Talmud Builders

    Chullin 78b

    Back to index

    English translation — Chullin 78b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1concerning the verse: “These are the animals that you may eat: An ox, a seh of sheep, and a seh of goats” (Deuteronomy 14:4), that this verse establishes a paradigm for other cases: Wherever the word seh is stated in the Torah, it serves only to exclude an animal of diverse kinds. The Hebrew word seh denotes either a sheep or a goat. The offspring of diverse kinds, which is neither a sheep nor a goat, does not qualify as a seh . The Gemara answers that with regard to a mother and its offspring, the verse states: “Whether it be a bull or a sheep” (Leviticus 22:28), and the “or” is superfluous there and serves to include the offspring of diverse kinds.

    2The Gemara challenges: This word “or” is necessary to separate the prohibitions, as it might enter your mind to say: One is not liable unless he slaughters both a bull and its offspring and a sheep and its offspring in a single day. Therefore, the word “or” teaches us that one is liable for slaughtering either type of animal with its offspring. The Gemara responds: Separating the prohibitions is derived from the use of the words “its offspring” instead of their offspring.

    3The Gemara challenges: But the word “or” is still necessary for that which is taught in a baraita : If it were stated: A bull, and a sheep, and its offspring you shall not slaughter in one day, I would say: One is not liable unless he slaughters a bull, and a sheep, and the offspring of one of them in a single day. Therefore, the verse states: “A bull or a sheep…it and its offspring” (Leviticus 22:28), to teach that one is liable even for slaughtering either of them and its offspring. What, is it not from the word “or” that the baraita derives this halakha ? The Gemara responds: No, it is derived from the word “it,” and the offspring of diverse kinds are included in the prohibition due to the word “or.”

    4The Gemara asks: This works out well according to the opinion of the Rabbis, cited further in the discussion, for whom the word “it” is superfluous and can be used for this derivation, leaving the word “or” available to include the offspring of diverse kinds; but according to the opinion of Ḥananya, for whom the word “it” is not superfluous, from where does he derive that one is to separate into two prohibitions slaughtering either a bull with its offspring or a sheep with its offspring? The Gemara answers that there is no need for a verse to separate them into two prohibitions, as Ḥananya holds in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan.

    5As it is taught in a baraita : From the verse: “A man who curses his father and his mother shall die” (Leviticus 20:9), I have derived only that one is liable if he curses both his father and his mother. From where do I derive that if one curses his father but not his mother, or his mother but not his father, he is liable? The continuation of the verse states: “His father and his mother he has cursed, his blood is upon him.” In the first part of the verse, the word “curses” is in proximity to “his father,” and in the last part of the verse, “cursed” is in proximity to “his mother.” This teaches that the verse is referring to both a case where he cursed only his father and a case where he cursed only his mother; this is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yoshiya maintains that conjunctions are interpreted strictly unless the verse indicates otherwise.

    6Rabbi Yonatan says: There is no need for this derivation, because the phrase “his father and his mother” indicates that one is liable if he curses both of them together, and it also indicates that he is liable if he curses either one of them on their own, unless the verse specifies that one is liable only if he curses both together. An example of a verse where the Torah specifies that the halakha applies only to the two elements in conjunction is: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10). According to Rabbi Yonatan, had the verse stated with regard to a mother and its offspring: A bull and a sheep, and not: A bull or a sheep, one would still be liable for slaughtering each with its own offspring independently. Therefore, the word “or” is superfluous, and is utilized by Ḥananya, who agrees with the opinion of Rabbi Yonatan, to include the offspring of diverse kinds in this prohibition.

    7The Gemara asks: What is the opinion of Ḥananya, and what is the opinion of the Rabbis that were mentioned earlier? Their opinions are elucidated as it is taught in a baraita : Despite the fact that the verse is written in the masculine form, the prohibition against slaughtering itself and its offspring in a single day applies to females, i.e., to a mother and its offspring, but it does not apply to males, i.e., a male animal and its offspring. Ḥananya says: It applies both to males and to females.

