מאפלת עילווי היינו שהיה מעכבו שלא היה יכול לראות שדותיו וקרי לה נמי אידרונא שלא היה יכול להביט למרחוק וכן מפרש ההוא דלקמן אין להם חלונות זה על זה ומיהו קשיא לר"י דמאי קפריך מאי שנא מהא דתניא כו' התם ודאי יש לו ד' אמות לפי שהם צורך לעבודת הכרם אבל הכא זה לא היה צורך האספלידא מש"ה בדין קאמר ליה ונראה לר"י דודאי היה מאפיל עליו האורה שלא היה בו אורה גדולה כאשר צריך לאכסדרה אבל עדיין היה בו אור גדול והא דאמר ומכנגדן מרחיק ד' אמות שלא יאפיל היינו שלא יאפיל לגמרי עד שלא יהא ראוי להשתמש בו יפה ומש"ה קרי ליה אידרונא משום דלגבי אכסדרה אידרונא היא והשתא נמי אתי שפיר דלא עלו להדדי באוירא שהוא צורך האכסדרא:

והוא דקרו ליה בית כור וכגון שהלוקח יודע שיש לו קרקע שקרוי בית כור דאל"כ הרי הטעהו ואפי' אם רואה בשעת מכירה שאין שם בית כור יכול לומר סבור הייתי שהיית משלים לי בית כור ואם תאמר ונימא דדמים מודיעים ואם נתן לו דמי בית כור אפילו קרו ליה בית כור ישלים לו בית כור שלם ויש לומר דמיירי כגון דאוזיל גביה ואינו נותן לו אפילו דמי לתך ואי קרו ליה בית כור אפילו אין בו אלא לתך הגיעו ואי לא קרו ליה בית כור חייב לתת לו בית כור שלם אי נמי דלא אוזיל גביה וכגון דנתן לו דמי לתך והשתא אי לא קרו ליה בית כור היה יכול לומר לוקח אם תרצה לתת לי בית כור שלם ולעמוד במקחך עמוד ואם לאו תחזור לי מעותי אבל אי קרו ליה בית כור הגיעו אע"פ שאין בו אלא לתך:

אבל מטו כשורי למטה מעשרה רשותא דתתאי הוא כלומר, וסתרי ובנו ליה תרוויהו, וכדקאמר ליה תתאי לעילאי תא נבנייה. ומיהו תתאי בני כוליה כותל עד תקרת עילאי, ואיהו נמי בני תקרה כדינא דתניא בפרק הבית והעליה (בבא מציעא קט"ז, ב) דתנן הבית והעליה של שנים נפחתה העליה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העליה יורד למטה עד שיתקן את העליה ר' יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה, וקיימא לן כרבנן דמעזיבה חזוקי תקרה הוא, וחזוקי תקרה התחתון בעי חזוקי.

אבל אתנו אהדדי סתר ובני כלומר, דאתנו סתם, והיינו דקאמר וכי אתנו אהדדי עד כמה.

הא דאמרינן נהי דעלו בהודרי וכשורי באוירא מי עלו, הכי פירושו, דעלו בהדיא בהודרי וכשורי, כלומר אמרו כמה בנוי שוה יותר מן הפנוי, אבל עלו סתם כמה שוה חלק זה על חלק זה, הכל בכלל העילוי ואפילו האויר.

הא דאמרינן שמא בעלמא אמר ליה, ומייתי ראיה מדתניא פרדס אני מוכר לך אף על פי שאין בו רמונים הגיעו, תמיה לי, מי דמי, הכא כמוכר פרדס רמונים וחוזר ועוקר את הרמונים, שהרי זה סותם אורו בפניו. וניחא לי, הכא אינו מסלק אור האספלידא, אלא שמונע ממנו אורו הבא לאספלידא מתרביצה. ועיקר.

