מסכת בבא בתרא דף ק״ס עמוד א׳

מתני' גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו כל שטר חוב קרוי גט כדאמר גט חוב שאין בו אחריות פ' הגוזל קמא (ב"ק דף צה.) ובפ"ק דגיטין (דף י.) כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים והאי מילתא שייך למיתני (בהאי פירקין ולא במסכת גיטין והתם שייך למיתני) פרק הניזקין ולא [בסדר] נזיקין דהכא אגב דתנא פרק מי שמת בכותב שטר שכתב כל נכסיו בבריאות ובשכיב מרע תנא הכא גט פשוט דאיירי בשטרות ואגב דאיירי התם בפרק השולח בתיקון העולם תנא בתריה פרק הניזקין דאיירי בהכי:

מקושר עדיו מאחוריו תימה לרב ירמיה בר אבא דאמר בגמרא מלמטה למעלה חתמו ומאחורי הכתב כנגד הכתב ליחוש דלמא כתב למעלה מעדים מאי דבעי דסתם שטר יש בו גליון מן הצד ומחיק ליה לשטר הראשון ויעשנו פשוט ואע"ג שהשטר יהיה לצד העדים שחותמין בו שחור מ"מ אינו יכול להזדייף דהכי משמע בכתובות (דף כא. ושם) דשחור שלהם אין יכול להזדייף דאמר התם האי מאן דבעי לאחויי חתימת ידיה בבי דינא לכתוב אחספא ואי איתא ליחויה בשחור של קלף אלא ודאי אינו יכול להזדייף וא"כ היכי כשר שטר מקושר וי"ל דגייז ליה לגליון שבצד השטר וא"ת בגמרא כי מותיב ליה לרב הונא דאמר בין קשר לקשר מאבראי ניחוש דילמא זייף ליה וכתב מאי דבעי בפנים בסוף השטר וסהדי של אחוריו מסהדי אכל השטר והשתא אמאי לא משני דגייז לקלף היתר על השטר ומתרץ ריב"ם דלא מצי גייז ליה שמניחו בשביל האשרתא שרוצה לעשות בסוף אבל מן הצדדין מצי גייז ליה לכך ליכא למיחש למידי א"נ דאימטוייט ליה לצד שחור החלק שהוא על העדים שלא יוכל לזייף אותו בתוכו ואע"ג דאמר (לקמן בבא בתרא דף קסג.) עדים אטיוטא חתמי ה"מ היכא שהשטר והעדים לצד אחד ואיכא טיוטא בין העדים לשטר אבל הכא דסהדי חתימי מבחוץ ואיכא טיוטא בפניהם לא אמרינן אטיוטא חתימי וא"ת ליחוש דכתב מאי דבעי אגליון שבין העדים עד סוף השטר למ"ד מלמטה למעלה ויהא השטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דהא לא מצי גייז ליה שמניחו בשביל האשרתא וי"ל דמטייט ליה אבל בלא טיוטא מצי זייף כדפרי' ואפי' חתימי סהדי זה תחת זה דהשתא ליכא באותה שיטה של שטר שיזדייף כי אם עד אחד מ"מ יכול לכתוב על אותו עד אחד שחייב לו מאה מנה והוה ליה כתב ידו ולכך צריך לפרש דמטייט ליה והכי נמי לרב הונא דאמר בין קשר לקשר איכא למיחש דלמא ימחוק כל השטר מבפנים ויכתוב למעלה מן העדים בגליון או מן הצד כנגד העדים ויהיה כתב ידו בשיטה אחת עם השטר אי לא גייז או יטייט כל מה שלמעלה מהן ושמן הצד ה"נ איכא למיחש בין למ"ד מלמטה למעלה בין למ"ד בין קשר לקשר בכל השטרות פשוטים דחתימי שלשה עדים ליחוש שיחתוך כל השטר לבד העדים ויעשה שטר מקושר כנגד אותן העדים וכתב מאי דבעי כיון דכשר משני צדדין וי"ל דמטייט ליה מבחוץ כנגד העדים ודוחק גדול הוא דמשמע שכשר בלא טיוטא מדלא מישתמיט גמרא לפרש הכי ור' פירש דיש לדחות ההיא דכתובות (שם) דבלאו הכי מצי לפרש למימר ארישא דמגילתא כדלקמן (בבא בתרא דף קסז.) אלא להכי נקט חספא דבקלף הוה טעי לכתוב במקום טוב וגם צריך עיון אם מקושר חתום בכתב ידו מצד שני מהני דא"כ אי הוה מחוי אשחור דלמא עביד ליה מקושר בכתב ידו אבל בקלפין שלנו שיכול להזדייף מצד שחור אין ראיה לקלפין שבימיהם:

פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול טעמא משום שמא יעשנו מקושר ויהיה השטר מוקדם ואפי' לא חתימי כי אם שני עדים גזרי שנים אטו שלשה וא"ת והלא במקושר יש חלק בין שיטה לשיטה וא"כ פשוט שאין בו חלק היאך יעשנו מקושר שלא היה בו חלק וי"ל שהיה כתוב כסדר פשוט והכי מוכח מר' חנינא בן גמליאל שאומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואם יש במקושר חלק היאך יכול לעשות פשוט הלא יכירו שהיה מקושר אלא ודאי לא היה בו חלק ותימה למ"ד בגמרא בין קשר לקשר סלקא דעתא מגואי ואם אין בו חלק היאך יחתמו וי"ל דמ"מ בין שיטה לשיטה דחיק להו עלמא א"נ טעמא דפסול כדפי' בקונטרס משום שלא נעשה כתיקון חכמים שנעשה פשוט ולא נחתם מתוכו כדפסלינן בהמגרש (גיטין דף פז.) בכמה ענינים אפי' מצד הכתב כיון שאין נקראין העדים עם הגט ואין לומר דהתם היינו טעמא משום שאנו חוששים שמא תוסיף על הגט מה שתרצה לפי שאין עדים תחתיו ולכך פוסלין אותו הא ליכא למימר שהרי לא משוינן שום חילוק אלא אפי' כתוב בו שריר וקיים או שלא נשאר חלק מלמטה או שחתם אחד מעדיו למטה והשני למעלה או מן הצד פסול והכי נמי הכא:

מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט תימה א"כ כל השטרות פשוטים שחתומים בהם שלשה עדים יהיו פסולים שיעשם מקושרים ויהיו מוקדמין ואם נאמר כאן שנדון בפשוט מאי קא פריך בגמ' לדברי ר' חנינא ב"ג אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה והא בהאי מקושר אינו דין כשאר מקושרים ואומר ר"י דבמתני' איפליגו היכא דידוע לנו שהוא עושה ההלואה שנה אחת קודם הזמן הכתוב בה כדין מקושר דהשתא איכא למיחש דילמא פרע ליה והשתא פריך שפיר רבי לר' חנינא ב"ג כיון דהאי מקושר כתוב בו שנה אחר ההלואה א"כ מאוחר הוא שלא ימנה אלא מזמן הכתוב וזימנין דזייף ביה וכשירצה לפרוע ויאמר אירכס לי שטרא ויכתוב שובר ביום פלוני פרעתי לו מנה ואח"כ יעשה אידך שטר פשוט ויהיו סבורין שעתה שעת הלואה ומשני קסבר ר' חנינא אין כותבין שובר ומ"מ קצת קשה אם דינו כפשוט שבא לפנינו מאי קאמר וכי מטא זמניה משוי ליה שטר פשוט בלאו הכי נדון כפשוט כדפרישית בשטר מקושר שעדיו מתוכו מגבי' בו כדין פשוט ואומר ר"י דאי לא משוי ליה פשוט אלא כמו שהוא הואיל שבשובר כתוב שפרע מה שכתוב בשטר והוא מקושר רגלים לדבר שפרעו ולא מגבין ביה אבל כי משוי ליה פשוט לא יוכלו להרגיש שהוא רמאות וא"ת אמאי לא הוה קשה לר' על מתני' דשטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים דאיכא למימר כדקאמר הכא ואמאי כשרים וי"ל דסבירא ליה כמאן דאמר דמאוחרין נמי פסולין אי נמי כשיעשה שובר יכתוב בו פרעתי הלואה שכתוב בו זמן פלוני דהשתא ליכא למיחש למידי אי נמי שובר בלא זמן ולכך מאוחרין כשרים אבל הכא במקושר שעדיו מתוכו הוי (המיוחד) ולא מסיק אדעתיה לכתוב כנגדו שובר בלא זמן או זמן שכתוב בשטר [שכיון] שהיה מקושר לא מסיק אדעתיה שאינו מזמן הכתוב אלא שנה לפני הזמן אבל מאוחרין שבשעת כתיבת השובר ידוע שהיה מאוחר ומסיק אדעתיה לכתוב שובר שלא יבא לידי זיוף ונראה לי שאם יעשה שובר מקושר תו לא אתי לידי חששא כלל ולא היה צריך למימר דלא כתבי שובר:

שדות בכסף יקנו עצה טובה קמ"ל והכי קאמר וכתוב זה תופס וחתום זה תורף מוכר ולוקח זמן ושדה דתורף איקרי חתימה כדאמרינן בגיטין (דף כא:) תלשו וחתמו ונתנו לתורף כו' (דתורף) והעד עדים כמשמעו והכי נמי אידך קרא ואקח את ספר המקנה טופס ואת החתום תורף ואת הגלוי זהו העדים שהוא גליון של שטר מצות וחוקים בפשוט נמי יש הרבה דברים שצריך ליזהר שלא יחתמו לא מלמעלה ולא מן הצד אלא מתחתיו ושלא ירחיקו העדים יותר משיטה אחת וכיון דמצי למימר דאתי לפשוט ולפרשו כמו שפירש לית לן למימר דאתי לדרשא:

גט פשוט עידיו מתוכו ומקושר עידיו מאחריו פירש ר"ש(י) ז"ל מעשה המקושר, כותב שיטה ומניח שיטה אחרת חלק כשיעור שיטה הכתובה וכופלה על החלק, וכן שלישית לפחות, דמקושר צריך שלשה קשרים, ואם רצה לרבות בקשרים מרבה, ונראה מבחוץ בין כפל לכפל כעין קסת הסופרים כזה, והעדים חותמים בין קשר לקשר מבחוץ בין חלל הכפלים כל עד כנגד חלל כפל הקשר. וזה תימה, אם כן היאך אמר ר' חנינא בן גמליאל דמקושר שכתב עידיו בתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט, ואם יעשנו פשוט הרי יכול להזדייף, שיכול לזייף ולהוסיף כל מה שירצה בחלל השיטות שהניח חלק בין שיטה לשיטה. והנכון שראיתי בענין מלאכת המקושר, הוא מה שכתב הראב"ד ז"ל והנני כותבו בלשונו: ראה גוף הגט שנים עשר שיטין וכשכופילין אותו כופלין מתחלת הגט לסופו, עתה תכפול שלש שיטין העליונות על שלש הסמוכות להן, ותמצא בסוף הכפל שהוא תחלת שיטה השביעית או למטה מעט בתחלת השטה כדי לאחוז את הכפל יפה שתי רצועות יוצאות מן הגט עצמו אחת מימין הגט ואת משמאלו, תקשור אותם עוד תכפול אותם על שלש השיטין הסמוכות להן ותמצא שם שתי רצועות אחרות תקשור אותם על הכפל, עוד תכפול אותו על השלש התחתונות ותמצא שם שתי רצועות אחרות ותקשור אותם על הכפל הרי כולו כפול וקשור בשלשה קשרים, וכל הקשרים נסתרים בכפילת הגט חוץ מן העליון שהוא נראה ותופס אותו. הנה מלאכת הקושר גלוי לכל מבין, ומי שרוצה לרבות בקשרים מרבה רצועות באמצעי הכפילות וקושר. וכשאמר בין קשר לקשר, לומר, בין הכפילות העדים החתומים, אחד לכל קשר. ומפני שהקשרים עומדים על הכפילות על כן נקרא בין קשר לקשר, וכולן עומדין בין הכפילות והקשרים חוץ מן האחרון שאין עליו כפל אלא קשר לבד. ורמי בר חמא שהיה סבור בין קשר לקשר ומגואי, רוצה לומר תחת הקשר על גבי הכפל, ואינם נראים גם כשתפשוט את הגט לקרותו אין צריך להתיר את הקשרים, רק שהוא שומט את הכפילה תחת הרצועות שעליה ויוצאה, מפני זה הזמן שהיה כתוב באותו גט שבא לפני ר' והיה סתום בגוף הרצועות מלמטה וגם עדים החתומים באחורי הגט תחת הרצועות היו נחבאים ולא ראה ר' את הזמן, מפני שלא התיר הרצועות אלא ששמט את הגט מתחתם. והקשה רמי בר חמא לומר שגם העדים היו (ה)נחבאים (לזה) [בזה] הענין, דבלשמא לרב ירמיה בר אבא דאמר אחורי הכתוב כנגד הכתב מבחוץ, כבר ראה אותם להדיא, שאין עליהם לא קשר ולא כפל, אלא לרב הונא הלא לא ראה שיעשו עדים תחת הכתב כמשפט כל השטרות. ורבי שלא היה בקי במקושר היה לו לתמוה גם על העדים, ואפילו אחר שפושט אותו אפשר שאין אדם רואה את העדים אלא במתון, לפי שכשפושט הכפלות ושומטן מתחת הקשרים הצד התחתון של כפל עומד כנגד פניו והצד העליון שעליו העד חתום נקפל לאחוריו ואינו רואהו. ושני ליה מי סברת מגואי לא מאבראי, כלומר, לא היו העדים תחת הקשרים ממש אלא תחתיהם וחוצה להם. עד כאן.

