מסכת בבא בתרא דף ע״ג עמוד ב׳

1אתרי גישרי דרוגנג; ושואר מהאי להאי ומהאי להאי, ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה, ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי, ולא נטפא ניטופתא לארעא; ואותו היום (תהלים קז, כו) ״יעלו שמים ירדו תהומות״ הוה. עד דשמעו בי מלכותא, וקטלוהו.

2אמר רבה: לדידי חזי לי אורזילא בר יומיה, דהוה כהר תבור. והר תבור כמה הוי? ארבע פרסי. ומשאכא דצואריה תלתא פרסי, ובי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא. רמא כופתא, וסכר ליה לירדנא.

3ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא, דהויא כי אקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הויא? שתין בתי. אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנא. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל: אי לא הואי התם, לא הימני.

4ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה, ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא, וחרוב מיניה שתין מחוזי. ואכול מיניה שתין מחוזי, ומלחו מיניה שתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא, ויתבי למבנינהו הנך מחוזי.

5ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה. סברינן יבשתא היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה. וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן.

6ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא, איהו בזקיפא ואנן בשיפולא. וכי תימא: לא מסגיא ספינתא טובא, כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי, ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי דאית ליה תרי שייצי.

7ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה במיא, ורישיה ברקיע. ואמרינן ליכא מיא, ובעינן לחות לאקורי נפשין; ונפק בת קלא ואמר לן: ״לא תיחותו הכא, דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני, ולא קא מטיא אארעא״. ולאו משום דנפישי מיא, אלא משום דרדפי מיא. אמר רב אשי: ההוא זיז שדי הוא דכתיב ״(תהלים נ״, יא) וזיז שדי עמדי׃

8ואמר: רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו אמינא להו אית לן: בגוייכו חלקא לעלמא דאתי חדא דלי גדפא וחדא דלי אטמא כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין׃

9(סימן כעפרא דתכילתא טרקתיה עקרבא לסלתיה)׃

10ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא ואיתלוי בהדן ההוא טייעא דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא לדוכתא פלן אמרי' ליה כמה מרחקינן ממיא ואמר לן הבו לי עפרא יהיבנן ליה ואמר לן תמני פרסי תנינן ויהבינן ליה אמר לן דמרחקינן תלתא פרסי אפכית ליה ולא יכילית ליה׃

11אמר לי תא אחוי לך מתי מדבר. אזלי, חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי,׃