התנו ביניהם שאם נחבסה יחזרו לבנותה כופהו לסתור ולבנות אע"פ שלא הגיע לאויר עשרה ומ"מ נחבסה מעט הואיל ונשאר בה אויר שיכול ליכנס בה בקומה זקופה ומשאוי בינוני על ראשו אע"פ שאין גבהו עכשו כגובה סתם הבתים שדינו שיהא הרום כחצי הארך וחצי הרחב אין כופין אותו לחזור ולבנות:

לא היה בעל העליה דר בעליה זו אלא שהיא אוצר לתבנו וקשו וזה אומר לשכור לו פועלים להוציאה ולהחזירה לכשיבנה ולהניחה עכשו במקום הראוי כזה שתהא מצויה לו שם הואיל וזה נהנה וזה לא חסר כתבו הגאונים שכופין על מדת סדום:

כבר התחלנו למעלה לבאר שמי שיש לו חלונות בכותלו ואח"כ בא חברו ועושה לו חצר בצדו אין יכול לומר לו סתום חלונך מצד היזק ראיה שלך שהרי החזיק וכשבא לבנות כותל בסמוך לו צריך שירחיק מלמעלה ומלמטה ומכנגדה ארבע אמות שלא יזיק שני לראשון בראיה ושלא יאפיל עליו וכן הדין אף בחצר הקדומה לחלון ופתח זה חלון בחצר חברו והלה שותק ובחלונות שיש בהם חזקת מחילה כגון חלון שראשו של אדם נכנס או שמגיע לחברו ממנה היזק ראיה על הדרך שביארנו למעלה מעתה מי שהחזיק בחלון על חצר חברו בכותלו במקום נמוך שבה ובא חברו לבנות בפניו בלא הרחקת ארבע אמות ובא זה ומיחה מחמת שמאפיל ואמר לו הריני סותם חלונותיך ועושה לך חלונות למעלה במקום גבוה שבכותלך עד שלא תגיע גבהות כותלי לגובה חלונות אלו שאני פותח בכותלך בכדי ארבע אמות ונמצא שלא יגיעך מבניני לא היזק ראיה ולא סתימת אורה והרי חלונות אלו בדרך שמועילות לו למעלה כבלמטה או יותר אף זה יכול לעכב ואומר לו שהכותל מתקלקלת בפתיחת חלונות אחרים ואם אמר לו שיסתור הכותל עד חלונות אלו ויבנה כלה מחדש למעלה מהן אף הוא אומר שאין בנין חדש נקשר יפה בישן אפילו אמר לו לסתור כל הכותל או כל הבית ולבנותה מחדש ולעשות לו חלונות למעלה אף הוא אומר לו אין לי מקום לדור בו אפילו אמר לו שישכיר לו מקום הראוי לו אף הוא אומר שאינו מטריח עצמו בכך ואפילו היתה דירתו לשם לצרך דברים מועטים כגון תבנו וקשו או עציו הואיל ומ"מ הוא דר בה ויש שם טרח הגוף הא אם לא היה דר שם כלל אע"פ שהוא בית אוצר מתבן וקש וזה אומר לשכור פועלים ולהניחה לו במקום הראוי לו כופהו בכך כמו שביארנו למעלה בשם הגאונים שכופין על מדת סדום וזהו אצלי שגורסין בספרים מדוייקים בכאן ואע"ג דדייר בה לתיבנא וציבי ולא אמרו ואע"ג דמשתמש בה לתבנא וציבי ובעל חלון עצמו שרצה לשנות מקום חלונו אפילו היתה גדולה ורוצה לעשותה קטנה בעל חצר מעכב עליו ואין צריך לומר שאין יכול להוסיף בה כל שהו:

זה שהתחלנו בשמועה זו לבאר שמי שהיו לו חלונות בכותלו ובא חברו ועשה לו חצר בסמוך לו שאין רשאי להאפיל עליו אע"פ שביאור השמועה אינו צריך לכך שהרי במי שהחזיק בה אנו מפרשים אותה מ"מ למה שכתבנו דרך הצעת הדברים שמי שהיו חלונות בכותלו ובא חברו ועושה עכשו חצר סמוך לו שאינו רשאי להאפיל עליו תמה אני והרי כשנפתחו חלונות לא היה שם חצר אלא חורבה ולא היה לו לזה שום הזק ראיה והיאך החזיק עד שכשירצה זה לבנות לא יבנה כנגדו ואדרבה היה לו לכופו לסתום שהרי בפותח חלון על גגו של חברו נסתפקנו למעלה אם טען זה למחר אני סותר את גגי ועושהו חצר אם רשאי לעכבו אחר שטוען כן בודאי או יאמר לו הלה לכשתעשה תעשה הא מ"מ לכשיעשה מודים הם שיסתום ושמא גג שאני שאין הדבר מצוי לסתור הא כל שהיא חורבה עשויה היא לבנות וכן היא בתלמוד המערב והואיל ושתק לו החזיק כאלו היתה שם חצר וכן מצאתיה לגדולי המפרשים בתשובת שאלה או שמא כשפתח היה זה רשות הרבים ובא זה ולקחה מן המלכות ובנה:

ראובן שקנה חורבא מן הגוי והיו לישראל בה חלונות אע"פ שאפשר שאין חזקה מועלת לו אצל גוי לפי דיניהם מ"מ מועלת היא אצלו מעתה אבל אם לא היה לו שם חלון וכשראה שישראל לקחה מגוי מהר ופתח חלונות כדי שלא יפתח עוד כנגדו או לא יאפיל עליו אין זה כלום וכן כתבו גדולי המפרשים ויש לפקפק בה:

מקצת גאונים כתבו בראובן שמכר לשמעון את חצרו ועכב לעצמו בית סמוכה לחצר ויש באותו בית חלונות פתוחים לחצר שמוחזק הוא בהן ואין שני יכול לבנות כנגדן אלא בהרחקה הראויה ויש מפקפקין בדבר:

שני אחים שחלקו אחד הגיעו טרקלין ואחד הגיעו גנה הסמוכה לטרקלין והיו חלונות פתוחים מטרקלין לגנה ובא בעל הגן לבנות בסמוך לו בלא הרחקת ארבע אמות ונמצא מאפיל עליו אין חברו יכול למחות והרי זה אומר בשלי אני בונה שחלונות אלו אין להם חזקה שלא לבנות כנגדן ומ"מ אינו יכול לכופו לסתמן הואיל ובשעת חלוקה היו שם ולא התנה הא שלא לבנות כנגדן אין להם חזקה שכך אמרו האחים שחלקו אין להם חלונות זה על זה ופירושה שאין להם דין חלונות זה על זה ר"ל שלא יוכל לבנות כנגדו אבל מ"מ אינו רשאי לסתמן שכל דבר קבוע שהיה שם בשעת חלוקה בחזקתו עומד שלא לכופו לסלק אלא שמ"מ יכול לבנות כנגדו ואין לו בהם חזקת מחילה אפילו לאחר שלש שאין טענת מחילה אלא כשעושה ההיזק ואין לו מוחה ומ"מ חזקת טענה ר"ל שמכרה או שמחלת בפירוש ולאחר שלש יש להם לדעת גדולי המפרשים נישומו הקרקעות בשעת חלוקה מפני שיעלה בעל הטרקלין לבעל התרבץ בדמים ונכנס באותה שומא עלוי שמצד האורה המגעת לו משם יש להם חזקה אף שלא לבנות כנגדן ומ"מ אם שמו עלוי זה בסתם אין העלוי מתפשט אלא מצד בנין הטרקלין ואין עלוי שמצד האורה נכלל בו ומ"מ אחים שחלקו אחד נטל שדה לבן ואחד שדה כרם יש לו לבעל הכרם ארבע אמות בשדה לבן לעבודת הכרם שהיו חורשים אותה בשוורים ואין השוורים יכולין להתהפך בתוך הכרם מתוך ערבוב שורות הגפנים עד שיצאו לחוץ וכל שמעלין משדה לכרם מסתמא עלוי זה נכלל בו הא בחלוקת טרקלין ותרבץ אינו כן כמו שביארנו ואע"פ שהזכיר בחלוקתו שם טרקלין והרי אם יאפיל עליו נפקע שם טרקלין ממנו כבר אמרו שאע"פ שאין הענין נמשך אחר השם הואיל והבריות קורין לו בשם זה אע"פ שאינו כן הגיעו והוא שאמרו בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאינו אלא לתך הגיעו והוא שיהיה קרוי בלשון הבריות בית כור כמו שיתבאר במסכתא זו וכבר כתבנוה בפרק המקבל:

יש מפרשים בשמועה זו שזה שיכול לומר בשלי אני בונה מפני שאין לו בהם חזקה הואיל ואין זה חצר העשוי להשתמש בו שאין כאן הזק ראיה ואין זה כלום שאף תרבץ יש עליו היזק ראיה ועוד שאם כדבריהם אף הוא כופהו לסתום:

בד"ה היינו הך וא"ת כו' ולעיל איצטריך לכדאמרי' כו' עכ"ל ק"ק דאין זה תלוי בקושייתם דהא בהאי דמתרץ דאע"ג דלא משתמש אלא בתיבנא כו' לא מתרץ למאי איצטריך הך דלעיל וע"כ צ"ל נמי דאיצטריך לכדאמרי' כו' ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה א"ל בדידי כו' ותימה שהיה יכול להאפילו כו' עכ"ל דאפי' למאי דמסיק דלא מצי למימר אידור ביה כדדרו אבהתי דאחין שחלקו אין להם זה על זה כלום ניחא בדרך דמוכר בעין יפה מוכר והיינו פנימי כמו שפרש"י לקמן בהמוכר את הבית אבל בחלונות כיון דבית בלא אורה אינו שוה כלום אדרבה אית לן למימר דמוכר בעין יפה מוכר ומכר האור שבחלק חבירו ואין לו להאפילו עליו ודו"ק:

בד"ה והוא דקרו ליה כו' ונימא דדמים מודיעים כו' דמי בית כור כו' עכ"ל ולכאורה לפי קושייתם ה"ל לתרוצי בפשיטות דלא איירי בנתנו לו דמי בית כור דהשתא לא הוי הדמים מודיעים ובמ"י מצאתי וז"ל ונימא דדמים מודיעים אי דמי בית כור אי דמי לתך כו' דהשתא מדמי לתך נמי קשיא להו דהוי הדמים מודיעים ואפי' לא קרי ליה בית כור דהיינו שלא ידע הלוקח שקרוי בית כור אמאי ישלים לו המוכר עד בית כור ותרצו דאוזיל גביה אפילו מדמי לתך דהשתא ליכא מודיעים כלל ואי קרו ליה כו' א"נ דלא אוזיל גביה ואיכא דמים מודיעים למוכר ואפי' לא קרו ליה בית כור ודאי דלא ישלים ליה אלא דמ"מ יכול לומר הלוקח כיון דלא ידע שקרוי בית כור ע"כ לבית כור ממש נתכוונתי ואם תרצה כו' ומיהו קצת קשה אמאי לא אוקמוה לתרץ כגון שנתן לו דמים יותר מלתך ופחות מבית כור דליכא הדמים מודיעים כלל ויש ליישב כיון דלתך בכלל דמיו דמי לתך מקרי ודו"ק:

גמרא הא קמ"ל דאע"ג דלא משתמש אלא תיבנא ובי ציבי בעלמא כתב הר"ן והך בתרא מסתברא דלהכי אתי דאל"כ מאי חידושא וכמו דבעי הגמרא ועוד מדקאמר סכרנא לך ועבידנא לך כווי וכו' נראה שלא היה בית דירה ולא היה סבור שיקפיד על הגבהת החלונות עכ"ל משמע מדבריו דלפי סברתו הראשונה א"ל דבמעשה האחרון אתא לאשמועינן אפי' בי תיבנא ובי ציבי אע"ג דאינו מבואר בו בהדיא משום דעל כרחך הא אתא לאשמועינן דאל"כ תקשה הא דבעי בגמרא הא תו למה לי ולפי זה לא תקשה לן דלכתוב האי עובדא בתרא לחוד דאי לא כתב אלא חדא לא היה קשה לן מידי ולא הוה דייקינן מיניה כלל דאתא לאשמועינן שום חידוש כלל אבל לפי סברתו השנייה דדייק דעובדא בתרא ע"כ איירי מבי תיבנא ובי ציבי מדקאמר סכרנא לך וכו' א"כ קשה דלכתוב עובדא בתרא לחוד דאיירי בבי תיבנא ובי ציבי וכ"ש בבית דירה ועובדא קמא ל"ל אבל לפי סברת התוס' שכתבו בד"ה היינו הך אתי שפיר דתרוייהו צריכי דבעובדא דלעיל אתא לאשמועינן הא דקאמר לעיל וה"מ דלא מטו כשורי למטה מי' ונראה דהא דפריך בגמרא הא תו ל"ל היינו הך לאו ארב חמא פריך דלא שייך עליה למפרך כלל דמעשה שהיה כך היה דאתו הני תרי עובדא לקמיה ועל כרחו היה צריך לפסוק להם הדין עם מי אלא אבני בית המדרש פריך למה היה להם להביא לב"ה גם מעשה השני הא היינו הך קמייתא וק"ל:

תוס' ד"ה אספלידא וכו' ואומר ר"י דהכא א"א להיות מערה וכו' ועור מדקאמר מעיקרא אספלידא וכו' ובמערה ליכא אורה כלל. ויש לדקדק למה לא הקשה ר"י מרישא דמלתא דקאמר קא מאפלת עלי והא כל מערה היא אפילה וי"ל דהערוך מפרש הא דקאמר בני אשיתא אפומא דאספלידא אפומא ר"ל אפתח המערה שבו נכנסים לתוכה שיש שם אורה קצת ולכך אמר קא מאפלת עלי אבל מהא דקאמר מעיקרא איספלידא והשתא אידרונא משמע דבאספלידא יש בה אורה יותר מבאדרונא ואי הוה אספלידא מערה לא הוי אורה יותר אדרבה אין בה אורה כלל זולת הפתח שבו נכנסים וק"ל:

ד"ה בדידי קא בנינא וכו' ותימה שהיה יכול להאפיל עליו שלא יהא לו בטרקלין אורה כלל. ר"ל דבר תימה הוא ואין זו סברא שיהא לו רשות להאפיל עליו לגמרי אע"פ שלא היה לו עדיין חזקה של שלש שנים וס"ל להתוס' דהא דתנן גבי חלונות ומכנגדן מרחיק ארבע אמות שלא יאפיל בכל חלונות קאמר אפילו באחים דפליגי השתא ולא היה לו עדיין חזקה משום דאין סברא שיאפיל עליו לגמרי עד שלא יהא יכול להשתמש בביתו כלל והיינו דקא מסיים תוס' בסמוך ונראה לר"י דודאי היה מאפיל עליו האורה וכו' אבל עדיין היה בו אור גדול והא דקאמר ומכנגדן מרחיק ארבע אמות היינו שלא יאפיל עליו לגמרי עד שלא יוכל להשתמש בו יפה כראוי ר"ל אבל הכא איירי שלא היה מאפיל עליו לגמרי ולכך קאמר דהא דא"ל בדידי קא בנינא כדין קאמר לו מכלל דס"ל לר"י דאם היה מאפיל עליו לגמרי חיה צריך להרחיק מכנגדו ארבע אמות כדתנן ומכנגדן ארבע אמות וק"ל:

בא"ד ומפרש ר"ת שמאיספלידא היה יכול לראות וכו' וכן מפרש ההיא דלקמן אין להם חלונות זה על זה ר"ל דאיירי נמי כגון שהיה רואה בעד דרך חלונות של אחיו כל שדותיו:

ד"ה והוא דקרי ליה בית כור וכו' וא"ת ונימא דדמים מודיעים ואם נתנו לו דמי בית כור אפילו קרי ליה בית כור וכו' ר"ל ואי נתן לו דמי לתך אפילו לא קרי ליה בית כור לא יתחייב להשלים לו בית כור דהא מוכח מהדמים דלא מכר לו כ"א לתך. וי"ל דמיירי דאוזיל גביה וכו' ואי לא קרי ליה בית כור חייב לתת לו בית כור שלם ר"ל דליכא למימר הדמים מודיעים דלא מכר לו כ"א לתך דהא אפילו דמי לתך לא נתן לו א"כ ע"כ חזינן דאוזיל גביה ונוכל ג"כ לומר דבית כור שלם מכר לו ואוזיל גביה א"נ דלא אוזיל גביה וכגון דנתן דמי לתך וכו'. ר"ל ואין ה"נ אפילו לא קרו ליה בית כור אין מחייבין ליה ליתן לו בית כור שלם כיון דלא נתן כ"א דמי לתך אע"ג דקאמר ליה בית כור אני מוכר לך אלא דלענין זה מועיל דאי לא קרו ליה ביה כור יכול ג"כ הלוקח לחזור בו וחייב להחזיר לו מעותיו ואי קרו ליה בית כור אין הלוקח יכול לחזור בו:

אבל מטו כשורי למטה מעשרה רשותא דתתאי הוא כלומר וסתרי ובנו ליה תרווייהו וכדקאמר ליה תתאה לעילאה תא נבניה. מיהו תתאה בני כולה כותל עד תקרת עילאי ואיהו נמי בני תקרה מדינא דתניא בפרק הבית והעליה דתנן הבית והעליה של שנים נפחתה העליה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העליה יורד למטה וכו' רבי יוסי אומר וכו'. וקיימא לן כרבנן דמעזיבה חזוקי תקרה התחתון בעי חזוקי. הרשב"א ז"ל.