פשוט שכתב עדיו מאחריו ומקושר שכתב עדיו מתוכו פסול פירש הרמב"ן ז"ל פשוט שכתב גם עדי מאחריו, כלומר, שכתב בתוכו אלא שריבה בעדים והחתים אפילו מאחריו, שאילו לא כתב עדים אלא מאחריו בלבד פשיטא, שאין כאן עדים כלל, שהעדים אינן מעידין על מה שבפנים, דבשלמא מקושר שעדיו מאחריו ואנו רואים אותם כמעידין על מה שבתוכו, לפי שכך היתה תקנה, אבל פשוט פשיטא שאין כשר, שאין כאן עדים. ולשון עדיו קשה לי קצת לפירושו, דמשמע שכל עדיו מאחריו, דאילו לפירושו היה לו לומר פשוט שכתב עדים מאחריו.

גט פשוט וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הששי שבה שהוא בא לבאר עניני תקון שטרות ודיני הספיקות הנולדות בעניניהם והטפסתן ותכונת עניניהם ודיני שעבוד הלוה והערב והלוקח ושזה החלק אמנם יתבאר בפרק זה על השלמות ועל זה הצד יחלקו עניני זה הפרק לשבעה חלקים הראשון לבאר חלוק שבין פשוט למקושר בתכונתם ובדיניהם ודיני הקיום ר"ל התקונים שהוא צריך לקיימן השני לבאר בספקות הבאות מצד לשונות מתנגדים או מצד חסרון ביאור השלישי לבאר השטרות שהסופר יכול לכתבן במצות האחד לבד בלתי חברו והשטרות שאין הסופר יכול לכתבן אלא עם היות שם המזכה והזוכה ושכר השטר על מי הוא מוטל הרביעי בפורע מקצת חובו ומשליש את השטר בתנאי חזרה על איזה צד יכול השליש להחזירה ואם אינו מוסרה ביד שליש היאך יעשה מן הנשאר החמישי בעניני הטפסת השטר הששי בספק הנולד מצד גוף השטר ר"ל שאין הדבר ברור מי הוא שחייב בכך או שמא נפרע השביעי בדיני השעבוד הן בלוה הן בערב הן בלוקח:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה הרבה דברים על ידי גלגול כדרך סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה גט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתוב בו שני עדים שניהם פסולין אמר הר"ם גט נקרא כל שטר וכבר ביארנו זה פעמים ומקושר שטר מקופל כעין אותם המקופלים העשויין אצלנו במערב והם מקלף שמנשבין בהם להסיר הזבובין וטעם תקוני אלה השטרות מפני שהיו באותן הדורות קופצים לגרש והתקינו להם גט מקושר כדי שיתעכב בעשייתו מתוך כך כדי שיעבור כעסו בזמן עשיית אותם קשרים ולא רצו לשום הפרש בין גיטי נשים ושאר השטרות והתקינו שיהיה גם כן שטר מקושר במקח וממכר וזולתם למי שירצה לעשות כן והכל מודים כי כשיהיה מנהג המקום שאין כותבין אלא גט מקושר ואמר לסופר כתוב לי גט סתם ולא פירש לא פשוט ולא מקושר וכתב הסופר פשוט שהוא פסול ואם היה מנהג העיר לכתוב פשוט ומקושר ואמר הוא לסופר כתוב לי גט פשוט או אמר לו גט מקושר וכתב לו הסופר הפך מה שאמר לו ר"ג מכשיר הואיל ומנהג המדינה לכתוב כמו שכתב הסופר ולא יקפיד הבעל בכגון זה וחכמים אומרים פסול עד שיכתוב כמו שאמר לו והלכה כחכמים הודיענו כי כמו שגט פשוט פסול בעד אחד מדאוריתא כך גט מקושר פסול בשני עדים:

אמר המאירי גט פשוט עדיו מתוכו כלומר שחותמין בפני השטר והוא שכותבין כל עניני השטר רצופין ואחר שנכתבו כל הענינים והתנאים והזמן חותמין העדים למטה ומקושר עדיו מאחוריו וצריך שתדע שמלאכת המקושר התבאר בגמ' שעקרה נתקנה על גט אשה ובמקומות של כהנים שהיו נמהרים בכעסם והיו מגרשים את נשותיהם על עסקי הבלים ומתחרטים לשעתם ולא היו יכולים להחזיר ותקנו מלאכה זו בגיטין שלהם כדי להאריך מתון בעניניהם עד שתבא חרטתם קודם שיגמר ענין הגט ולא יהו נותנין אותו ומ"מ מאחר שנתקנה המלאכה בגיטין נתפשטה לכל שאר השטרות ואיכות מלאכה זו מבולבל ביד המפרשים זה אומר בכה וזה אומר בכה ואין לנו הכרח על אחד מן הביאורים שבה ומה שהוא שגור בפינו מצד קבלתנו בענינה כך הוא:

כבר ידעת בגט אשה שנהגו בו שנים עשר שטין היו כותבין שלש שטין ומניחין שלש שטין חלק והיו כופלין שלש שטין הכתובות על החלק והיו רצועות יוצאות בסוף החלק מן הגט עצמו אחת מימין הגט ואחת משמאלו והיו קושרין בהם קלף של שלש שטין הכתובות עם קלף של שלש של חלק מכאן ומכאן וחוזרין וכותבין שלש שטין ולא היו כופלין עליהם הכפל הראשון עד שישכיבו אחורי הקלף הכרוך על שלש שטין השניות אלא מניחין אותו הכפל וכורכין אותו לאחוריו בלא קשירה עד שנראה כאלו שטה ראשונה של שלש השניות הוא תחלת הקלף ואחר שכתבו שלש שטין אלו מניחין שלש אחרות חלק וכופלין הכתובות על החלק וקושרין כבראשונה וחוזרין וכותבין שלש שיטין שלישיות ומניחין שלש חלק וכופלין הכתב על החלק וקושרין כבראשונות ונמצאו שלש כפולות מופרדות מאחוריהן בשלשה דפין מתאימות מגביהן וחוזרין וכותבין שלש שטין אחרונות לסיום הגט ובשאר שטרות עושין גם כן שלשה קשרים הן משלש לשלש שטין הן מארבע לארבע הן כמה שירצה ולעולם משאירין בסוף הקלף לסיים בו סוף השטר בלא קשר שלא להפקיע ענין הפשוט מכל וכל והוא הנקרא פשוט שבמקושר ולא היו מדקדקים באותו שיור להיות שטין שבו מצומצמות כשטין שבין קשר לקשר אלא כפי שהיה מזדמן וכן אם היה רוצה להרבות בקשרים בין בגט אשה בין בשטרות היה מרבה כרצונו אפילו רצה לכתוב שטה ולהניח שטה חלק לכפול עליה ובלבד שירבה בעדים כבקשרים ואם היה רוצה להרבות בעדים יותר מקשרים עושה אבל אם היו קשריו מרובים מעדיו היה נקרא גט קרח ודינו מתבאר במקומו במסכת גיטין פ"א ב' אבל לעולם לא היו שם פחות משלשה עדים ושלשה קשרים עד אחד לכל קשר שכך היתה הכונה להרבות בעדים ולדקדק בכתיבה כשיעור חלק וחלק כשיעור כתיבה ולהרבות בקשרים כדי ליתן מתון בעניני עשייתו וזהו שאמר מתוך שנתרבה בקשריו נתרבה בעדיו כלומר מתוך שדקדקו להאריך בקשריו דקדקו להרבות בעדים כדי להאריך בענין:

ואמר על גט זה שחתימת עדיו היתה מאחריו ונחלקו בענין זה בגמרא מהם שאמרו אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ בשטה אחרונה ולא כסדר הכתיבה שאם כן יכול להוסיף בפנים ויאמר שלא הניח מאחריו מה שכנגד שטה אחרונה אלא כדי שירבה בעדים או שיחתים שם עדים עד שטה אחרונה שאין הכרח בהרבאת עדים על הקשרים ומתוך כך פירשו בה שהם חותמין מלמטה למעלה בהפך שאם יבא להרבות בעדים חותמין כנגד שטה השניה לחשבון מפרע ר"ל כשתמנה השטין מלמטה למעלה ויש מפרשין בה שאם השטר כתוב שתי חותמים הם ערב ומתחילים בשטה אחרונה וכך פירשוה בירושלמי שאמרו שם גט פשוט עדיו לרחבו מקושר עדיו לארכו ולדעת זה לא היו צריכין לכתוב שריר וקים מחמת זיוף שהרי העדים חותמין בדרך שאין שם זיוף ומהם שאמרו בפירוש עדיו מאחריו שחותמין בין קשר לקשר והוא שהם היו כותבין כל הגט קודם קשירת הרצועות שאם לא כן היאך יחתום העד וענין השטר לא נכתב כלו אלא שהיו כותבין כל הגט בשיטין של כתב ובשטין של חלק ואחר שנכתב הכל היו תופרין רצועות וכופלין וקושרים על הדרך האמור והיה עד אחד חותם ברחב הקלף בין קשר לקשר ר"ל בין קשר ימיני לקשר שמאלי והיה בגמרא מי שהיה טועה לומר שבצד הכתב היה העד חותם במקום חלק שבו ושיהא פירוש עדיו מאחוריו כאדם שאומר עדיו למפרע כלומר שחותמין במקום שעדין ענין השטר בא מתחתיו והקשו על סברא זו ממה שאמרו שם על רבינו הקדוש שלא היה בקי במלאכת המקושר ובא גט מקושר לפניו וראה תשלום הכתב וענינו במקום שהשאירו לכתוב בדרך פשיטות בלא קשר על הדרך שציירנו ולא ראה שם תחלת השטר והיה תמה ואומר רבי אין זמן בזה כלומר אין כאן התחלת ענין השטר שבו הזמן כתוב עד שדקדק והתיר הקשרים ואם כן היה לו לשאול גם כן אין כאן עדים אלא שחתימת עדים אלו אחורי הכתב בגב הקלף וכבר ראה העדים בכפילות ואע"פ שהיה לו לתמוה על מקום חתימתם אחר שלא היה בקי במלאכה זו מ"מ הזכיר מה שהיה חושב שהיה נעדר משם מכל וכל והניח מה שהיה רואה שהיה שם אלא שהיה חושב שיהא שם שלא בתקון ולדעת זה צריך לכתוב בגט שריר וקיים על הדרך שיתבאר בגמרא שאם לא כן הרי יכול לכתוב בפנים כל מה שירצה כמו שיתבאר בגמ':

ופירשו בגמ' חלוק אחר בין פשוט למקשר שעליו דין משנה זו סובב והוא שכבר ידעת שהם היו כותבין שנות המלכים בשטרותיהן ובפשוט היו כותבין כתקנן אם בשנה ראשונה ראשונה ואם בשניה שניה אבל במקושר היו כותבין על ראשונה שניה ועל שניה שלישית וכן בכלם וכל שהיו רואים במקשר שנה פלונית היו מבינין מענינו שהיא שנה הקודמת לה ויראה שכל זה היה מענין התקנה שאף כשיגיע הגט לידו יהא המגרש טועה וחושב עדין אתה רשאי לגרש בגט זה שהרי הוזכרה בו שנה הבאה ונותן לעניניו מתון עד שיתחרט ומ"מ הרי הוא כמי שנכתב בשטר שנה הקודמת לאותה שנה הנזכרת שם הן לטרוף מזמן שנה הקודמת לה הן לכל דבר:

ומאחר שכן פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול שהרי מכיון שכתב בו שנה כתקנה כשמחתים עדיו לאחוריו אנו דנין בו שהוא מקושר שאין עיקר המקושר אלא בהחתמת העדים לאחוריו לא בחלק וקשרים וכן עיקר הפשוט בהחתמת עדיו מתוכו ונמצא פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ששנה הנזכרת לשם תורה על שנה הקודמת לה והרי הוא מוקדם וכן מקושר שכתבו עדין מתוכו אפילו הרגיש המלוה באיחור זמנו ומחל שעבודו הואיל ומתחלה לשם מקושר עשאו ולא לשם איחור פסול שמא לפעמים לא ירגיש המלוה ענין האיחור אחר שלא לכונת איחור עשאו אלא לכונת מקושר ויטעה לומר שמאחר שיש שם חלק וקשרים אין דין מקושר נפקע הימנו ונמצא שעבודו נפקע שלא בידיעה ועוד שמאחר שאף הלוה אינו מרגיש באיחורו שמא יפרענו וכשתובע שטרו אומר לו שאבד וכותב לו שובר על שטר פלני ולזמן שני חוזר ותובעו ור' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט פירוש שיכול להודיעו שבתורת פשוט כתב זמן זה ובכונת איחור וימחול שעבודו מה שאין כן בפשוט שעשאו מקושר שאין יכול להקדים אף בהודעה ואם מחשש האחר פירשו בגמ' לדעתו שהוא סובר שאין כותבין שובר וכל שאין מוציא שטרו הפסיד והלכה כתנא קמא:

תוספות בד"ה גט פשוט כו' וכהאי מלתא שייך למיתני פ' הניזקין ולא בסדר נזיקין כו' דאיירי בשטרות ואגב דאיירי התם כו' כצ"ל מתוספות ישנים:

בד"ה מקושר כו' תימה לרב ירמיה כו' דסתם שטר יש בו גליון מן הצד כו' עכ"ל הך קושיא בעצמה הקשו לקמן גם לרב הונא שיכתוב שטר למעלה מן העדים או מן הצד ואפשר שהקשו כן בפשיטות טפי לרב ירמיה דכל שטר מסתמא יש בו גליון מן הצד ויש לכתוב בו שטר גמור משא"כ לרב הונא אין לכתוב מן הצד רק כתיבת יד בשיטה אחת ודו"ק:

בא"ד וסהדי של אחוריו מסהדי כו' לצד אחד ואיכא טיוטא בין עדים כו' ויכתוב למעלה מן העדים בגליון או מן הצד כנגד כו' וה"נ איכא למיחש כו' כצ"ל:

בא"ד וגם צ"ע אם מקושר חתום בכתב ידו כו' דא"כ אי הוי מחוי אשחור כו' עכ"ל ר"ל דהשתא ליכא ראיה מהך דכתובות דא"נ דיכול להזדייף בשחור לא ה"מ למחוי בשחור משום דהוה עביד ליה המוצא מקושר בכתיבת ידו וק"ל:

בד"ה פשוט כו' והכי מוכח מר' חנינא כו' שום חילוק אלא כו' כתוב בו שריר כו' כצ"ל:

בד"ה מקושר שכתבו כו' ואם נאמר כאן שנדון כפשוט כו' לדברי ר' חנינא בן גמליאל כו' רבי לר' חנינא בן גמליאל כו' וזימנין דיזיף ביה כו' לא הוה קשה לרבי על מתני' כו' הוי מאוחר ולא כו' שכתוב בשטר שכיון שהיה כו' יעשה שובר מקושר תו לא כו' כצ"ל:

בד"ה שדות בכסף כו' ונתנו לתורף כו' והעד עדים כו' עכ"ל כצ"ל:

גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר מאחוריו פירש ר"ש ז"ל מעשה המקושר כותב שיטה ומניח שיטה אחרת חלק כשיעור שיטה הכתובה וכופל השיטה הכתובה על החלק כו' דף של"ח עמוד א' עד וחוצה להם. עד כאן. (דף של"ח ב'). הרשב"א ז"ל.