    8The Gemara asks: What is the reasoning of the Rabbis, i.e., the first tanna ? Their reasoning is as it is taught in a baraita : One might have thought that the prohibition against slaughtering a mother and its offspring would apply both to males and to females. But could one not derive this by logical inference, reaching the opposite conclusion: The Torah rendered one obligated here not to slaughter an animal and its offspring in a single day, and the Torah rendered one obligated with regard to a mother bird with its chicks not to seize them together, but to dispatch the mother. Just as when it rendered one obligated with regard to a mother bird with its chicks, the obligation applies to female birds but not to males, as the verse states: “And the mother sitting on the chicks” (Deuteronomy 22:6), so too, when it rendered one obligated here, with regard to an animal and its offspring, the obligation should apply to female animals, but not to males.

    9One may respond: No, if you say that this is so with regard to a mother bird with its chicks, for which the Torah did not render prepared ones equivalent to unprepared ones, as the obligation to dispatch the mother bird applies only where one happens to encounter a mother bird with its chicks spontaneously, but not to ones that he keeps in his property, shall you also say that this is so with regard to the prohibition of an animal itself and its offspring, for which the Torah rendered prepared ones equivalent to unprepared ones, prohibiting an animal and its offspring even if they are prepared? If so, the prohibition against slaughtering an animal and its offspring should apply to both males and females.

    10Therefore, the verse states: “A bull or a sheep, it and its offspring” (Leviticus 22:28). The superfluous word “it” indicates that this applies to only one parent, but not to two. The baraita continues: After the verse separated the parents, rendering the prohibition applicable to only one of them, I merited returning to the logical inference mentioned earlier: The Torah rendered one obligated here not to slaughter an animal and its offspring in a single day, and the Torah rendered one obligated to dispatch the mother with regard to a mother bird with its chicks. Just as when it rendered one obligated with regard to a mother bird with its chicks, the obligation applies to females but not to males, so too, when it rendered one obligated here, the obligation applies to females but not to males.

    11And if it is your wish to say that one can refute this, that refutation can be countered by the following derivation: The verse states: “It and its offspring” (Leviticus 22:28), indicating that this applies to that parent whose offspring clings to it. This serves to exclude the male parent, whose offspring does not cling to it.

    12The Gemara asks: To what possible refutation is the expression: If it is your wish to say, referring? The Gemara explains that the possible refutation is: And if you would say that the word “it,” in the verse denotes a male, as it is expressed in the masculine gender in the Hebrew, the response is that the verse also states “its offspring” in that verse, indicating that this applies to that parent whose offspring clings to it. This serves to exclude the male parent, whose offspring does not cling to it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אינו אלא להוציא את הכלאיםדילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים מדלא כתיב שה כשבים ועזים ש"מ דלא מיקרי שה עד שיהו אביו ואמו כבשים או שניהם עזים אבל אחד כשב ואחד עז לא הוי שה:

    או לרבות את הכלאיםותפשוט מהכא תרתי קושייתא:

    לחלקלחייב על אחד מהם שישחוט או שור ובנו או שה ובנו:

    בנודחד משמע:

    עד שישחוט שור ושה ובנושל א' מהם ת"ל שור או וגו':

    מאי לאו מאו נפקא ליהוה"ק אילו נאמר שור ושה ולא נאמר או הייתי אומר כו':

    לא מאותונפקא ליה וה"ק אילו נאמר שור ושה ובנו ולא כתיב אותו ה"א עד דשחיט תרי ובריה דחד מינייהו ת"ל אותו ואת בנו חד אב וחד בן אבל או לכלאים אתא:

    הניחא לרבנןלקמן בעי מאי חנניה ומאי רבנן:

    כר' יונתןדאמר אע"ג דלא כתיב או כמאן דכתיב או דמי וכל היכא דכתיב פלוני ופלוני או האי או האי משמע:

    דתניא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלאקלל שניהם אחד מהם מנין:

    ת"לבסיפיה אביו ואמו קלל:

    אביו קלל ואמו קללכלומר בתחלת המקרא סמך קללה לאביו ובסוף המקרא סמך קללה לאמו למימרא דאו האי או האי:

    ר' יונתן אומראביו ואמו משמע נמי או האי או האי וסיפיה דקרא לדרשא אחרינא להביא את המקלל לאחר מיתה שחייב:

    בפני עצמוכלומר או זה או זה:

    בנקבותהאם ובנה:

    ואינו נוהג בזכריםדאין חוששין לזרע האב ואם שחט זכר מותר לשחוט בנו ובתו:

    באם על הבניםשלוח הקן שהוזהר (דברים כב) שלא ליקח שניהם:

    בנקבותדכתיב (שם) והאם רובצת ולא האב רובץ:

    לא עשה בה מזומןדתניא (לקמן חולין דף קלט:) כי יקרא פרט למזומן כלומר עוף שלו אינו חייב בשילוח:

    תאמר באותו ואת בנו כו'והואיל וחמור הוא ינהוג בשניהם:

    אותו אחד ולא שניםבאחד הוא נוהג ולא בשנים. ומעתה שחלק הכתוב וא"א לומר שינהוג בשניהם אלא או בזכרים או בנקבות:

    זכיתי לדיןמעתה אני רשאי ללמוד מדין הראשון באי זו ינהוג דהשתא ליכא למיפרך תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן לפיכך ינהוג בזכרים ולא בנקבות דמאי חומרא היא זו לומר כן מה לי זכרים ומה לי נקבות:

    ואם נפשך לומרולהשיב תשובה על דין זה יש לי טעם אחר הרי הוא אומר בנו משמע שנראה לו כבן:

    שכרוךודבוק תמיד לילך אחריו ודרך הולד להיות כרוך אחר האם:

    מאי אם נפשך לומרמה היה לו להשיב על בנין אב הראשון:

    חולין 78 עמוד ב

    1זה בנה אב כל מקום שנאמר ״שה״ אינו אלא להוציא את הכלאים. אמר קרא ״או״ לרבות את הכלאים.

    2האי ״או״ מיבעי ליה לחלק, דס"ד אמינא: עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מיחייב, קמ"ל לחלק מבנו נפקא.

    3ואכתי מיבעי ליה לכדתניא: אילו נאמר ״שור ושה ובנו״, הייתי אומר: עד שישחוט שור ושה ובנו, ת"ל (ויקרא כב, כח) ״שור או שה אותו ואת בנו״. מאי לאו מאו״ נפקא ליה? לא, מאותו״.

    4הניחא לרבנן, דמייתר להו ״אותו״, אלא לחנניה, דלא מייתר ליה ״אותו״, לחלק מנא ליה? לחלק לא צריך קרא, דסבר לה כר' יונתן.

    5דתניא: (ויקרא כ, ט) ״איש אשר יקלל את אביו ואת אמו״, אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מנין? ת"ל (ויקרא כ, ט) ״אביו ואמו קלל״ אביו קלל, אמו קלל, דברי ר' יאשיה.

    6ר' יונתן אומר: משמע שניהם כאחד, ומשמע אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב ״יחדו״.

    7מאי חנניה, ומאי רבנן? דתניא: אותו ואת בנו נוהג בנקבות, ואינו נוהג בזכרים. חנניה אומר: נוהג בין בזכרים ובין בנקבות.

    8מ"ט דרבנן? דתניא: יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים ובין בנקבות? ודין הוא: חייב כאן, וחייב באם על הבנים; מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים, אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים.

    9לא, אם אמרת באם על הבנים, שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן, תאמר באותו ואת בנו, שעשה בו מזומן כשאינו מזומן?

    10ת"ל ״אותו״ א' ולא ב' אחר שחלק הכתוב, זכיתי לדין: חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים, אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים.

    11ואם נפשך לומר, ״בנו״ מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.

    12מה אם נפשך לומר? וכי תימא ״אותו״ זכר משמע, הרי הוא אומר ״בנו״ מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.

    Tosafot

    זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאיםפירש בקונטרס דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים וקשה לפירושו דבמרובה (ב"ק עח.) מסיק דבנין אב דרבא איצטריך לפדיון פטר חמור כדתנן אין פודין לא בעגל ולא בכלאים ופריך התם ולר"א דמתיר בכלאים מפני שהוא שה למאי אתא ומשני לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ודלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כשבים ושה עזים נפקא משמע בהדיא דבנין אב דרבא לא הוה משה כשבים ושה עזים ונראה דמשה דפסח עביד בנין אב תדע מדמסיק במרובה דלפטר חמור אצטריך בנין אב דרבא ובסוף פ"ק דבכורות (דף יב.) יליף לה משה שה של פסח אבל קשה דמאי שנא דהכא קרי ליה בנין אב ובבכורות עביד ליה ג"ש נאמר כאן שה ונאמר להלן שה ועוד דמאי שנא דנקט רבא כלאים טפי מעגל וחיה טרפה ושחוטה דכולהו מפיק התם משה כדקאמר התם מה להלן פרט לכל השמות הללו וליכא למימר דטרפה ושחוטה נפקא ממשמעותיה דשה ולאו דוקא נקט פרט לכל השמות דה"נ עגל וחיה נקט התם אע"ג דודאי נפקי ממשמעותיה דשה אלא ניחא ליה לכלול כולם יחד דהא פר אפי' שחוט קרוי פר כדאמרי' בפרק הוציאו לו (יומא דף מט:) ושה נמי הוי נמנין עליו אפי' אחר שחיטה אי לאו דכתיב מהיות משה מחיותיה דשה כדאמר התם וטרפה נמי חשיבא שה דמחייב במרובה (דף עז:) במוכר טרפה בד' וה' אע"ג דשה כתיב התם והכי נמי תנא אותו ואת בנו נוהג בטרפה ואפי' ר"ש לא פליג אלא משום דהויא שחיטה שאינה ראויה וע"ק דבאותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' נמעט טרפה מבנין אב ונ"ל דטרפה ושחוטה נפקי מג"ש דשה שה מפסח כדאמר בבכורות (דף יב.) ועגל וחיה ממשמעות דשה וכלאים מבנין אב דרבא דמגזרה שוה לא מסתבר למעוטי כלאים כמו טרפה ושחוטה דאית לן למימר תפדה תפדה ריבה כיון דשה גמור הוא בין דאזלת בתר אב בין דאזלת בתר אם אבל מבנין אב ממעט שפיר דהכי כתיב שה תמים וגו' ומן העזים תקחו דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ומיותר הוא דלגופיה לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דממעטינן כלאים מאו כשב אלא ללמד בעלמא אתי דכל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים ואע"ג דכתיב נמי בהאי קרא תמים דנפיק משאר קדשים לשום דרשא נכתב והא דלא ממעטינן באותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' טרפה בגזרה שוה דשה שה מפסח אפשר דאינו מופנה והשתא ניחא נמי כי בעי במרובה לר' אלעזר דמתיר בכלאים בנין אב דרבא למאי הלכתא לקדשים ולא קאמר לטרפה ושחוטה דהנהו מגזירה שוה נפקי וא"ת ובמרובה דקאמר ובנין אב דרבא למאי הלכתא אי לקדשים בהדיא כתיב בהו משמע דאי לא כתיב בהו כלאים בהדיא הוה ניחא והא עיקר בנין אב לא אייתר בפסח אלא משום דמקדשים נפקא וי"ל דכן דרך הש"ס שעושה כאילו קים ליה בפסח ממקום אחר וכענין זה יש בריש קדושין (דף ג:) ובפרק נערה (כתובות דף מו:) גבי קדושי הבת לאביה דקאמר וכי תימא נילף מבשת ופגם ואע"ג דבשת ופגם גופיה לא קים לן דהוי דאביה אלא מקדושין בפ' אלו נערות (כתובות דף מ: ושם ד"ה דאי):

    או לרבות את הכלאיםאף על גב דמאו כשב ממעטינן כלאים התם מענין דקרא והכא מענין דקרא כדאמר במרובה (ב"ק עז:) וא"ת והיכי פריך לעיל ואימא במוקדשין אין בחולין לא היכי מצי למימר הכי א"כ אמאי איצטריך או לרבות כלאים דכלאים בקדשים ליכא כדקאמר אי מה כלאים בקדשים לא וי"ל דאי הוה מוקמינן קרא דאותו ואת בנו דוקא במוקדשים א"כ לא הוה דרשינן או לרבות כלאים אלא הוה מוקמינן לדרשא אחריתי:

    עד שיפרוט לך הכתוב יחדווא"ת ולר' יאשיה אמאי כתיב קרא (דברים כב) יחדו בלא תחרוש וי"ל דאיצטריך דה"א דאסור אע"פ שאינם קשורים וכן גבי לבישת כלאים אי לא כתיב יחדו ה"א דאפי' מלבושים אחד של צמר ואחד של פשתים לא ילבש אע"פ שאינם תפורים יחד דמיחדו דרשינן דתוכף תכיפה אחת אינו חבור ור' יונתן לא משום דפרט הכתוב יחדו בהני דריש דהא אצטריך כדפי' אלא מסברא דנפשיה קאמר הכי ולהכי לא קאמר כדרך שפרט לך הכתוב בכלאים כדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כא:) כדרך שפרט לך הכתוב בנבלה:

    מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכריםדאם דקרא משמע ליה דוקא ולא משום שאורחה להיות רובצת מדכתיב (דברים כב) שלח תשלח את האם דה"ל למכתב שלח תשלחנה כיון דכתיב כבר לא תקח האם לכך משמע ליה דוקא:

    מי שבנו כרוך אחריווא"ת א"כ ל"ל דמייתר קרא גבי שלוח הקן נילף ק"ו מאותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן ויש לומר דאי לאו דחזינן בשלוח הקן דאם דוקא לא הוי דרשינן באותו ואת בנו שבנו כרוך אחריו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    תאמר באותו ואת בנו שעשה בו הכתוב מזומן כשאינו מזומןפירוש ובלבד שיהא מין בהמה, אבל בחיה ובעוף אינו נוהג, וכדתניא [בתוספתא] שור ולא חיה, שה ולא עוף.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 78b

    Chullin 78b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 288 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אינו אלא להוציא את הכלאים דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים מדלא כתיב שה כשבים ועזים ש"מ דלא מיקרי שה עד שיהו אביו ואמו כבשים או שניהם עזים אבל אחד כשב ואחד עז לא הוי שה:

    או לרבות את הכלאים ותפשוט מהכא תרתי קושייתא:

    לחלק לחייב על אחד מהם שישחוט או שור ובנו או שה ובנו:

    בנו דחד משמע:

    עד שישחוט שור ושה ובנו של א' מהם ת"ל שור או וגו':

    מאי לאו מאו נפקא ליה וה"ק אילו נאמר שור ושה ולא נאמר או הייתי אומר כו':

    לא מאותו נפקא ליה וה"ק אילו נאמר שור ושה ובנו ולא כתיב אותו ה"א עד דשחיט תרי ובריה דחד מינייהו ת"ל אותו ואת בנו חד אב וחד בן אבל או לכלאים אתא:

    הניחא לרבנן לקמן בעי מאי חנניה ומאי רבנן:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 78b · Sefaria

    Tosafot

    זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים פירש בקונטרס דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים וקשה לפירושו דבמרובה (ב"ק עח.) מסיק דבנין אב דרבא איצטריך לפדיון פטר חמור כדתנן אין פודין לא בעגל ולא בכלאים ופריך התם ולר"א דמתיר בכלאים מפני שהוא שה למאי אתא ומשני לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ודלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כשבים ושה עזים נפקא משמע בהדיא דבנין אב דרבא לא הוה משה כשבים ושה עזים ונראה דמשה דפסח עביד בנין אב תדע מדמסיק במרובה דלפטר חמור אצטריך בנין אב דרבא ובסוף פ"ק דבכורות (דף יב.) יליף לה משה שה של פסח אבל קשה דמאי שנא דהכא קרי ליה בנין אב ובבכורות עביד ליה ג"ש נאמר כאן שה ונאמר להלן שה ועוד דמאי שנא דנקט רבא כלאים טפי מעגל וחיה טרפה ושחוטה דכולהו מפיק התם משה כדקאמר התם מה להלן פרט לכל השמות הללו וליכא למימר דטרפה ושחוטה נפקא ממשמעותיה דשה ולאו דוקא נקט פרט לכל השמות דה"נ עגל וחיה נקט התם אע"ג דודאי נפקי ממשמעותיה דשה אלא ניחא ליה לכלול כולם יחד דהא פר אפי' שחוט קרוי פר כדאמרי' בפרק הוציאו לו (יומא דף מט:) ושה נמי הוי נמנין עליו אפי' אחר שחיטה אי לאו דכתיב מהיות משה מחיותיה דשה כדאמר התם וטרפה נמי חשיבא שה דמחייב במרובה (דף עז:) במוכר טרפה בד' וה' אע"ג דשה כתיב התם והכי נמי תנא אותו ואת בנו נוהג בטרפה ואפי' ר"ש לא פליג אלא משום דהויא שחיטה שאינה ראויה וע"ק דבאותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' נמעט טרפה מבנין אב ונ"ל דטרפה ושחוטה נפקי מג"ש דשה שה מפסח כדאמר בבכורות (דף יב.) ועגל וחיה ממשמעות דשה וכלאים מבנין אב דרבא דמגזרה שוה לא מסתבר למעוטי כלאים כמו טרפה ושחוטה דאית לן למימר תפדה תפדה ריבה כיון דשה גמור הוא בין דאזלת בתר אב בין דאזלת בתר אם אבל מבנין אב ממעט שפיר דהכי כתיב שה תמים וגו' ומן העזים תקחו דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ומיותר הוא דלגופיה לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דממעטינן כלאים מאו כשב אלא ללמד בעלמא אתי דכל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים ואע"ג דכתיב נמי בהאי קרא תמים דנפיק משאר קדשים לשום דרשא נכתב והא דלא ממעטינן באותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' טרפה בגזרה שוה דשה שה מפסח אפשר דאינו מופנה והשתא ניחא נמי כי בעי במרובה לר' אלעזר דמתיר בכלאים בנין אב דרבא למאי הלכתא לקדשים ולא קאמר לטרפה ושחוטה דהנהו מגזירה שוה נפקי וא"ת ובמרובה דקאמר ובנין אב דרבא למאי הלכתא אי לקדשים בהדיא כתיב בהו משמע דאי לא כתיב בהו כלאים בהדיא הוה ניחא והא עיקר בנין אב לא אייתר בפסח אלא משום דמקדשים נפקא וי"ל דכן דרך הש"ס שעושה כאילו קים ליה בפסח ממקום אחר וכענין זה יש בריש קדושין (דף ג:) ובפרק נערה (כתובות דף מו:) גבי קדושי הבת לאביה דקאמר וכי תימא נילף מבשת ופגם ואע"ג דבשת ופגם גופיה לא קים לן דהוי דאביה אלא מקדושין בפ' אלו נערות (כתובות דף מ: ושם ד"ה דאי):

    או לרבות את הכלאים אף על גב דמאו כשב ממעטינן כלאים התם מענין דקרא והכא מענין דקרא כדאמר במרובה (ב"ק עז:) וא"ת והיכי פריך לעיל ואימא במוקדשין אין בחולין לא היכי מצי למימר הכי א"כ אמאי איצטריך או לרבות כלאים דכלאים בקדשים ליכא כדקאמר אי מה כלאים בקדשים לא וי"ל דאי הוה מוקמינן קרא דאותו ואת בנו דוקא במוקדשים א"כ לא הוה דרשינן או לרבות כלאים אלא הוה מוקמינן לדרשא אחריתי:

    עד שיפרוט לך הכתוב יחדו וא"ת ולר' יאשיה אמאי כתיב קרא (דברים כב) יחדו בלא תחרוש וי"ל דאיצטריך דה"א דאסור אע"פ שאינם קשורים וכן גבי לבישת כלאים אי לא כתיב יחדו ה"א דאפי' מלבושים אחד של צמר ואחד של פשתים לא ילבש אע"פ שאינם תפורים יחד דמיחדו דרשינן דתוכף תכיפה אחת אינו חבור ור' יונתן לא משום דפרט הכתוב יחדו בהני דריש דהא אצטריך כדפי' אלא מסברא דנפשיה קאמר הכי ולהכי לא קאמר כדרך שפרט לך הכתוב בכלאים כדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כא:) כדרך שפרט לך הכתוב בנבלה:

    מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים דאם דקרא משמע ליה דוקא ולא משום שאורחה להיות רובצת מדכתיב (דברים כב) שלח תשלח את האם דה"ל למכתב שלח תשלחנה כיון דכתיב כבר לא תקח האם לכך משמע ליה דוקא:

    מי שבנו כרוך אחריו וא"ת א"כ ל"ל דמייתר קרא גבי שלוח הקן נילף ק"ו מאותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן ויש לומר דאי לאו דחזינן בשלוח הקן דאם דוקא לא הוי דרשינן באותו ואת בנו שבנו כרוך אחריו:

    Tosafot on Chullin 78b · Sefaria

    Rashba

    תאמר באותו ואת בנו שעשה בו הכתוב מזומן כשאינו מזומן פירוש ובלבד שיהא מין בהמה, אבל בחיה ובעוף אינו נוהג, וכדתניא [בתוספתא] שור ולא חיה, שה ולא עוף.