אבל אתנו אהדדי סתרי וכו' כלומר דאתנו סתם והיינו דקאמר וכי אתנו אהדדי עד כמה. הרשב"א ז"ל.

אמר ליה סכרנא לך ועבידנא לך כוי מלעיל נראה לי דהוה אמר ליה הכי לפי שלא היה בית דירה כדאסיקנא לקמן. לא צריכא דאף על גב דמשתמש בה בתיבנא וציבי ולכך היה סבור שלא יקפיד על הגבהת החלונות כיון שלא הלה דר שם ואף על פי כן נראה שהיה יכול הלה להשיבו דלמא ממליכנא עליה לדירה וניחא ליה תשמישתייהו דחלונות במקומה אבל כיון דלא אהדר ליה הכי ומהדר ליה קא מרעית לאשיתאי הוחזק להעמיד טענותיו דלא להוי כטענת סדום וכי אמר ליה לא מצינא למטרח הוצרך רב הונא לומר דינא קאמר גם לפי דבריו שלא רצה לטעון שיש לו הקפדה בהגבהת החלונות אפילו הכי דינא קאמר ליה דלא מצי למטרח בה אף על גב דלא משתמש ביה אלא בציבי ותיבנא ונפקא מינה לעובדא דלעיל דאיתבר תתאי דמצי עילאי למימר לא מצינא דאטרח אף על גב דקמשתמש באותה עליה בציבי ותיבנא. עליות ה"ר יונה.

הנהו בי תרי אחי דפליגי חד מטייה אספלידא וכו' אמר רב חמא דינא קאמר ליה. וכגון שלא החזיק בחלונות אלו שלש שנים אחר חלוקה ואפילו החזיק כל זמן שאינו טוען שמחל לו פתיחת החלונות בפירוש או שמכר לו אלא שטען טענת סבלנות חזקה שאין עמה טענה היא והא דתנן החלונות מכנגדן ארבע אמות כגון שידענו שפתחן אז חברו ברשות או שהחזיק בהם שלש שנים וטוען שברשות פתחן ורבינא שבא לחלוק על רב אמאי דקאמר מאי שנא דתני האחים שחלקו אחד נטל שדה לבן וכו' סבירא ליה אף על פי שלא החזיק בחלונות האספלידא אבל החזיק בחלונות שלא יקלקל אחיו עליו ורב חמא סבר אדרבה על דעת כן קבל התרביצא שלא יהיה לאחיו שעבוד עליו להרחיק מחלונותיו. כן נראה לי. עליות ה"ר יונה ז"ל.

אמר ליה נהי דעלו להדדי דמי ליבני כשורי והודרי פירוש דמי הבנין אבל באוירא לא עלו אהדדי ואם לא יוכל לבנות בכל חלקו נמצא אוירו של זה מועטת משל חברו שזה כל חלקו בנוי וזה אינו בנוי. הראב"ד ז"ל.

נהי דעלו להדדי וכו' פירוש שאמרו כן בפירוש ששמו כמה בנוי שוה יותר מן הפנוי מפני דמיהם של אשיתא והודרי אבל עלו סתם הכל בכלל וכדאמרינן יש לו לבעל הכרם ארבע אמות בשדה הלבן שעל מנת כן חלקו וההיא ודאי כשעלו סתם דמסתמא אמרינן שלא בשביל הגפנים בלבד עלו אלא אף בשביל כל תשמישו של כרם דאי במפרש פשיטא אלא בסתם ושמע מינה דהכל בכלל. הרשב"א והר"ן ז"ל. הא דקאמרינן שמא בעלמא אמרי ליה ומייתי ראיה מדתניא פרדס אני מוכר לך אף על פי שאין בו רמונים הגיעו. תמיהא לי מי דמי הכא הוי למוכר פרדס רמונים וחוזר ועוקר את הרמונים שהרי זה סותם אורו בפניו. וניחא לו הכא אינו מסלק האספלידא אלא שמונע ממנו אורו הבא לתרביצא ועיקר. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל שמא בעלמא פליג ליה שאף על פי שהוא חשוך אספלידא שמיה.

גמרא היינו הך עי' ריטב"א שבועות דף לו ע"א ד"ה תרתי למ"ל: