מסכת בבא בתרא דף פ׳ עמוד ב׳

תריץ ואימא הכי חישב עליו כו' אינו מגיה הברייתא אלא ה"ק דבש בכוורתו אינו לא מאכל ולא משקה לענין זה שאם חישב לאכילה שיהא מטמא טומאת אוכלים:

בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה וא"ת בלא קנייה נמי יש לו מן הפקק ולמעלה מתנאי יהושע כדאמר בס"פ מרובה (ב"ק דף פא.) וי"ל דלאו פירכא היא כלל דאין לו רשות לחתוך בחנם אלא בשביל נטיעה ודוקא מן החדש שאינו עושה פירות וממקום שאינו עושה פירות וממקום שאין רואה את החמה כדאמר התם ועוד דכמה פקקים יש בגפנים וקנים והכא מן התחתון והתם מן העליון:

לא מקשי קשי לה ולא עלויי מעלי לה לאו דוקא דא"כ גבי שביעית אמאי אסור הא אמר בע"ז (דף נ:) אוקמי אילנא שרי אברויי אילנא אסור אלא לא ודאי מיקשי קשיא ולא עלויי מעלי לה:

מה ארז אינו עושה פירות וא"ת הא אמר בפ"ק דע"ז (דף יד. ושם ד"ה פירי) מאי איצטרובל פירא דארזא וי"ל דהתם בשאר מיני ארזים שעושין פירות והכא בההיא שאין עושין פירות:

שיטה תורניתא והא דאמר בפרק קמא דע"ז (שם) דתורניתא אין לו עיקר לאו היינו תורניתא דהכא אלא מין אחר אבל האי שהוא מין ארז יש לו עיקר:

הא דאמרינן גבי שביעית עבדינן מידי דודאי קשי ליה. איכא למידק, אמאי, דהא קיימא לן דאברויי אילנא הוא דאסור, הא אוקומי אילנא שרי. וי"ל דמשלשה ועד גמימה מעם הארץ דאמרינן דלא מיקשא קשי ליה ולא עלויי מעליה ליה, לא ודאי קשה לה ולא ודאי מעלי לה קאמר, אלא ספוקא מספקא לן, והילכך לגבי שביעית דאיסורא הוא, לא עבדינן מידי דמספקא לן אי מעליה לה [א]לא מידי דנפק מספיקא וקשי' לה, אבל גבי מקח וממכר דממונא הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ולא עבדינן מידי דמספקא לן דילמא קשיא לה אלא מידי דודאי מעלי לה.

כוורת דבורים דינה כמטלטלין ואינה כקרקע לא לקנות בכסף ושטר וחזקה ולא לענין פרוסבל ולא לענין קבלת טומאה ולא לענין רדיית הדבש ממנה בשבת וכבר ביארנוה בפרק הבית:

כבר ידעת שהזמירה היא אחת מן המלאכות האסורות בשביעית ומעתה הקוצץ אילן לעצים צריך שיקוץ בדרך שלא תהא אותה קציצה מגדלתו ומפני זה שאין קוצצין בתולת השקמה בשביעית כדרך שקוצצין אותה בשאר השנים מפני שאותה קציצה עבודה היא וגורמת לגדול ותוספת אלא אם הוא צריך לעציה קוצצה בדרך שלא תהא הקציצה מגדלתו וכיצד הוא עושה קוצץ למעלה מעשרה טפחים שכל שנשארו עשרה טפחים סמוך לארץ אין קציצתו שום תועלת לאילן או גומם מתוך הארץ ר"ל שקוצצה מתוך הארץ והוא מזיק לה בודאי:

זה שיראה מסוגיא זו שאין עושין מלאכת קרקע בשביעית אא"כ ודאי מזיק לה הקשו עליה ממה שאמרו במסכת ע"ז שכל שאין שם אלא אוקומי אילנא מותר ופרשוה דוקא בשאותה מלאכה אין בה עבודת קרקע ומ"מ כבר פסקנו שם שאף אוקומי אילנא אסור:

בפרשב"ם בד"ה כדרכו אסור כדמפרש לקמיה מן הקרקע כו' ולת"ק איכא למימר כו' כגון מג' ולמעלה אסור עכ"ל דלישנא דתלמוד דפריך מעם הארץ הוא דקשי כו' דדוקא לר' יהודה פריך אבל לת"ק איכא למימר דאינו אסור עד למעלה מג' ומיהו לא ניחא ליה לאוקמא ברייתא דלעיל דלא כר"י אלא כת"ק וק"ל:

מיתיבי דבש הזב מכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה בשלמא לאביי ניחא דמוקי לה באותם שתי חלות ואף על גב דזבו נמי מאיסי ליה ואקצויי אקצינהו מדעתיה אלא לרבא קשיא דהא לא מצי לאוקמי להיאך אליבא דרבי אליעזר דהא וב מכוורתו קאמר וקשה לרב כהנא אליבא דרבא. ומשמע דלדעת רבא אליבא דרב כהנא לא שנא שתי חלות לא שנא שאר חלות אוכלא נינהו. הראב"ד ז"ל. מעם הארץ ודאי קשה לה שלשה טפחים ודאי מעלי לה משלשה טפחים ולמטה לאו מקשה קשי לה ולאו עלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן לחומרא ולא שבקי ליה למעבד דלמא אתי למעבד מאי דמעלי לה. ויש כאן לשאול אמאי סגי ליה למעלה במגביה עשרה טפחים דלא קשי ולא מעלי ולמטה לא שבקינן ליה למעבד אלא מאי דקשי שהוא עם הארץ אבל בשני טפחים דלא קשי ולא מעלי לא סגי ליה. ויש להשיב דלמעלה מעשרה טפחים לא מסתייא דלא מעלי אלא מקשה נמי קשה ומשום הכי נמי שרי. הרא"ם ז"ל.

אִי מָה אֶרֶז אֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, אַף צַדִּיק אֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת לְכָךְ נֶאֱמַר 'תָּמָר'. וְאִם נֶאֱמַר תָּמָר וְלֹא נֶאֱמַר אֶרֶז, הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה תָּמָר אֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, אַף צַדִּיק אֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, לְכָךְ נֶאֱמַר אֶרֶז. נראה לי רמז לדבר אֶת לְרַבּוֹת, 'אֶת' ראשי תיבות אֶרֶז תָּמָר שנמשל הצדיק בהם הוא רק לרבות לדמיון הרבות שבהם ונבחרו שתי מינין אלו לדמיון זה של הצדיק כי הם אחד בראש אלפא ביתא שהוא א' ואחד בסוף אלפא ביתא שהוא תי"ו. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה (תהלים פו, יז) אוֹת ראשי תיבות אֶרֶז וְתָּמָר תעשה עמי דמיון לטובה שיש בהם שהם אחד עושה פירות ואחד גזעו מחליף ולא דמיון ההפך שיש בהם. וסופי תיבות אֶרֶז תָּמָר 'רז' [207] גימטריא אור [207] והתורה נקראת אוֹר (משלי ו, כג) שזוכה לתורה ותהיה לו זר לשון כתר ועטרה. והא דלא המשיל הצדיק לדבר דאית ביה תרתי למעליותא, היינו מפני שרצה לדמותו לתמר מצד מעליותא אחריני דאית ביה חדא דפירותיו גבוהין ואין יד זרים מגעת להם אלא רק יד הבעלים כן הצדיק מצותיו גנוזים במקום שאין יד הסטרא אחרא שולטת בהם, ועוד בתמר מצינו התחברות זכר ונקבה להדיה כי דרכו להניח בעוללות שלו שהוא חנטת הפרי מעט מן עוללות שיש בדקל זכר שאין נעשים עוללות אלו פרי והיינו התחברות זכר ונקבה ועוד נמצא דוגמה לזכרות ונקבות בגרעין של התמרים שהם צד אחד זכרות וצד אחד נקבות ולזה ידמה הצדיק במעשיו שגורם זווג הספירות בכל העולמות וגם עניינו הוא דוגמת זכר ונקבה שהוא נשפע ומשפיע על ידי התורה והמצות וידוע דכל נשפע נחשב בסוג נקבה וכל משפיע זכר.