מסכת בבא בתרא דף ק״ה עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Bava Batra 105a, Chapter 7 Beit Kur
רש"י
אין פירוש שמור לדף זה
לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.
1בטל ״מדה בחבל״ ״הן חסר הן יתר״; דברי בן ננס.
גמ׳ · גמרא
2אמר רבי אבא בר ממל אמר רב: חולקין עליו חביריו על בן ננס. מאי קא משמע לן? תנינא: מעשה בציפורי, באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה דינר זהב לחדש;׃
3ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, ואמרו: יחלוקו את חדש העיבור!
4אי מהתם, הוה אמינא: התם הוא דאיכא למימר מיהדר קא הדר ביה, ואיכא למימר פרושי קא מפרש. אבל הכא, דודאי קא הדר ביה, אימא לא; קא משמע לן.
5אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי בן ננס, אבל חכמים אומרים: הלך אחר פחות שבלשונות.
6״זו״ ולא סבירא ליה?! והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ״כור בשלשים אני מוכר לך״ יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה.
7״כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך״ ראשון ראשון קנה. אלא ״זו״ וסבירא ליה.
8ומי סבירא ליה?! והאמר שמואל: בבא באמצע החדש עסקינן; אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר. בסוף החדש כולו לשוכר!
תוספות
ובא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ואמרו יחלוקו כו' - משמע מהכא דמספקא ליה לרבי יוסי אי תפוס לשון ראשון או אחרון לשמואל דאוקי לה בבא באמצע החדש ובתמורה (דף כה: ושם) ובמרובה (ב"ק דף עג:) א"ר יוסי תמורת עולה תמורת שלמים דבריו קיימין והיינו תפוס שניהם ובנזיר בפ"ב (דף ט. ושם ד"ה אין) ובמנחות (דף קג: ושם) ובזבחים (דף ל. ושם) ובפסחים (דף נג:) אית ליה לר' יוסי בגמר דבריו אדם נתפס וי"ל דבכולהו לר' יוסי כאילו הוציא שניהן יחד ולהכי הויא הכא ספיקא שהרי סותר זה את זה ואי אפשר לומר כאן שדעתו על שניהן אבל בתמורה ובמרובה להכי קאמר ר' יוסי תפוס לשון שניהן דאין סותר זה את זה וההיא דנזיר ומנחות וזבחים ופסחים דמפרש דבריו קאמר דבגמר דבריו אדם נתפס:
אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר - פירוש משום דהוי שוכר המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו הכי בסוף חדש כולו לשוכר משמע דאי תפס מוציא לא מפקינן מיניה וכן משמע בפ' שני דכתובות (דף כ. ושם) דתניא שנים החתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו קטנים או פסולי עדות היו אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין ופריך ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו ומסיק רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה והשתא לענין מאי קתני בברייתא דאין נאמנין כיון דמוקמינן ממונא אחזקתיה ופירש הקונטרס התם לענין דאי תפס מלוה לא מפקינן מיניה ותימה דאם כן המוציא מחבירו היינו כל דאלים גבר ומאי פריך בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לה. ושם) מהמחליף פרה בחמור כו' עד זה אומר של אבותי וזה אומר כו' דאמר כל דאלים גבר ופירשנו דלאו מסומכוס קפריך דלית הלכתא כוותיה אלא מדסומכוס נשמע לרבנן דהיכא דליכא חזקה דמרא קמא דמודו רבנן לסומכוס דיחלוקו ומאי קשיא והא במחליף פרה בחמור אמרו רבנן דהמע"ה ואי תפס מוציא לא מפקינן מיניה כל שכן גבי זה אומר של אבותי דאין שום אחד מהן מוחזק דאמרינן כל דאלים גבר ויש לומר דמסתברא ליה במחליף פרה בחמור דאיכא חזקת מרא קמא ולא אמרי רבנן יחלוקו אלא המוציא מחבירו עליו הראיה כיון דאית ליה חזקה אבל היכא דאין מוחזק זה יותר היה לב"ד לומר להם שיחלוקו ולא להניחם לתפוס דאפילו רבנן מודו הכא לסומכוס אבל קשיא בפרק קמא דבבא מציעא (דף ו: ושם ד"ה פוטר) מסיק גבי ספק בכור דתקפו כהן מוציאין אותו מידו אלמא היכא דאמרינן המע"ה לא מהניא תפיסה ויש לומר דבשמעתין היינו טעמא דכי לא בא עד סוף החדש דאמרינן דאודויי הוא דאודי ליה לפיכך כולו לשוכר אבל בא באמצע החדש נראה דלא שייך כל כך אודויי אודי על חצי החדש ואי אודי [אודי על הכל ומש"ה] יחלוקו וההיא דפ"ב דכתובות (דף כ. ושם) מצי' למימר משום דקא טעין טענת ברי מהניא ליה תפיסה אבל בספק בכור לא בא הכהן אלא מכח ספק אי נמי להכי נפקא מינה דאין נאמנין דאי תפס המלוה קודם שנולד הספק לא מפקינן מיניה ובכתובות מפורש יותר:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
מאירי
כבר ביארנו בפרק השואל על מי ששכר קרקע מחברו כגון בית ומרחץ וכיוצא בו ואמר לו בשנים עשר זהובים לשנה דינר בחדש או שהקדים דינר בחדש לשנים עשר זהובים לשנה שלפי לשון הזכרת שנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר ולפי לשון הזכרת חדש נתעברה למשכיר הואיל ואין הולכין אחר לשון אחרון אלא אחר הפחות לתובע נתעברה למשכיר בין שתבע בתחלת החדש שיש לדון את השוכר בתובע בין בסוף החדש שיש לדון את המשכיר בתובע בין בתבע באמצע החדש שיש לדון את שניהם במוציאים זה שכר חצי חדש שעבר וזה דירת חצי חדש הבא וטעם הדבר מפני שמאחר שאין זה אלא שוכר הרי הקרקע עומד בחזקת בעליה והטוען כנגדו נקרא מוציא אפילו בסוף החדש הא בשאר דברים הדין עם המוחזק הילכך שטר שכתוב בו איסתירא מאה מעי אם לא פרע עדין גובה איסתירא שהיא פחותה ארבעה פרוטות כמו שביארנו ואם פרע מאה מעי ר"ל מאה פרוטות אינו גובה את המותר כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה שהרי הוחזק ונעשה חברו מוציא ומפני זה הולכין אחר לשון אחרון וכן הדין אם אמר סאה בסלע כור בשלשים שמאחר שהוחזק ראשון ראשון קנה על הצדדין שביארנו בפרק הספינה ויש מפרשים שאם לא נתן המעות אין המוכר יכול לחזור אבל הלוקח יכול לחזור אף במה שקבל ואם נתן המעות אין אחד מהם יכול לחזור ונמצא שכל שתי לשונות הפכיים התכופים זה לזה אין אומרים לילך אחר לשון אחרון מכל וכל ולא לדון אותם בספק כדי לחלוק ולא לילך אחר המוחזק בכל הדברים ואף בקרקע הנשכר אלא הלכה לילך אחר המוחזק בכל הדברים חוץ מקרקע הנשכר שאפילו היה השוכר מוחזק דנין אותו כמוציא מפני שהקרקע בחזקת בעליה עומדת כמו שביארנו בפרק השואל:
מסכת בבא בתרא דף ק״ה עמוד א׳
מסכת בבא בתרא דף ק״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 8 קטעים ממוספרים, כ־154 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בבא בתרא דף ק״ה ע״א
פתיחה בקורא