והר"ר יונתן ז"ל פירש כפירוש רשב"ם דכותב שיטה ומניח חלק כשיעור שיטה כו'. ואלו הכפלות כל כפל בפני עצמו ונראה מבחוץ בין כפל לכפל כעין לוחות הסופרים שהם עשויות וטוחות בשעוה וכותבים בו במכתב של ברזל. עד כאן לשונו.

והרא"ש ז"ל כתב וזה לשונו פירש רשב"ם כו'. שיש חלק בין שיטה לשיטה כמלא שיטה. וקשה לפירושו דאם כן היאך קאמר רבי חנינא שמקושר יכול לעשותו פשוט והלא ניכר החלק שבין שיטה לשיטה ונמצא משונה משאר שטרות פשוטים. ועוד איכא למיחש כיון שסוף השטר יהיה כתוב כשאר שטרות פשוטים שמא בחלק שבין השיטות שיהיה בין הקשרים יכתוב שום תנאי ויכוון שיהא מחובר לסוף שיטה שלפניה ולשיטה שלאחריה ויהיה ניכר כאלו מתחלתו פשוט. לכן נראה שלא היה משונה בכתיבתו משאר פשוטין אלא האויר שבין שיטה לשיטה תופר על הכתב. ומיהו קצת קשה למאי דסלקא דעתין בגמרא שהעדים היו חותמים בין קשר לקשר מגואי וצריך לומר שהיו דוחקים לחתום בחתימה דקה ביני שיטי. ולפי מה שפירשתי שאין מקושר משונה בכתיבתו הא דפסלינן פשוט שכתב עדיו מאחריו משום שיכול לעשותו מקושר ויהיה מוקדם דבמקושר מלך שנה מונין לו שתים כדאמרינן לקמן ומקושר שכתב עדיו מתוכו נמי פסול כדאמרינן בגמרא דזימנין דזייף במקושר ופרע ליה וכו' ואמר ליה הב לי שטרא כו'. אבל לפירוש רשב"ם דלעיל קשה דאיך יכול לעשות פשוט מקושר. ומיהו רשב"ם פירש שניהם פסולים לפי שלא נעשו כתקון חכמים שתקנו לחתום בפשוט מתוכו ואף על פי שאינו יכול לבא לידי זיוף כשחתמו מאחריו כדפסלינן בפרק המגרש בשחתמו העדים מן הצד ואפילו בכתוב שריר וקיים נמי איירי ואף על גב דאינו יכול לבא לידי זיוף. עד כאן.

וזה לשון הר"ן ז"ל לפירוש רשב"ם קשה דאם כן היכי קאמר רבי חנינא בגט מקושר שכתבו כו'. דאם יעשנו פשוט הרי יוכל להזדייף שיוכל לכתוב באותן שיטות שהניח חלק מה שירצה וכי תימא נזהרין היו בכך דמטייטי ליה לאותו ריוח שבנתים אכתי לא נהירא מדאמרינן בגמרא השיב רבי לדברי רבי חנינא כו' וכי מטי זימניה משוי ליה פשוט ואמר ליה השתא הוא דיזפת מנאי אלמא שאינו ניכר בו אם פשוט אם מקושר. לפיכך נראה שלא היה מניח בין שיטה לשיטה ריוח כלל אלא שכותב שני שיטין וכופל שיטה על שיטה ותופרה. ואם תאמר היכי סלקא דעתך בגמרא דבין קשר לקשר מגואי היו העדים חותמים והא ליכא ריוח כלל בשלמא לפירוש רשב"ם באותן שיטות שמניח חלק היו חותמים אלא להאי פירושא קשיא. יש לומר דקא סלקא דעתיה שכותב (שטר) שיטה ואינו גומרה לפי שמניח שיעור חתימת עד אחד ושם היה חותם וכן בכל קשר וקשר. עד כאן לשונו. עיין בחיבור הרמב"ן ז"ל.