    Rashba on Chullin 78b · Sefaria

    Meiri

    מה שנאמר בתורה בדין קללת אב ואם איש כי יקלל את אביו ואת אמו וגו' לא סוף דבר כשקלל את שניהם אלא כיון שקלל אחד מהם בשם בין בחייו בין לאחר מותו בעדים ובהתראה הרי זה נסקל:

    אותו ואת בנו נוהג בנקבות אבל לא בזכרים ר"ל שאסור לשחוט את האם עם הבן או עם הבת אבל אם נודע או נתברר אביהם של בן או של בת מותר לשחטו עמהם שאין חוששין לזרע האב יש מי שמחמיר בכך לומר שחוששין לזרע האב וראוי לחוש לדבריהם לאיסור אבל לא למלקות:

    שלוח הקן נוהג בנקבות אבל לא בזכרים ר"ל שאם נמצא זכר רובץ על הקן פטור מלשלח כמו שיתבאר וכן שלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור שאינו מזומן כגון יוני שובך ודומיהם אבל לא במזומן כגון אווזין ותרנגולין ויונים שקננו בבית אבל דין אותו ואת בנו נוהג בכל בהמה בין במזומנת בין שאינה מזומנת כגון שור הבר והדומים לו:

    Meiri on Chullin 78b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אלא לחנניה דלא מייתר ליה אותו כו' מיהו בנו אף על גב דלא מייתר לכ"ע דאצטריך למי שבנו כרוך אחריו מכל מקום משתמעי מיניה נמי לחלק דחד משמע ולאו דוקא בנו דה"ה בן נמי חד משמע כדמוכח מדברי התוס' לקמן ודו"ק:

    תוס' בד"ה זה בנה אב כו' וע"ק דבאותו ואת בנו כו' נמעט טרפה מבנין אב כו' עכ"ל אבל מדנכתב בענין קדשים ליכא למעוטי טרפה דבכלאים שפיר קאמר אי מה קדשים כלאים לא כו' דאע"ג דשייך כלאים בולדות קדשים למאן דאמר במעי אמן הן קדושים מ"מ בגופן של קדשים לא שייך משא"כ טרפה דשייך בהוקדשה ואח"כ נטרפה וק"ל:

    בא"ד לר"א דמתיר בכלאים בנין אב דרבא למאי הלכתא ולא קאמר כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה עד שיפרוט כו' דהא אצטריך כדפי' אלא מסברא דנפשיה כו' עכ"ל ואע"ג דאצטריך לר' יונתן יחדיו דלא נימא כל אחד בפני עצמו הני דרשות נמי משתמע מניה דלא מקרי יחדיו אלא בכה"ג וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 78b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' זה בנה אב וכו' פרש"י דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים וכו'. פסוק הוא בפרשת ראה אנכי:

    בתוס' ד"ה זה בנה אב וכו' ונ"ל דטריפה ושחוטה נפקי מג"ש וכו' וכלאים מבנין אב דרבא וכו'. פי' הג"ש והבנין אב תרוייהו מפסח והבנין אב הוא מדכתיב שה תמים וגו' מן הכבשים ומן העזים תקחו וגו' דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ולגופיה לא אצטריך וכו' אלא לבנין אב אתא ומהבנין אב לא שייך למילף כ"א כלאים ולכך אצטריך גם כן ג"ש למילף מיניה טריפה ושחוטה וק"ל:

    Maharam on Chullin 78b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 78, Amud Bet, about 288 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “זה בנה אב כל מקום שנאמר ״שה״…”

    2. Segment 219 words

      Opens “האי ״או״ מיבעי ליה לחלק, דס"ד אמינא:…”

    3. Segment 333 words

      Opens “ואכתי מיבעי ליה לכדתניא: אילו נאמר ״שור…”

    4. Segment 422 words

      Opens “הניחא לרבנן, דמייתר להו ״אותו״, אלא לחנניה,…”

    5. Segment 537 words

      Opens “דתניא: (ויקרא כ, ט) ״איש אשר יקלל…”

    6. Segment 615 words

      Opens “ר' יונתן אומר: משמע שניהם כאחד, ומשמע…”

    7. Segment 720 words

      Opens “מאי חנניה, ומאי רבנן? דתניא: אותו ואת…”

    8. Segment 835 words

      Opens “מ"ט דרבנן? דתניא: יכול יהא אותו ואת…”

    9. Segment 922 words

      Opens “לא, אם אמרת באם על הבנים, שכן…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “ת"ל ״אותו״ א' ולא ב' אחר שחלק…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “ואם נפשך לומר, ״בנו״ מי שבנו כרוך…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “מה אם נפשך לומר? וכי תימא ״אותו״…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chullin 78b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026